רבי פנחס בן יאיר קורע את נהר גינאי | הרב אמנון יצחק

רבי פנחס בן יאיר קורע את נהר גינאי

"מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס" (תהלים קי"ד ה')

הגמרא בחולין ז' מביאה את המעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה הולך לפדיון שבויים והגיע לנהר גינאי. אמר ליה גינאי חלוק לי מימיך ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני. כל הנחלים הולכים אל הים בגזירת המלך אומר רש"י. אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה. אתה הולך לעשות פדיון שבויים, אולי לא יקבלו את הפדיון ממך ולא ישחררו את השבויים. אבל אני ודאי עושה. אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק ליה.

רבי פנחס הולך לפדיון שבויים, והוא רוצה לעבור את הנהר, אז הוא מבקש ממנו לחלוק את המים. אז הנהר אומר תשמע, אני עושה את רצון קוני, אני ודאי עושה אותו, כל רגע אני עושה אותו. אתה רוצה ללכת לעשות את רצון קונך, אבל לא בטוח שאתה תצליח. אני ברי אתה שמע. אז מה עדיף? ברי עדיף, מה שוודאי הוא עדיף. אני עושה רצון קוני, אתה ספק. אז לכן אני לא חולק. מה אמר לו רבי פנחס? אמר לו אני גוזר עליך שלא יעברו בך מים לעולם אם אתה לא חולק. חלק לו.

אמר רב יוסף כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוון, כמה גדול האיש הזה רבי פנחס בן יאיר, יותר ממשה ושישים רבבות. למה? דאילו התם חד זימנא והכא תלתא זימנין. שמה נחלק ים סוף פעם אחת, ופה נחלק שלוש פעמים, כי רבי פנחס עבר, אחר כך הוא ביקש בשביל אחד שנשא חיטים לפסח, ואחר כך עוד איזה טייעא אחד, איזה ישמעאלי שהיה הולך, אמר לו שלא יגידו שלא עושים כן לבני לוויה, אז פעם שלישית.

והגמרא מקשה, ודלמא הכא נמי חדא זימנא, מי אמר שזה נחלק שלוש פעמים? אולי זה המתין הנהר שלוש פעמים? הכוונה לשלושתם, אבל לא נסגר ונפתח ונסגר ונפתח, אלא כמשה ושתין רבוון. אז הוא לא יותר ממשה, שאצל משה זה פעם אחת ואצלו שלוש, אלא כמשה ושישים רבבות שנחלק להם ים סוף.

נו, התקשו התוספות, מה שייך שהנהר ישיב לו? הנהר יש לו שפתיים לדבר, הוא מדבר? ופירשו שמא שר של ים השיב לו כך. זאת אומרת, הדיון היה בינו לבין השר של הים. אי נמי רבי פנחס היה מחשב בלבו שלכך היה מניח מלחלוק לו. זאת אומרת, זה היה כל זה כביכול בדעתו ובמחשבתו של רבי פנחס, בסופו של דבר הנהר חלק לו.

שואל הרב שטיינמן לכאורה וכי הנהר חושב? אלא על כרחך שרבי פנחס בן יאיר הבין שיש צד שלאמיתו של הדבר הנהר לא יחלוק מימיו מפני שהוא הולך לעשות את רצון קונו. ואם כן קשה, מדוע ענה לו בלשון מאיימת 'אם אתה לא תחלוק אז אני אגזור שלא יעברו בך מים לעולם?' הרי יש לנהר טענה אמיתית, אני עושה רצון קוני ודאי. אלא ביאור הדברים הוא כך אומר הרב שטיינמן, מי הנהר זורמים, והוא אינו חולק מימיו משום שכך טבעו לזרום. וזהו ציווי ה' שטָבַע טֶבַע בבריאה, כל הנחלים הולכים אל הים. אם כן, כיוון שהנהר מצווה שמימיו ילכו בלי הפסקה, והוא עושה את רצון קונו, מנין לנו מי עדיף? בפרט שהליכתו של רבי פנחס בן יאיר לצורך פדיון שבויים, והדבר הזה לא ודאי, לא ודאי שהוא יצליח בו, אז למה שהנהר יתבטל מפני הליכתו של רבי פנחס בן יאיר?

על כך ענה לו רבי פנחס בן יאיר כיוון שכל הבריאה היא בשביל התורה, והתורה ניתנה לעם ישראל עם סגולתו, ויסוד התורה זה לקיים את המצוות שבה, אם כן לגבי קיום מצווה של בעל בחירה, הכל בטל. הנהר הוא כלום כלפי האדם, והאדם יכול לגזור עליו שיתייבש, ולכן ראוי לו שיחלוק את מימיו. כל הבריאה נמסרה ביד ישראל שקיבלו את התורה, וכל הבריאה מונהגת על ידי בעלי הבחירה מישראל. ולכן בשעה שבעל בחירה רוצה לעשות את רצון קונו על פי התורה, לקיים מצווה, שזה תכלית כל התורה לקיים מצוותיו יתברך, ומצווה גדולה היא פדיון שבויים, אז לכן כל הבריאה חייבת להישמע לבעל הבחירה, כי כל הבריאה היא כלים לעבודתו של האדם הזה.

