מי נענש באבדון כל יום | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ככל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונחרטה מעמאה

כתב רבנו יונה בשערי תשובה ב' טו'

ונאמר על האנשים

שאינם עורכים מחשבות תמיד

להתבונן בירת השם

בתהי רעתם אותי מצוות אנשים מלומדה

אלה שלא עורכים מחשבות תמיד

להתבונן בירת השם

על אלה נאמר בתהי ירעתם אותי מצוות אנשים מלומדה

אז מדובר על אנשים שהם יראים

כי כתוב בתהי ירעתם

אז יש להם יראה

אבל איזה יראה? שמצוות אנשים מלומדה

אז האנשים האלה שלא עורכים מחשבות תמיד להתבונן

זה נקרא מצוות אנשים מלומדה.

ונאמר, קרוב אתה בפיהם

ורחוק מכליותיהם.

זאת אומרת, בפה, מהללים, משתבח שמולעד, לילים, הכל,

עבר רחוק מכליותיהם.

ונאמר,

כי הנה רחקיך יאבדו, יא באביי. אלה נקראים רחקיך,

ואלה יאבדו.

ועל כן אני אוסיף להפליא

הפלא ופלא.

זאת אומרת, הם נקראים רחקיך.

יריעים,

אבל מצוות אנשים מלומדה.

ולא שימת לב,

ובלי להתבונן ובלי לעשות מחשבות תמיד.

ביראת השם.

נאמר, רחקיך יאבדו.

רוצה להראות את גודל חיוב להתבונן ביראת השם.

והביא ראייה תחילה מן הכתוב, ותהיירה את המוטים מצוות אנשים מלומדה.

הרי שהכתוב הקפיד מאוד על היראה באופן שכזה,

שהיראה אינה רק חיקוי בעלמא,

ולא בהתבוננות.

זאת אומרת, אתה לא יכול להיות ירא שמיים בחיקויים.

אתה צריך להתבונן בעצמך ולהגיע ליראת שמיים פנימית אמיתית.

לא חיקוי בעלמא.

דהיינו עושה פה זאת

כמו שאחרים עושים, מתנהג כמו שאחרים עושים, כשבפנימיות שלו הכל רקוב.

ואחר כך הביא ראייה לי יותר עוד.

כי היראה שאינה באה מהכליות יועצות,

פירוש בעצו ותחבולה,

זה נקרא רחוק ממנו יתברך.

זאת אומרת, אם זה לא בא מפנימיותו,

על ידי עצו ותחבולה זה נקרא רחוק עדיין ממנו יתברך.

ואחר כך הביא ראייה מהו העונש העצום

של מי שרחוק ממנו יתברך,

עד שאמר כי הנה רחיקיך יאבדו.

אז על מה הוא מדבר?

על דתיים, חרדים, אמירת שמיים.

אבל מצוות אנשים מלומדה.

עליהם נאמר רחיקיך יאבדו.

כי כל הנפש

אשר לא תעונה,

וכל הנפש

אשר תעשה מלאכה,

ועבדתי את הנפש ההיא.

וכתב רש״י זכרון המלכה.

לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואיני יודע מהו,

כשהוא אומר והעבדתי,

לימד על כל הכרת שאינו אלא עבדון.

זאת אומרת,

כל מקום שכתוב כרת, ואני לא יודע מהו,

כשהוא אומר בפסוק והעבדתי,

זה מלמד על כל הכרת שאינו אלא עבדון.

ומעתה נוכל להבין.

אם עושה מלאכה אחת ביום אחד של יום הכיפורים בשעה קלה,

ונתחייב עבדון,

מניעתה אינם הולכים עכשיו עוד להתבונן תמיד בירת השם בכליות,

אשר נאמר עליו, כדברי רבנו יונה, רחיקיך יאבדו.

כמה כריתות, חס ושלום, יש בו.

כי החיוב הוא תמידי.

זאת אומרת, החיוב להתבונן הוא תמיד.

