כחה של פעולה קטנה | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: רפואה שלמה למשה בן שרה זהרה, שזכות זיכוי הרבים תעמוד לו, ולא יזדקק כלל לניתוחים ויזכה לגאולה הקרובה במהרה בימנו אמן, אמן!!

"וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז) הגמרא בגיטין מז': ריש לקיש: " כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא קרא אנפשיה (תהלים מט, יא) וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם" ריש לקיש: לפני שנפטר הוא הניח בעולם קב של כורכום, קבא דמוריקא, וקרא לעצמו וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם, חֵילָם - זה רכושם ממונם כסף, כאילו השאיר בנק שלם, מה הוא השאיר? קב של כורכום. 

אמר החפץ חיים זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: כל קניין חומרי הוא בא על ידי איזה עמל, בטרחה, וצריך להשקיע בזה זמן. ונראה כי על הקב הזה הוא שהה קצת זמן כדי להשיג אותו באיזה דרך שהיא, והזמן הוא עצם החיים. אלא שאם היה אוכל את הקבא דמוריקא הרי זה נעשה ממנו, ומהזמן שהושקע והשגתו תורה מעבודת השם יתברך. אבל כשהניחו אחריו - חס על הזמן היקר וקרא על עצמו וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם.

זאת אומרת: כל דבר שאתה משיג חומרי - השקעת בו משהו, השקעת זמן עבודה טרחה משהו עשית. עכשיו אבל הזמן הזה שהשקעת - זה חיים נצחיים שאתה יכולת לקנות באותו זמן, אותו זמן - זמן יכול לקנות לך חיים נצחיים. ואם טרחת בשביל עניין חומרי ולא נהנתה ממנו אז הזמן הלך לאיבוד, אז איבדת חיים נצחיים. אבל אם אכלת את "הקבא דמוריקא" ונהנתה מהזמן שבזבזת בשביל החומר, והחומר הזה שירת אותך על ידי שאכלת אותו ומזה עשית תורה ומצוות - אז מצוין, אבל אם לא אז זה נשאר, זאת אומרת זה לא נוצל והזמן הלך. הזמן הלך זה הפסד חיים, ועל זה הוא קרא: וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם זאת אומרת מה שהיה אמור לי לשימוש שלי, לקיום חיי ולהשגת העולם הבא - הנחתי את זה לאחרים, כי הם יקבלו את זה בלי ההפסד של הזמן. 

כדי להבין את ערך חשיבות הזמן, נתבונן מה אפשר להשיג בזמן ואפילו חלק קטן ממנו. אמרו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק: "כִּי קָרוֹב הוּא", "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא" מה זה כִּי קָרוֹב הוּא? קָרוֹב החסד, זה ילקוט שמעוני פרשת בשלח רכז': קָרוֹב החסד שעשו כנענים עם אבינו יעקב. הדא הוא דכתיב (בראשית נ, יא): "וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם" זאת אומרת: לוקחים את יעקב אבינו ללוויה, המצרים כולם הולכים מלווים מיליונים מלווים אתך יעקב אבינו, ויושבי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי רואים את האבל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם. 

אם מצרים מכבדים ככה את יעקב אבינו ושרים ורוזנים וכולם, אז אמרנו - כי קָרוֹב החסד שעשו כנענים עם אבינו יעקב. מה הם עשו? 

רבי אליעזר אומר: "שהתירו אזוריהן" התירו את האזור. יש להם אזור יש להם חגורה כדי לחזק את הגוף אדם שהולך למלחמה שם אזור כמו שאומרים מתחזק ואז הוא יוצא למלחמה. הם "התירו אזוריהן" את החגורות זאת אומרת: כוחם נחלש. כמו שכתוב: וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי הכוונה פה לפי רבי אליעזר וַיַּרְא לשון יראה, נתיראו. 

הם באו למלחמה בעצם, הם אמרו: 'זה הזדמנות עכשיו להילחם בישראל!' 

