הבחירה במידות | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום ראובן לוי בן אודליה השם ישלח לו רפואה שלמה במהרה שהניתוח יעבור בשלום התינוק יהיה בריא ושלם

בזכות זיכוי הרבים

ובזכות שהוריו קיבלו על עצמם לא לאכול יותר נבלות וטרפות רק מכפז.

אמן.

הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ושמחו כל השומעים את ידיהם על ראשו

ורגמו אותו כל העדה.

אומר רשי זיכרונו לחיי העולם הבא

אומרים לו דמך בראשך

ואין אנו נענשים במיתתך שאתה גרמת לך

זאת אומרת

הרי שהוא קילל

התרו בו

ולמרות זאת הוא חזר וקילל

אז אומרים לו דמך בראשך ואין אנו נענשים במיתתך שאתה גרמת לך

יש להתבונן

לשם מה אומרים לו למקלל אתה גרמת לך

הרי מדובר באדם ששייך לדור המדבר

דור דעה

רגליו עמדו על הר סיני במעמד הנשגב של מתן תורה

הוא ראה את כל הניסים ביציאת מצרים

במלחמת עמלק

הוא היה בקריעת ים סוף

הוא ראה את הר סיני עשן כולו

קבלת התורה

דור דעה

ואנחנו רואים שגם המריבה

שעליה הוא נקלע הייתה מעין מחלוקת לשם שמיים

לא סתם ריב

להשיג איזו הטבה גשמית

הרי לא נתנו לו לתקוע את אהולו בין בני שבטו

ומה עליו לעשות?

הרי סך הכול רצה לגור בין עם ישראל

ורצה רק טוב.

אז מה הכוונה של הדברים שאומרים לו אתה גרמת לך?

הוא בכלל צריך לדעת

אומר הרב גרשון ליבמן

שהיה מייסד וראש מוסדות נובהרדוק בצרפת

בראשם ישיבת אור יוסף

והוא היה מהאישים המשפיעים ביהדות צרפת האורתודוקסית והתורנית

במחצית השנייה של המאה.

אז הוא בספרו דגל המוסר אומר בכלל

בדור המדבר

לא היה קיים מצב של מידות

כמו שאנחנו רגילים לראות אותו בינינו

היום יש

שאלה של מידות

ואין מקום לכל הטענות הנשמעות בימינו בדורם.

לא היה כמו שהיום למשל

שיש טענות על רבנים

שהם לא כל כך מחמירים

או כלפי ישיבות שהם לא כל כך מחנכים כהנה וכהנה.

כל זה טענות

שמבוססות על עולם של מידות.

ואפילו אצלנו בישיבה, הוא אומר,

אנחנו עדים להתמודדויות,

קשה לחיות בשותפות,

נגררים מזה מחלוקות,

קשה לדון לכף זכות,

קשה לשאת בעולם חברו.

רואים, מתמודדים בישיבה עם כל הדברים האלה.

והכל מסביבנו הוא עולם של מידות.

הכל הבלגנים, הכל, הכל זה מידות.

אבל בדור המדבר,

לבוא ולומר לו, אתה גרמת לך?

הרי כל המטרה שלו הייתה שהוא רוצה להשתייך לסביבה גבוהה,

דהיינו הרמה הגבוהה הרוחנית,

ולא להישאר בבחינת נפלט מחוץ למחנה.

לא רוצה להיפלט למה שהוא יורחק משבט דן.

אז את אומרת, מה היה מקום לומר לו, אתה גרמת?

מה היה מקום לומר לו, אתה גרמת?

דרך אגב,

אנחנו רואים כאן בהתפעלות את השבט

שלא רצה אותו ביניהם,

וחששו מהשפעה לא טובה על חינוך בניהם ובנותיהם.

אתם יודעים איך זה קורה עם ילדים?

ילדים נמצאים בתלמוד תורה,

וכשנודע להם שאחד הילדים

הוא הבן

של האישה הישראלית,

והוא בן של איש מצרי,

אתם יודעים, ילדים הם אכזרים,

הם יודעים לפגוע טוב, חזק.

אבא שחגוי, אבא שחגוי.

