אדם שקיבל כאב ראש, יהיה דומה בעיניו כאילו הועלה לגרדום!

- - - לא מוגה! - - - 

סכנות הגוף

רבות הן מאוד.

צריך זהירות מיוחדת

כדי שהגוף לא יינזק.

מעט רוח חזקה יכולה להביא מחלות לאדם, חס ושלום.

צינים פחים

בדרך עיקש,

שומר נפשו ירחק מהם.

מובא בחכמים, זיכרונם לברכה, בגמרא בשבת ל״ב,

אדם יוצא לשוק

יהיה דומה בעיניו,

כאילו נמסר לשרדיות.

זה שליח של המלך

לאסור אותו.

זאת אומרת, אדם שיוצא לשוק,

זה כאילו כבר יצא עליו צו הבאה

להביא אותו למשפט.

כאילו נמסר לשרדיות.

אנחנו לא כל כך מרגישים את זה, כי לכאורה אנחנו הולכים ויוצאים.

איפה אנחנו מקבלים את כל השפעת

ואת כל הקשקשתה שאנחנו מקבלים?

מהאוויר, מהחלל, מהאנשים, מלחיצות ידיים,

מכל הדברים האלה.

אדם שיוצא לשוק

הוא מזומן לפגעים ולחולאים,

כי כל רחוב מלא בחיידקים שנושאים אותם אנשים או שנמצאים פה ושם וכו' וכו'.

אז עצם יציאה לשוק היא כבר סכנה.

היוצא לשוק יהיה דומה בעיניו כאילו נמסר לשרדיות.

חש בראשו אדם שיש לו כאב ראש,

דומה בעיניו כאילו עלה לגרדום, כי מפה ועד להסתבכות

שאדם יכול חלילה

או אירוע מוחי

או שבץ מוחי

או חלילה מיתה,

המרחק לא גדול, כי אף אחד לא יודע מה כאב ראש,

טומן בחובו.

אבל בעצם זה שמתחיל כבר כאב ראש,

זה צריך להיות דומה אצל האדם כאילו הוא עלה לגרדום. זה לא אומר שכבר יורידו לו את הראש או לא,

אבל כבר עלה לגרדום. זה כבר מאותתים לו?

הלו,

אתה כבר בגרדום.

כל כך מרובה הסכנה הגופנית של האדם,

שביציאה לשוק כאילו נמסר לשופט לדון אותו ולפסוק דינו.

נו, אבל זה שיוצאים לשוק, בדרך כלל הרבה אנשים יושבים בריאים ושלמים בבית העם.

זה רק מכוח ההשגחה הפרטית

המיוחדת על האדם שלא יינזק,

כי השם מחליט מי יינזק ומתי לפי סך

החטאים והעוונות

והזכויות שלו בהתייחסות לו ולמשפחתו,

כדי שאם הוא ייפגע הרי זה ישליך גם על המשפחה.

אז לכן הכל מתחשבן,

ולכן אפילו שיש סכנה גדולה בחוץ,

אבל השם משגיח מי יהיה חולה ומתי,

ולכן שבים הביתה השלמים.

אבל זה רק מכוח ההשגחה הפרטית המיוחדת שלא יינזק.

אבל הסכנה מצויה בפועל.

אם השם יוציא את השגחתו מאדם,

אז ודאי שהוא ייפגע בכל מיני תחלואים.

אז זה לא רק בגוף.

כך בעניין הנפש.

הסכנה הרוחנית של האדם

שלא ייכשל בחטא היא מרובה.

הסכנה היא מרובה,

והיא נמצאת על כל צעד ושעל ומחויב בשמירה מיוחדת

שלא יינזק.

פה הסכנה היא הרבה יותר גדולה מאשר סכנת הגוף,

משום שפה יש לאדם בחירה אם לעבור עבירה או לא, להסתכל על דבר אסור או לא.

הוא מחליט.

השם לא מתערב בבחירה שלו.

אבל ברפואה האדם לא מחליט.

אפילו אם יישמר כמה שירצה, זה לא יועיל.

פעמים שהשמירה תביא לו את המחלה.

הוא היה עשיר גדול מאוד מעולם, לפני דור בערך.

קראו לו הווארד יוז.

היה מאוד מפורסם, עשיר גדול מאוד שברח כל הזמן מן התקשורת.

היה לו פחד מאנשים,

פחד מחשיפה לאנשים.

פחד, פחד, פחד.

והוא היה פוחד גם מחיידקים.

הוא היה ישן עם טול,

והיו נותנים לו תה או משהו עם מדחום, שזה בדיוק ככה וככה, לאור הבדיקות שהוא בירר,

אם חס ושלום ברמה כזאת של חום יכול להיות חיידק או לא יכול להיות פחד,

פחד. בסוף הוא עומד מכל מיני חוליים.

