השגעון של פרעה | הרב אמנון יצחק

"וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון ויאמר אליהם חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". מצינו בעניין המכות אשר הוכו המצרים שהמכות הכבידו מאוד על פרעה והוא הכיר על ידם היטב, היטב את כל העיקשות שלו שהוא מתעקש נגד הבורא יתברך.

ובכמה מכות כבר קרא למשה ולאהרון שיעתירו לה' וכי ישלח את העם.

ובמכת ברד אמר "חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". הלא הכיר כי הוא חטא בכל הפצרותיו וכי ה' הוא הצדיק. וגם אמר על עצמו ועל עמו כי הם רשעים.

גם במכת ארבה אמר: "חטאתי לה' אלוהיכם ולכם ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלוהיכם".

הלא אמר בעצמו כי הפעם הזאת יהיה אחרון מכל סירובו והפצרתו. והוא כבר מכיר הכל היטב היטב והוא ישלח את העם כרצונם הטוב. ומה חסר עוד? בכל זאת כל פעם תכף אחר הכרתו, נאמר: "ויכבד את לבו, הוא ועבדיו ולא שילח את בני ישראל".

איך זה מתאים? מה שהוא אומר בהתחלה למה שהוא עושה בסוף? ואיך לא הקשה לעצמו? תגיד מה היה איתך קודם? תגיד למה הסכמת למסקנה קודם כך ועכשיו אתה מתהפך. הלא מקודם הבנת אחרת ועכשיו אתה מבין אחרת, ועתה בעינך כל המשא ומתן עם משה זה כאילו צחוק, ואתה מזלזל, כאילו לא היה כלום. איך זה עובד? איך זה עובד הדבר הזה?

יותר מזה אחרי המכה האחרונה נאמר, כשהוא ראה שאין שום עצה ותחבולה להינצל מיד ה' ובעל כורחו נענה מפני ה' וקם הוא בעצמו בלילה ויקרא למשה ולאהרון :"קמו וצאו גם אתם בני ישראל לכו ועבדו את ה' כדברכם".

ורש"י מפרש: זה הכל כמו שאמרתם ולא כמו שאמרתי אני. בטל לא אשלח, בטל מי ומי ההולכים, בטל צאנם ובקרכם יוצא. כל הדברים שהקשתי לכם ועשיתי תנאים, הכל בטל. רק תעופו מפה! "קמו וצאו מתוך עמי". הוא מבין שנגמר הסיפור , אין יותר מה לעשות.

אם כן, אין לך בעל תשובה יותר גדול מזה בהבנה וגם במעשה. מבין גדול סוף סוף אחרי עשר מכות, הוא גם במעשה משלח אותם, אין לך תשובה גדולה מזו. וגם הוא מבקש "משברך". "וברכתם גם אותי".

ובכל זאת נאמר: "ויהפך לבב פרעה ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעובדנו". יש עוד משוגע כזה בהיסטוריה? איפה יש עוד משוגעים כאלה? זה לא משוגע? הרי אתה לא שילחת מרצון, באונס שילחת. ואח"כ את האומר "אוי לנו מה זאת עשינו כי שילחנו". כאילו הוא מרצון שילח. איך הוא שכח שהוא  לא שלח אותם מרצונו הטוב. אלא בעל כורחו שילח אותם.

וביקש בקשה רבה, תעשו לי טובה קומו צאו ומיהר על העם לשלח אותם מן הארץ. כי אמרו כולנו מתים. ועתה הוא אומר "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעובדנו". ורודף אחריכם כאילו לא היו דברים מעולם. זה לא פלא גדול? מה הולך פה? איך זה מתהפך? כחומר חותם, מתחילה הבין ואח"כ לא הבין כלל. חזר והבין כלל ולא הבין כלל. וככה כמה פעמים. מבין  ולא מבין.

 אומנם אין זו סתירה. וכך היא האמת. אמרו חכמים זכרונם לברכה בסוטה ג': "אין אדם עושה עבירה אלא אם כן רוח שטות שורה עליו".

