יעקב אבינו הולך לחרן לייסד את בית ישראל. ממרום מצפה לו התגלות אלוקית והבטחות מרוממות: הנחלת הארץ, ברכת "והיה זרעך כעפר הארץ", "ופרצת ימה וקדמה וצפונה והנגבה". דהיינו, נחלה בלי מצרים, בלי גבולות. והבטחה נוספת: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך... כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך". אז הקב"ה עומד להנחיל לו את הארץ, לברך אותו שיהיה לו נחלה בלי מצרים, לשמור אותו, לא לעזוב אותו ולקיים כל מה שהבטיח לו. בלכתו של יעקב לחרן הוא הולך לייסד את בית ישראל. והבטחה הזאת, הברכה הזאת, לכל יהודי במהלך כל הדורות שיהיה מושגח מה' יתברך.וסוף כל סוף יתוקן בשלמותו, וה' יתברך יפיק ממנו את רצונו.

והנה הוא עובר ליד הר המוריה ואינו נותן דעתו להתפלל, ומהשמים לא רומזים ולא מעכבי, כי בדרך שאדם רוצה ללך בה מוליכים אותו. הגיע לחרן, איפה זה חרן? עבר את השומרון, עמק בית שאן, עלה לגולן, חצה את המדבר הסורי והגיע לעיראק. ממש פה קרוב. ואמר: "אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי ואני לא התפלתי בו". אחרי כאלף קילומטר לפחות, הוא נזכר ואומר: איך עברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי ואני לא התפללתי בו? כיוון שהרהר בדעתו לחזור, לחזור! קפצה לו הדרך. וזה אחרי 14 שנה שהוא לא ישן!

כיון שהרהר בדעתו לחזור, קפצה לו הארץ, כמו שכתוב סנהדרין צ"ה, ונעקר הר מוריה ובא לקראתו. כך מובא ברש"י בבראשית כ"ח, י"ז. יש מחלוקת אם הוא הגיע להר המוריה או שהר מוריה הגיע אליו.

בלי נדר בשיעור הבא, אם ירצה ה', נביא כמה חידושים בדבר הזה ופלפולים. אם ירצה ה'. תעקבו.

ונעקר המוריה ובא לקראתו ושקעה לו חמה שלא בעונתו. כיבה השמש,  כיבה לו הקב"ה את השמש. זה סיפור עם יעקב אבינו. נתן דעתו לחזור, רק נתן, הרהר בדעתו לחזור, כבר קפצה לו הדרך. מי יודע כמה כתרים מצפים לנו. כמה ניסים יארעו לו כדי שנקבלם. ולמה מחכים? למה לא באים עלינו כל הניסים האלה כבר וכל הכתרים? מחכים להרהור שלנו. מחכים לנכונות שלנו. אם יש לך הרהור רוחני טוב ואמיתי, ואתה נכון ומוכן, אז ברגע שהרהר כבר אתה כבר ראוי לקבל מה שהיה מזומן לך. כי יש הרבה דברים שמזומנים לנו ואנחנו לא יודעים. ורק אם הרהרנו והיינו מוכנים, נזכה לקבל אותו.

הסבא מנובהרדוק, זצ"ל היה אומר: הן הובטחנו שאם אך נפתח פתח כחודה של המחט, יפתחו לנו שערים, שעגלות וקרוניות עוברים בהם. הכוונה עגלות וקרונות טעונים סיעתא דשמיא. שפע רב מכל טוב. ואם איננו מוצפים בשפע זה, אותה היא שאפילו כחודה של מחט לא פתחנו.

יש לך לב, הלב הזה סתום. סתום ממידות רעות, מושחתות. לכם אומרים "וטהר לבנו", כדי שנוכל "לעובדך באמת". יש הרבה עובדים את ה', לא באמת. לא עד הסוף. מעבר לזה יושב היצר הרע על מפתחי הלב ושמה הוא מסכל כל ניסיון. מי שמצליח לעשות נקב כחוד של מחט, מפולש מצד לצד כדי שיכנס האור האלוקי, הוא יקבל סיעתא דשמיא פי מיליונים ממה שהוא חולם.

