מהי שמחת החג? | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 21.04.2019, שעה: 08:43
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nעיני.
נציב יום
שנזכה לשמחת החג באמת.
אמן.
תנא רבנן.
חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל,
שנאמר,
ושמחת בחגיך.
במה משמחם?
רבי יהודה אומר,
הנשים בראוי להם
ונשים בראוי להם.
הנשים בראוי להם ביין.
ונשים במאי?
תנא רבי יוסף
בבבל בבגדי צמחוןין.
בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין.
תניא רבי יהודה בן ביתרה אומר,
בזמן שבית המקדש קיים,
אין שמחה אלא בבשר.
ועכשיו שאין בית המקדש קיים,
אין שמחה אלא ביין.
וכך פסק הרמב״ם בלקוט יום טוב,
וזה לשונו.
שבעת ימי הפסח
ושמונת ימי החג
עם שאר ימים טובים,
חייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב
הוא ובניו ואשתו ובני ביתו.
בכל הנלווים עליו,
שנאמר ושמחת בחגיך,
אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קורבן שלמים,
יש בכלל אותה שמחה לשמוחו ובניו ובני ביתו,
כל אחד כראוי לו.
כיצד?
הקטנים נותן להם כליות ואגוזים ומגדנות,
והאנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נעים כפי ממונו,
והאנשים אוכלין בשר ושותין יין,
שאין שמחה
אלא בבשר,
ואין שמחה
אלא ביין.
מבואר
שחובת השמחה ברגלים היא שישמח האדם
וישמח את עצמו ואת בני ביתו בתענוגי העולם,
בבשר, ביין, בכליות, באגוזים, בבגדים, בתכשיטים נעים.
כל אחד כפי הראוי לו,
כל אחד בדבר המשמחו.
והדבר צריך תלמוד.
הלא שמחה כזו אינה שמחה רוחנית
ואינה שמחה במהות החג עצמו,
אלא שמחה בתאוות ליבו וברצונו החומרי של האדם.
ולימדו אותנו חכמים, זיכרונם לברכה,
שהשמחה הנדרשת מאיתנו היא שמחה רוחנית,
שמחה בשם,
כמו שמבואר במדרש שיר השירים
על הפסוק
הביאני המלך חדריו
נגילה ונשמחה בך
רבי אבין פתח
זה היום עשה אדוני נגילה ונשמחה בו.
אמר רבי אבין
אין אנו יודעים במה לשמוח
אם ביום
אם בקדוש ברוך הוא
בא שלמה ופרש
נגילה ונשמחה בך
בך בקדוש ברוך הוא,
בך בישועתך,
בך
בתורתך,
בך ביראתך.
וכך מובא בילקוט
סוף פרשת פינחס.
וכיוון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עכשיו אני ואתם נשמח יחד.
וכיוון ששמעו ישראל כך
התחילו מקלסין
לקדוש ברוך הוא ואומרים
זה היום עשה אדוני נגילה ונשמחה בו.
אמר רבי אבין
אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום
אם בקדוש ברוך הוא.
בא שלמה ופרש
נגילה ונשמחה בך,
בך בתורתך,
בך בישועתך.
אז רואים שהשמחה צריכה להיות שמחה רוחנית.
אז איך אומרים לנו כליות, מגדונות,
בגדים, תכשיטים,
בשר, יין?
איך זה מסתדר?
וכך מבואר בדברי הרמב״ם בלקוט יום טוב, פרק ו' הלכך כף.
זה לשונו.
ולא נצטווינו על ההוללות והסיכלות,
אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל,
שנאמר
תחת אשר לא עבדת
את אדוני אלוהיך
בשמחה
ובטוב לבב מרוב כל.
הלא למדת שהעבודה בשמחה.
ואי אפשר לעבוד את השם מתוך צחוק.
וכן מבואר בסוף ילקוט לו לאו,
וזה לשונו.
השמחה שישמח האדם
בעשיית המצווה
ובאהבת האל שציווה בהן
עבודה גדולה היא
מכל המונע עצמו משמחה זו,
ראוי להיפרע ממנו.
