נפטר זה לא מת.

הרב: קח את פרס, לדוגמה, עכשיו, תפשיט אותו עכשיו מהבגדים ומהגוף שלו, תשאיר את פרס הדמות אחרי מאה עשרים (120) שנה. כשתספר על פרס, מה תספר? הוא היה מדינאי, הוא היה כזה, הוא היה דמגוג, הוא ידע לדבר, הוא ידע לתקשר, הוא היה כזה. אתה תגיד מה תגיד, מה תגיד, שהוא היה שבעים (70) קילו, שהוא היה מטר שמונים (1.80)? מה תגיד? מה, מה, שהוא אכל הרבה?! מה, מה תגיד? אתה תתייחס לאדם שבו. למה תתייחס? אתה תתייחס לחלק הרוחני שבו. אדם זה החלק הרוחני. 

ש. כשתוגעים מישהו, אוקיי, לאדם שבו, מה זה קשור לעולם הבא? אז האדם שבו היה בעולם הזה. אני לא מבין איך זה קשור לעולם הבא. 

הרב: לא, כי האדם שבו נשאף. הנשמה היא נצחית. אתה רואה אותי עכשיו? 

ש. כן. 

הרב: אתה רואה אותי בעיניים או בנשמה? 

ש. אני מתאר לעצמי שבעיניים. 

הרב: בעיניים. אם אתה חלילה מת, ואני אפתח לך את העיניים. תראה אותי. 

ש. לא. 

הרב: מה חסר לך? הבנת? אתה רואה אותי בנשמה דרך העיניים, אבל הנשמה רואה לא העיניים. כשאתה שומע אותי, אתה שומע אותי דרך האוזניים, אבל לא האוזניים שומעות. דרך. כשהנשמה יוצאת, נשארים הכול. גם המוח נשאר, העיניים, האוזניים, הלב, הכול נמצא. הנשמה יצאה, אין חיים. יש נשמה, חזרה הנשמה, יש חיים. החיים זה אני. אני חי. אני חי, זה אני הנשמה. אני, זה האישיות שלי. אני נשאר לנצח. הבנת? 

ש. מה הבעיה? מה הבעיה להגיד שאני חי עכשיו? 

הרב: אני חי עכשיו. בטח שאני חי עכשיו. 

ש. אז למה אני צריך לחיות לנצח? אני חי עכשיו פשוט. 

הרב: אבל אתה חי עכשיו, ומה יקרה כשאתה תיפטר? מה זה תיפטר? מה זה תיפטר? מה זה נפטר? נפטר זה לא מת. אומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטר. נכון, אני התחלתי את ההרצאה ואמרתי לעילוי נשמת פלוני אלמוני, נכון? מה זה לעילוי נשמת? על ידי הזכויות של הערב הזה אני מעלה את הנשמה שלו למעלה, כי היא קיימת. הזכויות מצטברות אצלו. כמו שאני יכול להפקיד לחשבונך כסף, אני יכול להעביר אליך גם זכויות. אז אני עושה לעילוי נשמתו. מה זה נפטר? נפטר זה לא מת. אדם היה עובד בבנק דיסקונט, פיטרו אותו. הוא מת? הוא לא מת. הוא פשוט פוטר מהמקום. הוא נפטר, עזב. עזיבה. הנשמה עוזבת את הגוף. אתה נשאר. הגוף נשאר פה. הגוף גם עכשיו מת. אם אני נותן לך עכשיו סטירה, מי מרגיש, הלחי או הנשמה? 

ש. הלחי. 

הרב: הלחי, למה מת כשנותנים לו עם חמש קילו בראש הוא לא מרגיש? למה עוף כשנותנים לו עם הפטיש לשניצל הוא לא קופץ?! אין רוח חיים. כשאין רוח חיים, לא מרגיש. אין מי שירגיש. רק רוח החיים מרגישה. אם אין רוח חיים, לא מרגיש. טרקטור יעבור על הגופה - אתה לא מרגיש. אין בן-אדם פה, יש רק הגוף. הגוף נגוף. הגוף הזה הוא מת. גם כרגע הוא מת. אתה ראית תיאטרון בובות? מכניסים את האצבעות לבובה ועושים ככה. מה ילדים חושבים? שהבובה היא זזה. אבל אדם משכיל מבין שזה לא הבובה. מוציא הבן-אדם את האצבעות, מה זה בובה? זה חתיכת בד ששוכבת על הכיסא, על השולחן. אתה זה בובה עכשיו, הגוף שלך זה בובה. בפנים יש נשמה, הנשמה מניעה אותך. ברגע שהיא תצא אתה נופל כמו בטטה. זהו. אתה גם עכשיו כזה. מה שמניע אותך זה רוח חיים שלך. אין לך אותה? אין אתה. אתה זה נשמה. הבנת? כמו שהבגד שלי זז עכשיו, זה לא הוא זז. אני מזיז אותו. מי זה אני? אני זה הנשמה. אני גם מזיז את הידיים שלי. אם הנשמה תצא, שום דבר לא יזוז, הכול ייפול. הבגד והבשר זה בדיוק אותו דבר. זה דומם שזז כרגע בזכות הנשמה שנמצאת בפנים, רוח האלוקים. זה מה שכתוב בפרשת בראשית "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז) זה הנשמה. איך קוראים לך? 

ש. מתניה. 

הרב: מתניה, זה הנשמה. הגוף נגוף. זה לא מתניה, זה הגוף של מתניה. מתניה זה הנשמה. הבנת? לכן אתה מוכרח לחיות לנצח. וכיוון שאתה הולך לדרך ארוכה, אתה צריך להצטייד בצידה לדרך. מי שיוצא למדבר או לים צריך להכין צידה לדרך. וכיוון שאתה הולך לנצח, אתה לא יכול לבוא עם שקית אוכל. אז אתה צריך להתכונן מתוק, צריך ללמוד מהם החוקים והמשפטים שתעשה אותם כאן כדי שתזכה.