חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק ה - אם תאמין בעצמך תצליח | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חיזוקים חלק ה',

אם תאמין בעצמך תצליח.

סיפר אחד מגדולי ירושלים מאז שאני זוכר את עצמי

נחשבתי בעיני כל רואיי לא יוצלח.

אבל לא סתם לא יוצלח

לא יוצלח המוצלח ביותר.

כל כך מוצלח ולא יוצלח,

עד שהייתי הלא יוצלח המוצלח ביותר.

היכן שנגעתי,

דברים נפלו,

נשברו,

נקרעו, התפזרו.

כמעט כל יום נחתכתי במקום אחר.

כשכבר זכיתי שם, למד

יבקש ממני להכין לו כוס תה,

ידי רעדה,

רגע לפני שהגשתי אותה לשולחנו,

החניקה מן המגש ולכל צחוקם הרועם של כל בני כיתתי שבתי בוש ונחלם למקומי.

כל שנה חזר על עצמו הסיפור.

מלמד חדש,

תקווה חדשה,

ניסיונות כנים אך כושלים מצד המלמד המסור,

ושוב הייתי שוקע בשגרה אפורה ומשמימה של חיי בדידות וצער.

הוריי היקרים איבדו זה מכבר את תקוותם.

הם לא היו צריכים לומר לי זאת.

הדבר היה ברור.

בכל תחום שבו ניסיתי את כוחי,

נכשלתי כישלון חרוץ.

הבנתי?

כי מסלול חיי כבר מוכן ומזומן עבורי,

והוא לא נראה לי ורוד במיוחד.

בקיצור, ייאוש טוטאלי.

ויהי היום,

ובחיידר

הופיע מלמד חדש,

שלימד בכיתה מספר שעות בכל יום,

בעל נשמה ובעל מרץ,

הוא האמין שבכל אחת טמונים כישרונות וכוחות נפלאים,

וכל מה שצריך

זה רק להוציא אותם אל הפועל.

לפיכך, החליט לטפל בבעיה של כיתתנו,

שזה אני כמובן.

בעיניים מושפלות,

קיבלתי את בקשתו להכין עבורו

ועבור צוות המלמדים,

עשר כוסות תה.

עשרה כוסות.

אינך יודע שאני לא יוצלח?

שאלתי אותו בעיניים מושפלות,

אך הוא בשאלות, תלמידי היקר,

אנא,

אנו זקוקים

לעשרה כוסות של תה תוך חמש דקות.

בעודי יוצק את המים הרותחים לכוסות הזכוכית,

בלשתי בעיניי

היכן ממוקמים היעה,

המגב והמתעתע.

תוך שאני מהרהר בליבי,

לפחות אנסה למזער את הבושות.

צעד אחר צעד פסעתי בזהירות,

כשבידי המגש העמוס בכוסות התה המהבילות,

את הדלת

של חדר המלמדים, צלחתי בשלום.

כמעט שכבר קרה הבלתי יאומן

והצלחתי במשימה מזה שנים רבות.

אך לא.

כאשר התכופפתי לעבר השולחן כדי להניח עליו את המגש,

צנחו שתי כוסות על רגלו של אחד המלמדים וזעקותיו הדהדו בחלל התלמוד תורה.

נמלדתי משם

כל עוד נפשי בי,

ולפתח חשתי יד רכה מונחת על כתפי.

הרבה הביט בי במבט מבין,

ואני רועד בכל גופי,

אמרתי לך,

פלדתי,

אך הוא לא נבהל.

והאשים לי בשלווה ובקור רוח,

זה לא נורא.

עליך לזכור

כי שמונה כוסות תה נותרו שלמות על עומדן.

למחרת נטל המלמד את ידי,

ענד עליה רצועת גומי,

והורה לי,

הסכת ושמע.

בכל פעם שתחשוב שאתה לא יוצלח,

תמתח את הגומי

ותשחרר אותו

כדי שיצליף לך בבשר

ויזכיר לך לחשוב בצורה חיובית

ולחפש את הדברים שבהם אתה מוצלח.

