מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ

- - - לא מוגה! - - - 

מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך.

תקשיבו, דבר מדהים.

זה שאנחנו לא מלמדים זכות על אנשים לפעמים,

זה לא בגלל שההיגיון אומר שלא ייתכן שהאדם הזה באמת לא פשע,

אלא בגלל שיש לנו לפעמים רעות הנפש.

אתם שומעים? יש לנו רעות, זה פחד פחדים.

אדם יש לו נפש רעה.

נפש רעה.

מה פירוש? דוגמה.

אדם

איבד אבדה.

היא קרה לו, חשובה.

מה הוא עושה ברגע שנודע לו? מתחיל לחפש.

איפה הוא מחפש?

איפה שהכי מצוי, למצוא.

מחפש מחפש, לא מוצא.

הוא מוותר?

לא.

הוא מרחיב את גבולי החיפוש.

הוא הולך

ומתפשט.

אולי פה, אולי מישהו בעד בזה,

אולי הזיזו, אולי מישהו הגביה, אולי מישהו זרק לפח ולא ידע מה זה, אולי אחד פחד הודיע למשטרה,

הוא מצלצל למשטרה, אולי מצאתם, אולי מישהו מסר, אולי ככה.

חיפש, חיפש, לא מצא.

מה הוא עושה? מוותר?

אומר כפרה,

חמישים אלף, כולה, קטן עלינו.

לא.

מתחיל עוד פעם לחפש.

מתחיל עוד פעם מאותו מקום.

ואחר כך מתרחב,

ושואל, ומברר, והכול כל הזמן.

אומרים חכמים,

אם אדם, החבר שלו,

היה בעיניו כמו אבדה,

שהוא עלול לאבד אותו,

הוא היה מחפש.

הוא מחפש קצת זכות,

קרוב, קרוב למעשה.

הוא אומר, ייתכן שכך, יכול להיות שכך, יכול להיות שפה, יכול להיות ששם.

לא מוצא.

אם חברו יקר לו,

הוא מנסה ללמד עליו תצדקים, ולהגיד ככה, אולי ככה, אולי ככה. לך תדע, אולי ככה וככה, אולי חשבון מורכב.

לא מוותר עליו.

אבל אם בן אדם מוכן לוותר על חברו, וישר פוסק את דינו וגוזר,

לא, אז אבל תהיה תמים, בחיי הדין, זה כולם ככה, היום זה ככה,

כולם ככה.

אין, אין דור על הפנים,

אני אומר לך, הכל ככה, הכל הכל.

אם בן אדם חי ככה,

זה רעות.

רעות.

למה?

אם היו אומרים לו את אותו דבר,

על בנו,

על אחיו,

על אביו, אותו דבר, אותו סיפור.

מה היה אומר באותו רגע? מה פתאום? חס ושלום, אני מכיר את אבא שלי, בחיים שלו, אתה יודע מי זה אבא שלי?

אתה יודע מה הוא עשה? פעם היה מעשה, ומתחיל להוביל אותך ימינה ושמאלה,

ומה זה קשור? אבל ראו את אבא שלך, אבא שלך עשה את המעלה, ראו אותו, ראו אותו.

לא,

זה לא הוא,

והם לא מזהים אותו, הם לא מכירים אותו, הוא בכלל לא היה פה.

אני חושב שהוא בכלל לא היה פה.

ומתחיל ככה לחרבט אותם.

למה?

זה אבא שלו.

זה הבן שלו.

הבן שלך שבר את הראש לשכן, חס ושלום, הבן שלי לא, אולי הוא התחיל איתו, כנראה שהוא פצע אותו קודם ואחר כך הוא רק החזיר את גונן

וכן הלאה.

למה?

כי החברים שלך לא יקרים לך ולא כלום. אתה יקר לעצמך, את כולם אתה דוחם עליך, אתה צדיק, אתה מבין, אתה חכם.

רק הקרובים לך, אלה שהם בתחום המושב, בגטו שלך,

שאתה דואג להם, מוכן ככה לפרגן להם, ומעט אנשים, אנש, אנש,

ובני ברק קוראים לזה אנש,

אנשי שלומייני.

יש אנש.

יש בפוליטיקה גם כן אנש.

אחד בעל כישורים הכל, מי צריך כישורים? צריך בן אדם שלי שישב פה ויגיד כן, כן, לא, לא. כן, כן, לא, לא.

הוא לא צריך לחשוב, לא משלמים לו לחשוב,

רק לעשות מה שאומרים.

ומה עם הכישרונות, ומה עם התועלת לציבור,

ומה,

מה פתאום, איזה תועלת, מחיית דינק,

תעביר קדנציה, עוד קדנציה, סע.

למה אנחנו לא מסתכלים

על התועלת והנזק שיש בחברה

בצורה אובייקטיבית?

מה אכפת לך, אחיך? מה אכפת לך, שכן שלך? צדק, צדק, תרדוף.

תדון בצדק את כולם.

כולם שווים לפני הקדוש ברוך הוא.

כולם בצלם אלוקים.

תלך ישר עם הקדוש ברוך הוא.

אבל יש אנשים שהנפש שלהם רעה.

תסתכלו בשערי תשובה.

פרק ג',

סימן קס',

כתוב שם דבר איום ונורא.

ויש מהם שונאי השם,

כת של שונאי השם,

שמקיימים תורה ומצוות ולומדים,

ומקיימים מצוות במעשה ובלשון.

הם כמו החפץ חיים,

הם לא נכשלים בלשון,

במעשה הם עושים הכל.

אבל נפשם רעה בקרבם,

וכשהם רואים אדם שלומד תורה, חורה להם.

כואב להם.

למה הוא לומד תורה?

למה גם הוא לומד תורה?

כואב להם.

יש אחד פתח עסק,

כואב לו שלשני גם יש לו עסק.

אחד קנה אוטו חדש,

הסתובב ככה בתוך

השכונה מבסוט.

פתאום עוד שכן קנה, אותו, אותו חדש.

כואב לו,

הוא כבר לא לבד.

גם לו יש אוטו.

זהו.

נפשו רעה. במקום שישמח,

יש שניים בשכונה,

יש להם אוטו חדש, ברוך השם.

יופי. למה לא?

כואב לו.

נפשו רעה בקרבו.

אלה שונאי השם.

אתם שומעים?

אדם

רואה יהודי לומד תורה וכואב לו.

זה דבר איום ונורא.