וזו מהלך הדבר: שורש החטאים הם מפיתוי הלב. ממה אדם עושה חטאים? מה השורש שגורם לו לזה? פיתוי הלב. כמוש מזהיר אותנו הכתוב: "פן יפתה לבבכם".

מה זה העניין של הפיתוי? עניין הפיתוי אינו יכול להיות כי אם כשהחומר הוא הגוף, הנה הוא בעל בחירה לדעתו. שהגוף הוא מרגיש שהוא עצמאי לבחור בעצמו את מצבו, לא הנשמה קובעת, הגוף קובע, הנה הוא בעל בחירה לדעתו ומדמה כי הרשות בידו לעשות מה שלבו חפץ ומי ימחה בידו.

אדם רואה עוגות, היד שלו ישר מושטת לקבל את העוגה. עוד לא הניחו אותה, הוא כבר באוויר תופס אותה. מה קרה פה? הגוף ישר.. הוא בעלים, לא שואל, לא אומר "לא יפה, זה לא דרך ארץ, לא נעים". אם הוא יראה מישהו אחר עושה בראש הוא יגיד "תראה זה, תראה זה.. איזה בלוע, ראית איך.. תן למגש לרשת". זה על ההוא אומר, אבל כשהוא אז אוטומט, כי הגוף שלו יש לו בחירה עצמית, לא שואל את הנשמה, כלום, אין שכל, אין כלום שום דבר. מי ימחה בידו? עושה מה שלבו חפץ. ואז הוא מתפתה מכל מיני פיתויים. והוא לא חפץ לבטל מרצונותיו מאומה. וכשהוא מתפתה אז יש לו הבנות אחרת, יש לו הצדקות אחרות.

כמה אנשים פה נקראים פרעונים? כמו פרעה, פרעונים, תלמידים שלו. במה הם פרעונים? כמה פעמים לא קמו לתפילה ואמור :"יו! איך לא קמתי ואיך לא זה לא.. די! ממחר". אז איפה כל ההבנות שהיו? אתה בדיוק כמו פרעה? המזל שלך שלא קיבלת מכות, אבל אתה כמו פרעה.

יש כאלה שמאחרים קבוע ולא מתביישים לא מה' ולא מה', אפילו שיש להם תפקיד בבית הכנסת, לא מתביישים, מאחרים, לפעמים באים אחרי שכולם גמרו, לפעמים לא באים בכלל, לפעמים בזמן שהם צריכים למלא את התפקיד. לא יאומן כי יסופר! מה זה פרעה יכול ללמוד אצלם. הוא לפחת היה לו מצבים שהוא  הודה ואמר "חטאתי" וזה... על דרך זה...

יש כאלה קמים "אוי, איחרתי! אז אני אמשיך לישון". זה פרעה סופר! אז לכן הוא מדמה שהרשות בידו לעשות מה שלבו חפץ, ומי ימחה לו? ואז הוא מתפתה בכל מיני פיתויים. והוא לא חפץ לבטל מרצונו את המאומה. אבל שהוא מתפתה, אז יש לו גם הבנות אחרת. כי הוא יצטרך להצדיק את השטויות שהוא עושה. ומכיר הכל לפי רצונו מטעה אותו. ומי ימחה לו? מדוע יוותר משלו? הגוף עייף אז אני לא יכול לקום, אני לא יכול לקום, מה אתה רוצה שאני אעשה? יש לו הבנות משלו.

כך הוא הולך בדמיונו עד "וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים". ככה אדם מדרדר עד שמתחיל לזלזל במצוות ובשאר הדברים וכן הלאה, עד שהוא יגיע לעבודה זרה ממש. וכבר ראינו כמה כאלה גם כן שהיו פה פעם וככה המסלול שלהם בכיוון של אפיקורסות וכו', והכחשה גמורה.

אז ככה הוא הולך בדמיונו עד "וסרתם ועבדת אלוהים אחרים", והכל לפי דעתו, הוא הולך בדרך ישר, ואז אין שום עצה לפניו, כי אז לא יועילו לו כל החוכמות, כל המחשבות, כל התבוננות, כי לצנות אחת ממנו תדחה מאה תוכחות.

