היבטים בקריאת שמע | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום, נציבי יום:
- הראשון בעילום שם – למלשינים ולמינים אל תהי תקווה וכל הזדים כרגע יאבדו וכל אויביך וכל שונאיך מהרה יכרתו ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם ותשמידם במהרה בימינו. ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים.
- יוסף חיים בן חנה – רפואת הנפש ובכל האיברים והגידים. זיווג הגון, יזכה לבנות בית נאמן בישראל מהרה ופרנסה בשפע ובנקל אמן ואמן.
בהגדה של פסח כתוב עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. אפילו שלמדו שם תורה, אבל כשהגיע זמן קריאת שמע הם הפסיקו. צריכים לקום ולקרוא קריאת שמע, כי אין תורה בלי יראת שמים, בלי חיבור לבורא. בחור בישיבה שעושה משמר, הכוונה שהוא נשאר כל הלילה ללמוד, ומתאמץ במסירות נפש ממש ליישב הרמב"ם קשה, ואינו מוותר עד שמגיע ממש לחקר העניין, והולך לישון רק כשאפסו כוחותיו לפנות בוקר בשעה שלוש או ארבע, אבל קם אחר כך בשעה עשר בבוקר ומאחר את זמן קריאת שמע, אומר הרב שטיינמן עליו "אינו אלא עשיו הרשע, והלוואי ויגיע לאחוז אחד מגדולת תורתו של עשיו."
הוא פשוט סותר את עצמו. מצד אחד הוא חי אמנם בגדלות עצומה, אבל עם כל זה, לא נועד אלא להשקיט את מצפונו על דברים אחרים שהוא לקוי בהם. איזה ערך יש לדבר? עשיו הרשע. אין תורה בלי יראת שמים. מי שדבק בה' יתברך עד 4 לפנות בוקר, איך הוא יכול שלא לקום בזמן לקרוא קריאת שמע ולהתפלל תפילה בזמן? מי שעושה כך אינו לומד את תורת ה'. הוא לומד תורה, אבל בלי קשר לבורא עולם.
הגיע הזמן קריאת שמע של שחרית. התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום, ולא מספיק שאדם יקבל על עצמו עול מלכות שמים פעם אחת לעולם. והנה אין אנו יודעים את טעמי המצוות, אבל בפשטות יש לפרש מצווה זו שמאחר שבמשך היום הרבה פעמים מסיח האדם דעתו מהקב"ה ומהמצוות שהוא חייב לעשות, לכן בבוקר בתחילת היום עליו לקרוא קריאת שמע, כשבפרשה הראשונה שלה הוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ובפרשה השנייה עול מצוות. והלוואי והאמירה הזאת תספיק לו שלא ישכח במשך כל היום, כשעוסק בענייני החומר ובתאוות הגשמיות שלא ישכח את כל המצוות. אבל זה על כל פנים חייבים לעשות, ועל ידי זה יש סיכוי שבמשך כל היום לא יירד האדם לגמרי ממדרגתו, כי קבלת העול תשמור עליו להימנע מעבירות ולזכות לקיים את המצוות. ותעיינו בחינוך במצווה ת"ט.
בערב צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע, וניתן לומר בזה שני טעמים. האחד כיוון שכבר עברו כמה שעות מאז שקרא קריאת שמע, ובדרך כלל זה לפחות 12 שעות, אם כן ההשפעה של קבלת עול מלכות שמים של הבוקר כבר ירדה, עד כדי כך שצריך שוב להתחדש. זה טעם אחד. אולם לרש"י יש בזה עוד עניין. מה שברא הקב"ה יום ולילה זה שינוי בכללות המצב. ביום, מצב הבריאה אחרת מאשר בלילה, וישנן מצוות שהקב"ה קבע שזמן עשייתן ביום, ויש שקבע לעשותן בלילה. לכן אדם שקיבל עול מלכות שמים ועול מצוות במצב של יום, אין זה מספיק למצב של לילה, ועליו לחזור ולקבל על עצמו עול מלכות שמים ועול מצוות כאילו לא קיבל עד עכשיו. כל זה משום שהרושם של קבלת עול מלכות שמים אינו מחזיק, ועל האדם צריך להיות תמיד תחת הרושם של הקבלה הזו. הלוואי שאנשים יבינו בכלל מה מדברים בקריאת שמע.