וזה יקלקל,

וישאלו אותו שאלות, ואיך אבא שלך ומה היה,

ויכול להתפתח מזה קלקול גדול מאוד.

אז רואים שבט דן לא עסקי, זו דוגמה, כן? יכול להיות עוד קלקולים.

אבל,

הם דאגו לחינוך של הבנים והבנות ולא הסכימו בשום אופן.

אבל למרות זאת,

אנחנו עדים למחלוקת לשם שמיים.

הם הלכו גם לבית דין

לברר את הסוגיה.

כרגיל, במקרים כאלו,

כשיש מחלוקת, כל אחד תולה את האשמה בשני.

אבל כאן היו דברים ברורים.

אומרים לו, אתה גרמת לך,

ואין כף זכות

ואין פשרה.

זאת אומרת,

עם כל הלשם שמיים והרצונות שלך,

אתה גרמת לך.

מה הוא גרם לעצמו?

בואו תשמעו דוגמה.

מספר הרב,

כידוע,

פעם הייתה בישיבה מסוימת מחלוקת חמורה בין ראש הישיבה והמשגיח.

ונסעו אליהם

ראש הישיבה

ורבי דוד, זכר צדיק לברכה.

מי זה רבי דוד? רבי דוד זה רבי דוד בלהכר,

שהיה מגדולי התלמידים של הסבא מנובהרדוק.

הוא היה ראש ישיבת מיזריץ',

והוא היה מייסד ישיבות מוסר בפולין,

והוא נספה במחנה ההשמדה מיידנק,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

השם ינקום דמו.

אז פעם הם נסעו,

כדי ליישב את המחלוקת בישיבה מסוימת, ראש הישיבה ורבי דוד,

לפשר ביניהם.

אך לא הצליחו.

ואז רבי דוד אמר בשובו,

המשגיח השם.

כמו שפה אמרו לו, אתה גרמת.

למה משגיח השם?

אתם יכולים לחשוב למה משגיח השם?

אז הוא הסביר

שהרי הוא לומד ומרביץ מוסר,

ועליו לוותר אפילו אם הוא חושב שהוא צודק.

דהיינו שבכל מחלוקת,

אפילו לשם שמים,

יש לדרוש ויתור.

אז מדוע כאן במקרה של המקלל

לא מתחשבים

ורק אומרים לו, אתה גרמת?

אלא אפשר לומר

שרואים כאן כמה גדול כוח הבחירה של האדם.

כוח הבחירה אינו מתמצה רק ביכולת האדם

לקיים את מצוות התורה.

לבחור אם לקיים את המצוות או לא,

לבחור אם לקיים אותן כראוי או לא,

לבחור אם לקיים אותן בשלמות או לא.

לא, לא רק בזה מתמצה כוח הבחירה,

אלא גם בעולם המידות,

בענייני סכסוכים ושותפות,

גם שם נדרש האדם להפעיל

את כוח הבחירה שלו

כדי להגיע להחלטה נכונה.

כאן,

בעולם המידות,

קיימת הבחירה על האדם לעשות פשרה במקרה של כעס,

במקרה של הקפדה,

במקרה של מחלוקת וכדומה.

ובאמת רבי דוד היה אומר שמן הראוי שכל ישיבה תהיה מנוהלת על ידי שניים בשותפות.

כמו שהיה השבח הגדול

שבצלאל בן אורי

בן חור למטה יהודה

היה שותף בהקמת המשכן עם ההולי אב

בן אחיסמח, שהיה ממטה דן,

מהשבט הנחות,

שבט יהודה, השבט הבכיר והחשוב,

שבט דן היה נחות שבשבטים,

ושניהם

בנו את המשכן בלי סכסוך אחד,

בשותפות מלאה.

ולא, אני יותר חשוב, ואני בצלאל, ואני יודע סודות שמיים.

מה אתה, מי אתה? אתה משבט פחות.

לא.

בשותפות נאמנה.

ומשבח את זה הכתוב.

אז רבי דוד אמר

שמן הראוי שכל ישיבה תהיה מנוהלת על ידי שניים בשותפות,

שזוהי סגולה טובה לעבודה לשמה.

כל אחד מוותר. כל אחד שומע את דעתו של השני. כל אחד נושא בעול.

אף אחד לא מתחמק.