נתתי בדעתי פעם אחת להשיב תשובות לאנשים על כל השאלות שלהם. שמחה לאיש ומענה פיהו. כי מה שלמדתי ראיתי שאנשים סביבי, במקום שהייתי, לא יודעים כלום. והחלטתי להגיד להם. ומהרהור הזה הטוב, נפתח סיעתא דשמיא פי מיליונים. אם חזרו כמיליון איש, זה מיליונים מיליונים. כי זה דורת הבאים וזה כל הזכויות. לנצח נצחים! ממה? מהרהור וכוונה טובה ומעשה בפועל. אף אחד לא צפה, אף לא ייחל, אף אחד לא חשב, אף אחד לא תכנן, אף אחד לא ידע מה. גם יעקב שנתן דעתו לא ידע שכל ההבטחות האלה יתגלו לו בחלום סולם יעקב. אבל ברגע שנתן מה שהיה מזומן לו, זכה בו. אבל אם לא היה עושדה את התפנית הזאת, לא היה סולם ולא הבטחה ולא כלום ולא שום דבר. רק בגלל שהוא נתן לבו, נתן דעתו, הרהר בלבו, זה פתח את מה שמגיע לו, שהים זומן לו. מששת ימי בראשית. גם לנו כולם מוזמן. המון דברים.ץ לא יודעים מה. מתי שייתן אדם על לבו דבר אמת וירצה בו ויחפוץ בו באמת ויהיה נכון ומוכן,

 יזכה לאותו כתר שהוא ראוי לו, לאותה סיעתא דשמיא, לאותם ניסים, לאותם דברים. הכל הוא יזכה.

אז אם אנחנו לא מוצפים בשפע כזה של סיעתא דשמיא, של קרוניות ועגלות, זה אותו של שלא פתחנו אפילו פתח כחודה של המחט. כיוצא בכך, התנבאה מרים. שעדי להיוולד לה אח שיהיה מושיען של ישראל. אם היא התנבאה ונבואתה נבואת אמת, אז זה מוכרח, מוכרח, שיהיה. ואיצטגניני פרעה חזו שעתיד להיוולד מושיען של ישראל. כמו שכתוב בסוטה י"ב. אז גם האיצטגנינים ראו מה שהתנבאה מרים.

וכמו שכתוב במגילה י"ד: שנולד משה רבנו נתמלא הבית אורה. אז כבר רואים שזה משהו שונה משאר אדם. והקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב בשמות רבה ג', ג', הודיע למשה רבנו: "אם אין אתה גואלם, אין אחר גואלם". אז מוכרח שהוא יהיה הגואל. מוכרח שהוא יהיה המושיע. והוא שנבחר מכל הבריאה. ואם לא הוא, אין גואל אחר.

עכשיו ממרום מבקשים להטיל עליו את השליחות. הכתוב אומר: "ומשה היה רועה צאן יתרו... ויבוא אל הר האלוהים חרבה. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. וירא, והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה".

"ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה. וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה". זאת אומרת שראה ה' שהוא סר לראות, אז הוא קרא אליו מתוך הסנה. אבל אם הוא לא היה סר לראות, לא היה מדבר איתו ולא כלום.

ומה זה "סר לראות"? רבי יוחנן אמר: חמש פסיעות פסע משה באותה שעה. אז סר לראות זה היה חמש פסיעות שהוא פסע באותה שעה. זה רבי יוחנן. רבי שמעון בן לכיש אמר: הפך פניו והביט. זה סר לראות. דהיינו, הסיר את מבטו. סר לראות. הפך פניו והביט. זה הכל. זה כל הפעולה, זה כל המאמץ , זה כל ההשתדלות.

ומה היה אילולא סר לראות? אילולא הפך פניו? היה ממשיך לרעות את הצאן של יתרו והסנה היה ממשיך לבעור ועם ישראל היה ממשיך להיאנק במצרים, והיה שוקע בשער הטומאה החמישים ונטמא לנצח חלילה. וכל הבריאה מתבטלת. מי גרם שהוא קיבל את התפקיד שהוא היה מיועד לו? "הסר לראות". ככתוב: " וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה". ואם לא היה סר לראות, לא היה מדבר אליו. אתם שומעים?