כי הם יודעים שהם צריכים לכבוש את הארץ, ומה קרה? כשהם ראו את האבל הזה הגדול - נכנס בהם יראה וַיַּרְא לשון יראה, לפי רבי אליעזר, ואז התירו אזוריהם. זאת אומרת: כבר לא נלחמו. 

רבי שמעון בן לקיש אמר: "שהתירו קשרי כתפותיהם", זאת אומרת: גילו את הכתפיים כמו אבלים. והוא דורש וַיַּרְא שראו אחד את השני ערומים, מה פירוש? האבל היה מסיר את הכתף מעלה אותה, וזה מראה סימן של אבלות. אנחנו עושים קריעה, הם היו מורידים ורואים וזה מעשה אבלות. אז וַיַּרְא כאילו כל אחד שנגלה עורו זה כאילו ערום, אז וַיַּרְא יושב הארץ, זאת אומרת הם ראו אומר רבי שמעון בן לקיש שהתירו קשרי כתפותיהם.

רבי יהודה אמר: "שהראו באצבע", מאיפה הוא לומד? מזה שכתוב "וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה"! זֶה לְמִצְרָיִם" זֶה שמצביע באצבע, זֶה - מצביעים באצבע. רבי יהודה אמר: שהראו באצבע, הראו באצבע מהנאמר זֶה! כמורה באצבע, מה זה אומר? זאת אומרת: הם התחברו עם כל העניין של האבל והכל, והפוך ועוד הראו אחד לשני תראה תראה תראה תראה, זאת אומרת הם הושפעו מאוד מאוד ממה שהם ראו.

טוב, אז מה המאמץ שהיה פה? אחד התיר את האזור ופתח את החגורה, השני הסיר את הכתף, וזה עשה עם האצבע, זה כל מה שהם עשו. והלא דברים קל וחומר, ומה כנענים שלא עשו חסד לא בידיהם ולא ברגליהם אלא על ידי שהראו באצבע {פעולה מאוד קלה נכון? להראות באצבע} ניצולו מן הפורענות, ניצולו מן הפורענות ישראל שהם עושים חסד! לא כל שכן? 

אז אם הכנעני שנגזר עליהם (דברים כ, טז): "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה", והם באים להילחם, וברגע שהם רואים האבל הגדול הזה - אז מיד מפסיקים מהכוונות הרעות, על החסד הזה הם ניצולו מהפורענות, אז אם הם על פעולה כזאת קטנה עם אצבע - אז ישראל שעושים חסד בידיהם ברגלים, עולים לוקחים, בודקים תבלינים! מה לא עושים!! כל שכן וכל שכן שמגיע להם לאין שיעור ולהינצל מפורענויות. 

והנה הכנענים לא עשו אלא פעולה ותנועה קלה מן הקלות, ואפשר שגם בלי כוונה יתרה, אבל ממילא יצא כבוד מעט ליעקב אבינו. ואף שאפשר שהיה להם הרגש כלשהו במעלת השלמות של יעקב אבינו. אך אילו הבינו לכבד את יעקב כראוי - הלא היו צריכים ללוותו. ובפרט שראו את הכבוד הגדול מצד המצרים, שהם הולכים מאות קילומטרים, מלווים אותו ממצרים עד לארץ ישראל! אז זאת אומרת אם הם עשו דבר כזה. אבל הם לא עשו כך, כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה הם לא עשו חסד ברגליהם, רק פעולה כזאת.

