החטא הבלתי נסלח בבית המלך: המעשה שמגרש את השכינה
בית הכנסת מוגדר כ"מקדש מעט", אך ח"ו דיבורי חול, לשון הרע ושימוש בפלאפונים בין כתליו פוגעים בקדושתו באופן חמור מאיסורים אחרים רח"ל. גדולי הדור מתריעים: קלות ראש ושיחה בטלה במקום קדוש עוקרות את השכינה, גורמות להסתר פנים כלכלי ורוחני, ומחייבות אפילו תלמידי חכמים בזהירות יתרה ובמורא שמים.
פורסם בתאריך: 27.08.2026, 18:49 • מערכת שופר
מצינו בהלכות בית הכנסת כמה וכמה הלכות הנובעות מקדושת המקום, אולם עיקר חומרת האיסור והזהירות נאמר על איסור דברים בטלים.
וזה לשון השולחן ערוך אורח חיים סימן קנא סעיף א: בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בֵטלה, ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכו'.
ובמשנה ברורה: קלות ראש - כי הם נקראים מקדש מעט, כמו שכתוב "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז) מקורו ממגילה כט. ובמקדש כתיב "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ל) שיהא מוראו של השוכן בה עליו.
וכתב בספר מצוות קטן: שבעוון קלות ראש בבית הכנסת נהפכים לבית עבודה זרה חס ושלום.
ושיחה בֵטלה - היינו אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה שבחוץ מותרת, בבית הכנסת אסור, ובפרט שיחה בֵטלה לגמרי שבוודאי ראוי למנוע תמיד מזה, פרי מגדים.
על כן הירא וחרד לדבר ה' ישים תמיד עיניו וליבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בבית הכנסת ובבית המדרש, והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפילה.
ובספר חפץ חיים, פתיחה עשין סעיף ז, הוסיף עוד על הדברים, וזה לשונו: אבל אם מדבר לשון הרע ורכילות בבית המדרש או בבית הכנסת, עובר עוד על מצַות עשה "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ל) ובית המדרש שלנו גם כן בכלל מקדש הוא, כמו שמבואר בפוסקים, ונצטווינו בזה הפסוק לירא ממי ששוכן בו, ולכן אין מחשבין בו חשבונות כי אם של מצווה, כגון קופה של צדקה וכדומה, וכל שכן שאסור בהם שחוק והיתול ושיחה בֵטלה, ולא מועיל בזה שום תנאי כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנא סעיף יא.
ועל אחת כמה וכמה שאסור לדבר בהם לשון הרע או רכילות מפני אימת ה' יתברך השוכן בו, לבד מאיסורו החמור העצמי, ובזה שמדבר מראה בעצמו שאינו מאמין שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו בבית הזה, ולכך הוא מעז פניו אפילו לדבר בבית המלך שלא כרצון המלך.
למדנו מכל זה כמה חמורים דיבורי חול ודיבורים בטלים בבית הכנסת, היות שהוא בית מקדש מעט ודיניו כדין בית המקדש, ובבאר מים חיים שם כתב בשם היראים שהוא סובר שדין זה הוא מן התורה, וכן כתב החיי אדם כלל טז.
ויש לתמוה לכאורה, מה הטעם שדווקא על איסור זה, בפרט של דיבורי חול, נאמרו דברים נוראים הללו עד שנאמר עליו שמראה שאין לו חלק באלקי ישראל? והרי בכלל הלכות אלו נאמרו דינים נוספים, כגון איסור אכילה ושתייה ועוד, ומדוע נאמרו דברים חמורים אלו דווקא על דיבורים בטלים?
כמו כן יש לתמוה במה שהעמיד החפץ חיים חומר האיסור של דיבור לשון הרע ורכילות בבית הכנסת, שמשמע שהוא דווקא על איסור זה, ותמוה מה טעם שלא נאמר כן אם יעבור על איסורים אחרים בבית הכנסת, הלוא גם בזה יש מרד שעובר על דברי הקדוש ברוך הוא בביתו.
ומוכח מכל זה שיש חומרה מיוחדת בשמירת הדיבור במקום שיש קדושה, כי דיבור חול סותר את הקדושה, וכשמדבר דיבור חול ודברים בטלים במקום קדוש, זהו פגם ופגיעה בקדושה. אמת, גם שאר איסורים הם חמורים כשעושה אותם במקום קדוש, אולם דיבורים אסורים הרי הם מחללים את קדושת המקום ועוקרים אותה, ולכן חומרת דיבורים אסורים גדולה יותר משאר דברים כגון אכילה ושתייה בבית הכנסת.
[מאת הגאון רבי מנחם קליין זצ“ל, מתוך: בעניין קדושת בית הכנסת]
- - -
דרשו חכמינו זיכרונם לברכה במה צריכים להיזהר אף חלק מתלמידי החכמים? בבא קמא מא: "אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דברים ו, יג לרבות תלמידי חכמים - וביארו בו רבותינו לפי פשוטו לרבות תלמידי חכמים שצריכים לירא מהם, כי לא מהם אתה מתיירא אלא ממי שציווה על מוראם, כי יש רבים האוהבים תלמידי חכמים ומכבדים אותם, אבל הם עדיין רחוקים מכדי לירא מהם. ובא הכתוב לרבות תלמידי חכמים לירא מהם.