למשל,

אם אתה לומד גמרא

ומתקשה מאוד בהבנת תירוץ מסוים של הגמרא,

טרם פוסה בך ייאוש בעצמותיך,

משוך ברצועת הגומי

וחזור ושנן לעצמך את קושיית הגמרא.

כבר הבנת?

ביום הראשון

הייתה ידי אדומה מהצלפות הגומי.

אבל אט אט הרגלתי את עצמי להתבונן,

בעיקר בצדדים החיוביים,

בדברים שאני אכן מוצלח ומצליח,

וביטחוני העצמי החל להשתפר.

מכאן ואילך קרה בלתי יאומן.

ככל שנקפו הימים,

התמעטו המקרים בהם לא הצלחתי,

והצלחותיי נעשו תכופות יותר ויותר.

אחר תקופה כבר לא נצרכתי לאותה רצועה על היד.

ברוך השם, הצלחתי בכל מעשה ידיי.

ולעומד מן הצד,

קשה לבטח לראות בי

את הבבואה של אותו ילד לא מוצלח,

אשר עד לפני תקופה קצרה איש לא האמין ביכולתו להצליח בדבר,

כולל אני.

היום,

כשאני מביט לאחור

על אותן שנים קשות ומייאשות,

שנים של מאבקים,

בייאוש,

בחוסר הצלחה,

אני מודה לקדוש ברוך הוא על כוחות הנפש שנתן בי,

כמו בכל אחד ואחד.

נוכחתי לדעת

כי אם רק ירצה האדם

באפשרותו לנצל כוחות עצומים אלו

ולשגשג ולהגיע לפסגות,

אבל יש תנאי אחד לדבר,

עליך להאמין בעצמך ולרצות.

וזה אחד מגדולי ישראל.

ככה הוא התחיל.

אחד מגדולי ירושלים.

באחת מדרשותיו של המשגיח הגאון הצדיק,

רבי נתן ווכטפוגל,

זכר צדיק וברכה,

בישיבת לכווד בארצות הברית,

פתח ואמר

הגמרא במסכת גיטין נ״ו מתארת את השתלשלות המאורעות

שהביאה לבסוף לחורבן בית המקדש,

השתלשלות שרבי זכריה בן אבוקלס נטל בה חלק,

כאשר הוא מנע מרבנן

להקריב את קורבנו בעלמום של קיסר רומי

מפני שלום מלכות,

ומנע מהם אף להרוג את השליח שהביא אותו כדי שלא יספר לקיסר

על כך שמנחתו נדחתה דחייה אשר עלולה להתפרש כמרידה במלכות.

בסופו של דבר זה גרם

שהלשין השליח לקיסר,

והוא עלה על ירושלים והחריב את בית המקדש

ועגלת ישראל מארציו.

בסיכום, אותו מעשה הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן שאמר

עין וטענותו של רבי זכריה בן אבוקלס החריבה את ביתנו

ושרפה את היכלנו

והגליתנו מארצנו.

רבי יוחנן מגלה לנו מהיכן נבעו הסברות של רבי זכריה,

ומלמד אותנו שהכל נבע מענווה לא נכונה.

במקום בו היה צריך גבורה של לוי עז כנמר וגיבור כארי,

הוא נעשה ענו,

ומחמת ענווה שבאה בזמן הלא נכון

ובמקום הלא נכון

הכל נחרב.

הכל בגלל הסיפור של קמצא ובר קמצא שהוא הלך

ואמר

שעם ישראל לא יקריבו את הקורבן של הקיסר והטילו בו מום,

ואז הוא לא הסכים להקריב אותו.

החכמים אמרו לו שצריך להקריב אותו אפילו שהוא בעל מום,

כי יש סכנה,

לא שמע להם.

אמרו לו, טוב, צריך לחסל את הבן אדם

שנשלח על ידי הקיסר, אם לא הוא ילשין,

לא שמע,

וזה גרם

לחורבן הבית.