רואים מפה שלא הבינו והכירו היטב לכבד את יעקב אבינו, ואם כן הרי בזה שעצמו שעשו לכבודו של יעקב, בכל אופן שעשו לכבודו: שהתירו את האזור, שהתירו את הכתפות ושהצביעו באצבע עם כל זה מה שהם עשו - יש עליהם תביעה גדולה של "העדר כבוד", למה? תלך ארבע אמות אפילו, תלווה את המת, יש מצווה ללוות את המת, אתם רואים שכל מצרים עולים, אז למה לא עשיתם לוויה? עם כל זה שיש עליהם תביעה גדולה - לא נתבטלה זכות! של הפעולה המועטת והפעולה הקלה, והשפיעה והגינה עליהם מאות בשנים אחר כך, שהם לא יידחו ממקומם, ושתתעכב הכניסה לארץ ישראל. שמעתם? בזכות תנועה קלה. 

זאת אומרת: עד שישראל עלו אחר כך ממצרים אחרי הרבה מאות שנים, הרי הם שהו במצרים מאתים ועשר (210) שנה, כשהם עלו אז נתחייב בהם לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה אבל בינתיים בגלל זה הם נתעכבה מהם הפורענות, בשביל פעולה קטנה כזאת. רואים מכאן עד היכן מגיעה כחה של פעולה קטנה, ואפילו ירודה באיכותה כי הם לא עשו מה שהיה ראוי לעשות לכבד את יעקב וללוות אותו, וזה נורא נורא להתבונן שברגע קט, ברגע קל ניתן לפעול עולמות כל כך.

אז עכשיו מסביר לנו מה שאמרנו קודם עם ריש לקיש, שהוא ידע להעריך מזה זמן, ומה אפשר לעשות בזמן, שעל זה שאמר, שנותר כקבא דמוריקא ועזבו לאחרים חילם. אני השקעתי את המאמץ ובסוף מישהו יקבל את בלי לעבוד וירוויח זמן. זמן זה שווה נצח! והנה פעולה קטנה כמה זמן לוקח לעשות את הפעולה הזאת האא! כמה זמן לוקח? ומאות שנים הם הרוויחו שלא יהרגו אותם! 

אמרו זכרונם לברכה בסנהדרין צו': "נבוכדנצר זכה למלכות בכיפה", כשאומרים זכה למלכות בכיפה - הוא שלט בכיפת העולם כל העולם היה תחתיו, כל העולם ממש, ובשביל מה הוא זכה? "בשביל שלוש (3) פסיעות שרץ לכבוד המקום". עם אותו מכתב ידוע שנכתב לחזקיה המלך, וכתבו לפני חזקיה המלך "לכבוד העיר ירושלים" וכתבו "לכבוד אלוקי חזקיה". 

אז הוא אמר: "איך מקדימים את האלוקים שעשה נס כזה ועצר את השעון עשר (10) מעלות!" 

דהיינו (10) שעות נעצר! לא היה דבר כזה בעולם שיתארך היום ב-10 שעות, וכל זה לכבודו של חזקיה שהוא נתרפא מחוליו, ואז לא היו מתרפים מחולי מי שחלה מת מהחולי, הוא הראשון שחלה ונתרפא מהחולי, אז נעשה מופת בעולם! 

אז הוא כל כך התרגש מזה ונתפעל, אז הוא אמר: "איך מקדימים את חזקיה לאלוקיו?!"

עמד ושינה את המכתב, כתב: "לכבוד אלוקי חזקיה!" 

ואחר כך את השאר, אבל בשביל לתפוס את זה שרץ עם המכתב - אז הוא פסע שלוש פסיעות, ובזכות זה הוא זכה לשלוט בכיפת העולם הוא ובניו. ואלמלא לא עיכב אותו גבריאל, נשלח המלאך גבריאל במיוחד מן השמים לעכב אותו שלא ירוץ עוד, כי על כל פסיעה הוא קיבל שליטה על כל העולם - לא היתה תקנה חס ושלום לשונאיהם של ישראל. 

כל מקום שאומרים "שונאיהם של ישראל" הכוונה ישראל, רק אומרים את זה בלשון נקיה שלא יהיה חס ושלום על ישראל אז אומרים לשונאיהם של ישראל אבל הכוונה ישראל. ואלמלא לא עיכב אותו גבריאל המלאך לא היתה חס ושלום תקנה לשונאיהן של ישראל, שהיה שכרו מרובה כל כך - והיה לו רשות לאבד חס ושלום את שאריתנו. 

