"אנכי ה' אלוהיך אשר הוציאתך מארץ מצרים מבית עבדים". הרמב"ן אומר וטעם מבית עבדים. למה צריך להזכיר שהיו עומדים במצרים בבית עבדים, שבויים לפרעה? ואמר להם זה שהם חיים שיהיה ה' הגדול והנכבד והנורא, זה להם לאלוהים שיעבדהו כי הוא פדה אותם מעבודת מצרים. כטעם עבדיי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. וזו המצווה תקרא בדברי רבותינו "קבלת מלכות שמים".

אני חוזר ומבאר את דברי הרמב"ן ומשלב בהם את דברי הרמח"ל: למה אומר "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוציאתך מארץ מצרים, מבית עבדים", מה הם לא יודעים שהם יצאו ממצרים מבית עבדים? צריך להגיד להם שאנוכי ה' אלוקיך אשר הוציאתך? מה עש עכשיו לא ידעו מי עשה להם את כל הניסים, האותות והמופתים שצריך להזכיר את זה? יותר מאשר "בריאתך", למה אשר הוציאתך? אז אומר הרמב"ן, הטעם מבית העבדים שהוא אומר, שהיו עובדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה. כדי להבין  זאת צריך לראות דבר רמח"ל הקדוש שאומר שפרעה היה מלך למטה, השר של מצרים מלמעלה, השר של מצרים הוא הגדול שבשרי האומות והראשון שבהם, השר של מצרים נקרא "בכור", והכח שלו עצום יותר מכל האומות. ופרעה היה מלך למטה בעולם התחתון. בשביל להוציא את ישראל ממצרים, היה צריך להכות את השר שלהם קודם למעלה וכל השרים הנלווים שלהם, ואת כל המ"ט חילות הטומאה ששלטו במצרים על ישראל לגמרי. שהרי הם שקעו במ"ט שערי טומאה. ואי אפשר היה לצאת מתחת שיעבדו של הסיטרא אחרא במצרים. וגם אחרי שהקב"ה מקודם הכין שבועה לאברהם שהוא יפדה אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אלמלא הכין את השבוע ההיא, לא הייתה זכות לישראל לצאת ממצרים בכלל! כי הללו עובדים עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, הללו מגדלי בלורית והללו מגדלים בלורית, הללו לובשי שעטנז והללו לובשי שעטנז. ככה מובא במדרש. אז  לא היו ראויים, היו עירום ועריה, לא היה להם מצוות בכלל. אז ה' הקדים שבועה שהוא אנוס ומוכרח להוציא אותם. אבל היה יכול להוציא אותם משם, אבל לא היו יוצאים משעבוד מצרים לעולם, כמו שאנחנו אומרים באגדה שאילולא הוציא אותנו הקב"ה היו אנו ובננו ובני בנינו משועבדים לפרעה! עד היום! איך אפשר להיות משעובדים?מי אמר שלא יבוא גואל אחר ויגאל אותנו וכו'? למה להגיד כזה דבר? כי לצאת לחירות גופנית, משעבוד הפיזי, זה היה אפשר. אבל לצאת מהשעבוד של הסיטרא אחרא אי אפשר. אז כשאנחנו אומרים בקיצור פה במילים פשוטות, בדברי הרמב"ן כביכול שהטעם שמזכיר שהוציא אותנו הקב"ה מבית עבדים, זה שהיינו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה, אז חושבים טוב, תקופה הינו שבויים לפרעה אחר כך יצאו, תקופה היו בבל יצאו, יון יצאו. ככה מבינים. לא ללא ככה. ואמר להם : זה שהם חייבים שיהיה ה' הגדול והנכבד והנורא, זה להם. לאלוהים שיעבדוהו. החיוב הזה שאנחנו נהיה עודי ה' ועבדים לה', כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים. שום שר ושום מלאך לא יכול להוציא אותם מצרים, רק אני עברתי, אני בעצמי, אני בכבודי! למה? משום שכל השרים של למעלה הם קטנים משר מצרים, אז הם לא יכולים להוציא אותם. רק הקב"ה בכבודו. כי השר של מצרים הוא שני למלך. ולכן, גם זה לעומת זה עשה אלוקים כנגד קדושת ישראל טומאת מצרים שהיא הטומאה הכי גדולה. לכן מצרים היא סמוכה לישראל בגבולות. ולכן היא נקראת "ערוות הארץ", כי תכף שמסתימת ישראל ערוות הארץ. אז לצאת ממצרים ולהיפדות מעבדות, מבית עבדים, מבית! מבית עבדים! זה לא סתם עבדות, זה בית עבדים, שאי אשפר לצאת משם. אז ה' פדה אותם מעבדות הזאת. זה לא הספיק גם שרצה הקב"ה, היה צריך הקב"ה לגלות לנו גילוי שכינה נורא וגדול, בשביל להכניס בעם ישראל קדושה, אור עצום וגדול כדי שיכלו לצאת, כי לא הספיק גם מה שעשו קורבן פסח וגם מה שעשו ברית וכו'. אז הוא פדה אותם מעבדות מצרים כטעם "עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים...". אני הוצאתי אותם! אחר לא יכל להוציא אותם. אני בכבודי! ובחרתי אותם לעם נחלה, להיות לי לעם סגולה. "עם זה יצרתי לי תהילתי ידברו". וזו מצווה תקרא בדברי רבותינו "קבלת מלכות שמים"