הוא לא בודק בשורש הדברים בעצם מי גרם את מה שגרם שבסוף הוא הודח מפה והפך להיות אפיקורוס. הוא לא בודק את זה. כי לצנות אחת תדחה מאה תוכחות. זה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה.

יש רק עצה אחת, מה עושים עם אנשים כאלה שהם פרעונים? מה העצה? יש עצה אחת: "גוף קשה פחד שובר". גמרא בבא בתרא י' אומרת: אדם שיש לו גוף קשה דבר אחד יכול לשבר אותו, זה פחד. הקב"ה יטיל עליו פחד, חשש מחלה, חשש זה, אני לא רוצה לפתוח את הפה, ואז הגוף הזה נשבר.

וזה דבר מבהיל שגילו לנו חכמים זכרונם לברכה. כי אין עצה ותחבולה לפניו כל זמן שהוא בקשיותו. שהגוף מתקשה ורוצה את רצונותיו ולמלא, אין עצה אלא לשבור אותו בפחד. אז שאומרים "יו! הוא מפחיד, הוא מפחיד, הוא מפחיד", זה העצה שנתנו חכמים. מי שגופו קשה, הוא לא רוצה להיכנע מפני ה', מה עושים? מפחדים אותו.

אבל המרצים הקלים תמיד אומרים "הוא מפחיד, הוא מפחיד, הוא מפחיד". כי הם לא יודעים את הגמרא הזאת או שיודעים ולא רוצים להגיד אותה. כי הם רוצים היות יפה נפש בעיני אחרים. הוא מפחיד. אבל גם אתה בתור אבא מפחיד את הילדים. "תזהר חשמל,, "תזהר מכונית", "תזהר שלא תידרס", "תזהר". למה אתה מפחיד? למה אתה מפחיד? לא צריך להפחיד. תסביר, לא יבין שידרס. מה הבעיה? אבל לא להפחיד, האיסור של להפחיד הוא חמור יותר מכל התרה כולה! איך אתה מפחיד? תהא רגוע, דרכיה דרכי נועם, כל נתיבותיה שלום". וידרסו אותך בשקט, בכייף, ככה. לא צריך לעשות מה זה טרם. הכל בסדר.

אומרת הגמרא בבא בתרא י: "גוף קשה פחד שוברו". וזה דבר מבהיל שגילו לנו חכמים זכרונם לברכה, כי אין עצה ותחבולה לפניו, כל זמן שהגוף בקשיותו אלא לשוברו, ובמה? בפחד. 

ואף כי הוא קשה מאוד ומי יוכל לעמוד לפניו? זאת אומרת הגוף הוא קשה מאוד ומי יכול לעמוד לפניו, כי שאדם מחליט לעשות איזה עבירה או מעשה שהוא לא ראוי, מי יכול לעצור אותו? אבל פחד שובר אותו לרסיסים. ואז שהוא מפחד, נאבדת הבחירה שלו. ובזה יפילו כל הבוטחים עליו. רוצה לומר: כל החוכמות שהוא בנה והקים, הכל יפול ויאבד וכעשן יכלו. למה? כי הפחד מרסק את כל התיאוריות והחוכמות והבניין שהוא בנה, בשביל לעשות מה שהוא רצה לעשות שזה אסור.

ואז תכף יתגבר שכלו ויתחזק על משמרתו ויאהל 13:50 אורו ויכיר האמת. הכל היפוך מאש הבין עד עתה. ואז ידאג ויאנח ויתמה על עצמו איך עשה שטויות כאלה ואיך סמך על הגוף והאמין בו. ממש כמו פרעה.

שהקב"ה הפחיד אותו ואח"כ ריסק אותו גם ופגע בו ובעמו, אין בחירה, הוא לא יכול לבחור להתעקש. כי הוא מרוסק. ואז השכל חוזר ואומר: "כן, כן, אני אשלח", וגם אומר: "חטאתי, אתה צודק ונכון, וכבר ואני מסדר את כל העניינים". סרה המכה, חזר הגוף למקומו, ומחדש.. בכלל לא מבין מה היה פה משא ומתן עם משה, איך בכלל הסכמתי איתו? אני לא מבין איזו שטות, איך שמעתי לו וזה פה ושם. וחוזר בחזרה.