האם אנחנו הפכנו פנינו והבטנו? יש כל כך הרבה דברים שצריך לסור לראות. דיברנו על זמרים פסולים, מישהו סר לראות? אנשים ישר ביטלו. "מה פתאום! איזה שטויות איפה שמענו דבר כזה? מה קרה? מזה הדבר הזה יוצאים נגד הזמרים פסולים! קודש קודשים, מחזירים בתשובה, אלה האנשים הכי צדיקים שבדור. והראייה: "תראה במודעות, הם מופיעים הכי גדול, הרבנים הכי קטן". מי יותר גדול מהם? אותיות קידוש לבנה, בלעדיהם אפשר לכנס כנס של ש"ס. מי יבוא? אבל אתם מביאים מופקרים כאלה, אז יבואו.  וכולם, כל הרבנים שלהם, כל המועצת, הולכים איפה שהם פסקו בעצמם בחתימת ידם שאסור ללכת ואסור לשמוע ואתם ואסור להזמין אותם ואסור לתלות מודעות שלהם ואסור, אסור, אסור, אסור. וגם הרב עובדיה יוסף פסק כך. וזה לא מעניין את הבן שלו ולא את אף אחד זה לא מעניין! לא דודי ולא "מרטש". ולא אף אחד. למה? כי מי יבוא לשמוע אותם? מה יש להם למכור? מישהו סר לראות. לבדוק את הדברים. להיכנס לעובי הקורה? להבין במה מדובר, לדעת שזה הלכה פסוקה בשולחן ערוך? את מי זה מעניין בכלל! גזרת החורבן? מה לנו ולגזר החורבן? אנחנו בפנאן! בפנאן! איזה גזרת החורבן?! שם מחלקים קנאביס, אפשר לקחת, הכל בסדר. מרשים כבר. יופי! מישהו סר לראות? מדברים על נבלות וטרפות, מומרים לתאבון, מומרים להכעיס. מישהו סר לראות, ללמוד, לשמוע, להקשיב? ישר תנועת ביטול. אפילו רבנים עם גמילה! לא צריך לבדוק תולעים, ביטול תורה. ועכשיו הראשל"צ מחליט שאיוונקה, בתו של טראמפ היא יהודיה כשרה. למה? לא בודקים את הרבנים שמגיירים בחוץ לארץ. לא בודקים סומכים. הוא על הכל סומך. ה' ירחם! ליצנות ממש. הרב שרמן אומר שמי שגייר אותה, ה' ירחם! הוא כופר ואפיקורס וכו'. והרב אלישיב החנה אותם איך לעשות ומה לעשות. והוא מתנגן עכשיו מועצת הרבנות מכל השטויות שהראשל"צ אומר. וההוא מתיר חופשי בלי לדעת, בלי ללמוד את הנושא, בלי להכיר את האדם, בלי כלום. איוונקה. אז הוא יקבל הזמנה, בטח טראמפ יגיד לו: "יופי! עשית את הבת שלי יהודיה, תקבל הזמנה ותבוא". ואז הוא יטוס ויהיה מבסוט עם הגלימה, ירחף ממקום למקום. ה' ירחם! מישהו סר לראות? מישהו בודק? וגם אחרי מה שאני אומר. מישהו יבדוק? מי ששייך לאג'נדה הזאת ילך איתה, מי שמאמין לשטותניקים האלה ימשיך ככה. אף אחד לא בודק. אין יראת שמים, אין שום דבר.

לכן כתוב בבית הלל, וככה פוסק ה"כף חיים" בסימן ב', ביורה דעה בסימן קטן כ"ד, שככה הוא פסק: שלזמננו "מומר לתאבון" זה כ"מומר להכעיס". ואסור להאמינו ואפילו אם מישהו ישחט יעמוד על גביו ויסדר לו סכין והכל, אסור! ומי שיעשה זאת הוא בעצמו מומר.

אז ממי אפשר לאכול? ממי? ויש שאומרים ש"מומר לתאבון" זה אפילו בפעם אחר. יש בשתיים,יש בשלוש. לא משנה. אחת, שתיים, שלוש. ופסול לעדות ואינו נאמן. תקראו יורה דעה, סימן ב', עם כף החיים. מסדר את הכל, מלקט את כולם. תקבלו חום. מי נשאר בכלל בסביבה? מישהו סר לראות? לא מעניין את אף אחד! לא מעניין! "אנחנו בדרכנו נלך", "ככה אנחנו הולכים בטעות כל הזמן, נמשיך ככה". אולי תציץ? אולי תסתכל? מה קרה?