ואם לא מתבונן, כתוב, רחיקיך יאבדו.

אז על כל פעם שהוא לא מתבונן, מגיע לו עבדון.

זאת אומרת, יותר מיום הכיפורים.

גרסינן ביומא.

למה נקראו שמה מאנשי כנסת הגדולה

שהחזירו עטרה ליושנה?

מה זה החזירו עטרה ליושנה?

כולם אומרים, החזירו עטרה ליושנה? נחזיר עטרה ליושנה. בואו תשמעו.

עטא משה

אמר

האל הגדול, הגיבור והנורא.

משה רבנו אמר ככה את הלשון

האל הגדול, הגיבור והנורא.

אמר ירמיה

גויים מקרקרין

עומר הקדין מהיכלו.

איינו רואה אותם.

איפה היראה מפני השם?

וכי הוא ירוי?

איינו רואה אותם.

אם גויים מקרקרין המקדין בהיכלו, איינו רואה אותם.

לכן לא אמר נורא.

אמר האל הגדול הגיבור.

והנורא לא אמר.

הוריד.

עטא דניאן,

כשהגיע דניאן,

אמר גויים משתעבדים בבניו.

אמר גויים משתעבדים בבניו.

היה גבורותיו.

אם משתעבדים

והוא לא עושה להם שום דבר,

איפה גבורותיו?

לא אמר הגיבור.

עטו אין הוא ואמרו.

ואמרו.

באו החכמים ואמרו. אדרבה.

זוהי גבורתו.

שכובש כעסו.

שנותן ערך אפיים לרשעים.

ואילו הן רואותיו.

ואילו הן לא רואותיו.

שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא,

אז איך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות?

זה שפעם אחת ניתן אפשרות לגויים להרוס את בית המקדש ולעשות בכל העון לרוחם,

מזה להגיד שהוא לא נורא והוא לא ירוי,

זה לא מספיק. הפוך.

עצם זה שמתקיימת כבשה אחת בנשימים זאבים, ענפי שנים,

זה מראה שהוא ירוי.

ורבנן איך עבדי אחר?

מעקרות תקנת עד יתקן משה?

ונשאל את השאלה.

אם משה רבנו תיקן את התקנה לומר האל הגדול, הגיבור והנורא, איך באו החכמים?

ועשו כך ועקרו את הנורא והגיבור.

איך?

איך ירמיה ודניאל הורידו?

אלא,

מתוך שיודעים והקדוש ברוך הוא שאמיתי הוא,

לפיכך לא כזבו בו.

הם יודעים שהקדוש ברוך הוא האמיתי?

ולכן לא כזבו בו. זאת אומרת, לפי הבנתם,

זה להגיד כזב עליו,

כביכול,

חלילה,

ולכן הם לא רצו להגיד דבר שלא ייראה אמיתי.

כי אם אתה אומר הגדול, הגיבור והנורא,

זה צריך גם להתראות, שיראו את זה.

ואם לא רואים את זה, אז זה כאילו מכזבים בו.

וזה לא אמיתי, כאילו, וכיוון שמדובר שהשם אמיתי,

אז הם התירו לעצמם להוריד את זה כדי שלא יהיה מקום לטעון איפה,

איפה אהיה.

הבט נא יקירי נוראות שיוצא מן הגמרא.

לכאורה קשה מאוד.

עטו שקר הוא,

שהוא יתברך, חס ושלום,

אינו גיבור ונורא?

הלוא ידענו כי גיבור ונורא הוא מכל גבורותיו ונוראותיו בשמיים ובארץ, בכל רגע ורגע, מחדש בטובו, בכל רגע ותמיד מעשה ראשית.

כאמור, הוא עושה אורים גדולים,

עשה, לא נאמר אלא לעושה אורים גדולים בכל רגע,

כמו שמובאר בנפש החיים, אלא ודאי כיוון שאין אנו רואים זאת,

שהרי גויים מרקדים בהיכלו,

אם כן, אין אנו יכולים לומר גיבור ונורא.