בא ה' מפחיד אותו ומרסק אותו ואז הוא עוד פעם שולל ממנו את הבחירה, כי במצב כזה אתה כבר לא יכול כי אתה מבין והשכל מתגבר ואז עוד פעם וכן הלאה. איך זה הולך כל פעם וחזור? כל פעם הולך וחוזר. מה זה? מה זה הדבר הזה? זה פרעה ויש לו תלמידים, פרעונים רבים.

הרמב"ם אומר רעה זה היצר הרע. פרעה זה היצר הרע.

שורש החטאים הוא בעת שהגוף ידמה לו כי הוא יכול לעשות מה. ויש בכל טוב ובוחר הוא לדעתו. ואז תכף באים לפניו פיתוים והוא יעשה מה שלבו חפץ. ואז הוא לא מבין אחרת. כי אם רק רצונו הוא המשכיל לו. ורצונו מורה לו דרך עם דרך של חוכמה והבנה, כמובן כפי רצונו. ובעת שהגוף מכיר שאין לו חופשיות ויכולת לעשות כרצונו, אלא מוכרח גדול הוא במעשיו, אז הוא ישבר לרסיסים. ותכף תאבד ממנו כל העקשנות שהתעקש עד היום ואז יתאים עם מושכלותיו האמיתיות ויתמה על עצמו איך לא הבין את הישרות עד עתה.     

וצריך רק לדעת להבחין מי הגוף מדבר, מי השכל מדבר, ולא הרבה מסוגלים להבין את זה, לא הרבה מרגישים את זה. הם חשובים שהגוף שאומר להם משהו, זה השכל אומר להם. זה לא השכל אומר. זה לא השכל אומר. הגוף בדר"כ מדבר עם האנשים והוא הקובע להם.

ומזה הוא שאנו רואים את הניסיון, כי האדם היותר רע, תיקח את הבן אדם היותר רע, הכי רשע, בעת שיחלה ואז אובדים ממנו בעל כורחו כל הרצונות, איזה רצונות יש לו? רק לצאת מהמחלה ולקום לעמוד על רגליו, כל הרצונות בטלים ומבולים וכל התוכניות נמוגו. וז הוא ירא מאוד כי הוא הולך אל אפרו כבר. ואז הוא מביט ומתפלא על עצמו מה היה עמו עד היום. איך לא הכיר את הישרות והיה ממש כמשוגע. זהו רק משום כי אז נאבדו ממנו אז הבחירה והיכולת לדעתו. ואז נאבדים גם כן כל רצונותיו ועל מצב כז הנאמר "וזך ישר פעלו". ע"י הייסורים, הפחד שהוא עובר עכשיו, הוא נהיה זך. הזדכך ואז ישר פעלו. ואז הוא יעשה פעולות ישורת. תכף הוא מכיר את הישר והטוב, יחזור למוטב. וכך הוא מהלך הדברים.

זאת אומרת, אדם שמתעקש הוא מזמין צרות, יסורים ופחדים כדי להחזיר אותו למסלול. אז אם אתה עולה על מסלול של השתגעות כמו פרעה ולשמוע לפיתויים של הגוף וללכת אחריו, דע לך שאתה מזמין צרות, ייסורים, פחדים, מכות, כמו פרעה. אין ברירה, כי גוף קשה פחד שוברו.

אבל זה אפשר לומר שרק אלה שעוד מאמינים, זה יעזור להם. יש כאלה שלא מאמינים שגם זה לא עוזר להם. וכבר ראיתם בכמה הרצאות שאנשים היו על ערש דווי והיה להם מחלה שמקננת בקרבם והרופאים אמרו שיש להם רק מספר חודשים והפצרתי בהם שיחזרו בתשובה והם אומרים: "אל תנצל את הרגע הזה שאני בחולשה כזאת "וזה, וזה... "ואז גם אם אני לא מרגיש מבפנים שאני שלם עם מה שאני עושה, אז אני לא עושה. תורת האהבלה. והוא ממשיך ככה ומת. מת. מת בכייף. בלי  תשובה כמובן, ישר לגהנום והכל נפלא.

