יסורים - הטבה מאת הבורא

כמה אנחנו מעונגים בעיני הקב"ה. תראו כמה ה' אוהב אותנו, זה לא יאמן כי יספור! אם הוא כבר מביא לבן אדם חולי, זה שאדם כבר לא נתן לו שום אפשרות אחרת. כי הקב"ה אף פעם לא פוגע באדם. בהתחלה נותן לו איתותים, נותן לו רמזים, מראה לו על אחרים. אח"כ הוא פוגע לו בממון, אח"כ ברכוש, רק אח"כ, אח"כ, הוא מתקרב אליו אל הגוף וגם זה לא דחוף, וכשזה גם הוא לא מבין כל מיני מכות בגוף וכל מיני חששות שעולים, אז הוא מביא לו חס ושלום דבר שהוא נראה סופני.

אבל בואו תשמעו עוד לפני כן, לפני כו, לפני כן, איך ה' מתחיל עם בן אדם בכלל. איך, תשמעו:

גמרא בערכין דף טז: עד היכן תכלית יסורין? שואלת הגמרא עד היכן הקצה של יסורים. כלומר, מה עדיין נכלל בגדר יסורים. האם יסורים זה רק אחד שנפל שבר רגל, אחד קיבל מכה בראש, אחד יש לו מחלה או זה, מה מהקצה? כמה זה, כמה זה המינימום שנחשב עדיין יסורים?

אמר רבי אלעזר: "כל שארגו לו בגד ללבוש ואין הבגד מתקבל עליו". אחד הזמין בגד, הלך לחייט, דוד החרטט ונכנס. מדד אותו, אמר שאין חייטים בעולם, רק הוא. מודד אותו, הכל בסדר. בא למדידה הראשונה ולא קרב זה אצל זה, שרוול אחד ככה, שרוול אחד ככה. והוא אומר לך "אין בעיה, אפשר לתקן, מה הבעיה?". זה נקרא יסורים. מה. כל שארגו לו בגד ללבוש ואין הבגד מתקבל עליו. כלומר, לא מתאים לו הבגד בדיוק.

מתקיף לה רבא זעירא, מקשה על זה רבה הקטן: "ואיתא מה יש אומרין שהקשה זאת רבי שמואל בר נחמני, והוא אומר לו אתה אומר שתכלית היסורים הקצה זה אם אחד בא למדוד בגד וזה לא מתקבל עליו, לא עולה עליו מתאים, זה? אומר לו: לא! הרי גדולה מזו אמרו. אפילו נתכוונו למזוג לו כוס מים במים חמים ומזגו לו בטעות בצונן. או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין. הזה נקרא יסורים.

ואתה אומר שכל זה שבגד שארגו לו אינו מתקבל עליו? פשוט! בן אדם מזמין כוס משקין חם מביאים לו קר, במקום קר הביאו לו חם. זה קרא ייסורים! מה יותר גרוע? יותר גרוע אם בן אדם הולך למדידות ומודדים ואח"כ בא ומצטער וזה לא מתאים ולא דומה ולא מסוכם. או שאדם מבקש ממישהו שהוא יכין לו והוא הכין והביא לו לא בדיוק כמו שהוא ביקש. נו, איזה יסורים יש לו בזה? שהוא צריך להמתין שיכינו לו עוד פעם מחדש ויש לו איזה צער שיכינו לו עוד פעם מחדש. ושי לו איזה צער עלז ה שלא הביאו לו בזמן מה שהוא רצה.

 מר בריה דרב הנא, הבן של רב הנא אמר: אפילו נהפך לו חלוקו, דהיינו, שאדם לובש חולצה או בגד הוא לבש אותו הפוך, צריך לחזור ולהפוך אותו. לבשת גופיה, פתאום התברר שהגופיה הזאת הפוכה, אתה פושט אותה מחדש, זה גם ייסורים. זה בכלל הייסורים ששולחים משמים. זה יסורים

רבא ויש אומרים שאמר זאת רב חסידא ויש אומרים שאמר זאת רב יצחק, ויש אומרים במתינתדאלה 20:51, זאת אומרת, בברייתא שנו את זה, עד היכן תכלית יסורים? אפיו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות ועלו בידו שתיים. גם זה יסורים. אתה רוצה להוציא שלוש מטבעות מהכיס, הוצאת, כמה יצאו? שתיים. מה אתה צריך לעשות? להכניס את היד עוד פעם לכיס, להוציא עוד מטבע. זה גם יסורים!