מכל המגיס דעתו
וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו,
חוטא ושותא.
מכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו,
הוא הגדול המכובד העובד מאהבה.
ואין הגדולה והכבוד
אלא לשמוח לפני השם.
זה מביא הרמב״ם
בסוף ילקוט לעולם.
זאת אומרת,
אדם שמכבד את עצמו הוא חוטא ושותא.
אדם שמשפיל עצמו בזמן המצוות לכבוד השם יתברך,
כמו שדוד המלך היה מחרקר ומפזז
בפני השם ואמר ונקלוטי עוד מזאת.
זה נקרא עובד השם.
זה שמחה, זה האמת, זה האהבה, זה הכבוד.
הרי מפורש לפנינו ששמחת החג שאנו מצווים בה אינה שמחה בתענוגים הגשמיים,
בתענוגי הגוף ובחמדותיו,
אלא דווקא בתענוגים רוחניים,
בלימוד תורה,
התעלות במעלות היראה והאהבה,
בכל היסוד של השמחה בחג, שמחה לפני השם.
שמחה שיש בה עבודת היוצר.
אז מה זה שהצטווינו לשמח את עצמנו ובני ביתנו בתענוגים גשמיים,
בשר, יין, כליות, מקדנות, מלבושים, נעים ותכשיטים?
על דרך זה יש לנו להבין את ההלכה השנויה בהלקות הפסח.
הגמרא בפסחים צדיק ט'
ערב פסח
סמוך למנחה
לא יאכל אדם
עד שתחשך.
מזמן המנחה עד שיהיה חשיכה
אין לאכול.
פירש רשי
לא יאכל כדי שיאכל מצה של מצווה לתיאבון.
וכך נפסק הדין ברמב״ם,
פרק ו' ממצה לחיות ב'.
אסור לאכול מצה ערב הפסח
כדי שייכנס לאכילת מצה בתאווה.
בהרמה,
בעלקות סוכה,
תרלט הביא בשם המהריל
דין זה נוהג גם בערב סוכות
ולא יאכל ביום מחצות ואילך
כדי שיאכל בסוכה לתיאבון
דומיא דאכילת מצה.
ומבואר עוד
פירש ערבי פצחים, שגם בשאר ימים טובים
אין ראוי לאכול
מן המנחה ולמעלה
כדי שייכנס ליום טוב
כשהוא בתאוותו לאכול.
והביא הרמב״ם את הדין הזה בהלקות יום טוב.
נמצא.
יש חיוב
להנות את הגוף
באכילת כזית מצה
בליל פסח
ובאכילת כזית פת בסוכה בליל סוכות.
זה מצווה דאורייתא לאכול.
וצריך לאכול את זה מתוך הנאה.
וכן בשאר ימים טובים.
בכולן צריך שיהיה אדם אוכל בתיאבון ובתאווה.
ואם כן, כל אכילת המצווה
נהפכת כאן לאכילה בתאוות ליבו וברצונו החומרי של האדם.
ואין כאן לכאורה אכילה לשם השם שציווה על הדבר.
והלא כבר לימד אותנו הרמב״ם
שכשאדם אוכל ושותה ברגל
לא יהיה זה אלא עבודת השם יוצר הכל.
אז שוב פעם אנחנו שואלים
איך הדברים תואמים.
דבר ברור הוא
שהמצוות התלויות במעשה צריך האדם לעשותן בפועל ידיו,
כגון הנחת תפילין
וכיוצא בזה.
אלא שנוסף על העשייה,
צריך עוד שתתלווה אליה תחילה כוונה טובה
לעשות את המצווה לשם השם.
גם כשעושים מצוות במעשה צריך שתהיה כוונה תחילה לשם השם.
ואלמנדא מי זה מחרבה שם?
ואלמנדא אמר מצוות
צריכות כוונה,
כמו שכתוב בראש השנה כח,
הרי הכוונה הזאת היא לעיכובה בקיום המצווה.
זה מעכב.
