"החזיר" והגאולה | ר' יעקב דרעי

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ברשות מורינו ורבנו כבוד הרב אמנון יצחק שליטא וברשות הקהל הקדוש,

הדברים שנאמר הערב יהיו להצלחת כבוד הרב

וקהילות פז בארץ ובעולם בהבאת הגאולה.

אמן.

במדרש ויקרא רבה, יג ה, כתוב

החזיר זה אדום

מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפה ואומר

ראו שאני טהור

קח מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת ונראית כאילו שופטת צדק

אדום נמשלה לחזיר

כמו שחזיר פורס פרסותיו ומראה עצמו טהור

קח אדום מתייפייפת מתפארת ומתחזה למתורבתת והגונה

בדיוק אמריקה שיכולה לראות באזרחים שלה עצמה לצאת למלחמה במערות

ולנו אומרים לא לראות במחבלים ולהתחלק עם החומסים

ויש דוגמאות אין ספור

אבל נביא דוגמה נוספת.

מספר הרב יעקב גלינסקי זכר צדיק לברכה

כשביקרתי בארצות הברית כדי להחזיק את מוסדות התורה התארחתי במונסי אצל הגאון רבי יעקב קמינצקי זכר צדיק לברכה ראש ישיבת תורה ודעת

סיפר לי שבא אדם מבוגר והציג עצמו פלוני הוא

למדו בשעתו ביחד בסלובודקה

שמח לראותו מצעירי התלמידים היה

ורבי יעקב מהמבוגרים והחשובים

צמרת הישיבה

לא היה קשר ביניהם מלבד מעמד אחד שנחרט בזיכרונו

הבחור הגיע מברלין

הוריו ילידי פולין שהיגרו לגרמניה למצוא פרנסתם ושלחו ללמוד בישיבת סלובודקה

פעם מצא עצמו עם האריות שבחבורה רבי יעקב קמינצקי ורבי אהרון קוטלר

רבי אייזיק שר ורבי אברהם קלמנוביץ ורבי יצחק יעקב רודמן

ונשאל לדעתו על הבדלי התרבויות בין גרמניה לליטא

הביע הסתייגותו מהיעדר הנימוסים והגינונים כאן בניגוד לארץ מולדתו

בגרמניה יקדם כל אדם פניך בברכת אגוטנטאג

ביטי שן ודן קשן

על כל צעד ושעל

ועל נימוסי השולחן

אין מה לדבר

לפתע נכנס הסבא מסלובודקה זכר צדיק לברכה

במה עסקתם? שאל

אמרו לו

נתקרמו פניו רקה ברגלו ואמר

הכל נמצא במקורותינו

אין לנו דבר ללמוד מהם

תלמיד צעיר היה והעז פניו

לדעתי יש ויש ואתן דוגמה

כשאתה שואל גוי גרמני לכתובת מסוימת לא יענה לך בקצרה

לך ימינה והפנייה הראשונה שמאלה

אלא יסיים באומרו האין זה כך?

מדוע?

כדי שלא להפגין עליך עליונות

כאילו הוא יודע ואתה לא משתפו אותך

מבקש הסכמתך

האין זה נפלא?

קדרו פני הסבא

הלו זו ההוכחה שהכל מעושה וחיצוני

רמייה נבובה

וכי מה הבושה לו לדעת?

הלו לכן שאל

ואיזה עליונות היא לדעת כתובת?

הרי זו הראיה שהכל שקר וכזב.

כעת כשנפגשו רבי יעקב קמינצקי זכר צדיק לברכה ואותו יהודי

הזכיר לו רבי יעקב את המאורע עם הסבא

לתדהמתו

אחז עלה ביד ימינו בשרוול מעילו השמאלי ונערו

השרוול היה ריק

היד הייתה גדועה

נרעש רבי יעקב ושאל במלחמה?

ענה לא הסבא צדק וסיפר

עם הלוט הצורר לשלטון התכדרו שמי יהדות גרמניה החלה הסתה פרועה

הוכרז חרם על חנויות היהודים והקרקע בערה מתחת לרגלם

הזעיקו הוריו מן הישיבה

יום אחד הלך ברחוב ולפתע הוקף בקבוצת בריוני היטלריוגנד

תנועת הנוער הנאצית

שהחלו תוקפים אותו בקללות ונאצות

מנהיגם התקרב אליו ולפט את זרועו

שלף עולר והחל לחתוך

ולחתוך

כשהוא מביט בעיניו ושואל בנימוס

זה כואב, האין זה כך?