הגיע זמן קריאת שמע. רבנו הקדוש חיבר את המשניות, וכלל בהן את כל התורה שבע"פ. אמנם היו הרבה יותר משניות, מכל מקום הוא קיצר ותמצת אותן לשישה סדרים שכלול בהן הכל. והנה בבואו להתחיל את המשניות, בחר רבי להתחיל עם מצוות מעשיות. אחת מהן היא מצוות קריאת שמע. מאימתי קוראים את שמע בערבין. ועתה, ואיתה הוא בחר להתחיל. מאימתי קוראים את שמע בערבין. לכאורה, יש לעיין מדוע בחר רבי להתחיל דווקא במצווה זו? והרי יש מצוות חמורות ממנה כגון שבת, עבודה זרה, וכל הדברים שיש בהם חייבי כריתות, וחייבי מיתות בית דין החמורים, אז למה בחר להתחיל עם קריאת שמע?
אלא אף על פי שישנן מצוות חמורות יותר מאשר קריאת שמע, אבל כל זמן שאדם אינו מקבל על עצמו עול מלכות שמים, אי אפשר לדבר איתו כלל. הדבר הראשון הוא קבלת עול מלכות שמים, מלבד עצם קיום המצווה שמקיימים בקריאתה, יש בה קבלת עול מלכות שמים. ובזה היא שונה מכל המצוות האחרות. מאימתי, מאימה צריך כבר לקבל את קריאת שמע.
משום כך כתוב בגמרא בברכות י"ג שרב אמר לרבי חייא לא חזינא ליה לרבי למקבל עליה מלכות שמים. לא ראיתי שאתה מקבל עליך עול מלכות שמים. רש"י מפרש שהיה שונה לתלמידיו מקודם זמן קריאת שמע. וכשהגיע הזמן, לא ראיתיו מפסיק. רב לא שאל את רבי חייא למה הוא לא מפסיק לקרוא קריאת שמע. אלא הוא אמר לו "לא ראיתי שאתה מקבל עול מלכות שמים". הוא ידע שיש עוד זמן לקיום המצווה, שהרי נפסק להלכה שזמנה עד 3 שעות. הוא שאל על קבלת עול מלכות שמים. רב הבין שמיד שמגיע הזמן צריך לקבל עול מלכות שמים. כך נפסק בהרמב"ם, שזמן קריאת שמע הוא לפני הנץ בערך 6-7-8 דקות לפני כן, שזה זמן קריאת שמע לכתחילה. ועל כך הייתה פליאתו, שהוא לא ראה שמקבל עול מלכות שמים.
על זה ענה לו רבי חייא בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים. על כל פנים, אומר הרב שטיינמן, רואים שקבלת עול מלכות שמים היא דבר עיקרי, ועל כן פתח בה רבי את סדר המשניות.
כתוב בכתר ראש באות ע"א לרבי חיים מוולוז'ין אמר רבנו דבר מנוסה, כשישכים אדם בבוקר ויקבל עליו ביום ההוא עול תורה באמת ובלב תמים היינו שיגמור בלבו שלא ישמע לשום דבר לא חדשות ולא שטויות ולא יבטלנו שום טרדא, אז יסורו ממנו הביטולים ובוודאי יצליח ביום ההוא בתורה כפי תוקף עול התורה בבוקר וכפי חוזק ההסכמה כן יעזרהו ה' בו ביום וכן יסורו הטרדות ממנו.
אז רבי חיים מוולוז'ין אומר בשם רבו הגאון מווילנה שזה דבר מנוסה, אם אדם קם בבוקר, מקבל עליו היום עול תורה באמת ובלב תמים, וגומר בלבו לא לשמוע שום דבר, ושלא יבטל אותו שום טרדא, אז יסורו ממנו הביטולים, ובוודאי יצליח ביום ההוא בתורה. המשנה אומרת כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ (אבות ג'). אבל מקבל עליו. וכפי תוקף עול התורה בבוקר וכפי חיזוק ההסכמה שהוא קיבל על עצמו, כך יעזור לו ה' ביום ההוא, ויסורו ממנו כל הטרדות לגמרי.
