בחוץ תעמוד. למה? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, שושנה בת נעמי ודוד, רפואה שלמה, מהרה,

ירד ללחץ הדם ותרגיש טוב ותאריך ימים ושנים,

ולעילוי נשמת ישי בן אורי, או אורי,

נשמתו עדן.

בחוץ תעמוד באיש אשר אתה נושב בו,

יוציא אליך את האבות החוצה.

זאת אומרת, אדם

שהלווה למישהו מעות,

והוא רוצה לבוא לקחת את הכסף, מה שמגיע לו, בהלוואה,

אז אתה צריך לעמוד בחוץ ולבקש,

אבל לא להיכנס לתוך הבית וכו'.

ויאמר אדוני אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור.

נשאלת השאלה,

למה נאמר בארץ מצרים ולא נאמר במצרים?

ויאמר אדוני אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור. למה בארץ מצרים ולא במצרים?

אמר רבי חנינא, אמר הקדוש ברוך הוא, כתוב בתורה בחוץ תעמוד

אף אני אעשה כן

לכן כתוב בארץ מצרים ולא במצרים בתוכה

המלווה

נצטווה על פי התורה לעמוד בחוץ

כי מטבע הדברים נדמה לו

כי גם גופו של הלווה משועבד לו

כאילו הוא קניין גופו

והוא חושב גם כאילו נכסיו ובני ביתו וכל רכושו משועבדים לו בשביל ההלוואה

ההרגשה של המלווה

חורגת מעבר לכל היגיון

בסדר, הלווית לו

אבל הם לא משועבדים לך, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה

להיכנס לבית, לקחת, לעשות את זה

בשביל ההלוואה הוא משפיל את הלווה

ומרגיש שכל המציאות וההוויה של הלווה זה כאילו בזכותו,

כאילו בזכותו הוא חי

נתן לו הלוואה, זהו

ככה הוא מרגיש

לכן באה התורה לפקוח את עיניו ולהוציא אותו מן הטעות

ולהורות לו עד כאן תבוא ולא יותר

בחוץ תעמוד

אתה בעלים רק על סכום ההלוואה

אבל אין לך זכות להשתלט על גופו של הלווה

התורה מלמד אותנו שהוא יעמוד בחוץ

התורה מכניעה את העליונות המיותרת

מסירה ממנו את הבעלות שהוא מדמה לקחת לעצמו

אסור לו לבוא לתוך הבית פנימה

כי בעצם הביעה פנימה הוא מאיים על הלווה ומשפיל אותו

המבט

של המלווה

כבר מספיק

לגרום ללווה

ריגוש

כי כל התנועות של המלווה מראות בעלות ועדנות

לכן התורה הגבילה אותו, תעמוד בחוץ

וזה רפואה למלווה והצלה ללווה

התורה מכוונת להסיר מהמלווה את הגאות והעדנות

עצמאי הוא הלווה

ואינו עבד שלך

אין הוא חייב לך כלום

חוץ מסכום הקצוב של הלוואה

זה ותו לא

ועל כן אין לך היתר לצער אותו בחינם

ככה התנהג הקדוש ברוך הוא

במידת הרחמים כלפי פרעה

ועבדיו

שהם רוצחים ושופכי דמים

ולא רצה לומר

למשה ולאהרון את מצוות קורבן פסח

בתוך מצרים

כדי שלא יצטערו המצריים יתר על המידה

שבני ישראל עומדים לקחת את האלוהים שלהם

שזה השה

ולהקריב אותו קורבן פסח

די להם בצער שיהיה להם כשיקריבו ישראל את הקורבן

ולא צריך לצער אותם גם בזמן הנבואה שהיא מוקדמת

למעשה ולציווי

לכן ניתנה להם הנבואה מחוץ למצרים

כדי לצמצם את הצער של המצרים

רוצחים, פושעים, הכול, כן

אבל לא לצער צער מיותר.

מספיק מה שהם יסבלו כשיראו את האלוהים שלהם

שמים אותו על המנגל.

דוגמה נוספת

אל תעצור את מואב

ואל תתגר במלחמה.

