הרב אליעזר בן דוד מספר כיצד הוקם סמינר 'אור החיים'

- - - לא מוגה! - - - 

הרב, אני רציתי רק שאלה, איך הרב התחיל עם המוסד חור החיים?

אמרתי לכם, אני לא התחלתי.

אגיד לכם מה זה,

אני אגיד לכם את זה, הרב שואל אותי.

אני הייתי שובב קצת בילדותי.

באתי לארץ, ראיתי את כל הבעיות,

והצלתי הרבה בחורים מהקיבוצים, הרבה הרבה הרבה.

אז הייתי בחזון איש, הייתי כל יום בא אליו,

להקים ישיבה, להקים לעשות, להציל אנשים, לא.

הוא אפילו גירש את מיפונוביץ' שאני לא אלך לעסקנות, אלך ללמוד תורה.

לא, הוא לא רצה שום דבר.

כל שבועיים באתי אליו עם הצעה חדשה, אפילו,

אז היה עיתון חרדי,

להקים עיתון חרדי, כל מיני דברים ציבוריים.

לא, לא.

עד שהלכתי להתחתן מצאתי שבכל הארץ

לא הייתה בת ספרדיה בבית יעקב בסמינר.

למה? כי התיכון היה עולה כסף.

עד כיתה ח' לומדים, בכיתה אחרי זה הולכים לעבוד.

אפילו בנות של רבנים.

והולכים לעבוד שבוע, שבועיים, חודש, הם בהתחלה עושים ככה, את היד כדי למכור את העיתונים החילוניים,

לא לגלול יותר, ואחרי חודשיים כבר הכל הולך לבד. לא היה.

לא היו כוללים ספרדים. אף בת לא איתך הסכימה להתחתן עם אברך ספרדי.

הבטות של רבנים גדולים שהסכימו בשלושה יתריים שעבור קצר,

גילוי ראש וסינמה.

אם לא, לא מוכנה עוד להתחתן עם אברך.

לא היה דבר כזה. לא היה אברך בחורים.

אז הייתי, ראיתי, בת אחת הייתה בבית יעקב.

ניסים זה עוד ניסים של אמים.

לקחתי אותה אני, זה הכול.

אז ראיתי עוד כמה בנות שגומרות כיתה ח' בטיבריה,

שלוש-ארבע בנות.

הלכתי לחזון איש. אמרתי לו, אני יכול לעשות אולי להכניס אותם לתיכון,

ואני אאסוף כסף ואשלם את הכסף שלהם.

אמר לי, תתחיל לעשות משהו.

אמרתי לו, מה עם התורה שלי?

תמיד אתה אומר לי, אל תעשה. אומר לו, תשתדל

לא להתבטל בתורה הרבה, תעשה את זה.

אז באתי אליו ואמר לנו, אני רוצה את הכסף הראשון.

הלכתי לבנות את הכסף הראשון.

וזה ככה, זה ככה, זה ככה התחיל.

והיום, היום, אם אתם רואים, פעם אחת בגין,

בגין, שאמרתם על בגין,

שהמדינה נהפכה מעבודה, משמאל לימין,

בא לבני ברק,

הראש של החירות בבני ברק אמר לו,

אתה יודע מי גרם שהמדינה נהפכה מהשמאל לימין,

הבנות של אורח חיים, וזו אמת.

הבנות האלה הלכו לאט-לאט מכל הארץ.

היו אפילו רבנים שאני אומר להם, תשלח את הבת שלך, לא, אני רוצה שיעביר לי עשרים וחמישה לילה לחודש.

אני מחכה נתתי לו עשרים וחמישה לילה לחודש כדי שישלח את הבת שלו.

ולא שלא היה לי כסף, אני עשיתי הכל חובות, הלוואות, זה לא היה קל, לא היה כסף.

אבל לא יכולתי לא להציל בה. ככה התחלנו עם שלוש-ארבע בנות.

והיום,

אם יש לך אלפי בחורי ישיבת ספרדים, יותר מאשכנזים היום ויש בחורי ישיבת ספרדים,

זה כולם נכדים של אורח חיים,

והסבא או הסבתא או האימא או זה, הכול באים לאורח חיים.

כולם כמעט.

אלפי משפחות יש.

אלפי משפחות יש, הלכו לכל העולם, לכל הארץ,

והחליפו את המשפחות, את האווירה של המשפחות.

והיום זה ברוך השם,

‫זה רק... זה מה שהתחלתי לעשות, ‫עם עוד אחת, עוד אחת ועוד אחת. ‫זה לא היה קל.

‫שנה שנייה הייתה 16 בנות, ‫שנה 22 בנות. ‫ככה זה, ככה זה, ‫זה כבר 60 שנה. ‫-איך התחברתם מהרב פרדו, איך היה...

‫עד הבוקר אני יושב פה סיפורים שם. ‫-עוד קצת, עוד קצת.

‫אני הלכתי לזה, לתל אביב.

‫היה לי חבר שם,

‫שהיה לו, התחתן, אני חושב, משהו, ‫הלכתי לבקר אותו.

‫הגיע הזמן מנחה.

‫איפה יש מנחה ואיפה קרוי יש מנחה? ‫יש בחנות אחת שיש מנחה. ‫זו החנות של הרב פרדו.

‫הלכתי לתפעל מנחה, ‫בנוף אני הייתי לומד אז בפונוביץ' וזה, ‫חשמו שזה אשכנזי.