שואלים וכל כך למה? לשם מה צריך לדון מה עדיין נכלל בגדר יסורים? למה צריך לדון בזה? אתם ידועים למה? לא תאמינו!

בתנא דבי רבי ישמעאל כך שנו את הברייתא בבית המדרש של רבי ישמעאל: כל שעברו עליו 40 יום בלא יסורים, קיבל עולמו. כלומר, זכה לקבל את השכר כבר בעולם הזה.

אם יהיה למישהו מכם 40 יום ולא יהיה לו אחד מהיסורים האלה שאמרנו, שזה הכי קלים, הכי קלים, ודאי שיש יסורים יותר קשים: אדם שכח את המפתחות, עולה עוד פעם להביא את המפתחות, מחפש את המשקפיים והם על הראש והוא לא שם לב. כל מיני דברים. כל הדברים האלה אם יעברו עליהם 40 יום דבש, איך אומר המרצה ההוא "תותים", חיים של תותים. אם יעברו עליכם 40 יום ולא יהיה לכם שום ייסורים אפילו כאלה קלים, זה אומר שקיבלתם כבר כל השכר של עולם הבא, אין לכם עולם הבא. כבר קיבלתם הכל כאן.

בארץ ישראל אומר במראה ואמרי: מי שעברו עליו 40 יום בלא יסורים, פורענות מזדמנת לו. אבל אם יבואו עליו בתוך 40 יום פעם אחת בתוך 40 יום שהוא רצה להוציא את המטבעות ויצאו לו פחות ויכניס עוד פעם, כבר לא תבוא עליו פורענות. אתם שומעים כמה ה' אוהב אותנו? זה לא יאומן כי יסופר! אחת לארבעים יום שבן אדם לא יהיה לו שום יסורים, אוי ואוי לו! או שהוא מאבד את עולם הבא או שפורענות תבוא עליו. אבל אם יהיה לו אחת מאלה, זה מבטל פורענות שהייתה צריכה לבוא עליו. איזה רחמנות! איפה נמצא אהבה כזאת?!

ולפנינו סוגיה שלמה בגמרא ששקלו ותרו התנאים והאמוראים במידת הייסורים. נוסעים ונותנים עד איפה תכלית יסורים. והם אומרים את זה בשיעור כזה שאדם מתבייש לעלות על דעתו שהוא כזה מעונג שזה יחשב לו יסורים. שמעתם דבר כזה? זה יחשב לו יסורים. זה לא יאומן כי יסופר!

אבל מה שרחוק בעיני האדם קרוב הוא בעיני המקום. אם הייתי בא אומר לבן אדם: "תשמע, אתה יבואו עלייך יסורים ה' ירחם! כמו שכתוב בערכין טז, תזכור מה שאני אומר לך! ". יו! איזה פחד הוא יקבל.  והוא לא יודע מה אני מדבר. ומה אני מדבר? שאולי הוא ילבש חלוק הפוך והוא יצטרך להפוך אותו. אולי יהיה מטבעות שהוא יצטרך להכניס עוד פעם. הרי עצם זה שאני מאיים, כבר אדם בפחד. ומה איומים שמאיים ה'? אתם שומעים איזה איומים? והוא אומר אבל אם תקבל אחד מהיסורים האלה פעם בארבעים יום, אתה מסודר. לא יאומן! תסביר לבן אדם שיכול להיות כזה דבר שזה נחשב יסורים, הוא יצחק עלייך. הוא יגיד "זה לא נכון, לא יכול להיות. זה ייסורים. זה בילויים, זה תענוג. אבל אצל הקב"ה זה נחשב יסורים. אם פעם אחת בארבעים יום יבואו על האדם יסורים מהמין הזה, כבר נחשב לו שעברו עליו יסורים שעל ידיהם הוא מבוטח שתהיה לו מנוחה לעולמים וינצל מהפורענות שהייתה עלולה לבוא עליו.