היתכן שנתבע על עוונות חברנו?! ומה עלינו לעשות?

בפרשת השבוע, פרשת ניצבים, ימים ספורים לפני ראש השנה, "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם, ראשיכם ,שבטיכם, זקניכם ושטריכם, כל איש ישראל".

אורח חיים הקדוש שואל שתי שאלות:

מדוע התורה מפרטת "ראשכם שבטיכם", הרי כבר אמרה "כולכם", וזה כולל את כולם. שאלה ראשונה.

שאלה שנייה: מה טעם הברית הזו? הרי בסמוך כתוב: "אלה דברי הברית".

מתרץ בעל אורח חיים הקדוש: כי כוונת משה בברית להכניס את עם ישראל בערבות זה על זה. כדי שישדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה', ויהיו נתפסים זה בעד זה. "כולכם"- כל איש ישראל ערבים זה לזה. 

אז זאת אומרת, פה הברית היא כניסה בערבות. הראשים ערבים על כל ישראל, שבטיכם ערבים על השבט, כל איש ישראל ערבים על בני בתם.

הרי מכאן שיש צורך בברית מיוחדת נוספת בגלל הערבות בין בני ישראל. ונשאלת שאלה: לכאורה מה הוא היסוד לתביעת התורה מאדם גם על רעהו? מה אני חייב על השני? למה שאני אהיה חייב עליו? למה אני צריך להיות ערב עליו? וכל שכן על ישראל. ערבות על כל ישראל. זאת אומרת, אם למשל נמצאים בישיבה או נמצאים בקהילה ויש אנשים או תלמידים שמתרשלים והם לומדים בקרירות, בבחינת "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה'".

אז מה אנחנו אשמים? אם בן אדם יש לו קרירות בעבודת ה' אנחנו אשמים? וכי לא מספיק כל התביעות שיש לכל אחד על עצמו, וכל העמל שהוא משקיע, הוא צריך עוד ברית שנייה על ערבות ואחריות על הזולת? 

ויתרה מכך, התורה הקדושה תובעת גם על אשר אינו פה עימנו היום. זאת אומרת, אנחנו נתבעים אפילו על כל העולם. הקרובים והרחוקים. זאת אומרת, כל שיכול להוכיח בתוך ביתו, נתפס בעון ביתו. בתוך עירו, נתפס בעון עירו, וכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו.

לדוגמה: אם רואים שמתעוררים לייסד ישיבות במקומות מסוימים, זו ודאי מעלה ומידה של גדלות וחסידות, אבל זה לא חובה. וגם במלכות הארץ רואים שאחד נענש עבור מעשה השני? לא. רק אם הוא היה שותף שלו. אבל אם הוא לא שותף למעשיו, הוא רק רואה אחד שעובר עבירה, אז הוא צריך להענש בגללו? בגלל שהוא עושה עבירה? אם אחד מהשכנים עושה עבירות אז צריכים להעניש את כל השכונה? היה רשע מרושע אחד בשם היטלר, ימח שמו, שהוציא משפחות שלמות להורג בגלל חטאו של אחד. אבל זאת הייתה גזרה נוראה מן השמים. אבל בדרך כלל כל אחד חייב ואחראי למעשיו בלבד.

ופה השם יתברך, הרחום, החנון, כורת ברית מיוחדת כדי שכל אחד ימנע מהשני לעבור את פי ה'. מדוע? אלא כמו שאנחנו תמיד אומרים: היכן מתגלה מהותו של האדם? בבחינת הראשים והמנהיגים. ודבר שאדם יש לו הרגשה חזקה, פנימית, הרי הוא מעצמו משפיע על אחרים ומדרבן אותם לנהוג לפי דעתו והרגשתו, הוא מפגין על כך אחריות מלאה.

זאת אומר, אדם שבאמת יש לו הרגשה פנימית חזקה בדברים מסוימים, במצות מסוימות, הוא מרגיש מעצמו שהוא מחויב להשפיע על אחרים  בדבר הזה, הוא לא יכול לראות אחרים נכשלים בדבר או עוברים על הדבר, והוא מדרבן אותם לנהוג לפי דעתו והרגשתו ומפגין על כך אחריות מלאה.

