בלי תפילה לא מקבלים - חלק ס''ה - כוחה של תפילה בעת שאדם נתון בסכנת חיים

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

רפואה שלמה בכל האיברים והגידים לאוריה בן מירי ורפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה אמן אמן אמן

נציב יום לטובת כל החטופים

שיחזרו בריאים ושלמים במהרה

ובעיקר התינוקות של משפחת ביבס אמן אמן אמן בלחש

אמן אמן

בלי תפילה לא מקבלים כלום חלק ס.ה.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה

מאות בני ישיבת מיר

ששהו בגלות בשנגהאי

ספונים בעולמה של תורה בעת

שראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ

היה טרוד בעול החזקתם

הוא שימש כמייצג הישיבה מול השלטון היפני

ולכן

היה נתון תמיד במעקב הדוק

ומתמיד של הבולשת היפנית

שלא הבינו איך מתקיימים מאות בחורים

מבלי לעסוק בשום מלאכה

ברור היה להם

שהם משיגים סיוע חיצוני

אבל אוי ואבוי

למנהיגי הישיבה אם היו מגלים היפנים

כי מדובר

ברבבות של דולרים אמריקאים שנשלחו בדרכים עקלקלות

מאמריקה

ומוועד ידידים

שמושבו שם.

חשוב לזכור

שבתקופה ההיא נלחמה יפן מול ארצות הברית

מלחמה עקובה מדם

המטבע האמריקאי המוקצה מחמת מיאוס

המסחר בו נחשב עבירה חמורה וסיוע לאויב

אבל מקור הכנסה יחיד

זה היה מאמריקה

רבי חיים שמואלביץ זכר צדיק לברכה לסכן עצמו פעם אחר פעם בתחבולות ובתחכום

להעביר את הכסף ליעד

את התקשורת עם המוסדות שתמכו

הוא ניהל בעזרת קודים וצפנים חשאיים שהורכבו ממונחים הלקתיים

וממראה מקומות, מגימטריהות,

מכינויים שונים ושונים שהושתלו בכישרון רב.

כל זה היה באמצעות רשת הדואר בטלגרף.

התקשורת התבצעה דרך

ארצות ניטרליות כגון אורוגוואי,

שוודיה, שווייץ לכיוון ארצות הברית וחזור.

מובן,

אנשי הבולשת סרקו בקפידה כל מילה ומילה

בתקווה למצוא תשובות לשאלות שהעיקו עליהן

אלא שהעלו חרס.

למרות הסכנה,

פעילותו של הרב חיים שמואליץ נמשכה ללא הרף.

אבל תמיד היה את החשש

מהרגע שיצליחו לחשוף את הסוד.

הרחמים זה לא היה הצד החזק של היפנים.

תעיד על זה העובדה,

באותה תקופה כל אזרח יפני נתקף בפיק ברכיים

ששמע את השם של הג'נדרמריה,

הבולשת היפנית הידועה לשמצה.

סיפורים מסמרי שיער נפוצו

על סופם המר בנמהר

של אלה שנכלאו במרתפי הבולשת.

עובדה זו גרמה לכך

שבאותם ימים לא רצה אזרח יפני שום קשר,

גם לא עקיף,

שעלול לעורר את חמת אנשי הבולשת.

הרב חיים

טרח

למצוא בנק

שיהיה מוכן

לבצע עבורו את ההעברות המסוכנות.

לאחר מאמצים רבים

קיבל הסכמה מאחד ממנהלי הבנקים בגדר נס ממש.

לא אחת קראו לו למשרדי הבולשת.

והיה צריך להשיב לשאלות המפקד

ששמו היה גויה,

טיפוס אכזר ערמומי.

כלפי החוץ

הפגין חברות.

מאחורי הגב עשה הכל

לגרום למחידה

שאחרי ייפול הרב כפרי בשל.

בדרך כלל הצליח

הרב חיים לחמוק בדרך זו או אחרת מהשאלות הנוקבות של המפקד.

באחד הבקרים נדמה שחלה תפנית לרעה ביחסים המורכבים

ששררו ביניהם.

זאת לאחר שהצליח להניח ידיו על מסמכים מפלילים

שבהם תוארו כמעט במפורש

העברות כספים

שבוצעו למען הישיבה.

הרב הובהל למרתפי המשטרה היפנית.

הוא ידע שהפעם זה יכול להיגמר בעונש משמעותי וסכנת חיים ממש.

השפתיים מלמלו כבר את הביטוי.