אז הלבשנו את דברי הרמח"ל קצת על דברי הרמב"ן, להבין שזה לא פשוט. וגם לא אמרתי הרבה כי יש ספר שלם, אגדה לפי הרמח"ל על כל הסיפור מחטא האדם הראשון והתיקון של ישראל. צריך להבין שיציאת מצרים זה לא סתם. יש שאלה נפלאה ששואלים" למה לא כתוב "אנוכי ה' אלוקיך בריאתך", אלא "אשר הוציאתך". מה יותר גדול יציאת מצרים או בריאת העולם? בריאת העולם! למה הוא אומר "אשר הוציאתך".

אבל נתחדש לי מהקריאה באגדה הזו של הרמח"ל, למרות שהוא לא אומר זאת, אבל מדבריו זה המסקנה: היו שני בריאות עולם: בריאת עולם אחת זה בריאת ששת ימי בראשית ויש את הבריאה השנייה זה ביציאת מצרים. העולם נברא מדש. העולם נברא מחדש. ישראל הצליחו לתקן את חטא אדם הראשון, כי העולם הלך והתקלקל והידרדר. עשר דורות ניתן להם אפשרות לתקן, הם לא תיקנו, הביא להם מבול. מנוח ועד דור הפלגה היו אמורים לתקן, לא הצליחו לתקן ואז הקב"ה במקום לכלות אותם, פילג אותם ל-70 אומות, וחילק אותם כל אומה עם תפקידה המיוחד לה. ואת ישראל הבדיל לו ע"י אברהם שזכה לתקן באופן פרטי את חטא האדם הראשון. לכן, נקרא אברהם "האדם הגדול בענקים". יותר גדול מאדם הראשון. ובזכותו נברא העולם מחדש ואנחנו זרעו, ענפיו שיוצאים משורשו. ואנחנו הממשיכים. לכן, עוד תיקנו אברהם, יצחק ויעקב ואחר כך לביא, קהת, עמרם ומשה, שנסתלקה השכינה לשבעה רקיעים והם הורידו אותה בחזרה. ובמתן תורה עם ישראל זכה לתקן עד שפסקה מהם הזוהמה של חטא אדם הראשון.

אז העולם נברא פעם שנייה ביציאת מצרים. ועשר המכות היו כנגד עשרה מאמרות שברא הקב"ה את עולמו. כי כל מאמר בבריאת העולם היה חידוש. לא עולם והוא ברא אותו. עשר המכות הראו שוב פעם שינוי הטבע לגמרי ובריאה מחודשת, הכל נגד הטבע. וכל זה לכבוד ישראל ובזכות עשר ניסיונות שעמד בהם אברהם אבינו. וניתנו עשר ניסיונות לפרעה, שזה עשר המכות, שיתקן ולא היה יכול. כמו שניתן אומר הגאון מווילנה:לבלעם עשר ניסיונות בכולם הוא נכשל. רק אברהם אבינו הוא זכה. אז אנחנו הצאצאים ואנחנו מחויבים להיות עבדים של הקב"ה כי פדה אותנו מארץ מצרים. אם לא היו עבדים של הסיטרא אחרא.