אז עכשיו קשה, מדוע כל הנהרות שבעולם לא חולקים מימיהם לכל מי שהולך לעשות מצווה? האם כל אחד יכול לעמוד מול נהר ולהגיד לו 'אתה שומע אני הולך לעשות מצווה, חלוק מימיך, אם לא אני גוזר עליך לעולם לא יעברו בך מים'? אומר הרב שטיינמן אלא ידוע כי אחרי חטא עת הדעת הטוב והרע התערבבו. קודם היה הטוב לחד והרע היה לחוד, ואחרי החטא התערבבו. ובכל  טוב יש משהו מן הרע. מה עיקר העבודה עכשיו? להפריד ולעשות את הטוב בלי שום תערובת רע.

והנה איש המעלה שכל מעשיו הם בתכלית הטוב, אדם שהוא בעל מעלה, כל מה שהוא עושה זה בתכלית הטוב, בשלמות, וכל כוונתו לשם שמים לעשות את רצון קונו, אוהּ, לאדם כזה מתבטלת הבריאה. למה? כי זה באמת לעשות רצון קונו, שלם ותמים. לכן רבי פנחס בן יאיר שכל מעשיו היו לקיים רצון קונו, בהכרח שיתבטל הציווי של הנהר עבורו, ומה שהוא מצווה הנהר שיזרום תמיד חייב להפסיק עכשיו בגזירתו של הצדיק. ולשם כך היה צורך באמירתו של רבי פנחס בן יאיר שמעשהו הוא לשם ה' יתברך. אני רוצה לעשות רצון קוני, אל תפריע לי. ולכן הוא חייב להישמע לו. אבל לא כל בנאדם הוא כזה, ואם מעורב בזה עוד דברים אז זה לא רצון קונו, זה גם רצונו. לזה לא מוכרחת הבריאה להישמע לו, כי הבריאה עושה נטו לה', ואתה לא עושה נטו לה', אז מה פתאום שהיא תתבטל? אבל רבי פנחס שהיה נטו לה', וכל הבריאה זה כלים בשבילו, אז הם לא יכולים להפריע לו, צריכים לעזור לו.

ועוד יש לבאר את דברי רבי פנחס בן יאיר, כל הבריאה נועדה עבור האדם השלם, כדי שתהיה לו לעזר לקיים את מצוות ה'. אם כן, כל דבר בבריאה שמעכב ומפריע לאדם השלם לקיים מצוות ה', הרי הוא נוגד את תכלית הבריאה, ומעכשיו הוא מיותר בעולם. אם הוא נוגד את התכלית של הבריאה, אז הוא מיותר בעולם. לכן גוזרני עליך שלא יעברו בך מים, אני מבטל אותך. זהו שאמר לו רבי פנחס בן יאיר לנהר גינאי שהוא יגזור עליו שלא יעברו בו מים כלל, כי משעה שהוא מפריעו ומעכבו מלקיים את מצוות ה', אין צורך בו שוב. אמנם מי שאינו נקי מן החטא ואינו מקיים את המצוות בתכלית השלמות, אין הטבע משתנה בעבורו. לכן אם יעמדו אנשים מול הנהר ויגידו לו אותו דבר, הוא ימשיך בשצף קצף מבלי להתייחס אליהם. רק אדם שלם כרבי פנחס בן יאיר שכל מעשיו בתכלית השלמות, כל הבריאה בטלה לגביו. זה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". כל הבריאה נבראה בשביל האדם הזה השלם שהוא ירא אלוקים. "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר". אם אתה עושה את זה, זה כל האדם, כל האדם בעולם נבראו לצווֹת לאדם זה, להיות צוות לו. צוותא. כולם משמשים לאדם השלם.

"הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם" (תהלים קי"ד ח'). הקב"ה הפך את הצור, הסלע היבש, להיות אגם מים, כשאמר למשה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים. המדרש ילקוט שמעוני פרשת חוקת ברמז תשס"ג ודיברתם אל הסלע, והיכיתם לא נאמר. אמר לו (הקב"ה למשה) כשהנהר קטן רבו מכהו ומלמדו. כיוון שהגדיל בדיבור הוא מייסרו. כשילד עוד קטן, הוא לא מבין, מסבירים לו הוא לא מבין, שומע ולא מבין, שומע ולא מסכים, אז מכים אותו, יש רצועה ונותנים לו ברצועה. זה כשהוא קטן, רבו מכהו ומלמדו. אבל כיוון שהגדיל, הוא כבר גדול, אז בדיבור הוא מייסרו. המילים, אומרים לו מילים כאלה שהוא מתייסר מהן. כך אמר הקב"ה למשה, כשהיה הסלע הזה קטן, הכית אותו שנאמר "וְהִכִּיתָ בַצּוּר". זה בספר שמות (י"ז ו') מופיע. אבל עכשיו "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע", זה בספר במדבר (כ' ח') מופיע. שנה עליו פרק אחד, והוא מוציא מים מן הסלע. מה זה "ודיברתם אל הסלע" אומר הילקוט שמעוני? זה לא ודיברתם אל הסלע, אומר יםלסלע 'סלע! תוציא מים'. לא, שנה עליו פרק, תגיד איזה פרק, דברי תורה, והוא ייתן מים. עכשיו הוא כבר סלע גדול, פעם היה קטן, הכית, עכשיו "דיברתם", גדול, דיברתם. מה עושים? שנה עליו פרק.