רק אנשי הכנסת הגדולה חידשו שהן, הן גבורותיו ונוראותיו,

שמאריך אפו כל כך.

אבל קודם שחידשו אנשי הכנסת הגדולה הזאת, היה אסור לומר כן,

כיוון שהקדוש ברוך הוא, אמת הוא,

אין זאת אמת לומר דבר שאינו מבין בשכלו.

זה נקרא להחזיר עטרה ליושנה.

מה שהורידו,

גיבור ונורא, והחזירו.

ואם כן,

יצא לנו מזה שכל זמן שאין האדם מכיר בשכלו היטב את גדולת השם יתברך,

גבורותיו ונוראותיו, רק כאילו חז ושלום שולל ממנו יתברך,

את התארים האלו, רחמנא לצלן.

ואם כן, חובה עלינו להזכין

ולהבין גדולת השם יתברך

בעריכת אפיים שלו.

בקיום אומה אחת בין האומות

כמו שאמרו אנשי כנסת הגדולה, מי לא יזכיר ויתבונן בזרע, חס ושלום, כאילו הוא שואל את התארים ממנו יתברך, כמו שכתוב.

לפיכך לא כזבו.

ואם כן, מהו האמת?

אז מה האמת?

להשכיל ולהבין זאת בהכרה גמורה.

זה כמו שאמרנו על הקב' ברוך הוא ביציאת מצרים.

מי כמוך בעינים, אדוני,

אל תקרא בעינים, אלא באילמים.

כשהקב' ברוך הוא נתן למצרים כביכול

לעבור על דבריו.

מה זה לעבור על דבריו?

אחרי מכה ועוד מכה ועוד מכה, הם לא נכנעו.

אז זה מראה שלא מפחדים ממנו, כאילו.

זה מראה גם שהוא לא מסוגל, כאילו, לסיים את הפרשה.

כאילו.

כשישראל היו בים, הם הבינו שהכזה ברוך הוא היה יכול לעשות מה שהוא עשה להם בים.

היה יכול לעשות מזמן.

אבל את החשבונות, להתעלל בהם, ללמד אותנו אמונה וכולי וכולי.

אבל לכן הם אמרו, מי כמוך בעינים, אדוני, תקרא בעינים אלא באילמים.

זה הכוח של הכזה ברוך הוא. מי כמוך, אתה שיש לך את כל הכוחות ואתה מגביל את הכוחות שלך לא לפרק

את כל מי שחותק נגדך ברגע אחד.

הרי אדם חזק,

מישהו מתעסק איתו, משהו טח וישן, תן לו מכה, וזה גומר את הסיפור, כאילו, לא מאבד זמן.

והקדוש ברוך הוא עומד עולם שלם ומורד ומכחיש והכול.

הוא סובל עולמו.

זה גבורה גדולה.

להחזיק את עצמך, כמו שאומרים.

זה גבורה גדולה. זה בדיוק הפוך הוא מה שסוברים.

אדם ששולט, ואנחנו אומרים, זה גיבור, הכובש את יצרו.

אז אם אצלנו גיבור כובש את יצרו,

כן?

אז הקדוש ברוך הוא, שהוא כובש את כוחו כביכול, את יכולתו,

וממשיך לזון ולפרנס את הרשעים

שיוצאים כנגדו,

זה גבורה שאין כדוגמתה.

אבל הראשונים, לפיכך לא כיזבו.

ולכן נשאל את השניים מה האמת.

להשכיל ולהאמין זאת בהכרה גמורה.

זאת אומרת, להתבונן, מה שהסברתי כרגע,

שזו האמת לאמיתה.

וזה גבורותיו,

וזה נראותיו.

וכן במערות התורה והמצוות והשבת.

את כל זה צריך להאמין בהכרה גמורה.

לא בפה, מן השפה ולחוץ.

וזה מבהיל.

