הסבתא מראש העין.

 - לא מוגה! - 

אני צריך שהרב ייתן לי איזו תשובה חריפה מהארסנל לאנשים שבהגדרה שלהם עצמם מגדירים את עצמם כפרווה, אפשר להגיד את זה רבי נוח, זאת אומרת, הם שומרים את הדברים המינימליים, שזה שבת, תפילין. זאת אומרת, בקטע של שמירת שבת הם לא חותרים הלאה למלאכת בורר, כל ההמלאכות האחרות, כל הלמלאכות. וכשאתה עצמך מתחיל להתחזק, ואשתך שמה כיסוי ראש, ואתה הולך עם ציצית, והם רואים אותך נוטל ידיים אחרי שירותים ודברים כאלה, אז הם מתחילים לבוא אליך ביציאות של אתה נהיה פנאט, אתה נהיה פנאט, ואתה מנסה להגדיר לעצמך, אני אגיד לך למה הם אומרים לך את זה, כי אתה מהווה סדין אדום כמו בפני השור. אתה מרגיז אותם כי אתה מזכיר להם מה הם צריכים לעשות, והם לא רוצים להיזכר. כי פתאום אתה מראה להם רף אחר ורמה גבוהה יותר, אז אצל חלק זה יכול להיות קנאה, ואצל אחרים זה תזכורת, זה מכעיס אותם, כי זה מזכיר להם שהם לא בסדר, כי הם לא מוכנים ללמוד יותר ממה שהם עושים. אתה מבין? לדוגמה, אם אתה עכשיו לומד בכיתה, ואתה מתמחה נהיית באנגלית, ואתה דובר אנגלית רהוטה, ואתה כבר יכול לדבר רגיל, ואחרים עוד מתקשים ומחפשים מלים, אז הם ילגלגו עליך שאתה אמריקני, ככה יעשו לך, ככה, ככה, אתה יודע, בשביל לטשטש את המרחק בינך לבינם. הבנת איך זה עובד? כן. אז אתה צריך לשמוח. גם אני הייתי ככה בהתחלה. לא, ברור, אנחנו שמחים על זה, ברוך השם. זה הכול מאשם והכול ניסיונות, זה מה שאנחנו יודעים. השאלה היא, אתה אומר להם, בהתחלה אני הייתי מאוד, זאת אומרת, אותם אנשים היו שומרי מצוות תמיד, ואני ירדתי ל... אתה באת, אני יודע, אתה באת עם הקוקו, כמו שאני הייתי, ואמרתי להם, תשמעו, אתם טועים. לא, לא עם הקוקו, חשבת עליהם. אבל אני הייתי עם הקוקו והגעתי לראש-העין ורציתי ללמד את ההלכות האלה, שאתה אומר שהם בורחים מידיעתן. והיתה שם תימניה מבוגרת, יכולה להיות סבתא שלי. ורציתי להראות להם כמה הם לא בקיאים, כי הם חושבים שהם שומרים שבת. ושאלתי אותה, אתם שומרים שבת? בטח, בטח, בטח. אמרתי להם, תגידי לי, סבתא, אם אני אבוא אלייך ואני אבקש שתעשי לי סלט, אתה עשי לי סלט? אמרה לי, כן, אני אעשה לך סלט. איך אתה עשי אותו? דק, דק, אני אוהב דק, דק, לא אוהב גושים גדולים. אמרה לי, למה מה שאתה אוהב אני אעשה לך? אתה לא עושה דק, דק, אני אעשה לך דק, דק. אמרתי לה, תשמעי, אבל זה איסור טחינה, כי אם עושים את זה דק, דק זה מלאכת טוחן. אה, לא שמענו על דבור עם כהן לוב. אמרתי לו, טוב, אבל אני, אתה לא רוצה דק, דק, תעשי לי עכשיו רגיל. עכשיו את שמת לי בצל ועגבניה ומלפפון וזה, ואני לא אוהב את הבצל. את לא תיעלוי אם אני אוציא את הבצל החוצה