כואב מאוד, האם אני צודק?

והבין,

שמראים לו מן השמיים,

שהסבא מסלבודקה צדק.

הרי לך נימוסים של חיות טרף,

מפלצות אדם,

וברייתא מפורשת היא במסכת קלה פרק א',

חס ושלום,

כל שאין התורה עוברת על פיו,

אין בו דרך ארץ.

זו הייתה כוונת הסבא מסלבודקה באומרו,

הכל נמצא במקורותינו,

אין לנו דבר ללמוד מהם.

כלומר,

הכל נמצא בתורה,

והגויים,

שאין התורה עוברת על פיהם,

אין לנו דבר ללמוד מהם,

ובטח שלא דרך ארץ.

מפני שרק על ידי התורה הקדושה יכול האדם לקנות מידת דרך ארץ אמיתית,

ובלעדיה הוא אינו אלא חיה.

אם כן, מהו האדם?

הכתוב אומר בקהלת ג' פסוק יט

ומותר האדם מן הבהמה,

אין.

ופירש הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיק לברכה,

שמותר האדם מן הבהמה בדבר אחד,

שהאדם יוכל לומר,

אין.

אין לי רשות לעשות כל מה שלבי חפץ ויצרי דוחק.

והרמב״ם כתב שעל כך אמר דוד המלך בתהילים ל״ב פסוק ט״

אל תהיו כסוס כפרד עין אבין במתג ורסן עדיו לבלום.

דהיינו, שלסוס ולפרד אין בלם עצמי.

אם מבקשים לבלמם,

יש להפעיל בלם חיצוני,

מתג ורסן.

ולאדם ראוי שיהיו בלמים פנימיים.

וכבר סיפרתי,

אומר הרב גלינסקי, זכר צדיק לברכה,

הזמינו עבורי מונית לשיחה ברחובות.

נכנסתי וראיתי מדבקה,

נהג,

בדוק הבלמים לפני הנסיעה.

שאלתי,

מה זה בלמים?

טמא עליי, מה אינך יודע עברית?

אמרתי,

אתה יודע אנחנו הדתיים, שואבים את העברית מהתנ״ך,

אין שם מילה כזאת.

אה, אנא, אז בלמים הם המעצורים של המכונית.

כשרוצים שתיעצר, לוחצים על הדוושה,

מין ידית כזו לרגל,

והמכונית נעצרת.

הבנתי ושאלתי,

אבל למה לבדוק את הבלמים לפני הנסיעה?

הזמנתי מונית שתיסע, לא שתעצור.

ראה שאיני מן היישוב, ואמר

מכונית שאינה נוסעת

היא גרוטאה,

אבל אם אינה מסוגלת לעצור היא מכשיר רצח לנוסעים,

למכוניות שלפניה ולהולכי הרגל.

תגיד, יש כאלו מדבקות גם לבני אדם? שאלתי.

מה נדהם?

מה ששמעת? שאלתי אם יש מדבקות כאלה גם לבני אדם.

כי אדם עצל, שאינו פועל, מבלה ימיו לריק.

איך אמרת?

גרוטאה.

אבל אם אין לו מעצורים,

הוא מפלצת לעצמו ולסובבים אותו.

הביט עליי בחשד.

עבדת עליי, ידעת מה הם בלמים.

ודאי, זו מילה בספר תהילים.

אבל מה לי לעבוד עליך?

אני עוסק עדיין בלעבוד על עצמי.

זה האדם,

ומולו כנגדו אדום.

עשיו בא מן השדה והוא עייף,

ומשהו מבעבע בסיר.

אההה, אדום.

משתרע, פושט טלפיו ופוער לו.

הלעיתני נא מן האדום האדום הזה.

אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו, אומר רשי.

לא אתמקח על המחיר.

רוצה בכורה, קח בכורה.

על כן קרא שמו אדום.

למה לא עדשים?

למה לא נזיד?

כי הצבע הצית אותו.

סדין אדום לשור, נזיד אדום לעשיו.

לפחות תשקול, תחשוב, תעצור רגע.

לא,

לא עשיו,

לא אדום.

ומה בין צדיק לרשע?

