הכפרי שהציל עיירה שלימה בתמימותו...

מספרים: היה כומר צורר היהודים, מלומד ומשכיל וחכם להרע. והוא שכנע את המושל לקיים ויכוח פומבי עם היהודים על הגשר הנטוי מעל הנהר השוצף והגועש. והשוטר יעמוד אכן. הראשון שיודה שהוא לא יודע להשיב, תשליך אותו לנהר. בלי טענות ומענות.  הסכים המושל. שלח להודיע לרב הקהילה. והרב שמע וגזר תענית. שיהיה עזר משמם, שלא חלילה יאבדו נפש מישראל.

והנה הגיע כפרי למכור את התוצרת שלו בעיר, ורואה שהחנויות ברחוב היהודי סגורות. הכל נטוש, אין נפש חיה. פנה לבית הכנסת. והוא שומע קול תחינה וזעקה. חשכו עיניו. ודאי היום יום חג. והוא שכח, חילל אותו ברכיבה ומשא, ועשה את החג חול. התבייש בעצמו, כי הוא לבוש בגדי חול.

עלה בשקט לבית כנסת, ושאל בלחישה: "תגיד לי, איזה חג היום?". אמר לו: "היום זה אבל". שאל אותו: "מה קרה?". סיפר לו על הגזרה. נרגע הכפרי. לפחות הוא לא חילל יום טוב. אמר תביאו אותי לפני הרב, ואמר שהוא מוכן להתעמת עם הכומר הצורר. אמר לו הרב: "אתה? הכומר אדם משכיל, יודע ספר, בקיא בלשון הקודש, חכם להרע. אתה מסתכן בנפשך". אמר לו: "אף על פי כן. אני מוכן ומזומן. אם אנצח אותו מה טוב. ואם לאו, תאמרו הדיוט שבנו ניצחת. אז לא יהיה חילול ה' כל כך גדול גם אם יהיה הפסד. הוא לא לוקח בחשבון אבל אם הוא יטעה, יזרקו אותו לנהר והוא ימות.

הרב אמר לו: "יהיה כן". הודיעו למושל, המעמד זומן במרכז הגשר עשו בימה שבה ישב המשול. המונים התגודדו משתי גדות הנהר. הכומר ניצב בהתרסה, והנה עולה לגשר יהודי כפרי, לא תואר ולא הדר. ואז הוא צוחק עליו הכומר, אומר: "לא מצאו היהודים את מי לשלוח? רק אותך? הרי אתה מתאבד". ככה לועג לו הכומר בבוז. הכפרי לא מגיב. והכומר אומר בגבהות הלב: "תשאל אתה את השאלה הראשונה ותזכה לחיות עוד דקה". שאל אותו הכפרי: "אמור נא מה פירוש המילים העבריות 'לא ידעתי פירושו'? אמר הכומר: "אני לא יודע מה הפירוש". תרגם. שמע שוטר הודעה מפורשת שהוא לא יודע מה הפירוש, זרק אותו מהגשר לתוך הנהר. וכן יאבדו כל אויבי ה'.

כל הגויים הלכו משם בבהלה ובקרב היהודים שמחה וצהלה. הכפרי הורכב על הכתפיים, הביאו אותו לבית הכנסת, תפילת הודיה בקול רינה ותודה והמון חוגג. שאל אותו הרב" "תגידי לי, איך עלה בדעתך רעיון מופלא כזה". פשוט מאוד, הוא אומר לו, "אני יהודי פשוט, אני לומד פרשה, חומש ורש"י, עם תרגום עברי תיתש לאידיש המדוברת. זאת אומרת, הוא צריך פירוש לעברית, ושמה כתוב את הפירוש של מה שרש"י אומר לאידיש במדוברת.

"וראיתי שרש"י מפרש את המילים 'ועמוק אין מראיה לא ידעתי פירושו'. ככה כותב רש"י. לא הבנתי מה זה. מה רש"י אומר? הסתכלתי בתרגום. וראיתי שהוא מודה: 'אני לא יודע מה הפירוש'. התרגום פירש את מה שאומר רש"י: כמו שהכומר פירש מה שאומר רש"י. הוא אומר: ולא ידעתי פירושו, אז התרגום אמר אני לא יודע מה הפירוש. אז הכפרי בגלל שהוא לא כל כך משכיל, הוא אמר נו, אם המתרגם לא יודע, אז איך הכומר ידע.  לכן, שאלתי אותו. וידעתי שגם הוא לא ידע". הבנתם? לפעמים לא צריך להיות חכם. "הולך בתום ילך בטח". הוא בא בתמימות, בבטחון בה', אני הולך להציל את היהודים. לאן אני הולך? אני הולך להתחכם? יש גזרה! אני רוצה לעזור. ויש לי שאלה שאני בטוח שהוא לא ידע. הקב"ה מסייע בידו.

לפני שנמשיך, אני רוצה להסביר לכם: אם היינו מתנהגים ככה, דהיינו, שהולכים עם הקב"ה בתמימות כמו שה' מצווה אותנו במצווה מן התורה, תמים תהיה עם ה' אלוקיך, המצב היה טוב מאוד. כולם היו מקיימים את התורה בתמימות, בשלמות, עושים את רצון הבורא, לא הייתה שום בעיה. אבל הבעיה שאנחנו כאילו חכמים, פקחים כולנו מבינים, כולנו חכמים, כולנו. איזה תורה? שלנו. אנחנו פרשנים אותה איך שאנחנו רוצים. זה הבעיה.