משל לאחד

של בעל גדישו שייתן לו חיטין לגורן

והיה לו לבעל הגדיש שונא אחד

הלך והדליק את הגדיש

ובא המלווה

ואמר ללווה תן לי מה שאתה חייב לי

אמר לו הלווה לא די צערי שנאבד קדישי אלא אתה בא ומוסיף לי צרה על צרתי

כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה

אתמול יקדו קדישים

כי אש יצאה מחשבון

ואתם באים להוסיף צרה על צרתם אל תעצור את מואב

מספיק מה שעשו להם

אין להוסיף צרה על צרה

גם לגבי הרשעים האלה שהחטיאו את בני ישראל והעבידו 24,000 איש

מואב ומדיאן

הם היו בחיצה והחטיאו את בני ישראל עם בנותיהם

בעצת בלעם

והשחיתו את הגוף והנפש של ישראל

אבל מכיוון שהמואבים כבר ניגפו בפני סיחון מלך חשבון

כי יש יצאה מחשבון

הרי הם כבר בצרה

וכבר הם נתקעים

ולכן אומר הקדוש ברוך הוא אין להצר להם עוד

שמעתם דבר כזה?

אז יש ללמוד ממידותיו של הקדוש ברוך הוא

שלא לצער אפילו את מי שראוי לצערו

אין להוסיף לו צער

כי צער אדם

הוא גם צער הקדוש ברוך הוא

כל שכן

אם אדם מצער אדם מדוכא ושפל

כי דם ניקוף מרצה כעולה

אדם שנוקף אצבע

זה מתכפר לו כמו עולה

זאת אומרת כאב

של אצבע

המפרשים אומרים

שזה אדם שהולך בדרך

והאגודל שלו ניקף

ועוד לא החלים האגודל

ניקף שוב פעם

וזה כאב כי הרגל הולכת בחוזקה ובפרט האגודל

והוא ניקף, מה זה ניקף?

ניגף

ויש לו כאבים,

הדם הזה שיוצא לו בגלל הנקיפה, הנגיפה הזו זה מרצה לו,

מכפר עליו כמו עולה, כמו קורבן

זאת אומרת כל צער

אתם רואים? אפילו צער כזה נחשב כאילו קריב קורבן

יש לו כפרה בזה

צער שאדם מצטער בעולם הזה יש לו בזה כפרה

עוד יותר מזה מצטערים תלמידי חכמים

שזה מצער את הקדוש ברוך הוא עוד יותר

והקדוש ברוך הוא לא שותק על כבודם של תלמידי חכמים אמיתיים

בשעת מדוכאים

כידוע עולה מעלה ובוקעת רקעים

אז אם אתה מגזים בצער יותר ומוסיף

אתה תלכה בעצמך

אמרנו בדרשות קודמות

ש...

כי מלאה ארץ חמאס

אלה רבים על אלו בחימוש ממון

ואלו רבים על אלו בחימוש דברים

שאלה

כי מלאה כל הארץ חמאס בזמן המבול?

איך כל הארץ חמאס?

איך היא כל הארץ חמאס?

הרי יש חומסים

ויש נחמסים

אז איך מלאה כל הארץ חמאס?

מה, כולם חומסים?

אז כולם נחמסים

אלא היו כאלה שהיו רבים

בחימוש ממון, שחומסים ממון

והיו כאלה שחומסים בדברים

מה זה חומסים בדברים?

שהוא צועק צעקות יותר מכפי שנעשה לו

זה לא פחות גרוע מלחמוס ממון

ונתנו דוגמה

שני בנים, גדול וקטן, בחדר והקטן צועק

אבא! אבא! הוא הורג אותי! הוא הורג אותי!

אבא נכנס ישר, רואה את הבן בוכה, בוכה וצועק הוא הורג אותי

ישר ניגש לגדול, טאח! מפליק לו ככה פליקים

וזהו

איך שיוצא אבא, קטן צוחק עליו

הוא לא יכול היה להחזיר לו

אז מה הוא עשה? הוא צעק, אבל הוא צעק יותר מכשיעור

כאילו הוא הורג אותו, מה הורג אותו? הוא צבט אותו בסך הכול, הורג אותי! הורג אותי!

אז זאת אומרת, גם דברים יכולים להיקרא חמאס

ומלאה הארץ חמאס, הנחמסים והנעשקים

צעקו לשמיים יותר ממה שעשו להם

אז זאת אומרת, אם אתה גורם צער לשני יותר מכפי המידה

אתה נחשב בדיוק כמו החמסן הגרוע ביותר

המלאכים

באו אצל אברהם ואמרו לו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה

הם הולכים להשחית את סדום ועמורה

אמר רבי לוי בשם רב נחמן

מלאכי השרת

על ידי שגילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא

נדחו ממחיצתם של הקדוש ברוך הוא 138 שנה

בגלל שהם גילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא.

מה זה המסתורין?