בספר ירמיהו מתואר דין ודברים מעניין שהתנהל כביכול בין ירמיהו הנביא

לקדוש ברוך הוא.

בו הקדוש ברוך הוא מלמד את ירמיהו על חשיבותה הרבה של הכרת הערך העצמי,

ערכו העצמי

של ירמיהו הנביא.

וכך אומר הקדוש ברוך הוא לירמיהו,

בטרם את צורך בבטן ידעתיך,

ובטרם תצא מרחם הקדשתיך,

נביא לגויים נתתיך.

מה הוא אמר?

אהה אדוני אלוהים,

הנה לא ידעתי לדבר,

כי נער אנוכי.

ויאמר אדוני אליי,

אל תאמר נער אנוכי,

כי על כל אשר אשר ישלחך תלך,

ואת כל אשר אצוויך תדבר.

ירמיהו טוען לקדוש ברוך הוא,

איך אתה בא לעשות אותי כזה אדם גדול?

נביא לגויים.

הרי נער אנוכי.

אני אפילו לא יודע מה לדבר

ואיך לדבר,

אבל הקדוש ברוך הוא משיב לו,

אל תאמר נער אנוכי.

כי אם אתה אומר נער אנוכי,

אתה אויס, נובי, אין לך כלום.

עוד ממשיך הקדוש ברוך הוא ואומר לירמיהו,

ירמיהו הנביא, אתה יודע מי אתה?

אתה יודע איזה כוחות יש לך?

ראה הבקתיך היום הזה על הגויים ועל הממלכות,

לנטוש ולנטוץ,

ולהעביד ולהרוס,

לבנות ולנטוע.

אתה שומע?

יש לך עסק עם כל הבריאה כולה.

אני נותן לך שלטון על כל העולם.

וממשיך הקדוש ברוך הוא ואומר,

ואני הנה נתתיך יום לעיר מבצר

ולעמוד ברזל

ולחומות נחושת על כל הארץ,

למלכי יהודה,

לשריה,

לכוהניה ולעם הארץ.

זאת אומרת,

עשיתי אותך גיבור.

את כל זה אומר הקדוש ברוך הוא לירמיהו

כדי לעקור ממנו את הענווה הבלתי ראויה,

את ההרגשה נער אנוכי.

וככה הוא אומר לו,

ירמיהו,

אתה לא יודע כמה אתה גדול וחזק

וכמה אפשרויות כבירות עומדות לפניך.

כל העולם מצפה לך.

אם תשתמש בכוחותיך כמו שצריך,

תצליח.

אבל אם תאמר נער אנוכי,

לא תגיע לכלום.

אתם שומעים?

על זה אומר הגאון הצדיק רבי ירוחם,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

המשגיח דמיר.

מי יודע כמה כוחות עבדו לנו,

כמה גדולי ישראל הפסדנו וכמה נפלו ענקים

בגלל שלא שמעו את הציווי,

אל תאמר

נער אנוכי.

הסיפור הבא ימחיש לנו היטב את הרעיון של רבי ירוחם.

סיפורו של חיים.

אברך,

תכשית.

אני גם זכיתי

שהמורה שלי מביאליסטוק

בבית ספר יסודי,

פעם הזמינה את אבי,

אמרה לו, הבן שלך הוא התכשית של הכיתה.

תכשית זה לא שבע גדול.

נו,

מה תכשית יצא משהו בסוף, לא בזכות המורה.

אז היה סיפור של רב חיים,

של חיים אברך תכשית,

תכשית, כן, תכשית, תכשית קוראים לזה,

כפי שמעידים עליו כל מכיריו,

אשר יוצאים מכליהם מרוב התפעלות.

הוא תלמיד חכם מופלג,

מומחה לחינוך מיוחד,

ששמו הטוב יצא למרחקים,

ובעל הבנה דקה ורגש חם.