אם הם היו זוכים לפתוח פתח כחודו של מחט, היינו  רואים אצלם סייעתא דשמיא לפחות כמו שאני עשיתי. אם כל ש"ס, כל השנים עם כל החברי כנסת והמיליארדים והמועצת והכל, לא הצליחו לעשות עשירית, אני מגזים לטובה, עשירית ממה שעשיתי! אז אף אחד אצלם, וכולם ביחד לא הצליחו אפילו ביחד, ביחד, ביחד, לעשות חור אחד כחודה של מחט. רק לקלקל הם יודעים. לקלקל. רק לקלקל. רק להתיר, להגיד הכל בסדר, העיקר תישארו איתנו. אבל דורעי יודע שכבר לא יישארו הרבה, לכן הוא פונה לערבים וסומך על הערבים, שם מבטחו בעריהם. מחלק להם ערים ורישיונות ואישורים ונסיעות לכותל המערבי. למעלה הכוונה. וכן הלאה. זה לא יאומן כי יסופר! ואף אחד לא סר לראות. אף אחד! מדהים!

אם היו סרים לראות מה שאמרתי בזמנו, והיו נותנים לי להיכנס בזמנו. גברת יהודית ובעלה "מושון", היו נותנים לי להיכנס, יכול להיות שהייתה כבר באה הגאולה לישראל. אבל תמיד יש מעכבים. והמעכבים הם תמיד הכי קרובים. למי שיכול להביא. כמו אלישע שהיה הכי קרוב גחזי. כמו שאול שהיה לידו דואג. וכן הלאה. אז האם אנחנו הפכנו פנינו והבטנו?

משה רבנו הושלך ליאור ומלאכי השרת נזעקו. מי שעתיד לומר שירה על הים ולקבל תורה, ילקה ביום זה? כך כתוב בסוטה י"ב. והלא לא ניצל נוח מן המבול, אלא בזכות משה שעתיד לצאת ממנו. שנאמר "בשגם ובשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה". הפסוק מרמז על משה רבנו. "בשגם"- זה גימטריה משה. וכמה היו ימיו? 120 שנה.

ועתה הוא בסכנת אבדון. השליכו אותו ליאור. והמלאכים צועקים: "מי שעתיד לומר שירה על הים ולקבל תורה ילקה ביום זה?". ואז ירדה בת פרעה לרחוץ על היאור וראתה את התיבה ושלחה ידה. מה המרחק היה בינה לבין התיבה? 60 אמה. 30 מטר. ונשתרבבה ידה 60 אמה, כמוש כתוב במגילת ט"ו. והגיעה לתיבה. ומשה ניצל ועם ישראל ניצל. והתורה ניתנה. בכמה זכתה בתיה. שאמרו בזוהר: יש בגן עדן היכל בתיה בת פרעה. וכמה רבבות אלפי נשים צדקניות בו. והכרוז יוצא שלוש פעמים בכל יום ואומר: "הרי דיוקן משה רבנו בה". ובתיה רואה ומודה ואומרת: "אשרי חלקי שזכיתי לגדלו". בדברי הימים היא נקראת "ביתיה". ואילו היא הייתה אומרת: "התיבה כה רחוקה, אין בכוחי להגיע אליה". אילו לא הייתה מושיטה את ידה, מה היה על משה רבנו? מה היה עלינו? וכמה הייתה מפסידה. ואנו הושטנו ידנו?  

שהתחלתי לדבר על לבו של הבעל התשובה הראשון, יהודה כחולני מאלון מורה, שלושה חודשים התעסקתי איתו עד שהצלחתי לשים לו כיפה. הזמנתי אותו שבת ודיברתי, ודיברתי, ודיברתי, ודיברתי, ודיברתי, אחרי שלושה חודשים שם כיפה. ואמר לי: אם אחרי שלושה חודשים רק שמת לי כיפה, אז אם אתה חושב להמשיך ככה, תגיד לי כמה אתה חשב ייקח זמן עד שתצליח לארגן כמה אנשים וכו'? אמרתי לו: "לא, עכשיו זה יהיה יותר קל. אני אקח חצי ואתה חצי. ואז נגמור יותר מהר. אני אעשה עוד אחד ואתה אחד, אז כל אחד יישאר לו רבע. וככה נצמצם את זה צ'יק צ'ק ונגמור". צחק. אבל אמר לי: "אתה יודע מה? יש לי אוטו", אני לא היה לי אופניים אז. "יש לי אוטו, בוא נתחיל. ערב ערב נלך ונתחיל עם המשפחה". אמרתי לו: "ייאלה!". והתחלנו לצאת ערב ערב.