הסודות והסתרים

של הקדוש ברוך הוא שהוא אמר שהם נשתלחו להשחית את העיר

והקדוש ברוך הוא לא גילה את זה

אפילו לאברהם אבינו

ולכאורה הלא הם נשתלחו למטרה הזאת

להפוך את סדום ולהשחית את הארץ

אז מה הבעיה? מה זה גילו את המסתורין?

הרי זה ברור שהם באו בשביל המטרה הזאת הם לא שיקרו, הם לא סילפו

רק הם גילו מסתורין, מה זה גילו? אבל עוד מעט

לאחר זמן קצר התברר לילות

וגם לאנשי סדום שעומדת לבוא שעה נוראה שהעיר תהפך לגופרית ואש

הרי למחרת הם הולכים

ישר לבצע את זה

אז מה יש? אם ידעו את זה, מה יהיה סופם ואחריתם?

והצטערו

הסדומים והעמורים

אפילו אם הם לא ישובו בתשובה, גם כשהם ישמעו את זה ולא יאמינו ולא ישובו בתשובה

אבל הצער

והעונש הזה שהם ידעו את הדברים קודם לצער שיבוא ממש

זה להוסיף צער מה שהשם לא רוצה

והרי נתפשטה ידיעה על הפיכת סדום

עוד לפני שנפחה

לכל אנשי העיר

על ידי החתנים של לוט שהם התלוצצו בו

הוא אמר להם שצריכים להזדרז ולצאת העיר כי הקדוש ברוך הוא רוצה להפוך אותה

והם צחקו עליו

ודאי הם סיפרו את זה לכולם, איזה בדיחה שמעתם?

התחרפן לוט, תראה מה הוא אומר

הוא אומר זה זה וזה וזה

אז אנשי העיר כבר ידעו

אבל ככה הם דרכי השם יתברך

כי בין בשכר

בין בעונש הדבר ניתן במידה מדויקת

לא פחות ולא יותר

אפילו כחוט הסערה

ללוט

ולאנשי ביתו די ומספיק להם הידיעה והצער של הפיכת סדום בשעתה

לא להקדים את זה

וכן לאנשי סדום

די ומספיק להם הצער והייסורים

שיסבלו בשעתם

כאשר יעלו באש

ואין להוסיף להם על צערם אפילו רגע אחד נוסף

ואין צורך לצער אותם בחינם ללא כל תועלת

לשם מה עליהם לדעת מקודם את הצער של העונש העתיד לבוא אליהם?

למה לגלות לפני מסודותיו וסתריו של הקדוש ברוך הוא שהוא

מחשב ומודד את העונש במידה ובמשקל בדיוק נמרץ?

אילו הייתה ידיעה גורמת להם שישוב בתשובה,

אז זה היה כדאי.

אם השם היה יודע שזה יגרום להם לשוב בתשובה, היה עניין להודיע להם כמו שהנביא

מזהיר את העם ואומר להם כך וכך בשביל שישובו בתשובה.

אבל לא עשו כן, הוא ידע שהם לא יעשו תשובה.

אז לשם מה להסב להם צער נוסף?

כשאדם מודיעים לו שעוד כמה רגעים יפלו הטילים

וכולי וכולי, כבר מעכשיו יש לו פחד מוות.

למה להוסיף לו את הצער?

עלינו אפוא ללמוד ממידותיו של הקדוש ברוך הוא.

מהו רחום אף אתה רחום.

לא להוסיף יותר מקשיעור.

ואם יש לך בשורה טובה,

לא לעכב אותה רגע.

למהר,

להגיד אותה מיד. מיד, תרים טלפון, תודיע, בשורה טובה. מיד, מיד.

להזדרז בבשורות טובות,

ואין להזדרז בבשורות רעות.

ולכן,

גם מי שמוציא דיבה כסיל,

אדם יודע שפלוני נפטר, לא הולכים להגיד, שמעת? פלוני נפטר. שמעת? פלוני נפטר. כאילו, הוא שמח.

פלוני נפטר. מה יש עניין להודיע? פלוני נפטר. פלוני נפטר.

זאת אומרת, בן אדם,

גם אם צריך להגיד בהכרח כדי להודיע מהקול, אומר ברמז.

שאלו אחד,

מה שלום עמך?

אמר, עד שאתה שואל על אמי, תשאל על אבי.

אז הבינו ש...

ומה שלום אביך אומר, עד שאתה שואל עליו, תשאל על אמי.

אז הבינו ששניהם הלכו.

הוא לא אמר, הוא מת.

היא מתה.

צריך להיות עדין.

לא לתת לאנשים צער מיותר.