יום השנה לחכם מנחם מנשה זצ"ל בעל אהבת חיים י"ב אלול

ליל פטירתו של חכם מנחם מנשה זצ"ל, מחבר הספר "אהבת חיים", מזכיר לנו שגם מי שאינו מענקי הדור יכול לחולל שינוי עצום. בבלויי ספציפיים ובקסקט פשוט, הוא כיתת רגליו וקירב לבבות בלשונו המתוקה. הנמשל מבעל חובת הלבבות על לוטשי היהלומים ממחיש זאת: עבודה עממית עם המונים ("יהלומים קטנים") יוצרת רווח וזכות הגדולים בהרבה מעיסוק מעט ביחידים. מכאן שכל אדם חייב לזכות את הרבים לפי כוחותיו – אם בדרשנות ודיבור, ואם בתמיכה כספית בשיעורי תורה במתכונת יששכר וזבולון, שכן "כָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ" (אבות ה, יח).

לצפיה בדברי הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל לחץ כאן או בוידאו המצורף

הלילה, ליל הפטירה של חכם מנחם מנשה. אנחנו מכירים את הספר שלו, ספר אהבת חיים. יש חלק מהחברים שאולי גם זכו להכיר אותו. הרב נפטר לבית עולמו לפני ארבעים ואחת (41) שנים, עליו השלום. הרב היה לובש מלבוש פשוט. מי שזוכר, לא היה לובש לא פראק ולא מגבעת. היה לובש קסקט.

אבל, בערה בו האהבה לזכות את הרבים. הוא היה מכתת את רגליו. בכל מקום שהיו מזמינים אותו, היה הולך ואומר דברי תורה "דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים" (ירמיה כג, לו) וזכה לקרב הרבה יהודים לאבינו שבשמים.

הוא לא היה מגדולי הדור, הוא לא היה ענק בתורה, אבל את הכוחות, כוחות הנפש שלו, מה שהוא כן יכל, הוא עשה. יש הרבה אנשים שיש להם יכולת מסוימת, אבל יושבים בשקט, איך אומרים? יושבים בארבע (4) פינות שלהם, ארבע אמות שלהם. "מי אני!? אני לא מגדולי הדור..." הם חושבים שרק הרבנים הגדולים, גדולי הדור, הם שחייבים לעשות והם יושבים להם בשקט...

הדוגמא שאני אומר על חכם מנחם הוא לא היה מגדולי הדור אבל היה לו "מַעֲנֵה לָשׁוֹן" (משלי טז, א) היה לו "מֶתֶק שְׂפָתַיִם" (משלי טז, כא) והיה הולך לכל מקום והיה מרביץ תורה ברבים; דברי אגדה, מוסר וכיוצא בזה וחלק מהדברים הוא גם כתב באותם הספרים "אהבת חיים" ספרים שהם "מְתוּקִים מִדְּבַשׁ" (תהלים יט, יא).

התועלת בהרבצת תורה דרבים, דבר כזה, שכרו גדול, עצום ורב. כל אחד ואחד לפי הכוחות שלו לא צריך לשתוק, לא צריך להחריש, אלא את מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו יעביר גם לאחרים. איך המשנה באבות פרק ה' משנה יח' אמרה לנו "כָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ" זכות הרבים זה דבר גדול.

ובעל חובת הלבבות ממשיל משל יפה! ואומר, היו שניים (2) שלמדו את המקצוע ללטש יהלומים, שניהם למדו את המקצוע בצורה נכונה. גמרו, עכשיו צריך ללכת לעבוד, להתחיל את העבודה. האחד (1) החליט, אני עוסק רק ביהלומים גדולים. אני אפתח חנות, אני אמכור יהלומים גדולים. כל יהלום שווה חמישים אלף דולר (50,000$), 100 אלף דולר, משהו יפה מאוד, דברים מדהימים!

השני אמר, לא, אני לא הולך על היהלומים הגדולים, אלא רק על היהלומים הקטנים. כל יהלום 200 דולר, 300 דולר.

אותו האדם שהיה עוסק ביהלומים הגדולים, מטבע הדברים לא באו אצלו הרבה קליינטים. למי יש לתת 100 אלף דולר על יהלום?! למי יש? בודדים... רק המיליארדרים היו באים אצלו, אז פעם בחודש או פעם בחודשיים היה בא מישהו וקונה, והיה לו מזה פרנסה.

לעומת זה, השני שהיה עוסק עם היהלומים הקטנים, 200 דולר, גם אנחנו יש לאל ידינו. אז החתן שרוצה לקנות לארוסתו איזה משהו, נכנס, קונה לה טבעת עם יהלום. כך שהחנות שלו הייתה סואנת ולא היה מקום, קנה חנות יותר גדולה. והעסקים שלו התחילו להסתעף. אז הוא עשה חשבון, למה אני אקנה מאותו הסוכן, מאותו הסיטונאי?! אני בעצמי יכול לקנות את כל המלטשת יהלומים, אני קונה את החומר גלם מההתחלה עד הסוף. כך העסקים שלו הלכו והסתעפו, והיו לו עשרות חנויות בכל הארץ כדי לשווק את הסחורה, כי זה דבר עממי שכל אחד ואחד לוקח.