רואים מכאן, לא רק את השכר הגדול עבור פסיעה אחת שנעשית ברגע קל, אך גם זאת שפעולה קטנה זו הביאה תוצאות מבהילות, שמשנות סדרי בראשית והעתיד של כלל ישראל. 

במדרש בתנחומא ב, טו: "רבי יוחנן אמר: "שלוש פסיעות פסע משה". 

רבי שמעון בן לקיש אמר: "לא פסע אלא עיקם צווארו". 

אמר לו הקב"ה: "נצטערת לראות? חייך שאתה כדאי שאגלה עליך!". 

מה מדובר פה? כשמשה ראה את "הַסְּנֶה, הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב) אז רבי יוחנן אמר (שמות ג, ג): "אָסֻרָה וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה" אז רבי יוחנן אמר שהוא פסע שלוש פסיעות, התקדם לכיוון הסנה. רבי שמעון בן לקיש אמר לא פסע אלא "אָסֻרָה" הוא הסיר את המבט ועיקם את צווארו זה הכל. 

והשם על זה אמר! בין למאן דאמר זה בין למאן דאמר זה - " נצטערת לראות?" מאמץ כזה בשביל לראות? חייך שאתה כדאי שאגלה עליך! תזכה לגילו שכינה. 

רואים כמה חשובה תנועה קלה וטרחה כלשהי בעמל התורה, בשביל לראות דבר שבתורה, כמה עניינים גדולים תלויים בזה, אפילו שמשה רבינו היה מוכן למלוכה ולגאולה - אבל לולא התנועה הקלה של "צווארו עיקם" לא היה נגלה עליו. ולומדים מכאן כמה חמור התוצאות של חסרון כלשהו, והסח הדעת מעט מן התורה, וגם מה ההפסד של רגע אחד בעסק התורה, מה יכול אדם להרויח, וביטול תורה נחשב על "עַד בִּלְעִי רֻקִּי" (איוב ז, יט) משך זמן שאתה בולע את הרוק, אם יש לך ביטול תורה של זמן כזה - אתה בבעיה. כמה חמור בתוצאות חסרון כלשהו, ומעט הסח הגעת מן תורה ומה הפסד של רגע אחד בעסק התורה. 

בחובת הלבבות בשער חשבון הנפש פרק ה אומר רבינו בחיי: "אל תמעט בעיניך שום טובה שתעשנה לשמו אפילו במילה או בראיה כי המעט ממך רב אצלו". אומר לנו רבינו בחיי: תקשיב! תקשיב טוב טוב מה שאני אומר לך, תשמעו זה אוצר הוא מלמד אותנו פה, תשמעו איזה זכיה בפייס היום אנחנו זוכים.

הוא אומר: "אל תמעט בעיניך שום טובה שתעשנה לשמו אפילו במילה או בראיה", זאת אומרת: אתה עושה איזה טובה על ידי אמירת מילה, אבל אתה עושה את זה לשמו יתברך. אתה יושב עם מישהו לחזק אותו נגיד, אתה אומר הרבה מילים, אבל אם אתה אומר לו אפילו מילה אחת, וכל זה לכבודו יתברך לשמו יתברך - שלא ימעט בעיניך טובה כזאת שהשקעת מילה! 

ואתה חושב: 'מה עשיתי?... מה עשיתי', 

או אפילו ראייה! שאתה בעיניים מראה למישהו איך משיגים ספר בראייה 

'הנה, תגיד לי איפה?...' 

אתה עושה לו ככה, זהו! עשית לו ככה רק, לא ימעט בעיניך שום טובה שאתה תעשה לשם השם יתברך אפילו אם עשית את זה במילה או בראיה, כי המעט אצלך, בעיניך "מה עשיתי" רב אצלו! רב אצלו אצל הבורא יתברך. 

