השכל מחייב | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

רפואה שלמה במהרה ברמח איברים ושסה גידים ליוחאי בן אסתר ובנימין,

שהקדוש ברוך הוא יהפוך לבבו לתשובה שלמה אמיתית,

ושזכות זיכוי הרבים תעמוד לו ולמשפחתו לעד. אמן.

לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם.

על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך.

הגמרא בסנהדרין נ״ו.

יש מחלוקת בין העמוראים.

כמה מצוות נצטווה האדם הראשון לו ולזרעו אחריו עד נח.

כולם מודים שנח ובניו

לא נצטוו רק על שבע מצוות.

ואם כן קשה, על מה נענשו סדום ועמורה שהפך ה' באפו ובחמתו?

לא נמצא בתורה שחטאו

רק בזה שאסרו אצלם הכנסת אורחים.

כמו המעשה של לוט עם המלאכים שחשבו אותם לאנשים.

ומה שדרשו החכמים, זיכרונם לברכה, שעשו מעשים נוראים לאורחים שבאו,

גייזים, הם היו גייזים,

וכן לאותם שהכניסו את האורחים לביתם.

כך היו חוקי המשפט שלהם.

להעניש באופן זה מי שעובר על מה שאסרו,

ומה שהיה עיוות הדין בחוקים האלה,

על זה לא נצטוו כלל.

זאת אומרת

שגייזי כנראה הוא מבני נוח.

הדינים הללו,

דינים הם אחד משבע מצוות של בני נוח.

דינים

זה אחת משבע המצוות של בני נוח, דינים, דינים שהם צריכים להעמיד עליהם דיינים.

אבל מה הפירוש של המצווה?

להעמיד דיינים ושופטים ולעשות משפטים

כמבואר בתוספתא בעבודה זרה פרק ט'.

אבל איך יהיו משפטיהם משפטים של יושר שלנו,

או להפך?

זה לא נכנס כלל בדיני מצווה זו,

רק כשהם צריכים להעמיד להם דיינים.

אז אם כן, על מה הם נענישו?

לא כתוב איך הם יבנו את הדינים.

ולמה הם נענישו אם ככה?

ובעונש קשה כל כך.

והנביא יחזקאל אומר מפורש, זה היה עניין

עוון סדום אחותך,

גאון שבעת לחם, ושלווה תשקה תיאלה

ולבנותיה,

ויד עני ואביון לא החזיקה.

אז הנביא אומר מפורש,

מהי העוון של סדום?

שהייתה שבעת לחם,

יושבת בשלווה והשקט,

היא ובנותיה וערים מסביב,

ויד עני ואביון לא החזיקה.

אין התביעה שלהם רק על שלילת החסד

בשעה שהיה ביכולתם לעשות.

זאת אומרת,

התביעה

היא רק על זה שהם שללו את החסד בשעה שהיו יכולים לעשות.

וכן הם הדברי רבנו יונה בשערי תשובה,

כי העבדון של סדום ועמורה היה בשביל ביטול מצוות צדקה.

בן נשאלת השאלה,

לא מצינו לבני נוח שיהיו חייבים בצדקה, בשבע מצוות בני נוח אין חיוב של צדקה.

אז איך זה שכתוב

שהנביא יחזקאל אומר שהעוון של סדום,

אחותך גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה עליו ונוטע,

ויד עני ואביון לא החזיקה? זה העוון.

אז מה העוון?

שהם שללו את החסד בשעה שהם יכולים לעשות.

וככה אומר רבנו יונה,

שהעבדון בשביל ביטול מצוות צדקה.

אבל לא מצאנו שבנינו חייבים במצוות צדקה.

זה דבר אחד.

יותר קשה מזה,

זה העונש של דור המבול.

דור המבול חטאו בשני דברים.

חמאס, כי מלאה הארץ חמאס,

והשחטת הזרע שהיו משחיתים זרעה.

החטאים האלה,

לאותם המוראים שלא נצטווה אדם אלא על איסור עבודה זרה,

הנה לא נצטווה על אחת מאלה

עד יציאת נוח מן התיבה.