אומר הרב שטיינמן ביאור הדברים מאחר שהתורה היא יסוד העולם, כמו שמובא בזוהר הקדוש שהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא, הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, מה פירוש? התורה זה התכנית לעולם, על פי התורה שהיא התכנית, ברא את העולם. כל מה שיש בעולם נמצא בתורה. כי העולם נברא על פי התורה. אז כל הבריאה כלולה בתורה וגם כפופה לתורה, כל הבריאה. לכן רבי פנחס יכול היה מכח התורה שבו לגזור על הנהר. אם כן, ברגע שמשה רבנו היה שונה פרק אחד על הסלע, בהכרח היו יוצאים מים. כי כל הבריאה ותכליתה זה קיום התורה, גם בלי שיאמר שייתן מים, לא צריך להגיד לסלע 'תן מים'. כיוון שזו כוונתו שהסלע ייתן מים, אז מספיק שיגיד פרק. למה? כי כלל ישראל צריכים מים. וממילא כשהיה אומר עליו דברי תורה, היו יוצאים מים. זאת אומרת, עומד משה רבנו ליד הסלע ואומר מזמור, אומר פרק, אומר משנה, הסלע היה מוציא מים. אבל עכשיו שיצאו מים על ידי שהכה בסלע, גם בזה היה נס. גם להכות בסלע ושייצאו ממנו מים זה גם כן נס.

אבל הקב"ה לא ציווה אותו להכות, "ודיברתם", לא "והכיתם". ומן הסתם משה רבנו ייחד ייחודים וכוונות שייצאו מים, ולמשה היה כח על ידי המחשבות הקדושות והטהורות להוציא מים גם בהכאה. וייתכן שגם אם לא היה מכה על הסלע, אלא היה עושה מעשים ופעולות אחרות עם ייחודים כאלו, גם היו יוצאים מים. אבל הקידוש ה' שהקב"ה ביקש יען מאנתם להקדישני, אתם מנעתם קידוש ה'. מה היה הקידוש ה'? שכל ישראל היו רואים שכל הבריאה כפופה לתורה. הוא עמד ליד הסלע, והוא אמר דברי תורה, והסלע נתן מים. אז מה היו רואים? שכל הבריאה כפופה לתורה. זה קידוש ה'.

זה מה שאמר לו הקב"ה "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי" (במדבר כ' י"ב). כי במעשיכם היו צריכים להראות שכח התורה פועל. אתם רואים אם חלילה אחד מהגדולים חולה, מתאספים כולם ואומרים תהלים ואומרים זה, למה? בכח התורה מבריאים אותו. אז זה מראה שכל הטבע כפוף, כל הבריאה כפופה לתורה, וזה קידוש ה'. לכן אף על פי שגם מה שיצאו מים על ידי ההכאה זה היה נס, אבל אם היה מדבר דברי תורה על הסלע והיו יוצאים ממנו מים, היו רואים את השליטה של התורה על כל הבריאה. אבל עכשיו שהכה, אף על פי שזה גם נס, ואחרים יכולים להכות מהבוקר עד הערב ויישבר להם המקל, מכל מקום נחסר קידוש ה' שהיה צריך להיראות על ידי כח התורה בבריאה.

בגיל 102 הרב שטיינמן חלה במצב אנוש בבית החולים, ועמדו ישראל והתפללו והתפללו, והיה מופת. התפללו, מה זה התפללו? התפללו ואמרו מזמורים וקראו תורה ולמדו וזה, הכל לרפואתו. והוא החלים וחזר בחזרה לאיתנו, והמשיך עוד שנתיים. הרופאים שבדקו אותו אמרו זה לא טבעי, האדם הזה הוא לא טבעי, זה לא, זה מלאך. הגוף הזה כל כך כמו עלה נידף, מה הוא אכל, 50 גרם פירורי לחם, כלום הוא לא היה אוכל, כלום, כלום. אמרו זה מעל הטבע, מעל הטבע. אז זה הכח של התורה הקדושה.

אז רואים, הטבע נכנע לרבי פנחס בן יאיר, כי עושה רצונו יתברך. ומשה רבנו אם היה אומר פרק, היה קידוש ה' גדול מאוד שרואים שכח התורה מכפיף את הטבע לגמרי. אמנם זה גם נס בהכאה, אבל זה לא, לא ממש מספיק קידוש ה' כמו דיבור, אבל דיבור של תורה. מפה נדע מה כח התורה בשעה שאנחנו הוגים בתורה ומדברים, כמה אנחנו יכולים להכפיף את הטבע אם עושים את זה לשם שמים אמיתי, כמו רבי פנחס בן יאיר.