פעם בעת רצון

הוא הועיל לספר את סיפור התעלותו וכה היו דבריו.

זה התחיל בישיבה.

האמת היא שבישיבה הקטנה די הצלחתי,

לפחות יחסית.

זאת אומרת, לא הייתי תלמיד מפריע או מזיק.

הייתי כאחד מן המניין,

כולם למדו ואני ביניהם,

אבל מעולם לא הייתי מן המצטיינים.

הייתי מה שנקרא רגיל.

הקשבתי, למדתי, השתדלתי כמו כולם.

הבעיות החלו בישיבה הגדולה.

התקבלתי לישיבה מצוינת

בזכות הייחוס המשפחתי ובזכות לחץ שהפעילו ההורים על מגידי שיעורים,

שחלקם קרובי משפחה.

ראש הישיבה טען שכדאי לי להיכנס למסגרת יותר רכה של לימודים,

ושלא נראה לו שזה המקום המתאים בשבילי.

אבל אבי ואימי,

שמאוד רצו שייכנס לישיבה הזאת דווקא,

מכיוון ששם למדו אחיי הגדולים

ובני דודי,

לא לקחו דבריו של ראש הישיבה ברצינות.

לי אישית לא הפריע הדבר.

עדיין לא ידעתי מה ההבדל בין ישיבה זו לאחרת,

ולא הייתה לי עמדה.

מה שאבא ואמא רצו זה הכי טוב עבורי.

אבל העניינים בישיבה לא התגלגלו,

כפי שציפיתי.

לא מצאתי חברותא מתאימה,

כי הבחורים בישיבה היו פשוט גאונים.

הרמים הסבירו את הכול בקיצור.

הבחורים כבר הבינו,

שאלו קושיות, הביאו ראיות,

ואני הסתכלתי עליהם כמו טורנורול בבני אדם.

אמנם איכשהו הסתדרתי,

אך היה זה רק מכיוון שלא הייתי ביישן.

מיד אחר השיעור

ניגשתי לחברתו, ביקשתי שיחזור לי להבין את החומר.

לרם הייתי פונה בשאלות לעיתים רחוקות,

כיוון שחששתי שיאמר,

אתה זוכר למה לא רצינו לקבל אותך לישיבה?

זה לא המקום בשבילך.

עברתי תקופה קשה.

לא היו לי חברים,

כי לא התאמתי לרמה שלהם.

הייתי בודד בישיבה.

ימים עברו, תקופות חלפו,

בן אדם בלי חברים.

או חברותא או מיתותא.

בסוף מצאתי חברים חדשים ברחוב.

לאחר תקופה של חצי שנה

קרא לי המשגיח ואמר,

אין טעם עוד לחכות ולהסביר.

בוודאי ידוע לך שאתה מטיל חרפה על שמה הטוב של הישיבה.

מקומך לא איתנו.

לא העילו תחנונים ובקשות.

הורה לי לארוז את חפציי וללכת הביתה.

כשהבנתי שקלטה רעה

והמשגיח אינו עומד לשנות את דעתו,

נתקפתי בפחד נורא.

מה אעשה? לאן אני אלך?

מה יאמרו אבא ואימא?

היה כבר מאוחר מדי, לא יכולתי לשנות את המצב.

בלית ברירה חזרתי הביתה.

אבא היה מאוד עצוב.

מלבד

לומר לי בשברון לב

שאכזבתי אותו,

לא היה לו הרבה מה לעשות.

אחרי ימים

הוריי הצליחו למצוא ישיבה אחרת שהסכימה לקבל אותי.

ישיבה לא מהשורה הראשונה, אבל די טובה.

גם שם לא החזקתי מעמד.

לאחר זמן מצאתי עצמי בדרך הביתה עם כל החפצים,

אחרי שסילקו אותי מעוד שתי ישיבות,

וכבר התרגלתי.

ולא היה אכפת לי.

הייתי מאוד אפאתי.