וההצלחות היו גדולות ולא יאומן! הזזנו פה, הזזנו שם, פה שמנו מזוזה, פה ספרים, פה ככה, פה דיבור, פה שבת, פה ככה, פה ככה, פה ככה, ולאט לאט עד שנהיה חוגי בית, נהיה זה.. מישהו חלם? שזה יגיע לממדים כאלה? אז במקום שאנשים יצטרפו ויסורו לראות את הפלא הזה, הרי בדורות קודמים לא היה דבר כזה. תנועת תשובה כזאת. במקום זה מחבלים. רואים שיצר הרע מבין שזה הסוף שלו. אז הוא עושה הכל להפסיק את זה. כי אוטוטו זה כבר יהיה הכרעה. אז האם סרנו לראות? אז גם אם אדם לא זכה בעצמו, צריך להצטרף למהפכה. צריך לתת יד, לתת כח, לסייע בכל מה שאפשר, להמשיך ולהגיע לקן הסיום. גם אם נופלים במרוץ מדרך, קמים וממשיכים. יש ריצת מרתון, 42 קילומטר, אבל אם משיהו נפל בדרך, יש לפניו עוד כמה קילומטרים. הוא יכול לקום, לשתות קצת מים ולהמשיך. אנחנו כבר קרוב לארבעים שנה רצים במרתון הזה. 42, אני לא יודע, אולי לפני, אולי קצת אחרי, אולי בזמן הזה. אבל כדאי לדחוף עוד. לרוץ. אתם יודעים אם יש עידוד לרצים זה נותן להם תנופה. האם סרנו לראות? אולי כדאי שנתחיל להתבונן מחדש על הכל ונתסכל אחורה מה היה , מה גרם, מה נהיה, איך זה על מה ולמה? אפילו אילן "קרייזי" חזר זו והודה שכל מה שהוא עשה נגדי היה עלילה, עלילה שפלה. והוא שיקר שאמר שאני אמרתי לו לדבר עם "מסרחי", והוא בעצמו הפיל אותו לבד ולא אני הדרכתי אותו. נו, אז הפתאים שרצו להאמין, האמינו. אפילו הוא האמין במה שהוא אומר. רק בסוף הוא אומר שמישהו בא אליו ואמר לו שרב גדול מירושלים. אם זה נכון או לא נכון אני לא יכול להגיד לכם. אם זה נכון אז זה יכול להיות משיהו מהבית של הרב עובדיה שמבין כמה גרוע ויותר שהם אמרו והפיצו סרטון ושהרב אומר להשפיל אותי וכו', אז עכשיו מסבירים את זה לא, הכוונה רק בבחירות וברק קולות.. ויכול להיות שזה הצד השני שהתביעה שהוא הפסיד חצי מיליון שקל, וגם שיש פסק מבית המשפט שהוא חייב להוריד את כל הסרטים והכל, ואם לא, אז זה יהיה ביזיון בית המשפט והוא יכנס למאסר. יכול להיות שזה יתר הרב שלו מירושלים. אי אפשר לדעת מי בדיוק הרב שלו. כי אף פעם... היו לו תמיד הרבה רבנים שאמרו לו, והרבה עורכי דין מתקשרים אליו והכל, והכל, והכל. ועכשיו הוא מבקש מכולם להסיר את כל הסרטים שלו והכל. ואם לא, תוך 48 שעות הוא יפרסם את הרבנים הספרדיים מש"ס שהם חיממו אותו ואמרו לו את הכל והכל. נראה. נראה אם הם יסירו, אם לא יסירו והוא לא יגיד ככלום ולא יתפרסם שום דבר ועולם כמנהגו נוהג. אבל האם סרנו לראות?