אלא שבמציאות הדבר קשה.

ומעדיפים שלום בית.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור.

דבר זה מנהיג.

אחד, שהוא מנהיג את הדור.

ככה,

אז אין לו מחלוקת עם אף אחד. הוא מקבל את ההחלטות. הוא אחראי. הוא נושא באחריות.

קשה לנהל ישיבות בשותפות.

שמעתם בטח מה קורה בסביבות בני ברק בכמה ישיבות בגלל שותפות.

במקרה דנן,

אנחנו חוזרים למקלל,

מוסיפה התורה גם פרטים על הייחוץ של המקלל.

היא אומרת את השם של אימא שלו,

שקראו לה שלומית בדברים.

מה מוסיף לנו לדעת מהיכן הוא יצא ויצא בין האישה הישראלית?

שלושה פירושים למדנו אתמול באלעד.

מה ענייננו לדעת מאיפה הוא יצא ומה השם של אימא שלו?

אבל רשי דווקא מסביר בהרחבה ואומר, מגיד,

מגיד

שהרשע גורם גנאי לו,

גנאי לאביו,

גנאי לשבטו,

ומצד שני,

אהוליאב בן אחיסמח למטה דן,

שבח לו,

שבח לאביו,

שבח לשבטו.

כי מזכירים,

אהוליאב,

מי אבא שלו?

הוא הבן של אחיסמח,

מי השבט שלו? למטה דן.

אז רואים שמשבחים אותו,

את אביו, את שבטו,

ופה אצל המקלל מגנים אותו, את אביו, את אמו,

את השבט שלו.

היינו שאצל המקלל

לא רק שלא מחפשים לדון לכף זכות,

אלא מחפשים עוד יותר עמוק מקורות,

מקורות המשפחה.

והיכן נמצא מקור הפיסול?

וזה עומד מנגד

הדוגמה השנייה לטובה של אהוליאב,

ששם רואים הכנעה

בקידוש השם.

אין שום התבלטות

אלא התבטלות.

והוא שותף של בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה,

ושניהם ביחד

עושים ועוסקים במלאכת המשכן.

אז רואים איך התורה מרימה על נס

את כוח הבחירה שבהתנהגות האדם בעיקר

בעולם של מידות.

לא רק בעולם של קיום המצוות,

בעולם של מידות התורה מרימה את הנס

מהו כוח הבחירה בהתנהגות של האדם, לא רק בקיום מצוות,

אלא במידות

וזאת הייתה הקפדה על תלמידי רבי עקיבא.

הרי זאת הייתה הקפדה עליהם, שהיו כל כך כל כך גדולים בתורה,

בוודאי שהיו נזהרים במצוות קלות כבחמורות.

ובכל זאת, איזה עונש חמור,

איזו מידת הדין

על התנהגות לא נאותה במידות

בבין אדם לחברו.

שלא חלקו כבוד זה לזה.

ואם יש עונש,

הרי שקדמה לו בחירה קודם.

לא מענישים אדם אם לא הייתה לו בחירה.

הוא בחר,

ובגלל שהוא בחר לא נכון,

לא טוב, לא ראוי,

הוא נענש.

ההתנהגות של האדם היא לפי בחירתו,

והבחירה היא חופשית.

לכן היא מביאה עליו את התוצאות,

אם לקבל שכר או לקבל עונש.

אז רואים שהתורה נותנת לנו פרשה של מידות,

ואומרת לנו, יא חביבי,

אתה גרמת.

מה זה אתה גרמת?

אתה בחרת בדרך הזאת.

אתה לא ויתרת.

אתה לא התבטלת.

אתה לא נכנעת.

אתה קיללת.

אתה גרמת. דמך בראשך.

אין פשרות.

אין ויתורים עם אדם כזה.

אומנם לא קל לעבור את המצבים של המידות שאדם נקלע להם בחיים.

ניסיונות גדולים.

ואת זה מרגישים

בכל צעד ושעל במהלך היום.

אך בלי ספק,

שעל האדם להפעיל את כוח הבחירה

כדי לחיות בשותפות עם חברו,

בעל עם אשתו,

אב עם בניו,

אם עם בנותיה.

להתגבר על המידות.