איפה אנחנו רואים את זה תמיד? שבעל תשובה חוזר פתאום הוא רואה את האמת ברור יותר מאלה שנמצאים בה תמיד, וכשהוא רואה דברים אפילו קטנים, הוא מיד זועק. אומרים לו: "הלו, הלו, תרגע! רק חזרת בתשובה אתה כבר מתחיל לחנך?". זה בגלל שהרגשה פנימית שלו היא חזקה. הוא תפס את התמונה 100% עכשיו. ועכשיו זה מפריע לו. אז לכן הא משפיע על אחרים.

אבל אחד שבעצמו אצלו הדברים הם בקרירות, ודאי שהוא לא משפיע על אחרים, ודאי שהוא לא תובע מהם כלום. הוא מסתכל על זה ומבין אותם. מה לעשות?! יש כאלה, מה נעשה?!

אבל המהות של הבן אדם מתגלה אם הוא ראש או מנהיג, אם יש לו הרגשה חזקה פנימית, הרי הוא מעצמו משפיע על אחרים, ומדרבן אותם לנהוג לפי דעתו והרגשתו. והוא מפגין על כך אחריות מלאה.

יש גם יוצאי דופן, לא כל כך, זאת אומרת הם לא יודעים איך... נגיד אחד החליט לשמור את העניים, והוא נוסע באוטו, ונוסעים באוטו ובדרך הוא אומר לכולם : "תזהרו! לא להסתכל שמאלה!", "תזהרו! לא להסתכל ימינה". והוא מזהיר את כולם. הוא רואה דברים לא טובים, והוא מזהיר. לא הבנתי, אם אתה שומר את העיניים מה אתה מסתכל? איך אתה רואה? מה יש לך לחפש בחוץ? אתה לא רוצה לראות? תשפיל את המבט. אבל הוא מתסכל להזהיר את כולם. זה נקרא שאתה שומר? אז צריך גם קצץ שכל איך לעשות, מה לעשות.

ואם אנחנו לדוגמה בישיבה או בקהילה רואים תלמידים או אנשים אפילו באלול, מזלזלים בלימוד מוסר, בתפילה בציבור, בהגעה לסליחות, ולהתכוון, לא רואים שמשתנה משהו אצלם, אז זה מראה שגם בנו זה חסר.

זאת אומרת, אם אנחנו לא מעוררים על הדברים, פירושו שגם אצלנו זה לא נוגע כל כך. פעם היו הולכים ברחובות ומכריזים "אלול, אלול, סליחות, סליחות". למה היו מכריזים? כל אחד דאג שהשני ישתתף, יבוא, יבקש מחילה מהבורא, ימחה לו כל עוונות, יכול למחוק את העבר הרע. היום, מי מעיר? מה אתה מתערב? מה את זה... תגיד תודה, אתה בא, שב בשקט, תתפלל לך, תעשה מה שצריך, אל תבלבל את המח לאחרים. מרגיעים אותו, תרגע, תרגע.

אבל על זה פירש רש"י בפסוק הנסתרות לה' אלוקינו, אם תאמרו מה בידנו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, אבל באמת מהנגלות הוכחה ובחינה על הנסתרות. זאת אומרת, באמת ה' לא מחייב אותנו על הנסתרות, אני לא יודע מה יש בלבו של אדם. ואם אני לא יודע איך אני אוכיח אותו על דבר שבלבו? אני לא יודע.

אבל מהנגלות אתה רואה איך הוא מתנהג בנגלות, אז אתה יכול להבין גם מה בנסתרות. זאת אומרת, אין פה מה להסתיר, פה זה כבר דברים ברורים,רואים איך אדם מתנהג. אז למה אתה לא מעורר אותו? לטובתו, לא שאתה צריך להיות מוכיח בשער, כאילו תפסת תפקיד. אבל אם זה כואב לך, אם זה אכפת לך, אם זה השקפה פנימית אמיתית שלך, ודאי שאתה תוציא אותה החוצה.