למה? אין לו רקע וחינכו אותו לכל מיני שטויות שהגוף שולט ואני שולט בעצמי ואני מחליט ורק שאני ארצה ורק שאני ארגיש, ואם לא וכו', זה גם פחד לא מועיל. כי אין לו רקע שהוא יבין בכל שיש דרך אחרת, הוא בכלל לא יודע שיש נשמה, הוא לא יודע בכלל שיש שכר ועונש, הוא בכלל לא מבין יש אלוקים. בן אדם כזה הוא.. אבל הם שנפטר להם משיהו הם מתרסקים לחלוטין. למה? כי אין המשך. אז הם איבדו את יקר להם מכל ואין כלום יותר. זהו.

אצלנו אם חלילה משהו, לא קרה כלום. מה קרה? בן אדם היה פה, עבר למקום שכולם צריכים להגיע אליו, הוא נמצא שמה ואנחנו מפה יכולים לשלוח לו משלוחי מנות, יכולים לשלוח לו זכויות, יכולים לשלוח לו הרבה... הפוך! עכשיו אנחנו יכולים לתמוך בו יותר ממה שתמכנו פה בחיינו, כי פה הוא הסתדר לבד, סמכנו עליו שהוא מסתדר, שהוא לא חסר כלום. אבל אם יתברר לנו שהוא לא יצא מפה הכי טוב, עדיין יכולים לסייע ולעזור לו. אבל הם אבודים. ברגע שנפטר מישהו, נגמר הסיפור! אפילו קדיש הם לא אומרים, יושבים רק באים נפגשים, מדברים, משוחחים, קשקושים, דולרים, ינים, כמה עלה כמה ירד וזה הכל. יש כאלה בכלל לא יושבים. וזהו.

אבל מי שיש לו רקע, לפחות יש עצה כנגדו שהפחד ישבור אותו. אבל שידע אתה מתקשה בגופך, הקב"ה יביא עלייך פחדים, יסורים ומכות. אתה מזמין את זה, פשוט אין ברירה, כי אם הגוף שלך קובע ולא ה' קובע, לא השכל שלך קובע, על פי התורה, תדע לך אתה מזמין מכות כמו פרעה.

והורה לנו הכתוב כי גם זאת עלינו להתלמד מיציאת מצרים את מחלת הנפש הזו וגם את הרפואה שלה. והודיעה לנו התורה איך היה פרעה מתהפך. קודם המכה היה מכחיש, אומר מי ה', לא ידעתי את ה'. עובר יום שבאה עליו המכה ואז נאבד ממנו החופשיות והבחירה והיכולת, שהוא בלי בחירה פתאום הוא כבר מכיר את ה' ויודע אותו ואומר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים.

ובמכה האחרונה ביטל כבר את כל מחשבותיו עד עתה ואמר בטלים דבריי, בטלה דעתי, בטלה מחשבתי, והכיר הכל ברור כשמש בצהריים ולא תמה כלום איפה נאבדו כל כך מהרה מחשבותיו שעד עתה ואכן הלא אומנם נאבדו בכל ובכל.

 עוברים שלשוה ימים ונהפך לבב פרעה ועבדיו. ואומר " מה זאת עשינו". איך שכח כל כך מהרה את מה שהבין קודם. קודם הבנת מצוין! סוף סוף הבנת משהו. כי היה כל העת כמשוגע! שסיבב נגד הקב"ה ונגד נביאיו. מתריעים בך ומקיים, מתריעים בך ומקיימים, מי הקשה אליו  וישלם? מי יכול ללכת בקושי נגד ה' וישלם יצא שאין להם מתוך העניין.

ועתה הוא אומר "מה זאת עשינו כי שלחנו". טמבל! אתה שילחת? נאנסת לשלוח, קמת עם פיג'מה, צעקת "קומו צאו מתוך עמי". והוא בעצמו אוסר את רכבו לרדוף אחריהם והוא מפתה את המצרים לצאת אחריהם ומוציא כסף וזהב לתת להם בשביל שילכו איתו. 

