הצעת עבודה שאסור לפספס!

- - - לא מוגה! - - - 

הגוף חפץ בשעבוד.

תינוק חפץ באבא שידריך אותו.

אבא, אבא, בוא איתי, אבא, קח אותי, אבא זה. הוא רוצה שעבוד.

צעירים חפצים במנהיגים מבוגרים, אז מה עושים? אז לאן נלך? אז מה זה?

כל אחד מחפש שעבוד.

כל העולם חפץ בבעלים.

יש אנשים אפילו נכנסים

תחת בעלים ומשכירים את גופם.

כדי להיות משועבדים, הולכים לעבודה.

ב-25 שקלים

הם מוכנים להיות משועבדים לאדם זר.

נו, זה לא שעבוד?

ודאי שזה שעבוד.

הרצון לחירות

הוא רצון של הנשמה.

כמו שהחליטו פה מהכולל אתמול בלילה,

שלושה או ארבעה אנשים חשובים, ביניהם ראש הכולל,

שזהו.

אחרי פסח

הם עוזבים את העבודה הסופית ולא חוזרים לעבוד יותר,

רק לעבוד את השם. הם יוצאים לחירות.

השבוע האחרון שהם יעבדו,

זה יהיה שבוע הבא

כמעט חצי יום בלבד.

אחרי זה יש זמן חירותנו,

ואחרי זה בני חורין.

ממש פסח,

לא יאומן כי יסופר.

עניינו של היצר הוא לשעבד את הנשמה.

התיקון,

שעבוד הגוף.

אם היה אדם מתבונן כי עבדות לשם אינו אלא החלפת בעלים,

היה קל בעיניו להתגבר על יצרו גם ממבט גשמי.

מה אכפת לך אצל מי אתה עובד?

מה אכפת לך אם הגוף שלך עובד אצל בעל הבית

או אצל הקב'ה? הרי אתה משועבד גם פה וגם פה, נכון?

שם אתה עובד על הטרקטור,

עובד על זה, עובד על הסולם,

עובד פה, עובד שם.

ועכשיו אתה עובד את השם על כיסא מרופד.

יושב ולומד.

נגיד שזה אותו דבר. אז מה אכפת לך להחליף עבודה בעבודה?

עבודת בשר ודם לעבודת השם? מה אכפת לך להחליף?

הרי הגוף בלאו הכי משועבד.

מה אכפת לך להעביר?

מה אכפת לך להחליף?

אם אדם היה מתבונן כי עבדות לשם אינה אלא החלפת בעלים,

אז היה קל להתגבר על היצר גם עם מבט גשמיים.

הטעות תמונה בחירוב הלשונות.

בזמננו נתפשט רעיון של חירות.

בעולם סובל מכך,

כיוון שנטלו את הרצון הרוחני ומסרו אותו לכוחות הגשמיים.

אנחנו רואים כי בא במידה,

מתרבה גם חורבן העולם לפי זה.

שכן כלפי הגוף לא קיים רצון של חירות.

הגוף אף פעם לא רוצה חירות.

הוא תמיד משועבד ומשעבד את עצמו.

אפשר לשאול מי יהיה הבעלים,

אבל בעלים חייב להיות.

כאשר אנחנו מדברים על חירות,

אין זה אלא חירות של הנשמה.

בגוף זה תמיד שעבוד, תלוי מי הבעלים.

מי הבעלים.

אין אדם בלי בעלים.

אין דבר כזה שבן אדם הולך פה בעולם ואין לו בעלים.

אם זה החוק של הבניין, אם זה החוק של העירייה,

אם זה החוק של המדינה,

אם זה חוק כזה או חוק כזה.

יש עליו חלוץ של בעלים. אתה לא בעל הבית לעשות מה שאתה רוצה בכל מקום.

יש בעלים עליך.

שאלה מה אתה רוצה?

בעלים כאלה?

או מי שהוא הבעל של כל הבעלים.

בעל הבית.

מה שאומר לך בעל הבית,

הבעל של כל הבעלים,

אלוהי האלוהים, באדוני האדונים.

תחליט, אצל מי אתה רוצה להיות משועבד?

אצל עבד כמוך או אצל מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא?

משועבד אתה חייב להיות, לא יעזור לך. אתה משועבד, הגוף משועבד.

אבל אם תשתעבד למלך מלכי המלאכים, אז הנשמה שלך תזכה לחירות.

זה בן חורין, זה בן חורין, יא ב� ביי.

יצר רע לא יכול לאכוף אותי,

לא יכול לאכוף אותי, לא יכול להכריח אותי,

לא יכול לאנוס אותי.

לא שומע לו, מותק, יש לי אדון, שמעת?

יש לי אדון.

אני לא עושה מה שהאדון שלי לא אומר.

מי אתה?

אתה אדון?

אתה רימה ותולעה אתה.

אל תפתחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה.

תצא רוחו שוב לאזמתו ביום ההוא עבדו על אשתנותיו.

עליך אני אסמוך. מי אתה בכלל?

מה אתה יכול להבטיח לי? מכוח מה? אתה יכול להבטיח שתחיה עוד מעט?

מי אתה בכלל?

אני סומך רק על אדון העולם, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמים,

ואני אגיע אליו, ואני בדרך אליו.

אני כל הזמן מתקדם אליו. עוד מעט ניפגש.

עוד מעט ניפגש.

עם מה אני אבוא אליו? עם כלום? עם גורנישט? עם סיפורים?

עם לוקשים של בעל הבית?

ישאל אותי, מה אתה הסכמת? אתה באמת הסכמת ב-25 שקל להזכיר את נשמתך ואת גופך?

שעה של עבדות אצל בשר ודם?

בתנאים סוציאליים?

זהו.

כשאני הצעתי לך עולמות, מיליוני מצוות באותה שעה.

תלמוד תורה כנגד כולם.

מה? החלפת זה בזה?

יא בבא,

יש לך עבדות יותר גדולה מזאת?