ברגע קל אפשר לפעול גדולות ונצורות, גדולות ונצורות ברגע קט. בגמרא בעבודה זרה יז': "בכה רבי רבנו הקדוש ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת!" ביאור הדברים: בודאי לא הצטער רבי חס ושלום כל שעסק תמיד בתורה ובעבודת השם יתברך, הוא לא הצטער שלא קנה את עולמו בשעה אחת כמו רבי אלעזר בן דורדיא, שהרי "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא!". 

אז מה יש להצטער שאדם הרבה שנים שמלא אותם בשעות של לימוד תורה ועשיית המצוות? שהרי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. לכן כתוב (משלי ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים" 

יש אנשים שחיים תשעים (90) שנים 100שנה, אבל הימים שלהם היו קצרים, הם לא ניצלו את הימים, סך השנים היו תשעים, אבל כמה הם ניצלו שעה כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים. שהימים יהיו מלאים. "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים" (תהלים לד, יג), אֹהֵב יָמִים! כל יום זה אוצר בלום. 

תמלא את היום! תמלא אותו! מילה, מבט, תהגה בתורה, תחשוב, תעזור, תסייע, תציל. כל זה המונה דופק, כל רגע כזה. אז מה אמר רבי? בכה, "יש קונה עולמו בשעה אחת" אלא כששמע רבי את "הבת קול" שאומרת לרבי אלעזר בן דורדיא: "אשריך רבי אלעזר שאתה מזומן לחיי העולם הבא!" וראה כמה השיג בשעה אחת של תשובה! עד כדי שהוא זכה במחילה על כל העוונות! כי אתה מזומן לחיי העולם הבא - זה בלי דין בלי משפט. ישר לעולם הבא! מחלו לו על כל העוונות! ולעלות במעלות עליונות זה בשעה קלה! הרי שבשעה אחת אפשר לעלות כל כך הרבה, על זה בכה והצטער רבי, כי חשש שלא פעל בכל שעה מזמנו במידה בזו, ושמא היה באפשרותו לפעול יותר!

רבי יוחנן בן זכאי אמר: "איני יודע באיזה דרך אני הולך; דרך גיהינום דרך גן עדן?" 

מה זה רבן יוחנן בן זכאי הוא אומר כזה דבר! אז כתוב: כשהתלמידים נכנסו הוא בכה, יש מסבירים למה כשנכנסו הוא בכה? אז אומרים שהוא ראה אותם: "ואמר ואי! עכשיו אני מגיע לעולם האמת ויגידו לי אולי: 'לא השקעת בתלמידים מספיק!' השקיע! אבל אולי לא מספיק ויחייבו אותי! אתם שומעים, זאת אומרת הוא לא ניצל את הזמן מאה אחוז (100%) מה שצריך בכל אחד ואחד, חוץ מעצמו שברור שהוא היה בסדר גמור, אבל אולי בתלמידים לא השקעתי מספיק. 

רבי בכה: 'אולי! אולי לא ניצלתי מה שצריך לעשות בשעה אחת, אז אולי לא ניצלתי במשך כל ימי חיי!' 

הרי ידוע המעשה עם "החפץ חיים" שהיה צועק ובוכה בעליה ואומר: "אוי ישראל מאיר ישראל מאיר...!'

 היה חסר לו שמונה עשרה (18) דקות הוא לא זוכר מה עשה במשך השנה, הוא לפני ראש השנה היה עושה סיכום של השנה ועובר על כל השנה ורואה אם הוא ניצל את הכל, ופתאום נעלמו לו 18 דקות והוא נחרד!! 

"מה אני אגיד ביום הדין! לא! לא, לא זוכר מה היה עם ה-18 דקות, מה עשיתי ב-18 דקות?". 

תקשיבו! תופס ראש על כל השנה מה עשה, חסר לו 18 דקות מה הוא עשה.... 