העיניים נשואות למרום בתפילה שהבורא יתברך ישים בפיו

את המילים הנכונות

וייתן חינו בעיני החוקרים.

ביקש רבי חיים,

ריבונו של עולם,

לא נולדתי כמנהל ישיבה

ואינני רוצה חלילה למות כמנהל ישיבה.

מבקש אני ממך שתעניק לי עוד שנות חיים רבות

שארביץ תורה כמסעת נפשי.

שנים רבות

לאחר מכן, בעת שמחת נישואי ביתו הצעירה,

סיפר מעט מקורות של אותו יום קשה במרתף החקירות

שהוא מגלה טפח

ומכסה טפחיים.

ידעתי היטב מה שאיפתם של החוקרים.

מזה תקופה הם ניסו להתחקות איך 350 בחורים

שתחת חסותי

יכולים לכלכל את חייהם

מבלי מקורות.

ועכשיו מצאו עילה לחשדות.

לא פעם הזהירו אותי ידידים

ממרתפי הבולשת לא חוזרים בחיים

מכיוון שידעתי

בשעה שאדם נתון בסכנת חיים

ובפחד מוות הוא יכול לבוא בבקשה לבורא יתברך יותר מתמיד.

החלטתי לנצל את השעות הללו

לשאת תפילה נרגשת מעומק ליבי וכך ביקשתי.

ריבונו של עולם,

אם בחרת בי לקורבן כפרה,

הרי אני הולך בשמחה.

אך אם רצונך להותירני בחיים,

איני מבקש ממך

כאשר אזכה להגיע סוף סוף עם בני ישיבה אל המנוחה והנחלה,

לא אצטרך יותר להתעסק בענייני כספים,

אלא אוכל לשבת לשקוד על תלמודי ללא מפריע.

ועוד אבקש

שאזכה לבנים ולחתנים תלמידי חכמים.

אני לא יכול לספר את הניסים הגלויים שזכיתי לראות באותו יום,

אך אוכל לומר

כי רק בחסדי שמיים יצאתי מהחקירה הצולבת בחיים,

וכל הבקשות שביקשתי התקבלו אחת לאחת.

ברוך השם, נפטרתי מהעול הכספי מיד בהגיעי לארץ,

זכיתי לבנים תלמידי חכמים,

והערב זוכה אני לראות אף את בתי הצעירה נישאת

לתלמיד חכם אמיתי.

תפילה בשעת צרה

יכולים לבקש מה שרוצים.

מה שהוא ביקש באותה שעה,

אך הראשונים מתקיים.

באחד הימים התפרץ לביתו של רבי משה שמואל שפירא,

זכר צדיק לברכה, תלמיד ותיק

עם פנים חיוורות

המעידות על משהו נורא שהתרחש.

כולו מלא עצב ויגון.

רבנו, פרץ התלמיד בבקיס סועל,

בננו התינוק בסכנת חיים,

הרופאים נואשו,

לא נותנים סיכוי,

התינוק גוסס למוות.

כל הנוכחים,

עיניהם מלאו דמעות.

מי יכול לראות

את פניו של אבא שתינוקו גוסס?

נטל רבנו את המעיל,

חבש את הכובע,

והחיש צעדיו להיכל הישיבה הקדושה.

סגולה מקובלת היא להתפלל בכוונה קדושה.

עולה אל מול ארון הקודש הפתוח.

כך אמר למלווים שהצטרפו אליו.

הסיטו את הפרוכת,

פתחו את ארון הקודש,

ונשאו תפילה,

אולי יחוס השם,

אולי ירחם.

הבכיות בהיכל היו נוראיות.

הרב געם בבכי נורא.

כל הקהל השתתף.

ילד יהודי טהור,

לא טעם טעם חטא, נוטה למות.

מצבו איום ונורא.

איך אפשר להחריש ברגעים כאלה?

הרב שקוע כולו בתפילה,

עומד בהכנעה ובדבקות אל מול ארון הקודש הפתוח.

נושא תפילה מעומק ליבו הטהור.

הוא לא מכיר את התינוק,

אולם את האבא הוא מכיר.

תלמידו,

מי שכבר הימים,

תלמיד חכם, מרביץ תורה,

זכויות רבות יש לאבי הבן.

עמל בתורה יומם וליל.

זכות התורה שלו ודאי תעמול לבנו החולה והוא יבריא ויקוב מכל יום.

התפילות בקעו ריקעים.

התלמידים עמדו בתפילה בבכי גדול

ופנו לאב הרחמים.