ובדרך רמז נראה לי לומר לרבות תלמידי חכמים, שגם תלמידי החכמים צריכים לקיים "אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" כי תלמידי חכמים הנמצאים בבית המדרש כל היום, קל להם לאהוב את ה' כי הם מרגישים בלימודם את הקדושה והטהרה ומגיעים למידת האהבה עד כלות הנפש. אבל ישנם כאלה שמגיעים למידת האהבה אבל ממידת היראה עדיין הם רחוקים, שהיות שהם נמצאים כל היום בבית המדרש ולומדים תורה יומם ולילה, מרגישים עצמם כבן מלך האוהב את אביו אבל לא ירא כל כך כמו אחרים, כי מרגיש געגועי אביו אליו וחסרה לו מידת היראה. על כן אמר כאן לרבות תלמידי חכמים, שגם הם צריכים להגיע למידת היראה, שלא לדבר בבית המדרש, על אחת כמה וכמה להיזהר מדברים בטלים ומלשון הרע וכיוצא בזה.
[מאת הגאון רבי יהודה צדקה זצ“ל | מקדש מעט, מתוך: קול יהודה]
- - -
המלחמה בפלאפונים
הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר, אסר בכל תוקף הכנסת פלאפון בלתי כשר לישיבה, והתבטא שזה אסור בנגיעה כמוקצה מחמת מיאוס. ובאשר לפלאפון כשר, אסר על האברכים להכניסו דולק לבית המדרש, ולבחורים הביא את דעת גדולי הדור שאסור להם להחזיק ברשותם אפילו פלאפון כשר, שכן גם אם יש הכשר למכשיר הטלפון, אין מי שנתן הכשר לביטול תורה.
בשנים מאוחרות יותר, כאשר נקלעה הישיבה לקשיים כלכליים, בניגוד לשנים רבות שבהן ראו סיוע מופלא משמיים על כל צעד ושעל, אמר פעם רבינו בשיחה שמי יודע, אולי הסתר הפנים לישיבה ולעולם התורה כולו, שסובל מגֵזֵרות כלכליות וקשיים להחזיק תורה, הוא בשל הפלאפונים. הרי יש הבטחה לסיוע לקיום התורה, אלא שעד השנים האחרונות הייתה אומנם עקבתא דמשיחא -התקופה שלפני ביאת המשיח וברחוב שררה ירידה כללית ברוחניות, אולם היא נעצרה בפתח בתי המדרשות שבהם הגו בתורה. אלא שאז נכנס השטן הזה, הפלאפון, שגורם לאדם להיות מחובר אל מחוץ לכותלי בית המדרש, וכל הזמן הוא צריך לבדוק אם חיפשו אותו. הדבר גורם לירידה בשפע המושפע, ולכן אם נתחזק, ירחם עלינו ה' יתברך שמו, ושוב יאיר לנו פניו.
הצלחה מופלאה ליוותה את הנהגת התקנה בישיבה. בתחילה נראה היה שמרוב ההרגל לא ניתן לתקן תקנה כזו, אך כשראו בני הישיבה עד כמה הדבר בנפשו, הצליחה התקנה למעלה מהמשוער.
לצפיה בסרטון: המכשיר החדש שישתק את בתי הכנסת: התחזית והפתרון המפתיע! לחץ כאן או בוידאו המצורף
- - -
כתב המסילת ישרים בפרק י"ט: כיבוד בית הכנסת ובית המדרש, אין די שלא ינהג בהם קלות ראש, אלא שינהג בהם כל מיני כבוד ומורא בכל מנהגיו ובכל פעולותיו, וכל מה שלא היה עושה בהיכל מלך גדול לא יעשה בהם.
הובא בספר אור צדיקים ובתוספת נופך, אין לדבר בבית הכנסת ואפילו לאחר התפילה בדברים אחרים שאינם מעניין התפילה, מאחר שגם לאחר התפילה עדיין שורה שם הקדושה. ומי שמדבר בדברים שאינם קשורים לתפילה ולשבח הקדוש ברוך הוא, נוהג ביזיון בקדושתו יתברך, ומגרש את השכינה משם. ועליו השכינה צועקת וקובלת: "נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם" (איכה א, יד) וכידוע, אין לשכינה מקום מנוחה כי אם בבית הכנסת מאחר שהיא בגלות, וכשאדם מדבר בבית הכנסת גורם שלא יהיה לה מקום לנוח, אלא תמשיך לגלות ולנדוד ממקום למקום. ואוי לו ואוי לנפשו, כי עליו נאמר: "וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ" (משלי י, א) ועונשו שגם הוא יהיה בידי אכזריים, ולא ימצא מנוח ומרגוע לנפשו, הרחמן יצילנו מעונשו. ולכן כל בעל נפש יחוש לנפשו, ולא ידבר בבית הכנסת ובבית המדרש.
[מאת הגאון רבי מאיר דוד שמואלי שליט“א | שלא לגרש את השכינה, מתוך: קדושת בתי מקדש מעט]
- - -
לכתבה הקודמת: תבדוק! האם אינך מופיע ברשימה השחורה?! לחץ כאן