אי-אפשר לברוח.

אם השם רוצה שאדם יהיה חולה,

הוא יהיה חולה.

אם הוא רוצה שהוא לא יהיה חולה,

איפה שהוא לא ילך הוא לא יהיה חולה.

תראו,

זה לכאורה פלא, רוב הרופאים בריאים אפילו שנמצאים בין החולים כל הזמן.

בין 40% ל-60% מתים מהחיידקים בבית-חולים, לא מהמחלות.

נכנסים לבית-חולים עם מחלה,

המחלה זה לא הבעיה.

החיידקים שהוא יספוג שם יכולים להרוג אותו.

וזה חיידקים מהסוג שהאנטיביוטיקה לא משפיעה עליהם.

אז איך הרופאים לא מתים בכמויות?

כי אם זה יהיה מונח על-פי טבע,

שימותו לפי מה שהטבע אומר, לא יהיו בסוף רופאים שירפאו.

אז יש השגחה אלוקית

כדי שהאיזון בין חולים לרופאים יישמר בצורה כזאת שאפשר יהיה עדיין לרפא.

אז יש השגחה שהם לא ייפגעו אפילו, שהם בדיוק אותם בני-אדם כמו האחרים.

אבל בעניין רוחני, כשאדם חשוף לחטאים,

שונה ההנהגה בבחינת השמירה.

כי בסכנת הגוף

הקדוש ברוך הוא משגיח ושומר עליו,

אבל בסכנת הנפש האדם חייב לשמור על עצמו.

השם לא שומר עליו, כי יש לו בחירה, תחליט מה שאתה רוצה.

ולולא השמירה ודאי שייפול וייכשל. אם הוא לא ישמור על עצמו האדם מן החטא, ודאי שהוא ייפול וייכשל.

כי מציאותו הרוחנית היא רק נס.

כשם שבריאות האדם מחייו,

הם תלויים בניסים.

כמו ששמעתי פעם מרופא שאמר,

בעיני בני-האדם נראה שהמחלה היא דבר משונה,

אך אינו כן, הבריאות היא נס

והמחלות פשוטות הן.

תחשבו רגע,

אדם מורכב מביליונים, מטריליונים

של תאים

שצריכים לעמוד בתיאום.

הגוף כל הזמן מותקף בחיידקים.

הוא צריך להילחם.

הגוף מייצר מלחמה פנימית נגד כל גוף זר שנכנס וכו'.

הוא כל הזמן במצב של מלחמה.

אם היינו יכולים לראות את זה, כמה האדם מותקף,

זה מלחמת עולם כאילו נגד

קבוצה של אנשים בודדה,

והם מצליחים להחזיר ולהתמודד וכו' וכו'.

זה פלאים פלאים לאין שיעור.

כל המערכות עובדות,

מתפקדות בתיאום.

המוח, השכל, אומר משהו, וכל הגוף מגיב.

הוא מריח שיש איזו סכנה,

כבר הגוף

מתחיל לייצר

נוגדנים לכל מצב. מריח עשן, כבר נדלק אצלו נורות.

כל מה שאתם רואים פה בבית-הכנסת, שעשינו,

כן, גלאים וזה, גלאי עשן, גלאי חום, גלאי ג'ת דתי,

כל זה אפס אפסים לעומת הגלאים שיש בגוף האדם לכל סיטואציה, לכל מצב של סכנה.

מייד כל הגוף יודע איך להגיב, יודע איך לעשות,

ומתגונן כבר ישר, מייצר חומרים,

מתייצרים חומרים מיוחדים

שעומדים בפני סכנה שעומדת לבוא וכו' וכו'.

מרוב הבלבלה שיש בגוף, פתאום זה, פתאום זה,

פתאום זה,

היה צריך להיות תסבוכת ומיקס כזה שהיה צריך, מי יודע, להרוס ולהחריב את הכול.

והכול מסתדר.

איך זה?

והאדם בכלל לא מרגיש.

אומנם לפעמים הוא מרגיש

איך זה פועל עליו בגוף, כי הוא מקבל פתאום דפיקות לב, פתאום פחד, פתאום זה. הגוף שלו משתנה.

הפנים שלו משתנים, או שנהיה לו לוון או שנהיה לו עוד אמון.

הוא שנייה לו ככה. רואים

שמשהו מתרחש בפנים,

אבל עדיין הגוף מגונן ומצנן את החום הפנימי וכו'.

מערכות שלמות עובדות.

זה ניסי-ניסים.

מחלות זה דבר פשוט.

תשאיר אותו ככה בלי ההגנה הזאת,

מייד הוא נפגע וגמרנו, אין לו שום תקנה.