זאת אומרת, המוראים שאומרים שהאדם הראשון לא נצטווה רק

על איסור עבודה זרה,

אז עד נוח שהוא יצא מן התיבה,

ודאי שלא היה להם

את העבירה של חמאס

ושל השחטת הזרע.

ועל מה נענשו כל הדור?

עונש שלא היה כמוהו מיאמרו השם

אדם על הארץ וימח את כל היקום אדם ובהמא אילנות ותשאים.

על מה נענשו?

על דברים שלא נצטוו?

איך זה מקבלים עונש על מה שלא נצטוו?

אז גם סדום ועם מורא קשה לנו,

וגם דור המבול קשה לנו.

עכשיו, כל זה בנוגע לעונשים גשמיים,

עונש של מיתה.

אבל אותו דבר זה גם עונשים רוחניים.

עמון ומואב נאסרו לבוא בקהל.

למה?

על שלא קידמו אתכם בלחם ובמים

בדרך

בצדכם ממצרים.

אם הדבר היה כמו הפשט שבו כתוב,

שלעם ישראל לא היה לחם ולא היה מים,

אז אפשר להבין את העונש. אתם רוצים שאנשים ימותו? אנשים אין להם שתייה, אין להם אוכל, אין להם כלום, הולכים במדבר, הם ימותו.

איך אתם לא מקדמים אותם?

אם זה היה ככה,

נו, עוד היינו מבינים.

אבל המעשה לא כך.

לא רעבים ללחם ולא צמאים למים.

היה להם לחם אבירים מן השמיים, מן, בעירה של מרים, שתו.

לא חסר לעם ישראל שום דבר,

ולא היו זקוקים בכלל לעמון ומואב.

ומה שטרו אומרת על דבר אשר לא קידמו אתכם,

פירושו כמו לקבל פנים של כבוד

למי שהולכים לקבל פני מלך.

בא העם לקראתכם, תצאו לקראתם,

תכבדו אותם וכו' וכו'.

קבלת פנים כזו לאנשים שהולכים בדרך

היא ראויה לאברהם אבינו.

ככה היה עושה אברהם אבינו, מקבל אנשים,

מכניס אותם תחת חסותו, בצילו.

אבל אם חסרה לאדם מעלה של הכנסת אורחים בקבלת פנים של כבוד כזו,

האם הוא צריך לקבל עונש כזה?

עונש רוחני נצחי?

שהוא יהיה חסר את גדולת ישראל בעולם הזה, ולעולם הבא לא יוכל להתגייר.

לא יוכל לבוא בקל השם עד עולם.

אפילו המצרים והאדומים נענשו רק עד דור שלישי.

ואלה, גם דור עשירי לא יבוא בקל השם עד עולם.

ונאסרו שתי האומות האלה שלמות

בגלל דבר שלא נצטוו עליו כלל.

והעונשים האלה בלי אזהרה.

גם לא הייתה זרה תחילה.

אין עונשין אלא אם כן מזהירין.

איך זה יכול להיות? מה קורה פה?

גם עונשים גשמיים,

גם עונשים רוחניים לא נצטוו בלי התרעה

ועונשים איומים ונוראים.

מוות של

כל סדום ועמורה וסביבותיה,

דור המבול,

אלה מרוחקים לעולם. מה הולך פה?

מישהו יודע מה הולך פה?

כן?

דרך ארץ קדמה לתרעה. דרך ארץ קדמה לתרעה. אז מה זה אומר?

למה מטעם דרך ארץ? מה זה קשור לדרך ארץ?

השחתת הזרע זה דרך ארץ?

חמאס זה דרך ארץ?

מה קשור לדרך ארץ?

תשובה מספקת על שאלה זו אנו מוצאים בדברי רבנו ניסים גאון,

זיכרונו לחיי העולם הבא. כל המצוות שהן תלויות בסברה

ובאובנתא דליבא ובהבנת אליהן,

הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ,

עליו

ועל זרעו אחריו לדורי דורות.

