החשיבות בהקמת מוסדות על טהרת הקודש!

- - - לא מוגה! - - - 

אני יצאתי לרחובות,

פעם ראשונה שאני נמצא בעיר,

ואני לא רגיל לראות, כמו שאומרים, את כל החורבן שיש ברחוב פה.

אני יודע קצת על הדור הקודם, שהיו יותר צדיקים.

ופתאום לראות ככה,

יש הרבה פעמים שיוצאים ונחלשים, אבל פה יש לי הזדמנות להתחזק בעצמי ולהזכיר,

דבר ראשון,

שיש הרבה ערים,

והרבה אזורים מלאים בתורה ובמצוות,

ובמתחזקים,

ובאנשים שמשתדלים להיות בדלים מכל הטומאה שבחוץ.

איפה אתה גר?

בית שמש.

איפה? שם?

חפציבה.

הילדים שלי לומדים ביידיש, ברוך השם.

ושכולם חרדים שם?

כן, ברוך השם, יש שם שכונות,

שכונות. עכשיו השכונות הן מתחלקות בין... אז אתה יכול לצאת לרחוב, אתה אומר.

אפשר לצאת גם במקומות הכי גרועים,

אבל זה משפיע, זה הבעיה.

אז כשזה משפיע אני צריך לחזור עוד הפעם ועוד הפעם, ש... אז אולי תסביר מה כואב לך פה בעיר, לא הבנתי. פה מה שכאב לי, שאני רואה את כל ה... סליחה, את כל התימנים,

שבעצם הם שדודים, סליחה, שדדו להם את הנשמה פשוט,

במקום שהם יהיו מלאים בתורה ובמצוות כמו הסבות שלהם,

שיש מי שיודע מי הסבות שלו,

אבל לנו, אני, לא יודע בכלל, אין לי שום מושגים חוץ מסיפורים ודמויות בודדות.

ברור שיש לנו זכות של הדורות הקודמים שאולי קצת יקום משהו,

אבל המצב, כמו שאומרים,

אמור להיות הרבה יותר. איך ראית שהם שדודים?

אני רואה סבות, סליחה.

איך הסבא נראה והכוון? אני רואה סבות שנראים עם פרצוף של גוי, סליחה, עם תלבושת של גוי,

מדברים גם כמו גוי.

איך הספקת עד שהגעת לפה כבר לראות את כל הסבות? מה זה? איך הספקתי?

כן.

אני,

קודם כל, אני אולי קצת, אני לא יודע איך אני בכלל במצב הזה בכלל, אני לא יודע. איך אתה, מה בהרצאה? איך אני במצב,

איך בכלל יש לי פאות, ברוך השם.

זה בישיבה הורידו לי, אבל זה עוד נושא.

אבל בקיצור, יש פרויקטים לעקור את הכול,

וזה לא מפחדים מזה,

וזה מה שאני אומר. וברוך השם,

לא אלמן ישראל, ויש קהילות שלמות.

עכשיו אני רוצה לדבר על הקהילה, כפז.

אז ברחובות האפשרויות, מה העניין? לא, הוא הגיע עכשיו, רק היום לפעם הראשונה שהוא יצא מהבית. רחוב עוד כואב לי, כי אני תימני.

ויש פה רחוב על שמי, לא משנה, לא לפרט עכשיו. תשמעו רגע, רגע, קצת סבלנות, רגע. יש פה רחוב על שמי.

הרב מכיר פה את הרחוב על שמי, לא צריך לפרט?

נו, לא חשוב, נו.

יש רחוב על שמי, ברוך השם, פה.

נו.

אבל כואב לי שיש תימנים,

יהודים מהדור הקודם, שמחוברים אלפיים שנה אחורה.

אלפיים שנה אחורה,

אשכנזים לא ככה, הספרדים גם לא ככה, עברו מגלויות לגלויות. אלפיים שנה במקום אחד,

ועוקרים את הכול,

עוקרים את זה עם השורשים,

וצריך לשמור על זה, וזה כואב. אז כשזה כואב צריך לחזור עוד פעם ועוד פעם, למרות שאין שום דבר שלם כמעט.

עכשיו בקהילה פה, ברוך השם, מקימים.

אני רוצה להגיד לכולם,

חייבים לתמוך בזה. כשמקימים, פותחים תלמוד תורה, אני מכיר בבית-שמש בשכונה שלנו,

פתחו תלמוד תורה, בית-חינוך לבנות,

מתחילים להקים דור. זה לא פשוט, זה כספים,

הרב לא לוקח כסף, תקציבים מהמדינה. זה לא פשוט, זה בכלל לא פשוט.

זה המון כסף, המון המון כסף, אני יודע קצת.

המון כסף, זה המון השקעה.

ההדרכות הם לא מקבלים בחוץ,

מכל מיני מכונים כאלה ואחרים.

זה צריך לעשות את הכול בפנים. מצד שמאל שלך יושב יהודי בשם ירימי. כן. הוא כבר עושה לנו את כל החשמל, גמר הכול בחינם.

או, זו הזדמנות.

זו הזדמנות שכל מי שרואה עכשיו,

גם מחוץ לארץ, יכול לבוא.

אני זוכר שבנו את הבית-כנסת, הגיעו כמויות אנשים להתנדב בחשמל,

במיזוג.

בכול, בכול. בהכול מגיעים להתנדב.

לא צריך אפילו לתאם.

להגיע בשעות העבודה. עובדים יום ולילה כמעט.

להגיע, פשוט להגיע. אני, זה המקצוע שלי. אני תורם שעתיים, חמש שעות.

מה הבעיה? זה לא מסובך.

אני אישית, ברוך השם, אני זוכר את ההב סוחב, עגלה,

עגלה, הלוך חזור עם בלטות,

מפרק בלטות מהרצפה, שם.

מפרק ושם. מפרק ושם.

צריך להושיט ידיים. מה אני יכול לתת?

מה אני יכול לתת?

אני, יותר קשה לי קצת בכסף.

אני יכול, ברוך השם, לעשות מאמץ, אז אני אעשה מאמץ.

אבל לא רק כסף זה המדד.

גם טלפון, גם לשלוח כמה מילים לרב שחמות.

לתת, לתת, לתת, להיות שם.