טוב ורע מעורבים יחדיו במעשי האדם | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת משה, בן לאה, מנוחתו עדן,

חזרה בתשובה לכל המשפחה, נזי, בת, חווה, לילי וחדנה, בנות נזי, חזרה בתשובה שלמה.

אמן.

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

אמר רבי יהושע בן לוי,

מה ידכתי וזאת התורה אשר שם משה?

זכה, נעשית לו, שם חיים?

לא זכה, נעשית לו, שם מיתה.

זאת התורה אשר שם משה, שם, או שם חיים או שם מיתה.

אם זכה,

שם חיים, לא זכה,

שם מיתה.

האדם מורכב מנפש,

חלק אלוה ממעל,

וחומר מחלק שפל מאוד ורע בתכלית.

אחר חטא האדם הראשון נתערב הטוב והרע.

ולכן האדם מורכב בדרך כלל מטוב ורע.

ובכן, צריך לדעת כי כל מעשה של אדם

הוא תולדותיו.

ואין בפרט אלא מה שבכלל,

וכאשר הכלל מאורע מטוב ורע, כן הפרט.

היות והאדם כבר נהיה מורכב מטוב ורע,

שזה הכלל,

אז כל מעשה פרטי שהוא יעשה גם יהיה מורכב מטוב ורע.

אין דבר שאדם עושה,

מדבר, חושב, שאין בו טוב ורע.

בכל פעולה יש טוב ורע.

כמו שאומר הרמב״ן, זיכרונו לברכה, בשער הקדושה,

על חיבור אדם עם אשתו.

כשהם

מפשיטים עצמם מן התאוות

ומכוונים לשם שמיים,

רק לשם שמיים נקראים קדושים.

פעולתם טובה מאוד לאין קץ ומושכים נשמות קדושות.

וכשהוא להפך,

רק תאוות.

צדק החכם באומרו כי חרפה להם

ואין ביניהם עם הבהמות שום יתרון.

וכן בכל פעולה ופעולה יש בה טוב ורע

והיא מעורבת בהם, בטוב וברע, כל פעולה.

גם בעסק התורה.

אם אדם לומד בכוונה ראויה, יעלה לשמיים שיאו.

ואם מתכוון בהנאת עצמו,

ירד מטה-מטה,

ונוח לו שלא יצא לאוויר העולם ולא למד תורה.

ומה נחמד העניין בפירוש החסיד יעבץ

על המשנה באבות, פרק ו',

על עניין ומרחקתו מן החטא.

אדם שלומד תורה לשם שמיים אומר רבי מאיר,

ומרחקתו מן החטא.

התורה מרחיקה אותו מן החטא.

ואמר שם יעבץ,

כי אולי לזה רמז שלמה המלך עליו השלום

במזמור אשת חין.

גמלת הוא טוב ולא רע.

יש אומרים שהוא אמר את זה על התורה, יש אומרים על אמו.

דמנדה אמר שזה על התורה,

אז התורה גמלת הוא טוב ולא רע.

היות וכל דבר הוא גם טוב ורע,

אבל אם הוא לומד תורה לשמה,

אז היא

מרחקתו

מן החטא.

אז אם היא מרחקת אותו מן החטא,

הוא אומר, אולי זה מה שהתכוון שלמה המלך שאמר,

גמלת הוא

טוב ולא רע. זאת אומרת, זו תורה שיש בה רק טוב ואין בה רע,

כי אין שם שמיים.

כי תגמלהו לה טוב מהפעולה ולא מהרע מהפעולה. אמרנו שבכל פעולה יש טוב ורע,

אבל היא תגמל לו התורה רק את הטוב שבה,

ולא את הרע.

וכן, בכל פעולה יש בה התערבות מטוב ורע.

אין פעולה שאין בה טוב ורע.

לכן אמרו חכמים, זכה,

נעשית לה תורה סם חיים.

לא זכה,

נעשית לה סם המוות.

מה זה זכיה? מה זה פיס?

זכה?

אלא, כמו שפירש רבנו חיים מוולוז'ין,

זכרונו לחיי העולם הבא, זכה מלשון זיכוך.

אם זיכך את עצמו,

שם חיים.

אם לא זיכך את עצמו, שם המוות.