אם לא הייתה כוונה לשם עשיית המצווה, זה מעכב בעצם המצווה.
ועל כל פנים,
לכל הדעות,
עניין הכוונה הוא דבר בפני עצמו שצריך לצרף אותו למעשה.
וזהו הדבר התלוי במחשבה ובדיבור לפני עשיית המצווה.
להודיע ולגלות לעצמו שהוא עושה את המעשה לשם השם
שציווה אותו על הדבר.
אז אדם חושב שאני הולך לקיים עכשיו
מצוות עשה דאורייתא כזאת וכזאת,
ואני אומר בפה, לשם ייחוד קודשא בריחו, אני אומר בפה,
ואני משמיע לעצמי
שכל המצווה שאני מקיים זה לשם עשיית רצונו ידברה, דניאל.
סיבובים ארגנים.
ואחר כך אני עושה את המעשה.
וכשם שהמצוות המעשיות מחייבות מעשה,
מלבד הכוונה תחילה,
כך מצוות שתלויות ברגשת הלב,
כמו אהבת רעים, ואהבת לרעך כמוך וכיוצא בה,
אינן מתקיימות אלא בצירוף שני הדברים,
העשייה והכוונה.
וכדי להגיע לעשייה ראויה באלה המצוות,
צריך אדם להכין את ליבו תחילה,
עד שיימצא בו הרגש.
והרגש הזה יהיה בפועל ממש.
הרגש גופני שמורגש בלב
כמו הרגש פעולה שנעשית ביד.
מה זה מחשבה וכוונה?
זה סתם ככה משהו פורח?
אתה צריך להרגיש ממש בעת המחשבה והכוונה כמו שאתה מרגיש בעת המעשה.
הרגש גופני שמורגש בלב
כמו הרגש של פעולה שנעשית ביד.
אלא שגם במצוות שבלב
צריך תחילה לכוון
לעשות המצווה לשם ה'.
וזה עניין מיוחד בפני עצמו מלבד
הכנת הלב הנדרשת בזה לעצם קיום המצווה.
מעתה מובן,
היטב.
מה העניין של שמחת הרגל?
למה חייבו אותנו בשמחת הרגל באופנים שדיברנו?
כיוון שמצוות השמחה
היא מצווה שתלויה בלב, לשמוח זה בלב.
אז כיוון שהמצווה הזו תלויה בלב,
וכל הקיום שלה זה רק על ידי ההרגש,
הרגש שבלב,
לפיכך כשבא חיוב המצווה הזו
צריך אדם להכין את הלב היטב
עד שישמח ליבו ותגל נפשו בהרגש מוחשי
כמו שמרגישים פעולות
שעושים באיברים.
וכיוון
שלא שמחה של גדול כמו שמחה של קטן,
ולא שמחה של איש כשמחה של אישה,
ברור הדבר שכל אחד צריך להכין את לבבו למצוות השמחה
לפי התכונה והרצון שלו.
אז אנשים
זה בשר ויין,
נשים
זה שופינג,
בגדים נעים ותכשיטים,
והקטנים זה כליות ומקדנות ושוקולדים וכל הדברים.
שכן
רק על ידי הגוף,
בחושים הגשמיים,
בדברים המשמחים
אז מתיישבת השמחה בליבו
ואז היא תהיה מורגשת השמחה אצלו,
ורק אז יוכל לשמוח שמחה אמיתית,
שמחה לפני השם,
בתורה, באהבת השם וביראתו.
לכן ביום טוב עבדינו חולקהו,
חציו לשם וחציו לכם,
חצי
אכילה ושתייה ותענוגים
וחצי לימוד תורה,
וזה נקרא יום טוב,
הגות יום טף.
אבל אם לא ישמח האדם ולא ישמח את גופו,
כמו שקבעו חכמים,
לא תתיישב יפה השמחה בליבו,
ולא תהיה שמחתו אלא מן השפה ולחוץ.
שמחה
שאין תוכה כברה.
הם לא כמו אלה שטועים ומטעים את עצמם ומעידים, אני שמח בלי אוכל, בלי כלום, אני שמח.