והמצוות שהן נודעות מדרך השמועה ודברי הנביאים,

לא חסך אלוהים מלחייו לקדמונים,

מה שהיה ראוי בעין חוכמתו לחייבם,

זה דברי

הגאון רבנו ניסים בהקדמה על השס.

אז הוא אומר, הגאון, בדברים הקצרים,

שכל דבר ששכל האדם מחייב אותו,

מצווה עליו לקיים את הדבר

ולהיזהר מעבור עליו גם בלי ציווי של המקום,

כי אדם נברא בצלם אלוקים והשם נטע בו שכל,

והשכל מחייב, בלי מצווה, לא צריך מצווה.

השכל מחייב. מה שהשכל מחייב זה כאילו השם ציווה אותך בפרט ואמר לך,

באוזן תעשה ככה וככה.

אם לא תעשה מה שהשכל מחייב,

כמו שאנשים אומרים בלי לשים לב,

הם לא יודעים את רבנו ניסים.

אבל כשאדם עושה משהו מטמיע, מה אומרים לו? תגיד, יש לך שכל?

מה אתה עושה?

מה קשור לשכל?

תגיד, מה, אתה לא יודע מה הדין?

לא, לא אומרים לו ככה. אומרים לו, מה, יש לך שכל? אין לך שכל? מה קורה איתך?

גרם שכל אולי.

כנופיית גייזי. גרם שכל אולי.

אז צריך

לקיים את הדבר כאילו הוא מצווה ולהיזהר מעבור עליו גם בלי ציווי של המקום,

והמצוות שנצטוו עליהם אדם

הראשון, נוח,

אבות העולם,

כל אחד לפי מדרגתו.

הם היו כבר מצוות שמעיות,

כגון כלאיים,

מילה,

גיד אל-נשה.

אלה מצוות שמעיות, שהם נצטוו.

מהדברים האלה אנחנו לומדים כי המצוות השמחיות

הן רק שבע לבני נוח,

שהשם ציווה אותם.

אבל מצוות השכליות,

אין להן מספר.

מצוות השמעיות יש לנו תרייג.

אבל מצוות השכל הן בלי סוף.

אין להן גבול.

אבל דין אחד יש לשני חלקי המצוות.

העובר על דבר שהשכל מחייב אותו נענש

כעובר על דבר שנצטווה עליו.

מפני שגם זה ציווי השם.

השם ייתן חוכמה מפי דעת ותבונה. בשביל מה הוא נתן חוכמה? להיות רשע כמו גייזי?

נתן חוכמה בשביל להשתמש בשכל להיטיב עם הבריות.

כשברא קדוש ברוך הוא את האדם,

נתן בו כוח החוכמה.

ותכלית נתינה זו שישתמש האדם בכוח חשוב זה להבין,

להשכיל את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה.

זאת אומרת, אדם נברא בספר תורה עמו.

עשה אלוהים את האדם ישר, אומר שלמה המלך.

מה זה עשה את האדם ישר? שהוא לא יכול להתבלבל אפילו,

הוא חייב ללכת ישר.

הוא עשה אותו ישר.

אבל המה ביקשו חשבונות רבים.

מצד טבעו של האדם הוא ישר.

יש שכל שלא מבין.

עובדה

שאנשים רואים את מעשי האחרים, קל להם להגיד אם זה נכון או לא נכון.

אבל בקשר אליהם,

הם תמיד מסתפקים. לא יודע, הייתה לי שאלה אם ככה, ככה, ככה. מה הבעיה? שאל את החבר שלך, הוא יגיד לך צ'יק צ'אק.

על האדם מוטל לשמור על ישרותו זו שקיבל מאת השם, ולשמור ולעשות ככל אשר השכל הישר מצווהו.

ומי שעובר על זה,

הרי הוא כעובר על תורת השם.

והשכל מחייב

כי עונשיהן של מצוות שכליות

יהיו יותר גדולים מעונשיהן של מצוות שמעיות.