ואמר האבן עזרא: ואמר "אלוהיך אנוכי ה' אלוהיך", כי אתה חייב בעבור שהוציאתך מבית עבדים להיות לי לעבד שתעבדני. אז אני הוצאתיך מבית עבדים. שהיית עבד לעבד ועכשיו אתה תהיה עבד שלי.

"הללויה, הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה", ולא עבדי נובכדנצר, עבדי ה'! נמצא שהסיבה מחייבת אותנו לעבוד את ה' בעשיית רצונו ולקבל עול מלכותו עלינו, היא מפני שהוציא אותנו מעבדות לחירות עולם. אנחנו לעולם לא נהיה משועבדים לסיטרא אחרא. לעולם! חירות עולם. יכולה להזיק אותנו, להפריע לנו, להחטיא, אבל היא לא יכולה יותר לשלוט עלינו, לשעבד אותנו. אין! מזה יצאנו לחירות עולם. זה כבר בריאה מחודשת. ככה הקב"ה ברא. כמו שהקב"ה בורא איזה דבר הוא נשאר על מתכונתו, ככה נהינו בראיה חדשה עם ישראל. אז זה לא סתם לצאת מעבדות לחירות.

לעומת זאת, מצאנו בנוסח התפילה שבני ישראל קיבלו עליהם מלכות שמים אחרי הניסים של קריעת ים סוף. אז אם נעשנו לאומה ביציאת מצרים, למה שמה לא קיבלו עול מלכותו יתברך? ולמה היינו צריכים להמתין עד הניסים של קריעת ים סוף? שאנחנו אומרים בנוסח התפילה: "המעביר בניו בין גזרי ים סוף וראו בניו גבורתו", שבכו והודו לשמו ומלכותו ברצון קיבלו עליהם. עכשיו רק אחרי ניסי קריעת ים סוף ומלכותו ברצון קיבלו עליהם. מה היה חסר? אחרי 10 מכות, מכת בכורות, יציאת מצרים ביד רמה, כל הנפלאות האלה, למה אז לא קיבלו מלכותו? למה היה צריך להמתין עד הניסים של קריעת ים סוף? בקבלת מלכותו התבטאה בכך: "משה ובני ישראל לך ענו שירה, מלכותך ראו בנייך בוקעי הים לפני משה". לפי הנוסח האשכנזי. "בוקעי הים לפני משה". איפה ראו מלכותך? "מלכותך ראו בנים בוקעי הים לפני משה". כלומר, בניסי קריעת ים סוף, ראו הבנים את השלטון של הקב"ה בבריאה. ולכן קיבלו עליהם את מלכותך בשירת הים ואמרו "ה' ימלוך לעולם ועד". מה היה חסר באותות ומופתים לפני כן? כמו כן, מצאנו בחכמים זכרונם לברכה שהאריכו לבאר זאת, במדרש בשמות רבה כ"ג, א': "נכון כיסאך מאז. מה זה "נכון כיסאך מאז"? על זה אומרים שירת הים. מה זה נכון כיסאך מאז? לא נתיישב כיסאך ולא נודעת בעולמך, עד שאמרו בנייך שירה.