אולם התורה גילתה לנו כל זאת להודיע לנו שהגוף שוכח כל כך מהר, כל כך מהר  הגוף הנגוף שוכח כל כך מהר. כי בעוד אשר שלושה ימים מודם, שנאבדו ממנו כל יכולתו אז לא היה מטעה את עצמו. והנה עבר זמן קצר כזה וכבר שכח את הכל. וכבר נדמה לו כאילו הוא בעל היכולת ושרתה עליו רוח שטות שנשגעה כל כך עד שרדף אחריהם גם בתוך הים. והרי זה שגעון גמור, כמו שאומר הרמב"ן "וחיזקתי את לב פרעה" לשונו, כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו, איך ימלאם לבם לבוא אחריהם להרע להם? ואיך בכל המופתים אומר הרמב"ן, כפלא הזה. וזה באמת שגעון להם. כל המצרים השתגעו. אתם יודעים מי זה האלוקים, הרגשתם אותו על בשרכם, אתם רודפים, אתם רואים שנקרע הים לכבודם של ישראל, בשני מעשר גזרים לכל שבט. לא בשביליכם זה נקרע. בשבילם שהם נמצאים לפני הים, כדי שיברחו מכם. ואתה נכנסים לים בלי להתבונן שזה מלכודת שאתם תגעו לשמה והקב"ה יטביע אותכם? איך אתם לא חוששים? שגעון, פלא גדול! לא היה כדוגמתו!

זה כוחו של הגוף. הגוף אצל אנשים מסוימים הוא אדון עליהם, הוא קובע להם, הוא מתפתה מכל פיתוי, אפילו שהוא כבר הגיע למסקנות וסיכם סיכומים והבטיח הבטחות  ואמר בנחרצות מהיום אני אהיה ככה וככה, הכל חריט! אתה פרעון. אם אתה רואה זה חוזר כל פעם, אתה פרעון.

אולם לפי דברנו הוא מובן מהלך הדבר, כי אין חוכמה ואין תבונה נגד הגוף בעת שהוא בוחר והוא חופשי בדמיונו, לא יועיל לו דבר, אבל על זה נאמר "טובת מרדות אחת בלבו של אדם". כי רק אז הוא מכיר את האמת ויבטל את כל הטענות שלו.

לכן כל ההבנות של פרעה היו דווקא מתי שהכבידו עליו ואז הוא היה בעל תשובה גמור. אבל שנסתלקו ממנו המכות , נהפך לבבו שוב ולא לקח מוסר להתבונן איך הרצון שלו מטעה אותו ומגע אותו. ומדוע הבין מתחילה ההפך מהבנה של עכשיו.

זוהי ראיה גמורה שיש מהלך לרצון. יש מהלך לרצון. אוי להם למי שמסורים ביד רצונם. הם פרעונים. אולם הוא לא לקח מוסר ובחר בדרכי הרצון בעת שיהיה בעל בחירה לידו, וזאת הטעות של אנשים. אבל לנו תהיה תועלת גדולה להתלמד מיציאת מצרים את השגעון של פרעה. והשיגעון הזה לצערנו הרב ממשיך אצל הרבה אנשים ולכן אמר הרמב"ם שפרעה זה יצר הרע. יצר הרע.

יש אנשים אתה מעיר אותו והוא אומר "כן, כן", וחוזר לישון. מעיר אותו "כן, כן". וחזור לישון. מעיר אותו "כן, כן" וחזור לישון. פרעה "ויחלום שנית", עוד פעם, חוזר בחזרה, חוזר...

אין! בשעה שהגוף שולט אין שכל, אין שום דבר! ולא רק זה, יש לו גם הצדקות, מיד היצר הרע נותן לו טיעונים מצדיקים. אם תקום במצב שלך אתה תתמוטט, אתה עלול להתעלף, אתה לא.. תזהר, אתה לא בהכרה, אתה חייב לגוף, גם זה לא בריא, אח"כ אתה לא תוכל ללמוד ולא כלום, אתה יכול להיחנק באוכל מרוב עייפות. וכן הלאה. שיגעון, שיגעון. מה אני אגיד לכם, בלי פרעה קשה לעבור את הפסח.