בידוע עניין אלישע בן אבויה,

שהיה שם תערובות

של רע, כידוע,

מנו חכמים,

חמש-שש סיבות

למה הוא הגיע לזה,

ולא הועיל כל תורתו אשר למד,

אפילו שהוא היה ריבו של רבי מאיר בעל הנס.

ונמשך כל תורתו לצד של הרע.

וכן, בכל פעולות האדם

ממוזג טוב ורע.

בכל דיבור ודיבור,

ואפילו בכל מחשבה,

כולם ממוזגים מטוב ורע.

ונתבונן במעשה הדיבור

של מרים הנביאה.

כל כוונתה הייתה לטובה,

לתקן את אחיה, משה, שפרש מאשתו.

וגם הדיבור שהיא דיברה היה טוב לטובת משה רבנו.

ולכן, באשר אין דבר שאין בו מטוב ורע,

ואפילו שלא הייתה לה שום כוונה רעה, אחותו הגדולה.

אכן, הדיבור לא נתקדש כל כך לפי ערכה.

ונקרא, זה מעשה רע,

עד שהתורה קראה זאת לשון הרע.

אז אפילו אצל אנשים גדולים וקדושים אתם רואים שיש פה תערובת,

ולפעמים יש נטייה. או שזה מתהפך לגמרי לרע,

או שנשאר שמץ רע.

וכן, בכל נדנוד עפעף

ובכל מעשה ידיו, אין דבר בלא תערובת טוב ורע.

וזהו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

בעירובין יג,

נוח לאדם שלא נברא.

אבל עכשיו שנברא,

נברא, מה נעשה?

אז מה יעשה עכשיו שלא יהיה טוב ורע?

יפשפש במעשיו.

זאת אומרת, כל מעשה ומעשה

מוכרח לפשפש ולברר רק את הטוב מהרע.

וזהו שנאמר, קדש עצמך במותר לך.

ואז תדע על הבטח כי הדבר נקי בלי תערובות כלל וכלל. אבל אם אדם חי בלי חשבונות, בלי בדיקה, בלי בירור,

אז פירושו של דבר שוודאי הוא נכשל. ככה אומר המסילת ישרים, יפשפש וימשמש.

יפשפש,

וכמו אדם

שבוחר בדים,

אז בהתחלה הוא ממיין.

הוא אומר, זה לא טוב, זה כן טוב, זה לא טוב. ממיין, מפשפש.

ואז הוא שם בצד את הבדים שהוא בחר שנראים לו טובים.

אחר כך הוא ממשמש

לבדוק את איכותם של הבדים.

אז ככה אדם צריך להיות. קודם כל, למיין,

זה לא טוב, זה כן טוב, זה לא טוב, זה כן טוב.

אחר כך שהוא בוחר בדברים הטובים, במעשים הטובים, במחשבות הטובות,

אחר כך יימשמש עד כמה זה טוב,

עד כמה זה טוב.

זאת אומרת, כל מעשה ומעשה,

כל לימוד ולימוד, כל מחשבה, כל דיבור,

צריך גם לפשפש,

למיין קודם.

זה לא בא בחשבון לדבר, זה לא בא בחשבון לעשות.

ואחר כך, כשכבר מחליטים על חלק מהדברים שהם טובים,

למשמש שיצאו זכים.

אם זכה,

שם חיים,

לא זכה,

שמה מוות.

אז זאת אומרת, הכל תלוי בהתבוננות.

אם אדם מתבונן במעשיו,

אנשים שהולכים

ולא עושים שום מחשבה והתבוננות על מעשיהם, ואין להם ביקורת עצמית,

אז ודאי שכל מעשה הם מורכבים מטוב ורע, כי ככה זה כל אדם.

כל אדם מורכב מטוב ורע.

טוב זה הנשמה, רע זה הגוף,

וכל המעשים הם מורכבים מטוב ורע.

אז ממילא גם אם אתה רוצה לעשות טוב, יש בו רע.

אתה צריך לברור,

אתה צריך לפשפש ואתה צריך למשמש.

ואז אם זה חד,

שם חיים.

אום רחקתו מן החטא,

וגמלתו טוב ולא רע.

רבי חנין יאמר לך כמו שאומר,

עושה הקדוש ברוך הוא עושה קדוש ישראל,

דפיקו אחר בלום תורו ומשוות,

שנאמר אלוהינו וסלמאן צדגו,

יגדיל תורו ויאדיר.