רק כשנזרקתי בפעם הרביעית

מישיבה שמצב הבחורים שבה היה גרוע במיוחד,

רק אז הבנתי כמה התרחקתי.

אספתי את החפצים מהישיבה בחרפה.

לא אמרתי שלום לאף אחד.

יצאתי.

התיישבתי על ספסל ברחוב.

לצידי המזוודה הקטנה

עם מעט חפצים.

טמנתי בפניי, בידיי, ופרצתי בבכי נורא.

עשיתי לעצמי סיכום קצר על ההידרדרות שחלה במצבי הרוחני בשנה האחרונה.

חשבתי איך אני נראה,

באיזה פנים יש לי כלפי הקדוש ברוך הוא וכלפי עצמי.

חשבתי על החברים החדשים מהרחוב, איך הם נראים.

ובשיעתא דשמיא הגעתי להחלטה נחושה

להשתנות

בלא סתם שינוי קטן

אלא להשתנות לגמרי.

השעה הייתה כבר שעת צהריים.

הדמעות עדיין

שטפו את פניי.

לבי היה גדוש בהרהורי חרטה ועצב על המצב שנקלעתי אליו.

בתוכי גם להחלטה להיות טוב.

לצידי מזוודה קטנה ולמעשה ידעתי רק מאין באתי

ולא ידעתי עדיין לאן אני הולך.

באיזשהו שלב נרדמתי על הספסל

והתעוררתי ממכה קלה ברגל.

התנערתי בזריזות ונזכרתי במצב העגום שאני ברחוב.

לא יודע לאן ללכת.

בחור בן שמונה עשרה וחצי עם כובע וחליפה.

מזוודה קטנה

בלי שום מסגרת לחייו.

על הספסל לצידי

התיישב יהודי זקן.

פנה אליי.

סליחה,

לא שמתי לב ונתתי לך מכה מהמקל שלי. אני מצטער ומבקש סליחתך.

ומאחל לך שאף פעם בחיים לא תקבל מכות מאף אחד.

נו,

המשיך בשטף דיבורו.

מה לרב יהודי ברחוב עם מזוודה?

שמא אורח אתה ואין לך מכר בעיר?

אולי תרצה להתאכסן אצלי?

אני אלמן,

אשתי עליה שלום נפטרה לפני שנתיים.

נותרתי לבד בלי ילדים ומכרים.

בלי ילדים?

לא, אין זה מדויק.

יש לי בעצם הרבה ילדים.

אין, אין לו ילדים שלי.

אבל אמרו חכמים, כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו.

ילדים כאלה יש לי הרבה.

חלקם כבר התחתנו ובאים לבקר אותי לעיתים.

אם אתה רוצה,

אתה יכול לבוא להתאכסן אצלי.

אני מחפש בחור שישן אצלי תמורת תשלום,

כיוון שהזדקנתי,

ואני פוחד שמא חלילה לא ארגיש טוב בלילה,

ולא יהיה אחד שיוכל לעזור לי.

כי מי יודע מה יכול לקרות?

אני כבר לא צעיר,

וגם סובל על הלב.

אז אולי אתה יודע על בחור שיכול להתגורר אצלי.

השעה מאוחרת.

צריך להתפלל מה יריב.

אולי אתה תתלווה איתי לבית כנסת?

משם נצעד הביתה?

משום מה וסה?

נראה לי אותו אדם כאליהו הנביא,

או אולי מלאך מן השמיים שבא להציל אותי.

הודיתי לו על ההצעה.

צעדתי אחריו לבית הכנסת כמו עגל אחרי פרה.

נכנסנו להתפלל מעריב.

לעולם לא אשכח את אותה תפילה.

לא זכור לי שהתפללתי מאוהדים ועד היום, תפילת מעריב כל כך מיוחדת.

פניי היו שטופות מדמעות,

ממש כמו ביום כיפור.

התפללתי לשם שינחה אותי בדרך הנכונה, בדרך החיים.

אחר התפילה ליוויתי את הזקן לביתו עם מזוודתי הקטנה.