האדם נתון למצב של בחירה

על כל צעד ושעל בהתנהגותו.

עליו לשקול נכונה את צעדיו

ולהשתדל להתגבר על יצריו ועל מידותיו

ורק על ידי ויתור.

אבל ויתור בקיצוניות,

הוא יגיע לתכלית הטוב.

אנשים אומרים, מה פתאום שנשתוק לו?

מה פתאום שנשתוק לו? למה מי הוא?

מה זה?

אתה מכניס את עצמך לתסבוכת

שעוד בסוף יכולים להגיד, אתה גרמת,

דמך בראשך.

ולא יהיה פשרה.

למה לך?

ויתור.

אבל ויתור בקיצוניות.

גם שלדעתך זה לא מוצדק.

אתה רק תרוויח.

ויגיע לתכלית הטוב.

דבר שלא יתאפשר אצלו בשום אופן

אם הוא יעמוד כל הזמן על שלו ועל מידותיו.

לא יצליח, בן אדם. אי אפשר לעמוד על שלך כל הזמן ולומר אני צודק, אני צודק, אני צודק.

אי אפשר.

אתה רוצה להיות החכם מבין השניים?

תהיה הוותרן.

הקדוש ברוך הוא משלם על ויתורים

לאין שיעור.

יש סיפורים רבים בנושאים אלה,

שמי שמוותר לא מפסיד.

זה לא הזמן,

אבל יבוא הזמן.

כרגע

נלמד את הכלל ולא נתבלבל.

עבודה על המידות,

יש לנו בחירה,

ואתה מחליט איך להשתמש בהן.

במקום שאתה רואה שאתה נקלע לתסבוכת,

במחלוקת,

בבעיות,

כל מיני דברים.

תהיה אתה החכם

ותוותר.

וגם בקיצוניות,

אפילו שזה בכלל בכלל לא מוצדק.

מה יכול להיות?

לא אומרים לך לוותר על ממון, אחד רוצה לקחת את הדירה, תוותר.

לא מדברים, מדברים בדברים,

פגיעות כאלה ואחרות, אמר עליך, לא אמר, עשה,

לא עשה, כן, אז

דברים שהם בעצם של מה, כך, רק מה המידות מנטרות ממקומם,

ודם זועק, חמאס,

איך הוא עשה לי, ודודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, כן? אז לכן צריך לדעת

רילקס בייבי.

תרגע, תרגע מותק, לאט לאט, קח את הדברים.

תוותר, תרוויח.

השם משלם על ויתורים

המון המון יותר ממה שתרוויח אם תנצח בוויכוח או בעניין.

הרבה הרבה יותר.

בגן תקנה לך הרבה יותר ידידים.

אנשים אוהבים את הוותרנים, קוראים לזה פראייר היום,

אבל אלה שמוותרים בסופו של דבר הם יותר אהובים, יותר רצויים, יותר מקובלים.

בסוף זה רווח כללי, גם מבני האדם ובפרט מהשם יתברך.

כי הקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יהיה ותרן.

עד שאומרים אפילו שיהיה ותרן בממונו.

ואתם רואים

שמי שלמד יותר מוסר הוא מחויב יותר.

לכן רבי דוד פסק שם משגיח השם.

למה?

אתה הרי יודע בדיוק.

ורואים שהתורה מביאה פרשה שלמה שכולה נובעת ממידות.

לא קיום מצוות,

מידות.

הוא כעס,

והכעס מרתיח את דמו עד שקילל רחמנא ליצלן.

והיה מוכן לאבד את העולם הבא גם.

זה השיגעון של הכעס.

וכשלא מצליחים לשלוט במידה,

אפילו בדור

המדבר שראו את כל הנפלאות,

אחרי שיצאת מעבדות והגעת תמיד לגאולה,

אתה עוד יכול לקלל את מי שהוציא אותך משם.

יא באביי, יא באביי, איזה דבר זה.

זה הכוח של המידות.

רבי חנניהו בן רגשי אומר,

נושא הקודש בו, וכל זה קודש ישראל. לפי כוח ירבו לנו תורה ומשורות שנה אמר ה' יסלמם על סבבו,

ירדין תורה ויהיה אדיר.