כי אני לא אוהב? אמרה, אני לא נעלבת, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אמרתי לה, אבל, דודה, זה בורר, זה מלאכת בורר בשבת, זה אסור. אמרה לי, וינתה, מאיפה באת לנו עכשיו? אמרתי לה, תשמעי, את צריכה להבין, זה אסור. אמרה, לא, שומענו על זה מעלו. אמרתי לה, תגידי לי, סבתא, בתימן אתם הייתם בודקים את החלבה? הייתם מוציאים את האבנים מהחלבה? אז היא אומרת לי, כן. אמרתי לה, איך קוראים לזה? אמרה לי, לבירא אל-חלבה. אמרתי לה, מה זה לבירא אל-חלבה? לבירא אל-חלבה זה לברור. איזה מלאכת בורר. שאלתי אותה, בשבת הייתם בוררים את החלבה? אמרתי לה, את רואה? אז את יודעת. רק סלאט לא היית עושה בתי-מון, אז לכן את לא יודעת. אתה מבין? זהו, הם נשארו עם מה שידעו. גם אלה למדו פעם משהו ונתקעו עם זה. בדיוק, זה העניין. אז עכשיו כשהם רואים אותך, שאתה יותר חוקר ויותר שואל. מברר, אז מבחינתם אתה נהיה הפנאט, וכשאתה בא בטענה של, כשהייתי בחילוניות והייתי יוצא בשבת והייתי עוזב את שולחן שבת, אז היו לכם טענות והייתם אומרים, למה אתה עושה ככה ולמה זה. עכשיו שאני מתגדל ואני מחפש את התורה ושואל, אז אתם אומרים לי, למה אתה עולה יותר מדי? אז הם אומרים לך דבר כזה, אתה פנאט או לכיוון הזה או לכיוון הזה. או שאתה הולך לעשן סמים בהודו, או שאתה הולך עכשיו ומתחיל לברר את התורה. אז מה אתה יכול לענות? קודם כול, זה נכון וזה טוב, כי בדרך כלל בן-אדם נשאר עם המידות שלו גם כשהוא עובר לצד השני, עד שיתקן אותן אם צריך. ולכן מישהו קיצוני הוא קיצוני תמיד, בין כאן בין שם. זה נכון וזה לא סתירה. ככה כל בן-אדם. עכשיו צריך להבין עוד דבר אחד. אתה תגיד להם שכל פרופסור הוא פנאט, וראש הממשלה אבא של הפנאטים. למה הוא הלך בקיצוניות עד הסוף, עד הדרגה הכי גבוהה? למה? תישאר פרווה. דבר שני, תגיד להם שאתה מתמטיקאי. אתה מבין? למה? כן. כי במתמטיקה תמיד מדייקים, אין בערך. נכון? פעם שאלה אותי אחת, תגיד לי, למה אתם החרדים קיצוניים, פנאטים, כמו ששאל אותנו ידידנו הפרווה? אז אמרתי לה, לא הבנתי, למה את אומרת שאנחנו קיצוניים? היא אומרת, כל דבר אתם קיצוניים. אמרתי לה, אני אגיד לך למה. בגלל שהאמת קיצונית ואנחנו שומרים על האמת, לכן אנחנו קיצוניים. שאלה אותי, למה האמת קיצונית? אמרתי, אני אשאל אותך, תגידי לי, 606 כמה? אמרה לי, 12. אמרתי לה, אם אני אגיד 11, זה נכון? אמרה לי, לא. ואם אני אגיד 11,9? אמרה לי, לא, זה לא נכון. ואם אני אגיד 11.999. היא אמרה לי, זה לא נכון. אמרתי לה, תסלחי לי, את קיצונית, זה מאוד קרוב ל-12. למה את חייבת ללכת עד הסוף? היא אמרה, כי זה האמת. אמרתי לה גם אצלנו, קרוב לאמת זה חרטא. תודה רבה, הרב.