לימים נפגשו שני החברים, למדו יחד על ספסל הלימודים את המלאכה וכל אחד מספר לשני, "נו, מה נשמע, מה קורה אצלך?" אז הוא אומר לו "אני מוכר יהלומים, משהו מיוחד הקליינטים שבאים אצלי, אנשים מיליארדרים, משלמים לי מאה אלף דולר!". - "טוב, יפה מאוד. כמה אתה מוכר? פעם בחודש, פעם בחודשיים? אז הרווחת חמשת אלפים דולר פעם בחודשיים. אבל אני בכל יום מרוויח את הסכום הזה!! באים אצלי אלפי אנשים באותן החנויות ובכל יום אני מרוויח את הסכום הזה".

אלה דברי המשנה, אדם שעוסק לא עם אחד (1) עם התורה האישית שלו, אלא הוא עוסק עם הרבים, עם עם ישראל - זכות הרבים תלויה בו (ע"פ אבות ה, יח) אין לך דבר גדול מזה.

תראו את הלשון של מרן באורח חיים סימן פ"ט לגבי האדם שלומד לפני התפילה. מרן היקל שמה, אמר "זכות הרבים דבר גדול!" אפילו לפני התפילה מרן היקל שישב וילמד את האנשים ולא חוששים "שמא ישכח את התפילה". איך מרן מתבטא שמה בסגנון חריף כזה!

מכאן אנחנו נלמד כל אחת ואחד לעצמנו שכל אדם ישתדל לחשוב לא רק על עצמו אלא לחשוב על הגן עדן של אחרים.

יש אדם, יש לו "מַעֲנֵה לָשׁוֹן" (משלי טז, א) זכה, כמו אותו המנוח שאמרתי, חכם מנחם. יש אדם לא זכה. יש לו פחד מהאנשים 'אימתא דציבורא' הוא לא יכול ללמד. אבל הקדוש ברוך הוא נתן לו; יש לו חנויות של יהלומים, כמו שאמרנו קודם. אז הוא יכול במקום זה, בבחינת יששכר וזבולון. אז הוא יכול לאמץ לעצמו שיעור של רבים. נניח העלות של השיעור הזה 500 דולר בחודש, 700 דולר לחודש. אז הוא אומר לגבאי "זה השיעור שלי. את כל ההוצאות של אותו השיעור אני משלם!" בבחינת יששכר וזבולון. גם דבר כזה הוא בגדר "תורה דרבים" ואז בזכות זה הקדוש ברוך הוא ייתן לו מלוא חופניים, שימשיך להיות צינור שמוביל את השפע.

- - - 

מתוך סדרת שיעורים בהלכה מאת הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל כל הזכויות שמורות לבנו הרב עובדיה יוסף שליט"א, ניתן להשיג את כל השיעורים בארדיסק 1 כמות של 100GB בטל' 0548410780

ב"ה את השיעורים ניתן לשמוע גם בשופרקול 8724* בשלוחה 5 ואז 5 "שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (ישעיה נה, ג).

- - - 

גם אתה יכול לעשות תורה דרבים ובבחינת יששכר וזבולון ולהיות צינור שמוביל את השפע!!

אני רוצה לתרום לנציב יום !

לכתבה: ניסים שרואים בזכות התורה! - תורמי "נציב יום" משתפים בסיפורי המופת שאירעו להם - לחץ כאן.

- - - 

וכן בגליונות גנזי המלך הובאו חידושים, שקלים "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ" (שמות ל, יב) כחה של “מחצית השקל" ומצות צדקה. ע"פ ספר ‘אהבת חיים‘ לחכם רבי מנחם מנשה זצ"ל, גליון מספר 93 לצפיה לחץ כאן

- - - 

לשמיעת הקטע: הרב יעקב יוסף זצ"ל משבח את בעל 'אהבת חיים' זצ"ל ואת הרב אמנון יצחק שליט"א - לחץ כאן או באודיו המצורף

- - - 

לובש גלימה דרבנן או שואב מים? זה לא תלוי אם הוא לובש גלימה דרבנן או שואב מים אלא זה תלוי במי שיש בו יראת ה' בקרבו. "אהבת חיים" לחכם מנחם מנשה זצ"ל, פרשת נצבים עמוד צ"ד. לכתבה לחץ כאן

- - - 

כשיש תוכחת למטה - אין רשות לקטרג על ישראל למעלה | ספר "אהבת חיים" לחכם מנחם מנשה זצ"ל - פרשת מצורע, עמוד נט'. לכתבה לחץ כאן.