כי בני האדם הכול שטחי.

זה הכול עיקויים.

וראה עוד, בשביל דבר זה, הקל,

לכאורה זכור לשם כנסת הגדולה.

הרי שהתבוננות, לא דבר קל הוא.

מאמר נורא הוא.

כנסת הגדולה.

למה נקרא הכנסייה הזאת של כינוס של אותם חכמים ונביאים?

כנסת הגדולה.

בשביל שהם יחזירו עטרה ליושנה.

מה יחזירו?

הם הסבירו שזה עדיין אמיתי.

כשאתה אומר הגיבור והנורא,

על פי שאתה לא רואה.

אתה רואה גויים קרקרין בהיכלו.

אתה רואה את הדברים בעיניים שמכחישים כאילו את זה.

אתה אומר, לא, לא, לא. זה לא מכחיש, זה רק מחזק.

כי זה גבורה

להגביל את הכוח

ולא לפגוע בהם

מסיבות הידועות לפני הקדוש ברוך הוא.

זה האנשי כנסת הגדולה שתיקנו והחזירו עטרה ליושנה.

הבנתם?

עכשיו מזה תקישו,

תעשו בדיקות ותדמו לנו.

מה הקשר בכלל בין ש״ס

לבין זה?

נחזיר עטרה ליושנה.

אחרי שהיה תוכנית המקור, זה ברור.

נחזיר עטרה לסופרים.

עטרה, את השגחה עטרה.

כן?

קיצורו של דבר,

אין הרבה דתיים,

דתיים אמיתיים,

שבאמת עושים התבוננות, כמו שכתוב ברבנו יונה,

על האנשים שאינם עורכים מחשבות תמיד להתבונן בירת השם.

אז יראת השם שלהם זה מצד אנשים מלומדיו,

עליהם נאמר רחקיך יאבדו.

כמה יש דתיים שעושים חשבונות יום-יום תמיד,

בשביל לעמוד על הדברים ולהתבונן בירת השם, מה כן טוב, מה לא טוב, מה לרחק, מה לרחק,

מה לעשות,

מי בודק?

היום אפילו שמענו בין אחיכם,

משפטי צדק, א', ב',

אין את זה.

כולם בדרגת נביאים ומעלה.

פוסקים גורלם של אנשים ככה, בלי שום בעיה, בלי שום בדיקה, בלי שום כלום.

וזה לצערנו הרב.

אז ראינו כי כל הנפש שלו טוענה בעצם היום הזה ונחרטה מעמיה, ואמרנו שכרת זה האבדון,

ואם כרת זה האבדון,

אז פה אנחנו רואים

שבעצם

כל מי שלא עורך את המחשבות האלה והכול,

אז השם רחק,

השם רחם, כתוב רחקיך יאבדו.

יאבדו זה אבדון.

בלי יום הכיפורים.

בלי יום הכיפורים.

יותר קשה מיום הכיפורים.

מי שחי בלא התבוננות,

עונשו יותר ממי שמחלה את יום הכיפורים.

מי שאוכל ביום הכיפורים,

מצבו יותר טוב, חס ושלום,

ממי שלא חי בהתבוננות, ביראת השם.

שעל זה נאמר רחקיך יאבדו

בכל רגע ורגע,

וזה רק אם נפש לא טוענה בעצם היום הזה, אז היא ונחרטה מעמיה שזה האבדון. ופה רחקיך יאבדו תמיד.

אז מי שבא לפה לשיעורים ולומד מוסר בכל יום,

אז אנחנו עושים בכל שיעור חשבון,

התבוננות, ביראת השם.

מה נכון, מה לא נכון, איפה הטעות, מה בסדר, מה לא בסדר,

איזה מידות לעבוד, איזה לבטל,

וכן הלאה.

זה נקרא לחיות בהתבוננות תמיד,

שלא יעבור יום שלא לומדים מינימום שעה.

הבנתי, הוא רם?

רם ביחד אני רואה יושב עומד.