הצדיק הוא כעץ שתול,

ולכן פריו ייתן בעיטו, ועליהו לא ייבול.

לא כן הרשעים,

כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח,

על כן לא יקומו רשעים במשפט.

נשים לב,

לא מוזכרות כאן עבירות,

כי הן כבר תוצאה.

מוזכר כאן היסוד,

אין להם בלמים, כוח התנגדות.

כמוץ אשר תדפנו רוח,

כמו קוץ שעף ברוח,

זורם, מה שנקרא בימינו.

אדום והופ להלעטה.

לא כן הצדיק,

אלא כעץ שתול שיציב, איתן ומתנגד לרוח.

אז שאלנו, מה בין צדיק לרשע?

הרשעים הם ברשות ליבם,

יצריהם מושלים בהם,

והצדיקים ליבם ברשותם.

אמר הגאון רבי אלחנן וסרמן, זכר צדיק לברכה, השם ייקום דמו,

על הפסוק

בקהלת פרק יב, פסוק יג.

סוף דבר הקול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור,

כי זה קול האדם.

מה זה כי זה קול האדם?

אלא שעלולים היינו לחשוב שמי שאינו שומר מצוות ואינו ירא שמיים,

גם הוא אדם.

אלא שחסרה בו איזה מעלה.

משמיענו הכתוב, כי זה קול האדם.

בלעדם אינו אדם, אלא חיה.

והוסיף,

שבזוהר הקדוש מבואר,

שהקדוש ברוך הוא אמר נעשה אדם,

בלשון רבים, לכל הבריאה כולה.

הורה שכל בעל חיים ייתן את תכונתו לאדם,

כל נברא ייתן בו מהותו.

נמצא

שיש בו גבורת ארי ועיזוז הנמר,

ריצת הצבי וקלות הנשר,

כשם שיש בו פחדנות השפן ורכרוכיות התולעת,

צמאון דם הערפד וחזירות החזיר,

נאמנות הכלב ורוע הנחש,

האדם הוא עולם קטן

ולבו הוא גן החיות המושלם בעולם.

אם שומר גן החיות עומד על המשמר ונועל את החיות בכלוביהן,

והדרך היחידה לכך היא בשמירת המצוות המנתבות את המידות במינון הנכון ולמטרה הראויה,

ויראת שמיים שתרסן את התוואים המבקשים להתפרץ,

אזי אם שומר גן החיות עומד על המשמר ונועל את החיות בכלוביהן,

עליו נאמר, הצדיקים ליבם ברשותם.

אבל אם החיות יתפרצו,

כמו שנאמר, הרשעים הם ברשות ליבם,

טורפות הן את שומר גן החיות והנכנס למתחם דמיו בראשו.

וזהו שאמר אברהם אבינו לאבימלך

כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי.

רק

היינו שמלבד חסרון זה היה שם הכל

ממש אמריקה

או יותר נכון אם ריקה.

חוכמה, נימוסים, דרך ארץ.

אבל אם אין בלם, אין מעצור,

רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני.

זהו שאמרו שאדום דומה לחזיר.

הפושט קלפיו לומר ראו טהור אני.

מתחזים הם למתורבתים, למנומסים, לאדיבים.

מתפארים הם בתרבות ואומנות,

שירה,

ספרות ומחזאות מציגים רגש ויופי ובפנימיותם סימן הטומאה ואין התייפייפותם אלא נזם זהב באף החזיר

המסתובב חופשי בגן החיות ללא שומר

והנכנס למתחם דמיו בראשו.

זאת

היום בעולם השקר כשמלכות אדום שולטת ומנסה להשליט את דעתה על העולם.

אבל בקרוב מאוד עתיד הקדוש ברוך הוא להחריב את אדום,

לגלות קלונה ולממש הגאולה.

ככתוב בספר חוכמת המצפון, פרשת שמיני,

מאמר צדד על הפסוק בויקרא יא פסוק ז'

ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע השסע פרסה והוא גרא לו ייגר,

טמא הוא לכם.

איתא במדרש

ואת החזיר זו אדום

והוא גרא לו ייגר שאינה גוררת מלכות אחריה.

ולמה נקרא שמה חזיר

שמחזרת עטרה לבעליה.

הדה הוא דכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה להשם המלוכה.

מלכות אדום

אינה גוררת אחריה מלכות אחרת,

מאחר וכוח שליטתה הוא עד לסוף הנהגת העולם הזה,

עד ימות המשיח.