אשתי שמחה כשלא קונים לה שום דבר.
מבלי להזדקק
לשמחת בשר ויין, בגדים ומקדנות,
שמחה כזו בלי הכשרת הלב זה שמחה בפה,
זה לא שמחה בלב.
ואפילו אם בכוונה ובמחשבה הם שמחים,
אבל להגיע לשמחת הלב בכל הרגשות, הם לא באים.
שכן הלב הפשוט
לא מרגיש רק כשמעוררים אותו מבחוץ עם הרגשים גופניים.
יש יחידי סגולה
שיש בכוחם לעורר את הרגשי הלב,
לשמוח שמחה שלמה בלי
זקיקות
להכנה חיצונית.
אבל אין לחייב כל העולם להיות נמנה
על אותם יחידי סגולה שבדור.
ועל כן הדרך הראויה לכלל הוא לשמח את גופו,
כל אחד כפי עניינו הראוי לו.
ועל ידי כך התעוררו רגשי הלב,
לשמוח שמחה אמיתית ושלמה.
אלא שכאמור,
מלבד עצם מעשה המצווה שנעשה על ידי הרגשי הלב,
צריך עוד להוסיף על המעשה את הכוונה הנכונה,
שעושים את המצווה לשם מצוות ה',
לא לשם צחוק והוללות.
מזעטתים את היין,
ושותים וכבר מתפרקים. לא, זו לא הכוונה.
כי לא נצטווינו על ההוללות והסיכלות,
אלא על השמחה
שיש בה עבודת יוצר הכול.
עכשיו,
מתבאר לנו גם העניין של האכילה ביום טוב,
ובפרט אכילה כזית בליל פסח
ובליל סוכות.
כי בגדר האכילה, לפי משפט התורה,
מבואר במסכת חולין קג.
לעניין איסורי אכילה,
יש דברים שאסור לאכול.
כדי להתחייב
שאדם אכל דבר של איסור,
צריך האדם
ליהנות מן המאכל האסור.
אלא נחלקו בזה רבי יוחנן ורש לקיש.
האם צריך הנאת גרון
או הנאת מעיים כדי להתחייב?
אבל כולי עלמא מודו
דבעינן הנאת הגוף.
בשביל להתחייב באכילת איסור, צריך שיהיה הנאה של הגוף.
זה כולם מודים.
בסוף נפסקה ההלכה, כרבי יוחנן,
שצריך הנאת הגרון.
אם אכלת דבר איסור שיש לך הנאת הגרון, התחייבת.
אבל אם אין לך בכלל הנאת הגרון,
אז אתה לא מתחייב.
רמב״ם, פרק י״ד, מאכלות אסורות, הלכה ג׳.
אז כשם שלגבי איסורי אכילה,
צריך הנאת הגרון כדי להתחייב.
כך לעניין מצוות אכילה,
צריך הנאת הגרון כדי לקיים מצווה.
איך תקיים מצווה אם אתה לא נהנה בגרון?
הרי להתחייב, אתה לא מתחייב, רק בהנאת גרון.
אז צריך הנאת גרון
בשביל להתחייב באיסור אם אתה אוכל.
אז אם אתה רוצה לאכול אכילה של מצווה,
ודאי שאתה צריך הנאת גרון.
אתה צריך להנות.
ואז אתה מקיים את המצווה באכילה.
אמור מעתה שהציווי לאכול כזית מצה, שזה מצווה, מצווה לאכול כזית מצה בליל פסח,
העניין שבלילה הזה צריך שהאדם ייהנה בגרון מאכילת מצה.
כמה אנשים נהנים ממצה קשה, אני לא יודע.
אבל ממצה רכה של התימונים, אדם נהנה.
וגם מספיק לאכול אותה בשתי דקות.
אז עכשיו אתם מבינים למה תימונים עושים רכות?
צריך הנעת גרון.
אבל אם זה בלי הנעה רק גראט, גראט,
גראט, גראט, גראט, גראט, גראט,
רק לא עשים, לא עשים, לא עשים בשביל להספיק.