חוץ מכבודכם הוא היה מקפיד לקנות נעליים בלי שרוכים, בלי שרוכים למה? הוא אמר: 'אתה שורך את השרוכים אז זה לוקח לך שניות, הוא עשה חשבון במשך שנים כמה זה לוקח? חודש ימים אתה רק שורך שרוכים. חודש ימים בחיים שורך שרוכים. זה לא בטלה זה לא הפסד? הם היו מחשבנים חושבנם "מארי דחושבנא" בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, כז).

ויען אשר היו פעולותיו נשגבות מאוד למעלה ראש לדורות עולם, הרי כל פעולה של רבי היא נשארה לדורות, כולנו מתפרנסים מכל מה שהוא עשה, כל המשניות שלנו, כל התורה שבע"פ דרך רבי, מי כינס לנו את כל המשניות? אז כל פעולותיו הנשגבות למעלה ראש לכל דורות עולם! 

אז הוא חשש אולי לא התאמץ כפי האפשרות הגדולה שהיתה בידו! והוא נתעורר לזה ברבי אלעזר בן דורדיא, שמתוך שהכיר את השפלות של מצבו, התאמץ בכל כוחו לצאת מן ההפיכה, ואף הצליח בשעה אחת לצאת מבור עמוק ולהתרומם להר גבוה. הרי שבהתאמצות הראויה יכול אדם להשיג בשעה אחת מעלות לאין שיעור! חשש רבי" פן אינו משיג בשעה אחת כל מה שיכול היה להשיג כי חסרה התאמצות זאת, אולי הוא לא התאמץ מספיק. ועל זה בכה ונצטער על עצמו, על עצמו הוא בכה. 

זאת אומרת: זה כמו שאתם זוכרים שלמדנו שרבי ישראל סלאנטר, אחרי שעשו לו את התרגיל, ושינו לו את כל המקומות, מראה מקומות כשהכין את הדרשה - והוא התעלף. 

אחרי שהוא התעלף הוא קם ואמר: "אני חשבתי שאני שקול כנגד מאה (100) אנשים, עכשיו אני רואה שאני שקול כנגד אלף (1000) אנשים!". 

לכן הוא בכה; "האם אני עושה עבודה כנגד 1000 אנשים הרי יתבעו אותי שנתנו לי שכל של אלף אנשים! אז אני צריך לעבוד את הבורא כמו 1000 אנשים, ואם אני לא? כי חשבתי שאני רק מאה..." 

אז יתבעו אותו הוא בכה התעלף התעלף!! 

אנשים הפוך, מי שיש להם שכל גדול אומרים "אני לא צריך בכלל להתאמץ" הוא לא עושה שום דבר, הפוך! מבזבז את הזמן למה? "אני בשניה אני מפתח את כל המצבים אני פועל פעולות צ'יק צ'אק. 

אבל ידונו אותך: 'למה לא השתמשת באותו שכל כל הזמן? בשביל להפיק למען השם יתברך הרבה תוצאות טובות!?'. 

והנה רבנו הקדוש שהיה בתכלית הקדושה, וחמדת כל המידות הטובות שיש בעולם, ויגיעתו ופעולתו לתורה - כל תוצאותם עד סוף כל הדורות, עם כל זה חשש שלא השתמש בזמן כפי האפשרות הגדולה שיש בו.

מסקנה: מכאן נתבונן אנחנו אם יש לנו דעת, מה גודל העשירות המונחת בכל רגע ורגע מהזמן כמו שלמדנו, שמונים ושש אלף ארבע מאות (86,400) אלף שניות יש ביממה, וכל רגע ורגע אתה יכול לקנות עולם הבא. ואיזה בזבוז אם הזמן עובר לבטלה חס ושלום, כל השעות של האדם ספורות הן, ובכל רגע צריך להיות מצבו בהתאם לתכליתו, דנצחיותו של האדם מתהווה ממצבו בזה העולם. כמה נצח יהיה לך, ומה יהיה בנצח הזה, ובאיזה דרגה, ובעם מי תהיה שם וכו' - כל זה תלוי בהשקעה של הזמן פה בעולם הזה. 