מאחר שדעתו של האדם מחייבת

בכל דבר שקרוב לשכל יותר,

יגדל חיובו ועונשו.

לכן השם השחית אותם מן העולם.

את סדום ועמורה,

מת דור המבול

וכן הלאה.

לכן רואים שלנביא יחזקאל מבאר מה היה החטא של סדום ועמורה,

כפי שהשכל מחייב.

מה היה שם?

גאון

שבעת לחם ושלוות השקט.

עשירים אדירים, שפע, רווחה,

הכל היה להם.

ויד עני ואביון לא החזיקה.

איך בן אדם הולך עשיר, רואה אחת גוסס,

לא נותן לו, וגם אוסר לתת לו.

ומי שייתן, הרוג אותו.

אמרתי לכם שפעם בתל אביב

מישהו הלך ושאל מה שעה, אמרו לו תקנה שעון.

לא יאומן כי סופר.

סדום ועמורה.

אין הנביא תובע אותם על מצווה של צדקה וחסד כמו שעם ישראל מצווים עליהם.

אלא אלה ציוויים אחרים המה.

אצלנו מצוות הצדקה זה ציווי אחר לגמרי ממה שמחויבים על פי השכל הגויים.

אצלנו אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה.

ולא עוד,

אלא אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו

ניתן מקופה של צדקה.

אם אחד היה עשיר ועיני והיה רגיל שירוצו לפניו תמיד,

אז יש חיוב

לעשות לו בדיוק כמו שהוא היה.

להחזיר אותו לרמה שלו.

היה רגיל שירוצו וככה עשה הלל לזקן.

פעם היה אחד כזה והוא היה רגיל שרוצים לפניו והוא בעצמו הלל לזקן, רץ לפניו לקיים את המצווה.

לא רק לתת לו בשביל אוכל וזה,

גם בשביל הכבוד שהיה רגיל לו למה שזה, זה גם הבחינה של צדקה.

והנביא תובע את סדום

על חובת השכל שלהם

בשעה שהם שבעי לחם בשפע גאוני בהווה,

בלי דאגה, בלי פחד מהעתיד,

והם לא מחזיקים עני ואביון,

ואסרו גם על אחרים לעשות חסד,

עד שמנעו רגלי האורחים מלהיכנס לעיר,

אם תפסו מישהו שנכנס לעיר,

אורח נטל אלון,

היו לוקחים אותו למיטת עינויים שלהם, אם הוא ארוך היו מקצרים לו את הרגליים,

היו עושים להם פשע ורשע השם כדוגמתו. אם היה קצר, היו מותחים לו את הרגליים.

מה זה הרגליים האלה? נכנסו לפה?

נכנסת לסדום?

מה קרה לך?

מה, אתה לא יודע שזה סכנה?

אסור להיכנס לפה. איך נכנס? בשביל מה אנחנו עושים גינות והכל בשבילך?

זה שלנו, אנחנו לבד.

אף אחד לא ייכנס לפה.

ככה עושים.

עד שמנעו רגלי האורחים מלהיכנס בעיר.

חטא גדול חטאו נגד שכל האדם,

ובשביל כך נענשו, השם שרף את כולם חיים.

כך היה בדור המבול.

הם לא נצטרפו על השחתת הזרע.

ולדעת אחרים, גם על הגזל לא נצטוו.

יש כאלה שאומרים שנצטוו על הגזל משבע מצוות בני נוח,

ויש שאומרים שלא נצטוו.

לדעת אלה שאומרים שנצטוו,

אז על מה הם ימותו?

אבל הם דברים שהשכל הפשוט מחייב אותם.

כי קיום העולם תלוי בזה.

לא תוהו וראה

לשבת יצרה. הקב' לא ברא את העולם לתוהו ובוהו.

הוא ברא את זה לשבט, שיהיה יישוב בני אדם בצורה נורמלית.

אז זאת אומרת, אם אדם משחית את זרעו,

אז מאיפה תהיה ילודה?