משל למשך שעשה מלחמה וניצח. ועשו אותו אוגוסטוס. אמרו לו עד שלא עשית מלחמה היית מלך, עכשיו עשינוך אוגוסטוס. מה יש בין המלך לאוגוסטוס? אין הבדל בניהם בהיקף השלטון ובגודלו, כי בזה שניהם שווים. אלא שלאוגוסטוס נותנים יותר כבוד מאשר למלך. מה ההבדל בכבוד? מלך עומד על הלוח והאוגוסטוס יושב. שעושים נגיד אנדרטה, אז יש מלך גיבור כזה עומד עם כידון, עומד, זה מלך עומד על הלוח. ויש מלך יושב על כורסא, מרווח. מה ההבדל? כאשר מציירים לכבודו של המלך את דמות דיוקנו, מציירים אותו עומד כמוכן לקרב, כדי להוכיח כוחו וגבורותיו. אבל האוגוסטוס מציירים אותו יושב. דהיינו, הוא כבר ניצח את המלחמה והוכיח את יכולתו, ועתה הוא יושב על כיסא מלכותו בביטחון וברוב כבוד. כך אמרו ישראל: "באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה. משבראת אותו, אתה הוא". אלא כביכול עומד. אבל משעמדת בים ועשית לנו את הניסים הגדולים והפלת את השר של מצרים מלמעלה והטבעת את המצריים בים ואמרנו שירה פנייך, אז נתיישבה מלכותך וכיסאך נכון. "נכון כיסך מאז", מאז שאמרו "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת..". כלומר, על ידי השבחים הגדולים ששבחו את ישראל את ה' יתברך בשירה, בכך הם ביטאו את הכרתם במלכות ה' יתברך וקיבלו אותם עליהם למלך בשלמות ובכבוד גדול.

נמצאנו למדים שבריאת הניסים בקריעת ים סוף, התגלתה לבני ישראל גדול ה' ויכולתו וזה הביא אותם להמליך את הקב"ה באמצעות אמירת השירה ובכך נתבססה מלכותו. נמצא ששירת הים היא קבלת מלכות שמים שלמה! השירה זה קבלת מלכות שמים שלמה! ועוד למדנו שהמלכת ה' יתברך בצורה הראויה, היא תלויה בהכרה שלנו. ובכך שאנו ממליכים אותו! אז רואים שהמלכת ה' יתברך תלויה בהכרתנו אנו ובמה שאנחנו ממליכים אותו.

מה ההבדל אמרנו בין במכות שנתן במצרים, שראו את כוחו ונפלאותיו לבין ים סוף? במצרים ראו שהקב"ה שולט בקרב הארץ. והוא משגיח ועשוה מה שהוא רוצה. והוא נותן מכות לא טבעיות והוא מפלה בין ישראל לבין המצרים. מכות קשות ונפלאות. אבל עדיין המצרים היו קיימים שישראל יצאו ממצרים, אז האויבים כביכול שהמרו ומרדו בהקב"ה, עדיין קיימים. אבל שהקב"ה טיבע את מצרים בים ולא נשאר בהם עד אחד, מלכותו שלמה! אין יותר מלחמה. האויבים כולם חוסלו! אז אמרו שירה. זה האוגוסטוס כבר יושב, אין מלחמה יותר. לא כמו מלך שעדיין עומד עם הכידון וצריך עוד להילחם. אז זאת אומרת, אז! שאמרו "אז ישיר משה...", קיבלו עליהם קבלת מלכותו יתברך בשלמות.