לכן אני אומר לכם תמיד: אדם צריך להיות משועבד לתורה ולמצוות, אסור שיהיה לו זמן, אסור שיהיה לו זמן, שלא יהיה לו פנאי, חייב למלא את השעות כל הזמן מתוכנן שלא יהיה לו זמן, דהיינו: תורה מצוות גמילות חסדים, תורה מצוות גמילות חסדים, תורה מצוות גמילות חסדים, תורה מצוות גמילות חסדים, שלא יהיה פנאי רגע, כשתגיע למיטה - טראך! אתה נופל זהו. 

כמו שסיפרנו "שהחזון איש" היה לומד והמרחק היתה במרחק שני צעדים מהשולחן איפה שהוא למד, ותמיד הוא היה משער כמה יש לו כח, בשביל שיישאר לו בשביל שני הצעדים למיטה, אתם שומעים? פעם אחת שמעו חבטה ונכנסו וראו שהוא נפל, 

שאלו אותו: "מה קרה?" 

הוא אמר: "שהוא חישבן לא נכון והוא חשב שחש לו כח לשני צעדים ונשאר לו רק לאחד לכן הוא נפל!". 

 אתם שומעים מה זה זה, זה לא משחקים פה מדברים, אנשי אמת יודעים מה מדברים פה, זה אוצר שאין כדוגמתו זמן, זמן זה אוצר! 

פעם הסברתי שבאתי לאחד בהצעה והסברתי לו: "אני מוכן לשלם לך! כמה אתה עובד? כמה אתה עובד?" 

אומר: "שמונה (8) שעות", 

- "כמה אתה מרויח?" 

נגיד 30 שקל, 

אמרתי לו: "אני אתן לך יותר! ואני קונה ממך את כל השנה, קח את הכסף מראש אל תעבוד שב תלמד ואני קונה את השנה!". 

אז הוא אומר לי: "למה אתה מתכוון?" 

אמרתי לו: "אם אתה צריך לחיות שבעים (70) שנה אתה תחיה רק ששים ותשע (69) ואני קניתי ממך את השנה ואני שילמתי לך בלי שתעבוד!". 

אומר: "מה? אתה משוגע?! אני אמכור את החיים שלי מה, אני מוכר חיים מה, אתה נורמלי?!" 

אמרתי לו: "לא הבנתי, כשאתה הולך לעבוד אתה לא נותן את החיים שלך? בפחות כסף, ואתה עובד! ואני בלי לעבוד נותן לך את הכסף ויותר! אז תן לי השנה למה תתן אותה לבעל הבית?! אני קונה יותר טוב ממנו, בלי לעבוד למה אתה לא נותן לי?..." 

הוא: "מה, השתגעת, מה, אני אמכור את החיים?!" 

- "אז מה אתה עושה אתה מוכר את החיים!! אתה מוכר את החיים!!!" 

זה עוד בשביל כסף, יש כאלה סתם בבטלה, 

- "סתם! אתה יודע איזה כיף? אני הולך לזה ולזה...." 

טמבאל! יש לך חיים תנצל!! אין לאנשים ערך לחיים לא יודעים מזה.

אז עכשיו הצצנו קצת לראות מה אפשר בפעולה, בתזוזה, בעין, בתנועה, במילה, שהכל יהיה לכבוד השם יתברך, ואי ואי ואי אם זה מעט בעיניך - זה רב מאוד בעיניו יתברך, כל פעולה קטנה של יהודי זה משהו עצום אצל הקב"ה, ובפרט בדורות האחרונים האלה, שאנחנו בעקבו של משיח, שאנחנו בדיוטא התחתונה ביותר, כל דבר עושה רושם עצום עצום בשמים. אז בואו נתחיל לנצל את החיים לפני שינצלו אותנו אמן.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".