שמח על האפשרות להשאיר את כל ההסברים לאבא ואימא למחר.

כשהגענו לביתו

שעת ערב מאוחרת,

אחר פטפוטים ארוכים עליי ועל המשפחה,

גיליתי לו את האמת.

סיפרתי לו מה היו מעשיי בעת האחרונה ולמה זרקו אותי מהישיבה ביום בהיר.

חשבתי שהוא יתחיל להוכיח אותי, לצעוק עליי.

הייתי מוכן לכל עונש בעולם.

העיקר לא לשוב היום הביתה.

לא להישיר מבט לעיניו של אבא ולומר גירשו אותי גם מהישיבה החלשה.

אז זקן קיבל את דבריי בשוויון נפש

במקום לפתוח בהרצאה

על הכוח של חברה רעה

חייך חיוך חביב

ואמר לי אם כן יש לנו שפה משותפת

קודם אגש להכין לך ארוחת ערב

ובינתיים תרים טלפון להורים תודיע שאתה חי וקיים

והיכן אתה נמצא?

בוודאי כבר הודיעו להם מהישיבה

ששלחו אותך החוצה

והם ממתינים לבואך ואם את האחר ידאגו לך

לא היה לי נחים לסרב לזקן

שכל כך היטיב עימי

לכן עשיתי כמצוותו

חייגתי בידיים רועדות

לא ידעתי מה לומר ואיך

חשבתי אולי לנתק את הטלפון

להתקשר יותר מאוחר

כשיהיה מוכן נפשית לשיחה נוקבת

אבל לא היה נעים מהזקן

אחותי הקטנה הרימה את הטלפון

למשמע הקולה נרגעו מעט פעימות ליבי שאלם במלוא עוזו

חשבתי להותיר בידיה את ההודעה

אך בערעור שני החלטתי להיות גיבור

ולדבר עם אבא

אבא שמח מאוד שהתקשרתי

ואמר שהוא רואה

אותי אחראי ומבוגר בטלפון הזה שעשיתי

ליבי רחב לשם המחמאה

אף שלא הגיעה לי

אלא לזקן הטוב שאמר לי להתקשר

השארתי בידי אבי את מספר הטלפון של הזקן בשמו

ואמרתי שמחר

בעזרת השם בלי נדר אשוב הביתה

אבא לא כעס

לא נזף ולא גער

אולי כבר היה מיואש מהבן יכיר לי

החל לי לילה טוב והצלחה

וניתק את הטלפון

אני בטוח שלא היה לו קל לשחרר אותי כך

אבל מכיוון שהייתי רחוק ממנו במלוא מובן המילה

גם פיזית גם רוחנית

הוא פחד כנראה לומר לי מילה מיותרת שתפיל אותי עד לתהום

בזמן ששוחחתי הזקן הספיק לערוך את השולחן לארוחת הערב

לא ידעתי שגברים יודעים להכין

ולבשל

ולערוך שולחנות

הזקן היה מאוד מטופח

ביתו היה יפה, נראה כמו ארמון

והוא נראה כמו מלך

יותר מאוחר ראיתי שלא רק את ארמונו שלו הוא כל כך מטפח

אלא גם לארמון שלי הוא דואג

וכפי שהסביר לי אחרי האוכל

שהוא בטוח בכישרונות שהעניק לי הבורא

רק שהם נעולים אצלי בתוך ארמון מפואר

ויש למצוא את המפתחות לארמון

כדי ליהנות מן האוצר הטמון בו

הוא סיפר לי שהוא ניצל מהשואה האיומה

הוא סיפר שהוא חסוך בנים

ושנים רבות הסתובב עצוב מדוכדך עקב כך

עד שהחליט לשמור ולטפח

את האוצר שהשם נתן לאחרים

אוצר שנתן לאחרים זה ילדים

נהיה רבי בחיידר

ובזה הוא בא על סיפוקו

הוא סיפר שבכל שנותיו כרבי למד לדעת