על פי היסוד האמור, יתבארו עכשיו דברי המדרש בשמות רבה כ"ג, ד': מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל. למעלה מ- 2,440 שנה, לא היה מי שאמר שירה להקב"ה. עד ישראל. הציל את אברהם מכבשן האש ואת המלכים ומן המלכים הציל אותו ולא אמר שירה. וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה. וכן יעקב מן המלאך הצילו ומן עשו ולא אמר שירה. כיוון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקב"ה. ויש להבין מדוע אכן לא היה מי שאמר שירה עד קריעת ים סוף? הביאור הוא ששירה נובעת ממצב של שלמות. יש הרבה שרים אבל זה בשפתיים. זה לא מהלב, זה לא שירה שבוקעת מהלב. בשפתיים יש הרבה זמרים. אבל צריך שירה שהיא תנבע מתוך הלב. שירה נובעת ממצב של שלמות בבחינה מסוימת.הן בגשמיות והן ברוחניות. כאשר אדם מגיע להרגשה של שלמות ומוציא בכך סיפק, על יד כן שורה שמחה בליבו, ושמחה זו באה לידי ביטוי בשירה. להבדיל, להבדיל לאין שיעור... ולא תגידו אחר כך שנתתי דוגמה כזאת. כמו שעשו חנג'ורי.  להבדיל, להבדיל תראו בכדור רגל שמביעים גול וזה גול חשוב ישר מתחילים כולם לשיר, לא משנה מכבי , בית"ר , לא יודע מה. לכולם יש שירים, מתחילים לשיר. למה<? מאיפה זה פורץ להם? כל הלב שלהם מתמלא שמחה. זה מה שיש להם, זה הדבר הכי חשוב שיש להם בעולם. כל הלב מתמלא שמחה ומתחילים לשיר. כולם שרים! שאדם מגיע לשלמות, להבדיל אמרנו, בחזרה עכשיו, מגיע לשלמות, שלמות אמיתית וסיפר רב זה ממלא את ליבו וממילא הוא מוצא את עצמו שר! בדאי יש מדרגות רבות בהרגשת שלמות ושמחה שמביאה לשירה, גם בשירה יש מספר שלבים, עד לשלב העליון של שירה במדרגות רוח הקודש ונבואה. כמו המשוררים של עם ישראל, הותיקים: ריה"ל, רבי יהודה הלוי, האבן עזרא בעצמו, רבנו בחייה בספריו ועוד. מדרגה לה זכו ישראל בעקבות ניסי קריעת ים סוף, את המדרגה הזו, הרי כולם דיברו שירה בנבואה. איך כולם ידעו פתאום את המילים? כולם פצחו ושרו בדיוק אותו הדבר.בהם התגלתה מלכות ה' יתברך בבריאה באופן מושלם. ובמדרגה הרמה הזו, שלא היתה כמוה מיום שברא הקב"ה את עולמו, שכתוצאה ממנה הגיעו בני ישראל להכרה ולהמלכה שלמה של ה' יתברך ושירת הים. על אף שבודאי ראו האבות הקדושים את מלכותו יתברך ויכולתו בניסים שעשה להם, אברהם, יצחק  ויעקב וכו'. ואף כי קיבלו עול מלכותו עליהם והודו לו באופנים שונים , כעשיית מזבחות, הקרבת קורבנות. אבל לא ראו שלמות כזו של מלכות ה', כפי שראו ישראל בקריעת ים סוף. אברהם ניצול בעצו, יצחק, יעקב, אבל הם לא ראו את העולם מקבל מכה מהקב"ה כמו שיראל ראו את המצרים המענים, המשעבדים, השונאים, איך כולם מתים ולא רק זה, עוד הים מעיף אותם כל מצרי משעבד לרגלי היהודי המשועבד! מה זה?! הזמנה כזאת? עד לרגל! זאת אומרת, פה רואים מלכות שלמה! ולכן, לא הגיעו האבות הקדושים למדרגה הנשיאה הזו, של המלכת ה' יתברך עליהם בשלמות של שירה, במדרגת נבואה. יש להבין מדוע אמרו שירה והמליכו את הקב"ה רק על ניסי קריעת ים סוף ולא על ניסי עשר המכות, ועל עצם יציאת מצרים? ובמה עדיפים הניסים שנעשו על הים מהניסים והנפלאות שעשה להם ה' יתברך במצרים? כבר אמרנו את זה בקצרה.

לעומת זאת, אמרו חכמים זכרונם לברכה בילקוט שמעוני רמז ר"ט: "קומו, צאו מתוך עמי" מלמד שהיה פרעה דופק על פתחן של משה ואהרון. אמר לו משה לפרעה: "מבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך", מכות בכורות אתה רוצה להפסיק אותה? אמור... עכשיו הוא נותן לו מה הם הדברים שהוא צריך להגיד : "הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, הרי אתם עבדיו של מקום". התחיל פרעה צווח לשעבר הייתם עבדיי אבל עכשיו אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, צריכים אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו שנאמר "הללויה, הללו עבדי ה'". פייטן נהיה פרעה. פייטן. ומצינו שאכן אמרו באותה שעה פרק זה שבהלל. "הללויה, הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה".

אומר המדרש: ניתן הכח בקולו של פרעה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך 40 יום. ומה היה אומר? "קומו צאו מתוך עמי, לשעבר הייתם עבדי פרעה". זה הוא לא ביקש ממנו משה רבנו, אבל הוא אמר. "מכאן ואילך אתם עבדי ה'..." ואותה שעה היו אומרים "הללויה, הללו עובדי ה' ולא עבדי פרעה". ירושלמי, פסחים ה', ה'.