מקורביו של הרב

שעמדו בסמוך שמעו שהוא אומר

ריבונו של עולם.

הפסוק באיוב אומר

אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני א'

להגיד לאדם יושרו

ויחוננו

ויאמר

פדעהו מרדת שחת

מצאתי כופר.

אמרו חכמים

זיכרונם לברכה ואפילו תשע מאות תשעים ותשעה מלמדים עליו חובה

ואחד מלמד עליו זכות ניצול.

כלומר די בזכות אחת

להכריע תשע מאות תשעים ותשע חובות

להצילו מן הדין.

וחכמים אמרו חידוש גדול

מידה טובה מרובה.

ובכן

תלמיד חכם זה שבנו הפעוט חולה אנוש בסכנת חיים

הלוא זכות גדולה יש לו

של עמל והגיעה מופלגת בתורה

והזכות הזו כדאית להציל את בנו מרדת שחת.

לאחר הדברים הנרגשים

יש לפני התיבה שמול ארון הקודש הפתוח

ועם בני הישיבה שפכו כמיים ליבם בתפילות קורעות לב

באמירת מזמורי תהילים לרפואת התינוק החולה.

התפילות יצאו מנהמת הלב

נהיות מצר

עם אח בצרה

ואכן בקעה רקיעים

ולפליאת הרופאים

חל שיפור מפתיע במצבו של התינוק

באורח נס

החל להתחזק

כעבור ימים ספורים עברי

מבלי הסבר רפואי.

אפילו להגיד שזה נס רפואי אם לא היו מסוגלים.

תפילה נרגשת זו

הותירה רושם בל יימחה על לבבות הבחורים.

לא בכל יום רואים מחזה כזה.

איך נושאים בכאב ובצער של כל יחיד ויחיד.

מאוחר יותר

הוא אמר למקורביו

כי כך הוא קיבל מריבותיו

מסורת מבית אבותיו הקדושים לבית וולוז'ין,

מהגאון רבי רפאל שפירא מוולוז'ין

ולמעלה בקודש עד רבי חיים מוולוז'ין.

כאשר מתרגשת צרה גדולה,

פותחים את ארון הקודש

ושופכים שיח לפני אדון התפילות,

והתפילות היו מתקבלות.

בפתיחת ארון הקודש יש סגולה גדולה לקבלת התפילות.

פעמים רבות ראו התלמידים

שהוא שופך דמעות כמיים מול ארון הקודש,

נוכח פני השם.

וכך קיבלתי מריבותיי, חזר ואמר.

כך נהגו עוד מימי הנציב.

מסורת בוולוז'ין.

תפילות מול ארון הקודש הפתוח פועלות גדולות ונצורות.

סיפרתי בעבר פעם אחת

שבתחילת התשובה חיפשתי כל מיני אנשים שיש להם

רוח הקודש, כוחות,

דברים כאלה.

גיליתי הרבה שקרנים,

רמאים ונוכלים.

אבל באחד המקרים הגעתי למישהו בירושלים

ואמרתי לו שאלות ככה, מה, מו.

אז הוא אמר לי

תפתח את ארון הקודש

וישלח עזריך מקודש.

שמה תמיד תקבל עזרה.

לא צריך לשאול כלום, לא צריך לדבר עם אף אחד.

יש לך את הבורא עולה,

שכינה שורה בבית מקדש מעט,

תפתח את ההיכן, ישלח עזריך מקודש.

זה היה בחור רציני, כמו שאומרים. הוא בחור מבוגר.

זה מה שכתוב פה.

קבלה בבית וולוז'ין,

פותחים את ההיכל בעת צרה ומבקשים מהבורא יתברך.

היה זה כאשר חלתה אשתו של הנציב ונטטה למות.

המצב היה קשה,

קשה ביותר.

טובי המומחים נואשו.

נואשו.

איש לא ידע להשית מזור למחלתה.

כולם ניבאו שחורות.

בניסיון

של הרגעים האחרונים,

הזמינו את אחד מטובי המומחים בעיר.

שמו מפורסם בכל העולם.

הגיע,

בחן,

שמע חרחורים,

קבע חד משמעית

לרבנית לא נותר זמן רב לחיות.

בעוד שבוע תיאסף אל אבותיה.

היא גוססת.

חולה ומסוכנת.

אין לי מה להציע.

הצער היה גדול.

הכאב מוחשי.

תלמידי הנציב

לא יכלו לראות אותו בצערו.

אבל הנציב לא אמר נואש.

נכנס להיכל הישיבה,

פתח את ארון הקודש,

ותפילות קורעות לב הבקיע שערי שמיים.