שבכל אחד גלומים כישרונות מיוחדים

לעיתים קשה לזהות אותם ולהכיר בהם

אך עם חלוף השנים

כל אדם מוצא את מקומו

ומכיר בכישרונותיו וביכולתו

יש לי הרבה ילדים

סיים הזקן דבריו, לא שלי

אבל שלי

מכיוון שהייתי משתדל בתור רבי להכיר

להבחין בכישרונות הטמונים בכל אחד מתלמידיי

אהבו אותי כולם

ועד היום שומרים רבים מהם קשר קבוע

ובאים לבקרני

אותך אני מוצא בחור כישרוני

ובעל מידות טובות, הוסיף הזקן

רואה אני בך שעות תעשה חיל

בוא נשב ביחד ונראה איך תוכל לעלות ולהתעלות בתורה ויראת שמיים

והוציא ממקום סתר מכתב נפלא בעניין דרך הלימוד

מכתב שכתב פעם מרנה סטייפלר זכר צדיק לברכה

באותו מכתב

מתייחס הסטייפלר לדרך הלימוד ולסדר העלייה של בחורים בתורה ויראת שמיים

וכה הייתה לשונו

בחורים צעירים

מבזבזים את מיטב שנותיהם הצעירות

על חידוש בגמרא

מדובר על יושבי אוהל תורה,

בחורי נשימה

ובדרך הזו לא מצליחים

את זה הקדוש ברוך הוא לא רוצה

אלא רק לדעת מה שכתוב

העיקר זה לדעת גמרא, רשי ותוספות

את המפרשים צריך לשמוע רק בכדי ליישר את השכל

כי אם לא שומעים אותם אז לומדים עכום

אבל לא צריך לדעת את המפרשים

בשעת מעשה נדמה לך שחבריך יודעים את המפרשים ואתה לא

לאחר יום או יומיים מתברר שגם הם לא יודעים

ובאמת

עיקר עסק התורה והצלחתה

היא הבנת ותפיסת הסוגיה היטב לכל פרטיה ופרטי פרטיה המסתעפים

ולחזור על זה כמה פעמים

וככה קובץ על יד פרק אחר פרק ומסכת אחר מסכת

וכשיזכה ללמוד כהוגן רובע שס והפוסקים

ושכלו יקלוט סברות הגמרא והתוספות

אפילו בעל כישרון פשוט

מתיישר שכלו

כבעלי הכישרונות הגדולים

וזוכה גם כן לחדש חידושי תורה אמיתיים וישרים

והסדר לזה תלוי כל אחד לפי כישרונו

יש בחור שיכול ללמוד כל יום שלושה דפים גמרא רשי

בתוספות הנוגעים לפשט

יש בחורים

שיכולים רק שני דפים

תלוי כל אחד כפי יכולתו

אבל כל עיקר ההצלחה

זה בחזרה

ושיננתם

ועל ידי ריבוי החזרה מתפתח הכישרון

ומובטח לעמל בדרך זו

שיזכה לגדול ברבות הימים

לאילן גדול בישראל

עד כאן נוסח המכתב

שראה לי אותו זקן באותו יום

בשוליו את נוססה החתימה של הסטייפלר יעקב ישראל קנייבסקי

המכתב הזה היה לי משיב נפש בצורה שלא תיאמן

הרגשתי כאילו הגאון

גאון הדור

מרן הסטייפלר ישב לפניי

וכתב באופן אישי את המכתב הזה לחזק אותי ולרומם את רוחי

הרגשתי איך אני מתחיל להרגיש אדם חדש

לא עוד בחור חלש ושבור

אלא בחור רגיל עם שאיפות גדולות

בחור שיכול להצליח כמו כל אחד אחר

הזקן לא הסתפק במכתב שראה לי

אלא הוסיף לעודד אותי

להפיח בי רוח אמונה ותקווה

אל תדאג

הכל יהיה בסדר