ואמר רבנו כי זו הסיבה שהתורה ציוותה עלינו לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום, מיד בבוקר כשמתעוררים, ובערב עם תחילתו של יום חדש. כידוע שמצאת הכוכבים מתחיל יום חדש. כי היום צריך להתחיל כבר בטהרה. אומר רבנו הרב שטיינמן דורנו דור שרבו בו צרות לא עלינו. יש המוצאים טעם לדבּר בהעלאת מגרעות הדור והשמעת קטגוריה, אבל הרב לא נייחא ליה בדבריהם. ודאי ישנם ניסיונות, ואם פעם היו הניסיונות של תורה מתוך הדחק, היום הניסיונות הם להפך, תורה מתוך שפע גשמי, וגם זה ניסיון לא קל. אבל מכל מקום התברך דורנו בבני תורה רבים יושבים ושוקדים על התורה ומצויים גם הרבה כאלה שיגיעתם מתוך הדחק. מכל מקום הצרות שוטפות ויש שעולה בליבם שאלה מדוע תפילותינו אינן מתקבלות.
אז אומר הרב שטיינמן בשמים מעריכים את התפילות שלנו בדיוק כמו שאנחנו מעריכין אותם. אם בחור ממשיך לישון עד השנייה האחרונה קודם התפילה, ומגיע בדקה שהיא ספק, שבע וחמישה, שבע וחמישה ספק שבע ועשרה, כשהתפילה מתחילה בשבע בישיבות, מתפלל ונאלץ למהר בתפילתו, שמונה עשרה הוא מתחיל לומר לאחר שכבר התחיל הציבור, והוא כבר חושב לגמור את תפילתו, מתפילה כזו מה יכול לצאת? איזה פירות ביכולתה להצמיח? אילו פעולות לטובה בכוחה לפעול? חוסר הערכה לתפילה זה בעוכרי בני דורנו. אם כאן יעריכו את התפילה, גם בשמים יעריכוה. אם אתה מאמין בכוחה של תפילה, איך אתה לא ממהר לקום ממיטתך שחרית?
אז אנחנו מקפידים כמובן כוותיקין להתפלל בנץ. ואדם צריך להגיע בזמן בשביל להתחיל מההתחלה. "אלוקינו ואלוקי אבותינו". אם הוא מעריך את התפילה, יעריכו אותה גם בשמים, אבל אם הוא יכול לבוא מתי שהוא רוצה, לאחר ולהתחיל באמצע וכזה, אתה לא רציני, גם התפילה שלך לא רצינית, יתייחסו אליך בהתאם. אז זאת אומרת, הכל מתחיל בהתחלה, איך מתחילים את היום. זאת אומרת, חובה על כל אחד ואחד להתבונן איך הוא משפר את עצמו בנושא הזה של קבלת עול מלכות שמים. כי זה ההתחלה של היום בלילה, וזה ההתחלה של הבוקר ביום, לקבל עול מלכות שמים ביראת שמים, בזמן כמו שצריך, בניחותא, לא בבהלה לא במרוצה, עם כוונה רצינית, אז אחרי קבלת עול מלכות שמים התפילה יכולה להתקבל, כשאתה מקבל עול מלכות שמים בזמן, קריאת שמע בזמנה ותפילה עם הערכה לתפילה.
"כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם" (תהלים י"ב ט'). יש דברים שהם נמצאים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם, כגון תפילה, שזה עבודה בלב. אז לכן צריך שהלב באמת יעריך, ימתין, יצפה, ייחל, לזמן התפילה. מה יש פה? הוא בא לפני ה', עומד לפניו, ומבקש על צרכיו ועל צרכי עמו בית ישראל ועל העולם כולו "ברכנו" וכולי. אם הוא מתייחס לזה ברצינות, והוא יודע לפני מי הוא עומד, וקיבל עול מלכות שמים בזמן כמו שצריך, בניחותא, לא בבהלה ובמרוצה, ומתפלל בהערכה לתפילה, כך יעריכו אותו בשמים. ואם הוא מקבל קבלה בתחילת היום, שהיום הוא לא רוצה להיות טרוד ולא לפנות לשום דבר, ומקבל עליו עול מלכות שמים, בשמים יסירו ממנו את כל הטרדות ויהיה לו יום מוצלח בעזרת ה' אמן.