"הרב, קשה לי בשבת!" - "יש לך יתוש בראש!"

- - - לא מוגה! - - - 

אמן.

יש לי עוד שאלה בקשר אלי.

אני בן-אדם מאוד רוחני,

מדברת עם הקדוש-ברוך-הוא מבוקר עד לילה.

מעסיקה אותו בלי הפסקה. בלי הפסקה.

כל זמן פנוי שיש לי אני אתו.

אבל מגיע יום שבת,

יום שישי,

אני הופכת להיות אדם אחר.

אני שומרת שבת,

אבל אני הכי לא רוחנית בשבת.

פתאום אני רואה את הכול.

פתאום אני מתהפך לי, כאילו, בשביל מה לשמור שבת? למה צריך להיות ככה?

כל הייסורים שבעולם עולים לי ביום שבת,

יוצא שבת, הופ, אני הופכת להיות רוחנית.

ולא מובן לי למה.

אני אשאל אותך שאלה, כמה שנים זה?

כל החיים.

כל החיים. אני באתי מבית חילוני לגמרי,

שלא היתה לא שמירת שבת ולא שום דבר. ובתור ילדה קטנה

תמיד חיפשתי את הקדוש-ברוך-הוא ורדפתי אחרי הקדוש-ברוך-הוא,

וילדתי ילדים, גדלתי,

וילדתי את ה... ותמיד שמרת שבת?

לא,

כי לא גרתי בבית ששמר שבת.

לא רציתי לנסוע אתם לים. ממתי את שומרת?

לא.

עכשיו שנתיים,

אבל הרבה שנים כשאמרתי לסירוגין, מתחילה חזרתי גם בתשובה.

וכשהיתה לי תקופה שנישאתי חזרה בתשובה, ובזמן אחר חזרה בתשובה החיים שלי היו הכי גרועים בעולם.

ואז עוד פעם יצאתי מהתשובה.

בקיצור, יצר הרע יושב אצלך כמו היתוש של טיטוס.

אתם מעשים לו.

תראי, את צריכה להשתמש ב-"זבנג", וגמרנו.

תשמע, יש לי ארבעה ילדים שכולם דתיים.

אוקיי. יש לי בעל חובש כיפה עם... בואי תשמעי עצה.

חוזרים דתיים. במשך חודש ימים

תלכי למשפחות

טובות

ששומרות שבת.

בוא תראה אצליך שבת.

אצלי בבית שבת נכנסת כהלכתה.

לא מדליקים אורות. יש בעיה, אבל.

את נכנסת לשבת עם הראש שלך.

הראש שלי לא טוב. אני יודע, על זה אני מדבר.

לכן, בשביל לשחרר אותו... אני שמה כיסור ראש יום שבת. מי דיבר על זה?

אה, אז מה אמרת?

אני אומר לך, היתוש הזה עושה עבודה.

תשמעי רגע.

את צריכה ללכת ארבע שבתות

לאנשים אחרים ששומרים שבת כהלכתה.

אז בוא תראה, אצלי בבית, אנשים דתיים אוהבים לעשות אצלי שבת, כי בבית שלי שומרים כהלכתה.

טוב,

אני לא יכול... שירים, ריקודים מכניסת שבת, ועונג שבת, וכל הסעודות, אני עושה הכול. ריקודים גם? הכול. הבנים אצלי שרים לכבוד שבת,

עושים עונג שבת. ובכל הרעש הזה את שומעת, היתוש עומד לך.

היתוש עומד לי על הראש ואומר לי, יאללה, צאי החוצה.

למה את יושבת שם?

תעלי לשכנה שמעשנת, תשני סיגריה,

אל תגלי להם.

מלחמה שכל שבת, מוצא שבת, אני בוכה, אני אומרת, בורא עולם, תעזור לי, אני לא יכולה, אני לא מצליחה להשתלט עליה.

אני קמה בבוקר,

אני נכנסת למטבח, הופ, רצה לחדר,

מתחילה לריב עם בעלי.

גומרת עם בעלי, יושבת בשולחן שבת,

כולם שרים, מחפשת בעיה עם אחד הילדים.

גומרת עם הילדים, ואני יודעת שאני לא בסדר,

אבל זה קורה לי כל שבת.

כל שבת. נראה לי שצריתי לגבייך, זה לא יתוש, זה כמה.

אני היתוש, אני היתוש בבית, ואני יודעת את זה. תשמעי רגע.

את חייבת לצאת מהבית.

כל מה שאני מציע לך לצאת, את רוצה להישאר. היתוש אומר לך, תישארי.

למה שם הוא יודע לטפל בו? לא,

אני מפחדת לצאת, כי אם אני יוצאת, אני יוצאת

למקום שאני הופכת להיות יותר גרועה. את לא ניסית.

אל תגידי סתיו. ניסיתי. ניסיתי. יש לי פה חברה שהיא שומרת שבת כל חייה,

והיא,

יאמר לזכותה שהקדוש-ברוך-הוא ייתן לה כל מה שהיא רוצה,

כי בזכותה הרבה אני מצליחה,

כי היא נלחמת אתי כל שבת.

ורה, תתגברי על העצר הרע, מספיק לריב עם הילדים, זה לא בסדר.

יש לי עוד עצה אחת.

כיוון שדחית בשתי ידיים את העצות הקודמות שלי,

השבת אנחנו יוצאים לסוף שבוע לצפון.

תבואי לסוף שבוע ונראה אם יהיה לך היתוש הזה.

אם יהיה, אני אטפל בו.

את מוכנה?

הייתי רוצה, אבל כרגע, מה כרגע?

אפלוס? אפלוס?

לא, לא בדיוק.

לא.

סוף שבוע הבא את רוצה בעוד חודש?

הייתי בסמינר של הרב סדר. תחזבי אותי עם האחרים, אצלי,

בסוף שבוע.

אני צריכה להתייעץ קודם כל עם הבעל. אין בעיה, הוא ישמח להתפטר מהיתוש.

הוא אוהב את היתוש. ככה לא תריבי איתו.

תשקלי את זה.

נשקול.

בעזרת השם, השם יזכה אותך שהיתוש שלך יעבור לאחמדינג'אד.

אמן.