יגאל כהן: פסיכולוג מטורף

 

- - - לא מוגה! - - - 

לשון מגלה הכול.

או לשון נקייה, או לשון מדברת גדולות.

כל אלה הם דברי הקדמה לעניין בדיקת חמץ לפסח.

לכן סידרו חכמים בראש מסכת פסחים.

לפני הדיון על דיני הבדיקה עצמם,

והנה כיוון שכך,

כיצד יכול אדם לשלח חופשי לשונו

ולא יבדוק כל מוצאיו בדיקה מדוקדקת

בחורין ובסדקין,

וביותר גדולה חובת הבדיקה אור לארבעה עשר,

כדי שייכנס לליל מחרת בלשון בדוקה ונקייה,

ואז יקיים את מצוות פסח ומצא כתיכונן,

שהפה שלו יהיה סח,

והמצה שהוא אוכל זה לחם שעונים עליו דברים הרבה,

ואז יקיים בכל המרבה לספר, הרי זה,

מישהו הוא זה,

עם פה כזה משובח,

שכן כל מה שיגיד באותה שעה יישמע גם במרומים

וגם למטה,

וגם המשפחה שלו תקבל את דבריו, כי יודעים שהוא בעל לשון נקייה,

ומה שהוא אומר הוא מתכוון, והוא גם מקיים,

וכל מה שפיו ירון ויהלל יקובל וירצה,

אמן כן יהיה רצון.

זה פתיחה.

ועכשיו נבדוק

אנשים

לפי הדיבור שלהם.

אז יש לנו אחד מהמרצים החדשים.

יש עכשיו,

עונת המרצים נפתחה, ויש מרצים חדשים, צצים להם בכל מקום.

אחד המרצים החדשים,

קוראים לו יגעל כהן. והקפת השכל. שיוויתי השמן נגדי תמיד. אתם מבינים עכשיו, אחים יקרים שלי,

כמה דוד המלך היה פסיכולוג מטורף,

שהוא בעצם לימד אותנו איך לשלוט בדבר הכי גרוע שיש לנו בחיים,

שזה רגע שוד שעושים לנו טעויות.

גבר עומד ואשתו מכה בו, מכה בו, יאללה, טה-טה-טם, טה-טה-טם, עקיצות,

עקיצות, עקיצות, אתה ואתה, ואימא ודודה וסבתא.

הוא שם מסך קטן.

אתם מאמינים למה שאתם שומעים?

איך הוא קורא לדוד המלך? בואו נשמע עוד פעם.

ויקח את השכל, שיוויתי השם הנגדי תמיד. אתם מבינים עכשיו, אחים יקרים שלי,

כמה דוד המלך היה פסיכולוג מטורף,

שהוא בעצם לימד אותנו?

שמעתם?

רשע מרושע

קורא לדוד המלך

פסיכולוג מטורף.

פסיכולוג מטורף.

אז בואו אני אלמד אתכם משהו.

דואג האדומי אין לו חלק לעולם הבא.

למה אין לו חלק לעולם הבא?

עומדים על טבעו של דואג האדומי.

מאיפה?

הוא אמר

לשאול המלך,

הנה בן ישי,

ולא הזכיר דוד.

אמר בן ישי,

לא רוצה להגיד את השם שלו,

מהגאווה שלו,

הוא לא מזכיר את שמו.

ובדרך כלל מי ששונא מישהו, לא מזכיר אותו בשמו. ההוא, ההוא, האיש ההוא, ההוא, ההוא.

לא אמר דוד,

אמרו חכמים זיכרונם לברכה.

משל למה הדבר דומה?

לאדם שהכניס

לבית תבן,

ולא ידעו בני אדם

מה יש בבית הזה.

הבית נראה יפה,

וילה ממש,

אבל לא ידעו שהוא מלא תבן.

לימים

נעשו סדקים

בקירות

ובצבצת תבן.

וכולם ידעו שזה בית התבן.