נמצא שכבר בזמן צאתם ממצרים, הכירו בני ישראל בכך שהם עבדי ה'. ואף אמרו "הללו עבדי ה'". אך לא מצאנו שכבר אז המליכו את ה', אלא רק לאחר קריעת הים אמרו "ה' ימלוך לעולם ועד". ואם כן, מדוע לא אמרו שירה עם יציאת ממצרים? מכל האמור למדנו שיציאת מצרים מקריעת ים סוף, היוו שני שלבים בהתקרבות של ה' יתברך ועבודתו:

השלב הראשון היה לאחר שה' יתברך שיחרר אותם מעבדות ופרעה עצמו הודה בכך באומרו "הרי אתם בני חורין". ומיד קיבלו בני ישראל עליהם עבדות ה' ואמרו "הללו עבדי ה'". זה היה השלב הראשון.

השלה השני היה לאחר שה' יתברך הראה להם ניסים רבים בקריעת ים סוף. למאן דאמר 50, למאן דאמר 200, למאן דאמר 250. אז הגיעו להכרה שלמה ולהמלכת ה' על ידי שירה במדרגת נבואה. שיא השיאים של השירה. יש להבין, במה נשתנו הניסים של קריעת ים סוף משאר הניסים, שמהם נתרבה יותר כבוד שמים עד למדרגה כזו של המלכת ה' יתברך? התשובה היא: עשרת המכות ושאר הניסים היו כדי להציל את ישראל ולהוציא אותם ממצרים. ככתוב: "ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי צבאותיי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים". כדי ללמד ולבסס את יסודות האמונה במציאות ה' והשגחתו על בני ישראל ולפרעה ולמצרים בפרט ולכל העמים בכלל. כמו שכתוב: "ידעו מצרים כי אני ה' בנטותי ידי על מצרים". ניסי המכות לא באו רק כדי לחזק את האמונה בעצם מציאות ה', אלא גם בשאר יסודות האמונה. כמו שביאר הרמב"ן: יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ.כי אומות העולם המצרים אמרו יש אלוקים, אבל הוא בעליונים, הוא לא מתעסקים קטנים, פה בכדור הארץ, מה זה, זה?! אפילו לא גרגיר חול, מתעסק עוד באנשים שישי פה?! ה' לימד שהוא נמצא בקרב הארץ! לא רק בארץ, בקרבים שלה! והוא יודע כל דבר ודבר על כל מי שזז כאן. כי הקב"ה השגיח והפלה בין המצרים לישראל. אלה קיבלו מכות ואלה לא. אלה שותים דם מהכוס ואלה שותים מים מאותה כוס. אז רואים שהקב"ה בקרב הארץ. להורות על ההשגחה כי לא עזב אותה למקרים כדעתם של המצרים ואומות העולם. נמצא שכל הניסים שנעשו במצרים, היו להצלת כלל ישראל וללמד את יסודות האמונה. אבל לא נאמר למען הראות מלכותו יתברך. כי הרי ניסי המכות וניסי יציאת מצרים, עדיין הייתה קיימת מלכות פרעה הרשעה. ולכן, היה חיסרון בשלמות ההכרה במלכות ה'. מלכות ה' וכבודו, התגלתה והתבררה רק לאחר הנס של הטבעת פרעה וחילו בים סוף.שעל ידי כך התבטלה מלכות הרשעה.

 דבר נוסף, את ניסי קריעת ים סוף לא עשה ה' יתברך כדי להציל את בני ישראל מיד פרעה, אלא כדי להטביע את המצרים ולהראות בכך את גדולת ה' ומלכותו. כמבואר בכתוב: "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'...". מתי ידעו מצרים כי אני ה'? בפרפורים האחרונים שלהם לפני המוות. הם לא ימותו בלי לדעת שאני ה'. אז לכן, הם עוד לא מתו. על החוף הם עוד היו מפרפרים בשביל לדעת כי אני ה'. אתם שומעים?! לא היה בשביל הצלת ישראל ניסי רקיעת ים סוף לא היו בשביל הצלת ישראל.

