כִּי רָעָתֵכִי, אָז תַּעֲלֹזִי - איפה אנחנו נמצאים? [מוסר חזק]

אלה דברי הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל: אישה המקודשת שבגדה בבעלה, נידונה בשריפה החמורה. הנשואה דינה במיתה חנק הקלה. יש שתיים חמורות ושתיים קלות. שריפה וסקילה חמורות, חנק והרג הקלות. האישה המקודשת, זה עדיין לא נישאה לבעלה, עוד לא נכנסה לביתו, שבגדה בבעלה נידונה בשריפה חמורה. והנשואה ,שהיא כבר נשואה לבעלה ונכנסה לביתו, היא במיתת חנק הקלה. עושים לה הנחה. מה קרה עושים הנחות לאישה נשואה. אנחנו היינו אומרים הפוך, לא? מה, את כבר נשואה! לא, היא מקודשת עוד לא הכניס אותה לביתו, היא עוד בבית הוריה, עד שהזה... בדיוק הפוך. למה בדיוק?

והתקינו שתי בתי קברות עבורן. לא קוברים רשע קל אצל רשע חמור (סנהדרין מ"ו). כיצד? נידונה הנשואה שזנתה כמו רשעה קלה. הואיל והיא ברשות בעלה, היא פוחדת יותר בבגידה. ועבירה בפחד ובמורא, זה סוג אחר. זה קל יותר מאשר עבירה בהתמכרות מוחלטת שאין פחד. כי אין אף אחד. יש לזה גדר שכתוב בנביא בירמיה י"א: "כי רעתכי אז תעלזי". בשעת הרעה ואתה עוד עולז ושמח? זה הרעה הכי גדולה! הכי גדולה שאתה גם נהנה מהעבירה. אתה שמח בעבירה. "כי רעתכי אז תעלזי", זה הדבר הכי חמור. אז זאת אומרת, פה היא מופקרת לגמרי!  ואין לה שום פחד. אז היא שמחה בעבירה. מגיע לה עונש הרבה יותר גדול.

אז כשעוברים עבירה ושמחים בה, אז העונש הוא לגמרי, לגמרי אחרת. רואים את זה אפילו אצל משה רבנו. הוא שמע שהם עשו את העגל, הוא לא שבר את הלוחות. שמע. "לך רד כי שחת עמך". לא שבר את הלוחות. עדיין החזיק אותם ביד. מתי? בראותו את המחולות והריקודים אז הוא שבר. מתי זה? "כי רעתכי אז תעלזי". מתי הרעה היא רעה, רעה? שלא רק עוברים את העבירה, אלא רוקדים במחולות סביב העגל. זה כבר אי אפשר. אז הוא שבר את הלוחות. כשהוא שמע ועוד לא ראה שהם שמחים בעבירה, אז הוא לא שבר עדיין. צריך לברר. מה? מו? מי? אבל ברגע שראה כבר מחולות, ריקודים, הופעות וכו', שבר את הכל.

ויש ראיה לכך מדברי הגמרא בחולין צ"ב, שמתוך 30 מצוות שקיבלו עליהם בני נוח, אינם מקיימים אל שלוש. כלומר, יש אצל הגוים פשיטת רגל של 90%. מה שלוש? שנשאר להם שהם שומרים? אחת מהן לדוגמא, אמרנו את זה בעבר, הם אוכלים בשר אדם. בסין יש גופות. מקררים עם גופות. אתה מזמין איזה חלק שאתה רוצה והם מביאים לך. זה זוועה, אבל הם לא מוכרים את זה באטליז. לא תלוי כמו בקר. לא מוכרים ככה. מי שרוצה רגל קרושה, זה רק מתחת לדלפק. הם עוד מתביישים בזה קצת. אז יש מסעדות מיוחדות שמוכרים בני אדם. אז זה צדקות אצל הגוים. זה מהשלוש מצוות שהם שומרים. זה מהשלוש שהם שומרים. אבל זה מראה שבכל זאת יש להם איזה מצפון מפרפר כזה, עדיין מפרכס. זה התת קצת, חלקים לחובה ואחד לזכות.  אחד לזכות, שלא מוכרים את זה בפרהסיה, אלא עדיין בצנעה. "והצנע לכת". זה נקרא "מיעוט עוונות". לפחות להתאנח, להתבייש.

איך אמר מהגדולים פעם? הוא אמר: "ראיתי יהודים עושים משתה לגמרא של התורה, ראיתי שעושים סעודה לסיום מסכת, ראית יש עושים סעודה לברית, סעודה לפדיון הבן. מעולם לא ראיתי סעודה לגמרה של עבירה". זה לא ראיתי. וכל העושה דבר ומתבייש בו, מוחלין לו על כל עוונותיו (גמרא בברכות י"ב). צריך להבין מה זה אומר, זה לא פשוט. אבל זה מה שכתוב.

מה הייתה הטענה על אלה שהיו במשתה? אמרנו מה לעשות, הם ברחו חלק ותפסו אותם והכניסו אותם אנוסים, אז למה צריך להוציא עליהם כליה? "להשמיד, להרוג ולאבד", למה? הייתה טענה עליהם. הייתם חלשים. לא היה לכם כח לברוח. לא היה לכם, אלה שברחו, כח להתנגד. נו, באתם, נו, השתתפתם, אבל למה נהנתם? למה נהנתם? מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו דור כליה? על שנהנו מסעודתו של אחשורוש. זאת אומרת, לא היה פה אפיל אחוזון מאלף שאפשר היה למד זכות. נהנו. אתם שומעים? זה מוסר בשביל להבין כמה, איפה אנחנו נכשלים ולא מבינים בכלל, בכלל, בכלל לא מבינים איפה אנחנו  נמצאים ומה אנחנו עושים, ועד כמה אנחנו רחוקים.