אז אולי, אולי, אני לא יודע, יש כאלה אולי נהנים, יש כאלה אולי לא.
אבל צריך הנעת גרון לקיים את המצווה. אם לא נהנים, לא קיים את המצווה.
וכן בליל יום טוב ראשון של סוכות.
צריך שייהנה גרונו מאכילת כזית פת בסוכה.
והלא הדבר מובן,
כאשר אדם שבע אז הוא לא נהנה מן המאכל, לכן אם הוא אכל מהמנחה
עד שתחשך,
מילא את קרסו, הוא בא לסעודה בלילה
ואז הוא סתום ואטום,
כולו מלא ומפוצץ,
הוא לא יהיה לו הנאה מאכילה.
זה נקרא אכילה גסה.
באכילה גסה, שאתה אוכל מעל השיעור,
אין בה הנאה ואין שמה אכילה.
אז לא קיימת את המצווה,
לכן צריך להרעיב את עצמו בערב פסח ובערב סוכות
כדי לאכול את הכזית לתיאבון,
תאוות אכילה.
מאז יש לו הנאה, הוא מקיים את המצווה.
בלי הנאה הוא לא מקיים את המצווה.
ואז הוא מרגיש היטב הנאת גרון
מאכילת המצווה, כמו אדם שאוכל אחרי תענית.
הכל טען.
מה שאתה לא תאכל, הכל טען.
למה? הרעב
נותן לך להרגיש את ההנאה של האכילה.
אלא שמלבד זאת,
צריך לצרף אל המעשה גם,
שאתה אוכל את הכוונה הטובה,
שאני אוכל לשם מצווה.
לשם השם שהוא ציווה אותי לאכול את הדבר הזה.
ואז תהיה הנאת הגוף הזו אכילה שכולה עבודת היוצר כול.
אבל ודאי אין באכילה הזאת הנעשית לתיאבון,
בתאוות הגוף,
כדי למלא את רצונות הגוף החומרי.
אלא אדרבה,
זהו עצם גדר המצווה,
להנות את הגוף באכילה זו.
ויש כאן מילוי הרצון של הנשמה הרוחנית,
שהיא רוצה לעשות את רצון אביה שבשמיים.
אכילה לשם שמיים.
אז זה כשאנחנו אוכלים בדרך כלל לשם מצווה,
או לשם שבת, או תמיד,
לשם המצווה,
לשם אכילת מצווה.
זאת אומרת, אדם בזה יוצא ידי חובה.
אז כל מה שאנחנו מהנים
את המשפחה זה כדי לקיים את מצוות ושמחת בחגיך.
אבל בלי הרגש בלב,
שהשמחה תהיה על גדותיה,
שכל אחד קיבל מה שהוא אוהב ומה שהוא רוצה ומה שהוא שמח בו,
האדם לא ישמח בחג.
אישה יכולה ללכת עצובה כל החג, אתה מבסוט, חסכת כסף.
מי בצער?
לא קנית לה כלום, לא כיבדת אותה, לא נתת לה ילדים, לא מרגישים חג בכלל, יום רגיל, יום חול, מה יש פה?
אבל אם אתה מכין אותם ונותן להם, כולם באים שמחים לחג. זה בנעליים החדשות, חוץ מכבודכם, וזה בבגד,
וזה בשוקולדים, וזה קנו לו זה, וזה עשו לו זה, וכולם שמחים.
עכשיו אפשר לעבוד את הבורא בשמחה גדולה, כי הלב מוצף
בהרגשות של הדברים החומריים, שכל מטרתם
להביא אותך לשמחת האל יתברך במשך כל החג.
ושמחת בחגך,
והיית אך שמחה,
ושמחת בחגך,
והיית אך שמחה,
אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי,אי,אי,אי.
רבי חנני, אבל, כשהוא אומר עושה כל הארץ וכל דעת ישראל.
נביא כוכר, בעולם תרום ונצוות, שנה, מעולם אסלוממלצי וגר דלת יתארו, יאללה.
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).