כל רב הפך לגאון, כל גאון לגדול הדור... ומיהו שוטה?

עכשיו נראה נקודות נוספות מהמגילה:

כתוב על יצר הרע שהוא מלך זקן וכסיל. וכך קרה לו שלמה המלך, החכם מכל אדם. ושאלו: למה הוא קורא לו מלך? כיוון שהכל שומעים לו. כולם שומעים ליצר הרע. מי שומעים לו כולם. ואתם חשובים שזה התחיל בזמננו? לא! קוראים לו מלך. לא! כבר לפני 150 שנה נפרצה פרצת התארים המוגזמים. כל רב הפך להיות גאון. כל גאון לגאון הדור. כל רבי צדיק יסוד עולם וקדוש יאמר לו. הבן של הדברי יחזקאל משינאווא, זצ"ל, ראה שאביו נבוך ומתלבט. שאל אותו: "מה קרה?" . סיפר לו: ''רבי אחד כתב לי עכשיו מכתב, ואני צריך לענות לו. ואין ברירה. אי אפשר לשנות מהנוסח המקובל: למעלת כבוד קדושת הרב הצדיק...'', כל החארטות הידועות. אבל איש אמת הוא. איך הוא יכתוב תארים שהוא לא בטוח באמתיותם. מילא צדיק לכתוב, אז אפשר לתלות ''ועמך כולם צדיקים''. אבל קדוש? לכתוב הקדוש? כל רבי הוא קדוש. איך אני יכול לכתוב קדוש? מאיפה אני יודע אם הוא קדוש.

הרי הגמרא שאלה על הקביעה של האישה שונמית, שאמרה: "הנה נא ידעתי כי איש אלוקים קדוש הוא, עובר עלינו תמיד". "קדוש הוא?" מניין ידעה? שואלת הגמרא. אז אומר לו הבן: "אבא, אתה יכול לכתבו עליו גם קדוש בלב שקט". למה? יש גמרא מפורשת. מה כתוב בגמרא בחולין? כתוב בחולים פ"ז: ידוע שגיד הנישה אסור באכילה, אבל השומן מסביבו מותר. ואומרת הגמרא בחולין כ"א: שישראל קדושים ונהגו בו איסור כדי לעשות סיג לתורה.

מי זה "קדושים"? מי שפורשים אפילו מן ההיתר! השומן הזה מותר. ישראל קדושים ונהגו בו איסור. נהגו בו איסור! לא הרחקה. נהגו בו איסור כדי לעשות סיג לתורה. אותו רבי ודאי אינו אוכל שומנו של הגיד. והגמרא מעידה שהוא קדוש. אז אתה יכול לכתוב גם הקדוש.

אבל זה לא נעצר כאן. אם הרב מוכתר כגאון הגדול והרבי הזה הוא הצדיק הקדוש, אז הרב שלנו מיהוא? רבן של כל בני הגולה. לא פחות! הרי כל אחד צריך שהרב שלו הוא הכי, הכי גדול. על זה נענה רבי דוד מלילו, זצ"ל: "רבן של כל בני הגולה, אני מכיר רק אחד בלבד. יצר הרע". הוא ברבן של כל בני הגולה. הוא הרבי של כולם, הוא מדריך את כולם, יועץ לכולם, אומר לכולם והולכים לפי הפסקים שלו. מה שהוא אומר עושים. הוא רבן של כל בני הגולה.

אז יצר הרע המלך. זה ברור. למה? כי הכל שומעין לו. זקן גם כן, כי הוא מתלווה לאדם מהילדות, משעה שנולד עד הזקנה. לא כמו היצר הטוב שמתחיל רק בגיל 13 או אצל הבנות בגיל 12. אבל כסיל למה קרא לו שלמה המלך "כסיל"? "מלך זקן וכסיל". למה כסיל? הוא כזה חכם, כזה ערמומי, איך מתכנן את כל המהלכים. היום אומר לך עשה כך, מחר אומר לך עשה כך. בקטנות. עד שאומר לך: "לך ועבוד עבודה זרה", והולך ועובד. לא רבן של כל בני הגולה? אז איך אפשר לקרוא לו כסיל?

אבל בשעתו מרבי יענקל'ה שמעתי מרבי משה פיינשטיין, זכרונו לחיי העולם הבא, שיש לרבים טעות במושג "שוטה". יש שוטה שהוא פטור מן המצוות, ואנשים טועים בזה. והוא נשען בנידון לילד פגוע. ה' ירחם! ההתפתחות של הילד הזה איטית ומפגרת. בגיל 10 הוא מתנהג רק כמו בן 3. האם זה נקרא "שוטה"? שהוא יגיע לגיל 13 הוא חייב במצוות או פטור? והאם יש לגביו דין חינוך? האם ההורים שלו מחויבים בחינוך שלו? הוא פטור או לא פטור?

וענה על זה הרב פיינשטיין: שלא כל האנשים שווים בכישוריהם. לא כולם שווים. כשם שיש עילויים, כמו שמספרים שהגאון מווילנא כבר בגיל 6 אמר שיעור בבית הכנסת. והתלמיד שלו רבי חיים מוולוז'ין, זכרונו לחיי העולם הבא, אמר שאח שלו שהיה גאון הגאונים, אח של הגאון מווילנא, רב זלמלה, שכתוב עליו דברים גדולים, גדולים מאוד בתולדות אדם. ידוע שהגאון מווילנא בהיותו בן 13 ידע את כל מה שאחיו השיג כל ימי חייו. בגיל 13! אבל לעומתם יש אנשים שההתפתחות איטית, התפיסה לקויה, והאב חייב לחנך אותם כיכולתו וכהבנתם, לנסות לקדם אותם ככל האפשר ובגיל 13 יתחייבו במצוות. ומה שאין ביכולתם, הם אנושים. אבל אין דינם כשוטים. אין דינם כשוטים. מי זה "שוטה"? אומר הרב פיינשטיין: השוטה זה אדם רגיל, ייתכן שהוא כישרוני וחכם מחוכם, אלא שיש לו מוזרויות. כמו שאמרו: תנו רבנן בחגיגה ג': איזה הוא שוטה? היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו והמאבד מה שנותנים לו. לפי מה שכתוב כאן, לכאורה צריך שיהיה בו ארבע דברים. מה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו והמאבד מה שנותנים לו. לא כתוב "או", "או". כתוב :"ו", "ו", "ו". אבל כתב הבית יוסף ביורה דעה להלכה, סימן א', הלכה ה': שהלכה כרבי יוחנן שאף העושה אחד מהם דינו כשוטה.

נחזור: או יוצא יחידי בלילה או לן בבית קברות או מקרע את כסותו, את הבגדים שלו. או המאבד מה שנותנים לו. ולאו דווקא אחד מהם. ולא צריך דווקא את הארבע הדוגמאות האלה, אלא הוא הדין לעושה דבר מן הדברים בדרך טרוף ושבוש הדעת. אם אדם עושה איזה דבר מסוים, אבל עושה אותו בדרך טירוף ושיבוש הדעת, זה גם נקרא שוטה.