כאשר כל בני הישיבה נושאים יחד עמו תפילה וזעקה לרפואתה של הרבנית.

התפילות שנאמרו בכוונה נוראה בקעו רקעים וקרעו את רוע הגזירה.

באורח פלא,

החלה הרבנית

להראות סימני התאוששות,

ועד מהרה חזרה להכרה.

הבריאה,

התחזקה,

קמה על רגליה,

חזרה להיות כאחד האדם.

אחרי המקרה הזה היא עוד חייתה עשרות שנים.

חלפו עשרים וחמש שנה

מאותו יום מר

במסובב הסיבות

זימן שהרבנית תפגוש את הרופא הדגול והמפורסם.

הרופא שקצב לה שבוע ימים בלבד

פוגש אותה אחרי 25 שנה והפנים שלו אדמו.

הוא לא האמין

האם זו הרבנית שגססה ונטתה למות לפני חצי יובל?

זו האישה שבמאמר פיב לא נטל לה יותר משבוע?

הרבנית

לא נבוכה כלל וכלל.

היא ידעה מי נותן חיים, מי קוצב וחותך חיים לכל חי.

רק רופא כל בשר הוא מפליל לעשות.

הוא הרופא הנאמן.

הוא הרופא הרחמן.

הוא קוצב מתי אדם ימות.

וכוח לימוד התורה, בזכות התפילות

שנשאו בעבורה כל בני הישיבה הקדושה בוולוז'ין,

התבטלה גזירה שריחפה ראשה,

התחזקה וחזרה לאיתנה.

בדיוק אותו דבר היה עם הרבנית

שממש

אפילו מכשירי החמצן

לא הועילו.

אין חמצן, הריאות לא עובדות.

וכולם נאספו ונרתמו בשביל

שהיא תירפא.

עד היום יש עוד שיעורים שממשיכים מכוח האנרציה,

כמו שאומרים,

וברוך השם היה פלא פלאות.

הם התכוונו כשהגיעה לבית החולים כבר להכניס אותה להנשמה, שאתם יודעים מה קורה אחרי ההנשמה שעשו בזמן הקורונה.

אבל היא בערב כבר התחילה להתאושש לבד ולא הצטרכה

את ההנשמה לגמרי,

ועם אקמו חם

הצליחו ככה לשפר, ותוך

ימים ספורים היא חזרה הביתה.

לא יאומן כי יסופר. זה ממש ממוות לחיים.

ממש.

אבל זה רבים רבים רבים. עשינו שתי סעודות עוד היה.

היו מאות אנשים כל פעם, שאנשים עשו דברים, צומות בשלושה ימים,

בתעניות, ולימודים, ושיעורים, ותרומות, ומה לא עשו?

השתבח הבורא, הקדוש ברוך הוא.

אין רחום בחנות.

את הסיפור הזה היה מספר הנציב בהזדמנויות רבות.

כל פעם שהיה רואה, לא, לא הנציב.

הרב שפירא, כל זמן שהיה רואה כי כלו כל הקיצין

היה מפיח רוח

והתעוררות בנפשות וזורע תקוות.

לתפילה יש כוח רע ועצום

והיא בוקעת רקעים

בעל אחת כמה וכמה תפילות הנאמרות מול ארון הקודש הפתוח.

בעבר סיפרתי פעמיים או שלוש

שבבית כנסת התום

בשכונת שבזי

שהייתי מתפלל שם עשרות שנים

היה היכל

ובצד של ההיכל עשו חור

ונשים היו נכנסות מהצד היה להם שם מסדרון קטן

והיו יכולות להיכנס

להכניס את היד דרך החור לגעת בספר תורה ולהתפלל

לא ראיתי בשום מקום עוד את הפטנט הזה

במקום לחפש את הגבאי כל פעם ולפתוח ובזמן שאין ולטרטר אותו

הן באות מהצד מכניסות היד נובעות בספר תורה

וממלמלות את תפילותיהן והולכות הביתה

והיה שם גם

מקום להדלקת נרות נשמה וכולי וכולי

מדהים

גדול כוחה של תפילה מתוך ביטחון

כשיהודי מצליח לשמוח מרוב ביטחון בשם

עוד בטרם הוא ראה שתפילותיו נענו

הוא מביא בזה את הישועה ואת הברכה על ראשו

בשנת תשסט

הייתה בצורת בארץ

החקלאים הרגישו את זה היטב

לחץ מפני העתיד הלא נודע כענן מעליהם

בבית אחת המשפחות

בתלמי אליהו בדרום הארץ

ישבו לסעודת שבת בלב שבור

והעצב כמעט והשתלט על הסעודה ופגע בשמחת השבת

והתנער אבי המשפחה ואמר

יש לנו אב רחמן בשמיים

הוא ראה

והוא יודע כמה עבדנו קשה לזרוע ולטעת את השדות

הוא מכיר צפונות ליבנו

הוא יודע שאנחנו בוטחים בו בחסדיו

לא ניתן לייאוש

ולעצב להשתלט על שולחן השבת,

ושבת צריך לשמוח.