זה מה שהולך להיות עוד מעט, אתה יודעים?! הקב"ה הולך להכות כמי מצרים הראנו נפלאות הניסים והפלאות שיהיו יותר גדולים לאין שיעור ממכות מצרים. והקב"ה הולך לשרוף את אומות העולם, לשרוף ממש! לשרוף! גחלים הם יישארו. צריך להמתין לראות איך הוא עושה את זה. אבל זה לא יאומן כי יספור מה הולך להיות. "ואז נתגדלתי ונתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'...". בדיוק כמו במצרים. בדיוק! בדיוק!

אילולא שאמר ה' יתברך לישראל לחזור, לא היה עולה כלל בדעתו של פרעה לרדוף אחרי בני ישראל. ממילא לא היה צורך להציל את בני ישראל מידיו. אם ה' לא אומר להם לחזור, פרעה לא רודף אחריהם, ממילא הם ניצולים. אז זה לא היה צורך הצלת בני ישראל קריעת ים סוף. נמצא שה' יתברך סיבב הכל כדי לעשות נס לשם נס, כדי להראות את מלכותו!

ועוד נאמר" "ויבקעו המים". פירש רש"י: כל מים שבעולם. המים! כלל המים בעולם! אפילו שבכוס ובצלוחית. ובנס גדול זה ,ודאי לא היה צורך כדי להציל את ישראל. בשביל מה יבקעו כל המים בכל העולם כולו? אלא, רק לפרסם את מלכות ה' יתברך בבריאה! אין לך פרסומו שמלכותו בכל משלה, כמו שאתה בוקע את המים בכל מקום עולם. כולם שואלים 'מה קרה פה? למה המים קפצו פה הצידה? למה? מה קרה? מה קרה?' כולם שואלים ובסוף מתברר, החדשות מגיעות. הקב"ה שיקע את המצרים, כל המעצמה האדירה. זה יותר מאריקה של היום. כל המעצמה "בלה, בלה" בים! זה היה לפרסם את מלכות ה' יתברך בבריאה, לכן רק לאחר קריעת ים סוף המליכו אתה' יתברך באמירת השירה.

אתם רואים, ישראל לא היו מתפלאים, מתלהבים כמו החבר'ה האלה בכדורגל מתחילים לשיר. לא! ראו אותות, ראו ניסים, עוד לא היתה מלכות שלמה, עוד לא אמרו שירה. אבל מתי שראו שה' עשה שתראה מלכותו בשלמות, אז הגיעו למדרגת נבואה ופרצה השירה מגרונם ומליבם.

על פי האמור נוסיף ונעמיק את דבר המדרש שהבאנו לעיל: "משל למלך שעשה מלחמה וניצח ועשו אותו אוגוסטוס. מה יש כבוד בין המלך לאוגוסטוס? אלא, המלך עומד והאוגוסטוס יושב". כוונת חכמים זכרונם לברכה בשאלתם מאם כל ההבדל בכבוד ובתואר בלבד? שאחד מכנים בשם מלך ולשני קוראים אוגוסטוס? או שמא יש הבדל יותר משמעותי ביניהם. ועל כך השיבו שאכן יש הבדל. אוגוסטוס יושב כאשר מלכות המלך וכבודו התבססו, אז הוא נקרא אוגוסטוס. מציירים אותו יושב. כי ישיבה משמע שלמות ויציבות שאינה משתנה. נמצא שהתואר אוגוסטוס מבטא שיא ורוממות המלך וכבודו המושלם. למדנו מכאן שמהות המלך ותכליתו היא לשם כבוד מלכות. מהות המלך ותכליתו היא לשם כבוד מלכות. להבדיל, להבדיל שהוא... אתם רואים את המלכה בת 90 מברטניה שכל העניין זה כבוד מלכות. היא אז'וז'י באז'וז'י, אבל כבוד מלכות... תראו כמה פרשים עוברים לפני הארמון וכמה ניצבים שמה, וכובעים וקסדות, ועם צבעים, ולא זזים וכמה, וכמה, הכל טקסים וטקסים. למה? כל העניין זה כבוד מלכות. והנהגת העם אינה מטרה, אלא אמצעי! שעל ידו יכירו את התגלות המלך ויכבדו אותו! אתם שומעים?! הנהגת עם זה לא המטרה, שיהיה מלך וינהיג את העם. לא!  אלא העם זה אמצעי של על ידו יכירו את גדלות המלך ויכבדו אותו. וכמלכות דארעא כך גם במלכות ה' יתברך. עיקר הלכות היא שאנחנו נתרבה כבוד שמים! התפקיד שלנו להרבות כבוד מלכו, כבוד שמים.

