יש קשיים בפרנסה... איך מסדרים את הדברים?

כל עם ישראל עומד בזכות לימוד התורה, אבל יש קשיים בפרנסה. איך מסדרים את הדברים.

יש פרנסה או אין פרנסה, חייבים ללמוד. המשנה באבות אומרת בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של התורה". מדוע בחר התנא בשם "הר חורב"? להר ישנן חמישה שמות. כמבואר בגמרא. למה הר חורב? ויש עוד להבין: למה נקרא חורב? על שם מה? על כך עונה הגמרא: אמר רבי אבהו: הר סיני שמו. ולמה נקרא שמו הר חורב? משום שירדה חורבה לעובדי גלולים בזמן מתן תורה על שלא רצו לקבלה. אז נהיה להם חורבן מזה. לא רצו לקבל את התורה. אז כיוון שירדה חורבה לאומות העולם, נקרא הר חורב.ואם כן, כל שכן חס וחלילה כשאין ישראל מקבלים את מה שהם קיבלו על עצמם. לכן, בחר התנא במשנה לומר: שבכל יום ויום בת קול יוצאת דווקא מהר חורב ומכרזת: "אוי להם לבריות מעלבונה של התורה".

מוסיף הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זצ"ל, ברח הדברים הנוקבים הללו: הנה בדורנו רוב ההמון פורשים מן התורה ע"י טענות של טרדת הפרנסה. אבל הלא זה הייתה גם טענת עובדי הגלולים בעת מתן תורה. למה הם לא קיבלו את התורה? הם אמרו שהתורה מתנגדת לפרנסתם. אלו מתפרנסים מרציחה ואלו מגניבה. ואם כן כשישראל ענו ואמרו פה אחד: "נעשה ונשמע", הלא קיבלו את התורה, אפילו אם היא תזיק להם בפרנסה. ואם כן, איך יעזבו המצווה יותר גדולה נגד כולם בשביל פרנסה? לכם קוראים להר "חורב". מדהים!

מה היא הטעות שבפרנסה? המשנה אומרת: עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. אחד מהם: לא כיבו גשמים אש של עצי המערכה. עצי המערכה זה איפה שמקריבם את הקורבן. שמים מעל, הכל פתוח, אין תקרה, והגשמים ירדו ואף פעם לא כיבו את עצי המערכה. הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זצ"ל, ב"רוח חיים", אומר: אם כי לא יפלה מה' שלא להמטיר גשם על מקום המקדש והמזבח, מכל מקום, לא שינהו את טבעו של עולם. אין בעיה להקב"ה לעשות שלא ירד גשם על שדה פלוני. ואם הוא רוצה לא ירד גשם אף פעם מעל בית המקדש. מה הבעיה? יש לו בעיה? אין לו בעיה. אבל לא שינה. ה' לא שנינה טבעו של עולם וירד גשם על בית המקדש וחדר פנימה. להראות לנו. למה זה אומר רבי חיים מוולוז'ין: שהאדם הקבוע בעבודה, עבודת ה', אל לו לשוב בשל הפרעות למיניהן. אל תיסוג בגלל בעיות כאלה ואחרות. כליו לעמוד על עומדו כמו האש במזבח. שהיא המשיכה ליקוד תמיד ואל כיבוה הגשמים. מה הכוונה פה? ממשיך ואומר: לקח נוקב: רוב העולם בזמננו טוען (בזמננו זה אז לפני 250 שנה) שאינו יכול לעסוק בתורה ובמצוות מחמת הדאגה ופרנסה והטרדות. כנגד זה בא בתנא ואומר: זו טעות גמורה. על האדם להיות בטוח בה', שהוא יוכל לעסוק בתורה. מה הראיה? לא כיבוה הגשמים אש של עצי המערכה.גשמים רומזים לפרנסה. דהיינו, שעל האדם לדאוג לכך שלא יהיה לו שום ביטול וכיבוי לעסק התורה הנקראת אש. "הלא כל דברי כאש נאום ה'". כמו שהגשמים לא כיבו את האש של המזבח בעצי המערכה, ככה הגשמים, זה הפרנסה, לא תכבה את אש התורה. כן, יורד גשם, יורד, אל תדאג, יורד. אבל לא יכבה. לא לכבות את האש. ומי שעושה את הנס שלם עושה לאלה ששומעים בקולו. שעם ישראל עשו את רצונו, היו עשרה ניסים במקדש. שעושים רצונו, הקב"ה לא משנה את הטבע אפילו. אבל הוא עושה ניסים עם הטבע.

עכשיו נשאלת השאלה: מה עדיף לכאורה רק תורה, רק דרך ארץ, עבודה או לשלב? כמו שאומרת המשנה: "יפה תורה עם דרך ארץ". אל הגאון רבי הלל אייבשיץ', זצ"ל, באו פעם להתדיין חותן וחתנו. החתן טען שהחותן הבטיח לפני החתונה עשר שנים מזונות. כדי שהוא יעסוק בתורה. ועכשיו הוא חזר בו מהבטחתו. והא דורש ממנו לשלוח את ידיו במסחר. מאידך, השיב החותן: אמת, נכון הדבר שהבטחתי לו. אבל משנה מפורשת היא: "יפה תורה עם דרך ארץ". שלא יהיה אדם רק יושב ולומד. שמע הגאון רבי הלל אייבשיץ' את הדברים, שמע את הטענות ופסק: החותן חייב לקיים את ההתחייבות לחתנו. עשר שנים תמימות חייב. מה עושים עם המשנה? יש משנה. יפה תורה עם דרך ארץ. על זה השיב הרב: מוטב שילמד החתן, ויקיים את כל התורה, חוץ ממשנה אחת. ממה שיקיים משנה אחת ויוותר על כל התורה. פסק הלכה.