עלינו להרגיש כי מלאכתנו עשויה,

אז ננסה לחוש

כאילו ירד כבר הגשם,

והכל פרח

והאנצו הניצנים.

זה הזרים כוחות בכולם,

והחלו להשאיר זמירות שבת

עמקת ששביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך,

מתוך ביטחון

שבעזרת השם

יהיו שבעים מטובו של השם הקדוש,

ממפתח גשמים המצוי בידו,

והכל יהיה בסדר בעזרת השם.

מרוב התלהבות

יצאו בריקוד

מסביב לשולחן, בלי להגביה את הרגליים.

וראה זה פלא,

באותו לילה הקדוש ברוך הוא פתח את ארובות השמיים,

גשם עז ניתח ארצה,

הרטיב את שבילי המושב,

והשדות שתו לרוויה.

ההורים המאושרים

עברו מחדר לחדר באמצע הלילה

וקראו ילדים, ילדים,

השם שמע לתפילה שלנו,

הוא ראה את השמחה והביטחון

והנה יורד גשם בחוץ.

תחילה פקחו עיניים מבולבלות.

אחרי כן החלו לקפוץ בשמחה ולהעיף כרים לגובה,

יורד גשם, יורד גשם.

ארון הממתקים נפתח לרגל האירוע.

כל ילד קיבל שקית ממתקים,

כל זה כדי שתשמחו ותאמרו לה' תודה

על המתנה הנפלאה שנתן לנו כעת.

רק לפנות בוקר

שכחה התרגשות בבית.

הילדים נרדפו בחזרה.

הגדולים יצאו לתפילת שחרית.

בשבילי המושב זרמו מים בששון.

היה עליהם לפסוע בזהירות

לא לדרוך בשלוליות העמוקות.

המושב לבש חג.

התפילה בבית הכנסת בהתלהבות,

בשמחה ובטוב לבב.

זה היה אחד השיעורים החזקים באמונה שיכולים הורים להעניק לילדיהם.

זה שיעור שנחקק בעצמותיהם.

עד היום הם מזכירים זאת.

אבא, אתה זוכר איך רקדנו?

אתה זוכר איך שמחנו על הממתקים?

והכי חשוב, אתה זוכר איך שמע השם אותנו

הילדים הקטנים ממושב תלמי אליהו.

אדם צריך לדעת, יש למי לפנות.

גם כשנתקלים בבעיה או זקוקים לישועה,

יכולים לפתוח בשם,

להתפלל ולהאמין כאילו כבר ירד הגשם.

למה לדאוג?

תרגיש כאילו בא הישועה.

למדנו על זה שהורים רבים,

אבל צריך ליישם את זה, צריך להרגיל את זה,

ותמיד לשיר.

הכל ידוך והכל ישבחוך,

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדושך השם.

הכל ידוך והכל ישבחוך,

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדושך השם.

הכל ידוך והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו אין קדושך השם.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם. אתם מבינים מה זה אומר?

שכל השגרירים

שקיבלו על עצמם להתרים אם הם ישירו כל הזמן הכל ידוך כאילו הם כבר עשו את כל מה שהם צריכים לעשות

הם יעשו ביותר והמלאכה הייתה דיים והותר כמו שהיה במשכן.

אנחנו הולכים לבנות משכן קטן

בית מקדש מעט שהוא יהיה גדול לא קטן

אבל ביחס למשכן ביחס לבית המקדש

זה נקרא קטן

אבל הקטן הזה הולך לשנות העולם

תדעו לכם אנחנו רציניים

אנחנו רוצים להשלים את המשימה

הרי אני מכוון

לקיים מצוות חכמים בשמחה,

בזריזות,

דאורייתא

גומל נפשו יש חסד, דאורייתא

כבד את אביך ואת אמך, דאורייתא

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש

ששפתותיו יהיו דוממות תמיד בקבר

ריבי חנניה בן עקשיהו מ...