אז כאמור מקריעת ים סוף למדנו שהמלכת ה' יתברך בעולם בשלמות תלויה בעם ישראל בלבד שעשו זאת באמירת השירה. נמצא שאנחנו, עם ישראל נושאי מלכות ה' בעולם. כי ריבוי כבוד מלכותו, תלוי במעשינו. אם כן, בכל פעולה שבה אנו מרבים כבוד מלכות ה', היא לכבוד בשבילנו, עם ישראל, כי בה מתגלת ומתבטאת חשיבותינו וערכנו כעם, שנבחר להמליך את ה' יתברך ולכבדו. אז אנחהו מכל הברואים, 7 מיליארד, נבחרנו אנחנו לכבד את ה', להמליך אותו, להרבות כבודו בעולם. וזהו כבודתנו שנבחרנו אנו היחידים, לכבד אותו.

אף על פי שבאמירת השירה הגיעו למדרגה עילאית בהמלכת ה' יתברך, אבל עלייה וקוץ בה. בכל זאת היה עדיין חיסרון בשלמות ההכרה במלכות ה' ויחודו. יחודו זה שה' אחד ושולט בכל העולות כולם, משגיח בהם והכל מתנהל על פי הנהגתו ורצונו. עדיין היה חסר בשלמות הזאת.

כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה במליכתא: רבי יוסף הגלילי אומר: אילו אמרו ישראל על הים "ה' מלך לעולם ועד", לא "ה' ימלוך", "ה' מלך לעולם ועד", לא הייתה אומה ולשון שולטת בהם לעולם! מפני שכל סיבובי ומאורעות הבריאה, ייסורי הגלויות והניסיונות שבהם מטרתם ותכליתם הוא גילוי יחוד ה' ומלכותו בבריאה. אז אם היו אומרים "ה' מלך" נגמר! זהו! אמרו את הייחוד השלם, לא צריך יותר גלויות, לא צריך את כל הצרות שמתוכם נבין את יחוד ה', לא צריך בכלל! כל הניסיונות האלה ומה שעוברים ישראל, זה רק בשביל להביא להכרה הזאת!  אבל אם היינו מכירים את זה אז, לא היה צריך יותר. העולם היה מגיע לשלמותו. ואם היו ישראל לאחר קריעת הים והטבעת פרעה וחילו, מגיעים להכרה שלמה שה' יתברך הוא המלך, השליט היחידי בבריאה כולה כבר, עתה בהווה, שהרי ראה יכולתו ואיבד מן העולם את כח המלכות הגדולה והחזקה ש למצרים, וכתוצאה מהכרה זו היו אומרים ה' מלך לעולם ועד, היו מגיעים כבר לתכלית של הבריאה שזוהי האמונה השלמה במלכות ה', ולא היה צורך יותר בניסיונות והייתה גאולה נצחית. אבל הם אמרו "ה' ימלוך לעולם  ועד", לעתיד לבוא! הם אומנם הגיעו למדרגה גבוהה בהכרת מלכות ה', אלא אם כל זאת, היה להם חסרון בהכרת הגמורה במלכות ה' לבדו בהווה! ושלטון האומות מסייע לגילוי כבוד ה' ולכן, לא אמרו "ה' מלך". רק לעתיד לבוא נזכה לגילוי השלם של מלכות ה' ויחודו וזה יהיה תכך ומיד ביאת המשיח שיתברר ויתבהר לכל! שה' יתברך לבדו מלך על כל הבריאה כולה, אמן!