מאיפה יהיה המשך?

איך יתרבה העולם?

וגם הגזל.

הרי אם תגזול, הוא יגזול, יגזול ויהיה רצח ויהיה ככה ויהיה ככה. הכל מתחיל מזה.

נוסף לזה היה להם נביא בדורם,

שעומד ומחכים, עומד ומזהיר אותם על כל אלה.

500 שנה עמד

והזהיר להם בדיבור שיקיימו את חוכמת השכל.

זה נוח.

במאה שנה עמד והוכיחותם מעשה של עשיית התיבה.

הם פנו עורף לשכל.

שכל כה פשוט.

ומאסו בדברי הנביא ובתוכחותיו.

לפיכך הביא השם על אמת מהמבול. אין שכל,

נגזר מוות.

חטא כזה היה גם חטאם של עמון ומואב.

בשעה שראו את עם ישראל הולך שלא כדרך העולם.

באים ממצרים עם רב,

מקום שעבד לא יכול היה לברוח משם.

יודעים שהים נקרע לפניהם והפך להיות יבשה.

יודעים שהתורה ניתנה להם מן השמיים.

כל העולם שמע.

קרוב ל-40 שנה יושבים במדבר.

לא חסר להם דבר.

דגן שמיים הם אוכלים.

ענני כבוד מוצעים תחתיהם.

דברים שאי אפשר אפילו למלכים היותר גדולים להשיג

ביישוב הם השיגו במדבר.

אז מה אתם לא רואים בחוש?

כי השם הולך לפניהם,

הוא מוליך אותם

והוא מביא אותם.

אז אם אתם רואים כזה דבר,

איך אתם לא יוצאים לקראתם כמו שהולכים לקבל מלך?

הרי אם יש מלך שבא לאיזה מדינה כולם יוצאים לקבל את פניו וכו׳, ועושים שדרות של בני אדם,

וכו׳ וכו׳ וכו׳.

זה דבר הגיוני,

פשוט, שכלי, בכל מדינה ומדינה זה ככה.

מה קרה שאתם לא יוצאים לקראתם?

אין שכל!

כשאין שכל,

נגזר גזירה איומה ונוראה.

אם אתם רואים בן אדם,

ארבעים שנה,

הולך,

עושה מצוות,

מחזיר יהודים בתשובה, מה שלא כל אחד זכה, בכל הדורות,

כמה זכו לעשות כזה דבר, בכמויות כאלה?

איך לא יוצאים לקראתו?

בדיוק הפוך, עומדים כנגדו.

זה עמון ומואר,

זה סדום ועמורה,

זה דור המבול.

זה אנשים חסרי שכל.

אין שכל, אין שכל,

זה הדין.

ואם אחר כל זה לא באו לידי הכרה שראוי לקדם אותם, את עם ישראל, כדרך המלכים,

כבר נטו מדרך השכל ואי אפשר להם לשוב עוד.

כללו של דבר, זוהי תורת האדם.

כל דבר ששכל האדם יכול להשיג,

מחויב הוא האדם לעשותו ונענש אם עובר עליו.

וכפי קרבת הדבר לשכל כן יגדל חיובו ועונשו.

כי חביב אדם שנברא בצלם אלוקים,

חוכמתו מעין חוכמה של מעלה היא.

כמו גברת רחל ליכטנשטיין, חסרת השכל,

דיבר איתה מישהו

ואמר לה, תראי, את מחוברת לפושעים,

את שייכת לכנופיה שלהם, איך את מקבלת מהם עדות ולא שמעת את הצד השני? על פי התורה, את אומרת שאת חרדית,

איך את עושה כזה דבר?

היא אומרת, באו לפניי, זה תשעה אנשים והעידו בפניי.

והעידו בפניי?

לא הבנתי.

אז מתי הם באו אלייך? אז היא אומרת,

בשנה האחרונה.

שקרנית, הם כולם ישבו אצלך במסיבה,

שומעים אותם מוקלטים.

שומעים אותם מוקלטים, כולם באו זה.

