ממתק לפרשת בהעלותך.

נקדים דברי הספתי כהן התורה אומרת והספסוף אשר בקרבו יתבות אהבה וישבו ויבקו גם בני ישראל זאת אומרת הם גררו אותם הערב רב גרמו שבני ישראל יבקו ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים אז מה הם רצו בשר או דגה דגים תשובה לא משנה העיקר תאוות טייבס היה להם כל במדבר חוץ מדבר אחד תאוות לכן התאבו תאוה הם התאבו שיהיה להם תאוות רוצים תאוות לא רוצים את הכל טוב רוצים תאוות זה זה הבעיה של אלה שנופלים נגיד עשירים וזה וזה יש להם הכל הכל בסוף השם ירחם כל מה שאתם שומעים ומה שהתברר בכנסת עכשיו פדופיליה חברי כנסת אנשי משטרה אנשים ילדים קטנים חוטפים לוקחים עושים מעשים השם ירחם איזה תאוות נמבזות איזה ערורים איזה רשעים לא יאמן כיסופר התאב בו לתאוות עדיין תמוע הרי היה להם מן ובו כל הטעמים שבעולם השם משמואל מחדש באופן נפלא כתוב בספר דברים טופל ולבן הם תפלו דברים על המנ שהוא לבן מה אכפת לך מהצבע מה אתה מתלפל על הצבע שהוא לבן כל אוכל תקשיבו כל מאכל שאדם אוכל בהתחלה לנו הולך לכבד החלק היותר טוב הולך אל הלב מסונן כבר בסוף סוף החלק המבורר מגיע למוח אצל המן היה הפוך בהתחלה ניזון המוח מהפסולת שלו כי הוא היה רוחני מהפסולת שלו ניזון הלב והשאר הגיע לכבד מוח לב כבד מלך מוח לב כבד מלך המוח לבן והלב אדום אמרו עם ישראל מן זה הוא בצבע לבן הכל הולך למוח הוא מאכל רוחני הגמרא ביום העומרת הם אכלו מן ולא הוציאו פסולת מהגוף נכנס ולא יוצא כי לא הייתה בו פסולת רוחני דורש החתם סופר את הפסוק צפחית בדבש מה זה דבש ראשי תיבות דעה בינה שכל החמן היה אוכל רוחני שנותן לך דעה בינה והשכל בתענית כט אמר רבי עקיבא הפסוק אומר לחם הבירים אכל איש עם ישראל אכלו מה אכל של מלאכי השרת שאל אותו רבי שמען מכי מלאכים אוכלים אומר רש"י בזוהר הקדוש המן היה מזון למלאכים אבל בעודו בשמיים הוא מזון רוחני דעה בינסכל שכל כשיורד לארץ הוא מתבשש שם עד שהוא נעשה בצורת מן כמו זרעוני כוסבר אומר התפסיר רבנו סעדיה גאון המלאכים ניזונו מאמן קודם שינויו אחרי השינוי אז המזון הוא מזון מזון רוחני דעה בינה ושכל והוא לבן מזון למוח ובלי פסולת נו שאלה מה רע בזה מה רע בזה טענו הכל כאן רוחני אין כאן שום דבר גשמי ועתה נפשנו יבשה יבש לנו בלי תאוות רוצים תאוות ...

אלא שהם רצו בשר ערבה וואי וואי וואי מי אכיל לנו בשר איזה בשר דרשו בגמרא ביום בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו והוסיפו בגמרא לדרוש גם על הדגים זכרנו את הדגה הכוונה גם כן העריות מלשון וידגו לרוב זכרנו את הדגה זאת אומרת לא רק תאוות של מאכל ביקשו אלא גם עריות כמו שהיה בעגל מטעם זה מבררים השפתי כהן ועבר בנאל אז מה חרה כל כך למשה רבנו מדוע לא היה מסוגל להתמודד מול החטא הזה מי שבוכה על בשר ודגים כשיש לו אוכל זה סימן שהוא שקוע בתאוות הרי היה להם אוכל והאוכל הכי משובח בכל זאת הם בוכים על בשר דגים סימן שהם שבויים בקבלי התאווה ולכן אין להם תקנה וואו משה רבנו מכריע בדעתו אין להם תקנה אם הם נפלו בנושא הטה אין להם תקנה ...

עכשיו שאל משה הרי לא תיפסק התאווה יש לו מנה רוצה 200 מה משיב לו הקדוש ברוך הוא אתה תראה היקרך דברי אם לא באופן חד פעמי אני אביא להם כל כך הרבה עד אשר יצא מהפעם ויגעלו מבשר אתם רואים התרה מגלס איך מפסיקים תאוילד רוצה סיגריות שהוא מתחבה ולוקח סיגריות שהוא קטן בוא מותק תן לו מה זה אחד ככה בשירותים בוא שם קח אחד אחרי השני פ עד שהוא שתעל וזה וזה וזה או תן לו ישר סיגר מה אתה הולך על קטן תן לו סיגר וזהו ותגיד קח לה ראות ותעשה ככה והוא יתחיל להשתעל וזה ויגיד לו קח כח כה לא רוצה יותר לעולם הוא כבר לא השת כן הייתה לי בת שהה אוהבת שוקולדים וזה וזה וזה הלכתי יום אחד לחנות שוקולדים קניתי לה סלסלה מלאה כל השוקולדים והכל בפנים זה וזה קחי היום היא לא מסוגלת לגעת חסכוני פעם אחת אתה משקיע אחרת זה התחורה מלמדת עד אשר יצא להם מהאף ...

אלא זה היסוד מדוע באמת ברא הקדוש ברוך הוא תאוות בלי סוף למה נברא אדם שאם הוא אוהב כסף הוא לא ישבע כסף ואם יש לו מנה 100 הוא רוצה 200 כל זה בשביל התורה שהטבע הזה בשביל התורה כשאוה תורה לא ישמע תורה