‫פתאום ראו שאני צפאדי, מתפעל צפאדי.

‫אז הרב יפאל הלל,

החבר שלו, אמר לו, הרב פרדו, ‫לך תשאל אותו,

‫הוא מוספאדי, אשכנזי, אולי רוצה משהו, ‫נעזור לו משהו.

‫הוא רדף אחריי ברחוב אומר לי, ‫מה, אמרתי, מה, אני חשב שספרדי מלך ‫להגיד, תיתן לי חמישה, ‫שאלירה, מה, אני...

‫בסוף סיפרנו שיש דבר כזה בנות ‫ואנחנו צריכים עזרה.

‫הוא אומר, טוב, תבוא אליינו, ‫אנחנו נעזור לך. לא הלכתי.

‫כך שמעתי שהם גבאים בפורת יוסף,

‫היה גבאי ישיבה בפורת יוסף.

‫הלכתי אליהם.

‫אמרתי לו, שום דבר אני רוצה לעבוד ועד,

‫אתם תהיו ועד, ואני אוסף את הכסף,

‫אני אתן לכם, ואתם תהיו ביקורת על הכסף, ‫היהם לא רוצים את זה כזה. ‫ככה התחלתי.

‫שנתיים היה ככה.

‫אחרי שנתיים על הפרדום ‫נכנס יותר בעניינים.

‫הייתי בחורס לארץ חודשיים, חזרתי.

‫בשרדה התעופה אמרתי לו, ‫אני עוזב.

‫ברגע שעזבתי, אז הוא היה מוכרח ‫להיכנס יותר לתוך העניינים, ‫לאט לאט מכר את החנות שלו ‫וכל הפעלים שלו,

‫ואני אמרתי, אני מקבל שכר על הפרישה ‫יותר ממה שעל הדרישה. ‫זו הייתה האמת.

‫כך התחלת הפרדום. ‫והוא בנה והוא עשה את הכול.

‫ולמה כבודו יצא אחרי שנתיים? ‫-מה? הלכתי לכולל, ישבתי לקרוא ללמוד.

‫-יש מי שיעשה.

‫-מה? חשבתי לעזור בתכלת דלק ‫כדי לראות כסף שיוכל ללמוד. ‫לא, לא, לא, אספתי פה ושם.

‫האלפן היה צוחק עליי, ‫אומר, אתה בא כל חודש לוקח, ‫מפה לוקח, מפה לושם. ‫אמרתי, מה אני אעשה לכם? ‫אתם רוצים לא חודש לתת, ‫אז אני מוכרח לעשות ככה.

‫ככה התקלתם, מה?

‫היה לי כסף, לא שלא היה לי.

‫היה לי כסף,

‫הבאתי מפרס הייתי, ‫היה לי כלים כסף, שטיחים.

‫מכרתי את הכול. ‫הייתי בבאר יעקב, קניתי דירה בבאר יעקב.

‫חדר אחד, מזה עולה חדש. ‫היה אז 500 דירה, היה הרבה כסף.

‫ואני קניתי, הלך, כיצד להיטים קניתי.

‫שבוע לפני החתונה באה המשטרה ‫ומגרש אותי, ‫הוא, היה אסור לו למכור את הדירה הזאת.

‫והוא כבר אכל את הכסף, ‫אני מכיר אותו חצי, ‫אין לי מה לעשות כבר.

‫עמדתי ברחוב עם האגרה, ‫עם הדברים,

‫השבוע הבאה, חתונה, איפה אני אהיה?

‫היה לך חזון איש, תמיד היה לי ככה, ‫זה הדלת שלי.

‫אז היה ברמת גן איזה מגרש, ‫אם מישהו היה לו שם צריף,

‫אם מישהו גר במגרש הזה, ‫הוא לא משלם הרבה מיסים בצריף. ‫אם הוא לא משלם הרבה,

‫פחד להכניס אנשים ‫בגלל שלא יצאו אף פעם משם.

‫אבל חזון איש אמר לו דיברית, ‫הוא מכיר אותו שהוא אחראי עליי, ‫הוא יודע שאני לא אעשה, ‫הוא נתן לי

את הדירה הזאת.

‫אחר חודשיים באתי אליו, ‫הייתי מתפעל איתו כל יום. ‫אני הייתי שלח ציבור לסדר איזה שנה

‫של אבא שלי.

‫אמרתי לו, אני מתחיל להתקלקל ברמת גן.

‫אמר לי, מה אתה רואה? ‫אני קרע את הזקן שלי, ‫מתחיל

לסדר אותו ככה.

‫אני מתחיל להתקלקל.

‫אז הוא מיד צלפן לרב לבקוביץ', ‫היהיה לו צריף שלו ריק.

‫הוא בנה בית ריק, רצו להרוס את זה,

‫אמר לו, תזכיר את זה לבן דוד.

‫אז היא הזכירה את זה, ‫ושמה קמו אורחיים וקמו הכול. ‫זה היה עד עד פונוביץ'.

‫עד עכשיו יש שם שני אתרוגים, ‫הצלח אצר אתרוגים,

‫זה הכול, מה שאנחנו נשארנו שם.

‫ככה זה התחיל הכול. ‫אם הייתה לי דירה, ‫הייתי נשב בבאר יעקב, ‫לא היה שום דבר.

‫ככה זה, מה קורה? יש פה חום מסדר.