המסתכל חשב וילה,

אדם חשוב,

אבל בסוף זה בית התבן.

ככה דואג.

כולם

ראו

את הצורה של

דואג האדומי. מי הוא היה?

אביר הרועים, ראש הסנהדרין.

גדול דור!

כולם ראו את הווילה.

נעשה סדק

ובצבץ משם תבן.

הוא לא אמר דוד,

הוא אמר בן ישי.

אה, אם ככה תבט התבן.

לא הבנתי.

מה עם כל התורה? הוא אביר הרועים.

הוא ראש הסנהדרין.

הוא גאון הגאונים.

הוא אביר הרועים.

גאון הגאונים.

אמיתי.

אבל מה יצא לו מהפה?

מה יצא לו מהפה?

קללה?

לא.

ביזוי?

לא.

הוא רק לא הזכיר את השם דוד. הוא אמר, בן ישי.

קראו לו חכמים בית התבן,

ואין לו חלק לעולם הבא.

אז מי שלא מזכיר את דוד,

ובמקום זה ככה אומר, בן ישי,

זה מספיק בשביל שלא יהיה לו חלק לעולם הבא.

מי שאומר על דוד המלך,

פסיכולוג מטורף!

מה דינו?

זה לא בית התבן,

זה מזבלה.

הראש מלא מזבלה.

זבל!

לא יאומן כי יסופר.

איך אתה מרשה לעצמך להגיד?

אבל זה יוצא לו בטבעיות.

מי זה דוד המלך בשבילו? פסיכולוג מטורף!

הוא לימד אותנו,

תקתם, תקתם, תקתם, תקתם, נותנת לו מכות, תקתק, תקתם.

כל זה בשביל למכור את התותים שלך לאנשים?

וואי, השם ירחם.

השם ירחם.

בואו נראה בגמרא איך מזהים אדם כזה.

בבקשה.

הגמרא אומרת,

בהמשך לאור לארבעה עשר,

הן הוטלתה כהנא,

חד אמר גיעני כאפול,

וחד אמר גיעני כזית,

וחד אמר גיעני כזנבה לטאה.

בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.

הגמרא מספרת

מעשה בשלושה כהנים

ששימשו בבית המקדש.

אחד אמר

לחבריו שהגיע לו חלק מלחם הפנים,

שיעור קטן

כגודל פול,

קטנית.

זה הכל מה שהוא זכה לאכול משתי הלחם.

אחד אמר שהגיע לו כזית,

ואחד אמר שהגיע לו שיעור כזנב הלטאה.

איך הגעת לזנב הלטאה?

שזה שיעור קטן מאוד.

מה?

למה בחרת בלשון טמאה כזאת להגיד כזנב הלטאה?

להגיד שם של שרץ ולתאר אותו ולהגיד על לחם,

שתי הלחם, אתה אומר, כזנב הלטאה.

בדקו אחריו

ומצאו בו שמץ פסול.

בדרך כלל אין בודקים מן המזבח ולמעלה.

כל מי שהוא כהן לא צריך לבדוק את היחוס שלו, כי ודאי שבדקו אותו, אחרת הוא לא היה מגיע לכהונה ונכנס לבית המקדש.

ופה החליטו לבדוק

בגלל הביטוי הזה.

לא יכול להיות שאדם

יוציא כזה דבר מפיו,

והוא מיוחס לכהנים.

זה לא יכול להיות.

בדקו ומצאו,

למאן דאמר שהוא היה חלל,

זאת אומרת שהכהן התחתן עם אישה פסולה לכהונה,

או שהיא הייתה גרושה, או שהיא הייתה זונה,

או כל מיני,

והיוצא מנה הוא חלל, והוא לא יכול לשמש בבית המקדש.

אז התברר שבאמת יש בו שמץ פסול.

יש אומרים שמץ מלשון לשמצה בקמאים

שהוא עבד עבודה זרה.

ויש אומרים שחץ פסול.