עכשיו באו תשעה,

מתוך ארבעים שנה,

ארבעים שנה,

מאות אלפים חזרו בתשובה,

מתוכם באו תשעה,

בעת ובעונה אחת, כולם קשורים לדייזי,

ומזה את מקבלת עדות ואומרת שזהו, נגמר.

יא באביי, יש לך שכל, תגידי?

את חמורה.

אתון,

אתון של בלעם הייתה יותר פקחית ממך.

איך את עושה כזה דבר?

ואת נותנת חוות דעת לבית משפט, כאילו את מומחית כולה סטאג'רית.

ואת כותבת, כאילו, פה, מה קיבלת בשביל זה, תגידי?

מה קיבלת,

שאת ערעת, ואת מצלצלת לאביטל ברגר,

על פי הוראה של דייזי, ואת אומרת בשיחה, מה פתאום, אני קשורה לדייזי? מה פתאום, אני לא קשורה לדייזי.

הוא מכתיב לך מה לעשות, צלצלי לי לאביטל, דברי איתה, תעזרי אליו, ואת עושה את זה. יש לנו את ההקלטות לזה, נשמיע אותם.

כזאת טמבלית,

לא יאומן כי יסופר לכטינשטיין.

איך יכול להיות כזה דבר? חסרת שכל כזאת? מנכ״לית עוד עשו אותך?

בעמותה צריכים להעיף אותך לכל הרוחות.

איך אתה עושה כזה דבר?

ליכטינשטיין.

יש שם, הם מדברים שם, אסף סובעי,

ונסים סבג,

ומשה לוי בעל הפאות התימני,

ועוד כמה שם מדברים,

מדברים, מדברים, ומשה לוי מספר סיפורים. כן, אני הייתי וזה, וראיתי וזה, וזה, ושתקתי ועשיתי וזה, וזה, וזה.

ואומרים, תשמע,

והוא עשה חנג'ורי, חנג'ורי, בסטרי, וזה,

ויש לו חברה חנג'ורי, בסטרי, וזה, וזה, וזה.

אז היא אומרת, איזה מוח יש לו,

איזה קולקף, איך הוא עושה כזה?

מה הם אומרים? כן, ככה עובד עלינו 40 שנה.

וזה, מי אומר סבק? עוד לא נולד, אין לו 40. הוא כבר אומר כבר עובד עלינו 40 שנה,

כי מגיל שמונה הוא היה בישיבה מתחת לשמיכה.

מגיל שמונה, זה הגאון הדור,

הקפיצו אותו לישיבה בגיל שמונה, כבר לטעד עצמך.

והם אומרים, הוא כל הזמן היה אומר, חנג'ורי,

חנג'ורי, חנג'ורי, והוא הרגיל את האנשים לחנג'ורי, ובסוף אתה חברה, חנג'ורי. איזה חכם, איזה מוח, איזה מוח.

יא טמבלים,

אני ביקשתי לפתוח חברה, נתתי שם, פסלו אותו, אמרו, יש שם כזה.

ביקשתי עוד בקשה,

פסלו, אמר, יש שם דומה לזה, אתה לא יכול את זה.

במשך חודש, חודש וחצי, לא נותנים לי שם לחברה, רוצה לפתוח חברה, לא נותנים לי לפתוח חברה.

אמרתי, אתה יודע מה, שלום, תגיד להם, חנג'ורי.

זה בטוח אין להם, וככה קיבלנו חנג'ורי.

והיא אומרת, איזה מוח יש לך, איזה מוח, איזה מוח, איזה סתומים במשרד הפנים.

יא טמבלית,

חבורה של מטומטמים,

חבורת הזבל, כת הכתות בראשות רחל ליכטנשטיין.

אין שכל, אלא דינים.

רבי חנניהו בנגשי אומר,

עושה הקודש בחוץ וקודש ישראל,

לפי כוח רבו עולם תרום מסווד,

שנה אמור אדונאו עבס למען סירגו יגדיל תרום יא הדין.