רוח טהרה וגבורה

תרצה

תתחיל מחדש

אל תראטע מהקשיים ההולכים לעמוד בפניך

אלא תתמודד

ותתגבר עליהם

הרעיף עליי דברי ניחומים

והמילים החמות

נבעו מלב גדוש בטוב לב פעלות הפעולה הברוכה

החילות היא להאמין בעצמי

לראות מעלות נפלאות

וההחלטה גמלה בליבי

אני יוצא לדרך ומשתנה

נכנסתי חזרה לישיבה ממנה נזרקתי

לא מכבר

נדרשו מאמצים לא קטנים

הרבה תחנונים והבטחות לשכנע אותם לתת לי הזדמנות נוספת

אחרונה מבחינתם

הסכימו

בתנאים מסוימים

למען האמת הם לא האמינו שאצליח לעשות מהפך גדול ולהתחיל ללמוד

אבל הייתי רציני

החלטתי הייתה נחושה

ולא הייתה לי שום תוכנית לכנע

על אף הקשיים שידעתי מראש שיעמדו בדרכי

התחלתי ללמוד

זה היה קשה

קשה מאוד

אבל המילים של הזקן שהמשיך להיות איתי בקשר

חזקו ועודדו אותי לא להרפות

התחלתי ללמוד יום יום שלושה דפי גמרא

עם רשי בלבד

חזרתי עליהם באותו יום

הספקתי ללמוד בשבוע אחד חמש עשרה דפי גמרא ורשי

ימי שישי ושבת הוקדשו לחזרה על כל מה שלמדתי במשך השבוע

אחרי החודש היו בידי 60 דפים גמרא עם רשי

בזמן החורף הספקתי ללמוד 300 דפי גמרא ורשי

בסוף הזמן כשעשיתי את החשבון

עמדתי נדהם מההספק שלי

ידעתי 300 דפי גמרא מצוין ממש

נבחנתי עליהם בסוף הזמן

הצלחתי במבחן

זה נתן לי סיפוק עצום

העניק לי כוח ועוצמה להמשיך בהתמדה גדולה

במשך ארבע שנים

גמרתי את כל הש״ס גמרא רשי

עם הרבה תוספות הנוגעים לפשט

גם את לימוד העיון לא זנחתי

התחלתי ללמוד יום יום

בספר שב שמעת

עם איזה אברך שהזקן הרגן לי וכשגמרנו ללמוד

החילון הוא ללמוד סוגיות בש״ס עם הקצות

ובעל הנתיבות

עד שלאט לאט

הראש החל להיפתח

גם לעיון

ובמשך הזמן קיבלתי שם

של בחור מופלג בתורה

עשיתי שידוך נפלא ומצוין ממש

אחר החתונה נכנסתי ללמוד בכולל הוראה בעיון

במשך השנים הצלחתי לגמור

את רוב ארבעת חלקי השולחן ארוך

כל זה הגעתי בזכות האהבה של אותו יהודי זקן

ובזכות ההבנה שהוא גילה למצוקתי אהבתו והבנתו הם אלה שקירבו אותי חזרה לעולם התורה והיראה בחסדי שמיים

בכל מה שיש לי היום

בזכותו הוא

כיום עם אותם הכלים אני משתמש לקרב בחורים אחרים לתורה ויראת שמיים

וברוך השם אני רואה ברכה רבה והצלחה

ומצליח בסיחתא דשמיא לעזור לבחורים טובים ונפלאים כמוני שניחונו בכלים מצוינים ואינם חסרים

רק את האמונה והתקווה

ואת הידיעה הברורה שאם אך ישאפו וירצו

לבטח יצליחו להוציא את כל הטוב היקר שבהם אל הפועל

אל תאמר

נער אנוכי

רבי חנניהו ברגשיו אומר

נושא הקדוש ברוך הוא זה קודש ישראל

נפי כוך ירבו לעם תורה ומשואות שנעמור

אדונו יחופש למען סדגו יגדיל תורה ויעדיר