שחץ פסול פירושו של דבר שהוא התנשא והתגאה.

בגאווה הסרוחה שלו הוא אמר את זה, וזלזל בקודשי שמיים.

אדם שיכול לבטא על קודשי שמיים תיאור של זנב לטאה,

בדקו אותו, והוא פסול!

פסול, פסול,

פסול, זהו, נגמר.

רואים מי גילה?

הלשון.

מה שיוצא מהפה

צריך בדיקה אחריו,

צריך לבדוק אחריו.

אבל הוא אמר בעצמו באחת ההרצאות,

שהיו תקופות שהוא היה הולך לסטימצקי לקנות ספרים חיצוניים, כי הוא סקרן לדעת כל מיני דברים.

אה, קורא בספרים חיצוניים, אין לו חלק לעולם הבא.

הוא מודה שהוא היה הולך לסטימצקי

וקונה ספרים חיצוניים.

אני אגיד לכם את האמת,

אני הייתי קורא לספרים חיצוניים, כי אני סקרן לדעת כל מיני דברים.

טמא!

דוד המלך?

פסיכולוג מטורף.

עפר לפיו.

רגל רביעית במרכבה.

משיח השם.

מרצה חדש.

אומר עליו פסיכולוג מטורף.

נצרות פרוטסטנטית בפיך. פסיכולוג, תיאורים מהעולם הזה,

פסיכולוג מטורף.

אומרת הגמרא

את הדוגמה הזאת,

וממנה אנחנו לומדים כמה צריך לבדוק

באנשים על פי הביטויים.

אם אחד אומר שהבן איש חי

בגלל ההלכה בהדלקת נרות הוא גרם לכולם שבאבניקים,

צריך בדיקה אחריו.

אם מישהו אומר

שמה יש אם זה רשע?

מה העיקר הוא בונה בתי כנסת?

ולמי שיש פאות אומר תוריד את הפאות שלך, צריך בדיקה אחריו.

אם מישהו אומר שאסור לדבר על

ברלנד

מי שמדבר עליו יירש גהינום.

למה? כי מי שאומר שהוא עשה מעשה יירש גהינום.

ואם הוא בעצמו אומר שהוא עשה את המעשה

ומגיעה לו שרפה,

הוא אמר את זה בפלוויזיה לעיני כולם,

אז הוא יירש גהינום.

אתה צריך בדיקה.

איך אתה אומר כזה דבר?

אם הוא מודה, איך אתה מגן על מי שאומר ומדבר שטויות

בכל מיני מצבים?

יש קטע שהוא אומר

שהוא היה בסין

והוא אכל שמה

עוברים.

שמה מוכרים עוברים.

איך לשלוט? לא יאומן כי סופר.

אני אשמיע לכם קטע.

שמי, ייקח אותי לתמוסים

לבוליג'ון.

הייתי בבוליג'ון, הייתי שם

שאנשים אוכלים, אוכלים לאדם פשוט.

אוכלים לאדם.

אוכלים עוברים, בבוליג'ון אוכלים עוברים.

כל איש שם חייב באברים שלו

ומאה אלף יונם,

לבוסר הכי צעיר, הוא נתעם לזה.

לבוסר כיתעם. הוא נתעם לזה.

כל איש שם ראה אותו עובר טובה, ב-100,000, 50,000. לפעמים הוא אחראי על המחירים,

הוא קבל את המחירים של העוברים,

בונג'ון. כולכם תבואו לבונג'ון אחרי פסח.

עכשיו נעזור להם טיול,

אבל אל תאכלו את העוברים.

אפילו אם הוא יתבדח, נגיד,

אם אתה מוציא דברים כאלה מפיך,

ואתה מעיד על עצמך שאכלת עוברים,

ואתה אומר שזה טעים,

ואתה טעמת את זה,

מה הולך פה?

מה הולך פה, תגידו, מה קורה בדור הזה?

צריך בדיקה.