ומה שנאמר ומחזרת עטרה לבעליה,

כלומר מלכות משיח צומחת ומתגלה מתוך מלכות אדום,

שעל ידי חורבנה של מלכות אדום עולה ומתגלה מלכות שמיים,

ואז והייתה להשם המלוכה.

חורבנה של אדום יבוא רק על ידי חורבן העולם הזה,

כאשר מביא הקדוש ברוך הוא שיסודות חיי העולם הזה יתמוטטו,

השלווה תתערער,

חיי הפרט יהפכו לחיי דאגה,

פחד וייסורים,

וכל העולם כולו יעמוד תחת אימת הרס וחורבן.

אז יתגלה לעין כל,

שהתרברבותו של האדם וגאוותו על התקדמותו בכיבוש הבריאה כביכול,

מביאים רק לאבדון.

אז יכירו את ההיעדר וההפסד שבחיי העולם הזה,

כשהם מרוקנים מכל תוכן רוחני,

המובילים רק לקליה ואבדון,

ונתעורר כולנו מחלום השליטה והגאווה למציאות החורבן והגאולה.

ועל כך מביא הרב יעקב גלינסקי את משל המגיד מדובנה, זכר צדיק לברכה,

על הפסוק

בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים.

היינו, היה ראוי לכתוב מי יהיה כחולמים.

והסביר כדרכו במשל,

בן מלך נחטף בילדותו מארמון אביו

למטרות כופר,

השודדים נטלו עמם למערתם,

והמלך לא נח ולא שקט,

חיפש אחריהם וערך מצוד נרחב.

נמלטו ממקום למקום, נחבאו ביערות,

והתענה עמם בכל מצוקותיהם.

על הארץ ישן, התקרבל בסחבותיו וקסה שפת חרבה.

סוף סוף התגלה מחבוהם,

חלקם נהרג,

חלקם נפל בשבי,

ובן המלך הובל אל הארמון.

המאורעות נראו לו כחלום בהקיץ.

עיר המלוכה,

חומות הארמון וגנב,

המבוא והטרקלין וחיבוק המלך,

האמבט והבגדים

קרס מעייפות,

נסעוהו למיטת הפריון והניחוהו על המצעים הרכים.

באמצע הלילה, התעורר.

היכן הוא?

חולם בעיניים פקוחות.

המיטה הרחבה, מסך המלמלה, עור הלפידים.

חש ברעב,

הבחין בשולחן עמוס מעדנים.

האם זה מחזה תעתועים?

זכר במעומעם את הנסיעה לכאן,

את הפגישה עם המלך.

היה או חלם חלום?

ירד מהמיטה, התקרב לשולחן, נגע, מישש, נגס,

המעדנים כאלה לא אכל מעולם.

ואז הבין שלא זה החלום, זו המציאות.

ההיחבאות ביער,

ההסתתרות במערות,

שנות העוני והמחסור,

הן שהיו חלום.

כך יהיה בגאולה הקרובה.

נבין בה שזה מצבו הטבעי של העם.

אז נראה בחוש שכל שנות הגלות היו עיוות מתמשך.

סיוט חולף.

ממש כמו שנאמר בפסוק, היינו כחולמים.

והוא שאמרנו שרק בגאולה הקרובה יתגלה לעין כל,

שהתרברבותו של האדם וגאוותו על התקדמותו בכיבוש הבריאה כביכול

מביאים רק לאבדון.

אז יכירו את ההיעדר וההפסד שבחיי העולם הזה,

כשהם מרוקנים מכל תוכן רוחני,

המובילים רק לקלייה ואבדון.

כשהתייאש האדם מלהשיג רצונותיו ותאוותיו,

אז יתגלה אורו של משיח.

אז ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו,

ותיראה ירידתה וחורבנה של מלכות אדום לעין כל.

כך הורונו חזל שמקום התגלותו של משיח הוא במקום ההיעדר של אדום,

בסופה.

כי רק על ידי השגת ביטול ואפסות העולם הזה מסוגלים בני האדם להתרומם ולראות במבט רוחני ותתבטל מלכות אדום.

אז יתגלה אורו של משיח צדקנו ויגיע זמן גאולתנו במהרה בימינו.

אמן כן יהי רצון.

רבי חנניה בן העקשיה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר,

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.