התורה מבקשת מאיתנו להתבונן. שרואים שיש קרירות בחודש אלול בצבורים מסוימים, זה הוכחה איפה נמצאים הראשים של הקהילה, ראשי הציבור והמנהיגים, ומי שבידו למחות ואינו מוחה, נתפס על עון הזולת. והתורה הטילה חובה זו על כל איש מישראל.

ובפרשה קודמת: "ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם וענו כל האמן אמן". זאת אומרת, אדם למד ושנה ושימש תלמידי חכמים והיה סיפק בידו לעשות ולא עשה, נאמר עליו "ארור האיש". זאת אומרת כל ישראל קיללו אותו. משה ואהרון והלויים והכהנים וארון ברית ' וכל העם קיללו אותו. בין הר עיבל והר גריזים.

במי מדובר? אדם שלא עושה שום עבירה? אדם שלא מקיים את כל המצוות? אדם שלמד ושנה ושימש תלמידי חכמים? אבל יש בידו סיפר אפשרות לעורר את האחרים שגם הם יעשו והוא לא עושה, הוא יכול להקים את התורה הזאת לעשות אותם, הוא לא עושה, מקולל על ידי כל ישראל ב"ארור".

לעומת זאת, אדם לא למד ולא שנה ולא שימש ולא היה סיפק בידו לעשות, אין לו את האמצעים, אין לו את היכולת, הוא לא מאן דאומר, ועשה- בירכו אותו כל ישראל "ברוך".  ההפך מארור. זאת אומרת בא בן אדם הוא לא ידע מה לומר לציבור, אבל הוא אומר "אתה יודע מה, אני תורם הרצאה. אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע לעורר אותם, לא יודע כלום, תורם הרצאה. תביאו את הרב שיסביר לציבור מה צריך לעשות". אדם כזה מבורך ע"י כל ישראל. לעומתו תלמיד חכם שלא עבר עבירה וקיים כל המצוות והייתה לו אפשרות לעשות ולא עשה, הוא ארור. והנשי ברוך. זה מה שהתורה אומרת.

התורה מבקשת מכל אחד "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". אם לא, עון שלו עלייך ואתה תענש יותר. גדול המעשה יותר מן העושה". מי שגורם לאחרים לעשות, הוא אפילו לא עשה, הוא רק גרם שיעשו אחרים, הוא גדול מאלה שעשו, אז מי שמנע מאלה שיכולים לעשות, הוא יותר גרוע מאלה שלא עשו. 

והתורה אומרת שזה ארור. עוד יותר נורא. תורה תובעת אפילו על אשר איננו פה היום. זאת אומרת, הוא גם לא לפניך,יש במדינות רחוקות. מה פעלת בשביל שבמדינות רחוקת אנשים יתקרבו לבורא ויקיימו מצות? חשבת על זה בכלל? התורה דורשת מאיתנו שאנחנו נהיה ערבים זה לזה. הגאולה תבוא רק בזכות זה שאתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם. אל תבוא לבד, תביא איתך עוד! זה מה שה' רוצה! וזה גורם שאנחנו נהיה "ניצבים". למרות כל הקללות שנאמרו בפרשה הקודמת, 98 קללות חסר שתיים, ועוד 49 בפרשת "בחוקותי", ועוד שתיים נוספות כלליות, איך אפשר לעמוד בכל אלו? אלה מעמידות אותנו. אלה. אם לא אלה, אם לא השבט עלינו, מי היה מקיים תורה ומצוות? אבל שבאים נגעים, צרות, יסורים והכל, אז מגביהים עיניים לשמים ונזכרים שיש בעל הבית והוא תובע מאיתנו לעשות מלאכת שמים.

אבל לא רק מכל איש ישראל הוא מבקש את עבודתו שלו. הוא מבקש תדאג גם לעבודת חברך. חברך, משפחתך, קהילתך, ואפילו כל העולם כולו. כל שיש בידו והוא לא ניצל את הכוחות שלו ויראו לו מה היו כוחותיו, הוא ייענש וייתפס על כולם.