מעלת השלום ופטירת האר"י הקדוש | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", כתב רש"י, שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת, "ונתתי שלום בארץ". מכאן שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל, אז התורה מבטיחה שאם בחוקותי תלכו ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם, אבל כתוב שהארץ תתן פריה ואכלתם לחמכם לשובע, אז יהיה אוכל ושתיה, יהיה הכל הכל הכל, ברכות ברכות ברכות. אז רש"י אומר שמא תאמרו, הרי מאכל והרי משתה, כל הכבוד, הברכות האלה מביאות, אבל אין שלום, אין שלום אז זה לא כלום. אז התורה מבטיחה שחוץ מכל ההבטחות הגשמיות "ונתתי שלום בארץ" מכאן שהשלום שקול כנגד הכל.

כעין זה פירש הרמב"ן, ונתתי שלום בארץ היינו שיהיה ביניכם שלום ולא תלחמו איש באחיו, שלום ביניכם ז"א ולא תלחמו איש באחיו הרמב"ם אומר, לא ונתתי שלום בארץ מפני האויבים. וכן האור החיים הקדוש מסביר שהפסוק מכוון על בני ישראל עצמם, שלא יהיה פירוד לבבות, ושיטע ה' ביניהם שלום ורעות.

כתב הכתב סופר בדרך צחות, מטבעו של עולם כאשר יש קנאה ושנאה בין הבריות אז השינה שלהם נטרדת, לא יכולים לישון, לא רגועים כשיש קנאה ושנאה, כלשון הכתוב "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון" כי העובד אין מה לקנא בו, זה מקבל משכורת מסכן, אבל העשיר יש לו הרבה כסף, מקנאים בו אז הוא לא יכול לישון, כל הזמן פוחד מה יעשו מה זה, הקנאה לא מניחה לאדם לישון. אבל כאשר יתקיים "ונתתי שלום בארץ", כשישרור השלום בין הבריות אז "ושכבתם ואין מחריד", אז תוכלו לישון במנוחה. ז"א זה פירוש בדרך צחות. מתי "ושכבתם ואין מחריד"? לא יהיה לכם חרדות בשינה ולא דאגות ולא כלום? מתי שיש שלום אף אחד לא מקנא ולא שונא בכם ולא שום דבר, זה בדרך צחות.

וכבר הפליגו חז"ל במעלת השלום כמו ששנינו, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

ועכשיו נראה מה קרה בפטירתו של הארי הקדוש בקיצור ימים. כידוע הארי הקדוש נפטר בן 38 שנים, ביום ה' מנחם אב בשנת של"ב. בספר קול ששון וכן בספר עמק המלך, ובספר תולדות הארי, מסופר שם אודות פטירתו בקיצור שנים. וזה לשונו: כל זמן שיש שלום בבית ובין אדם לחברו, אין השטן יכול עליהם. עד שיביאם לידי מחלוקת. אז אם יש שלום בבית וגם בין אדם לחברו השטן לא יכול עליהם עד שיביאם לידי מחלוקת. צא ולמד מתלמידי הארי זללה"ה, כשהביא האר"י זל את תלמידו המרח"ו רבינו חיים ויטאל, קיבל עליו בשבועה שלא יכסה דבר ממנה שלא יגלה לו, הארי נשבע שכל דבר הוא יגלה למרח"ו. ופעם אחת שאל המרח"ו לארי הקדוש לפרש לו את התוספתא של הזוהר, והוא סוד עמוק, התוספתא של הזוהר הוא סוד עמוק, ואמר לו הארי, וחייך, תניחני שלא אפרש לך את זאת התוספתא, אמר לו המרח"ו מוכרח אתה לגלות לי על כל פנים, אמר לו אם אגלה לך סופך להתחרט חרטה גדולה. אבל אני מוכרח לגלות לך מה שתשאלני, על כן אני מזהירך, חזר המרח"ו ואמר לו, אני רוצה שתפרש לי התוספתא על כל פנים. וגילה לו את סודה. לאחר שגילה אותה אמר להם, לתלמידים, שנגזר עליו שימות אותה שנה מחמת גילוי הסוד, ואתה גרמת את ההיזק, ואיני חש עלי ועל בני ביתי, אבל עליכם אני מצטער, איך אני מניח אתכם בלי שלמות תיקונכם, אזי נתעצבו התלמידים בליבם הרבה, ז"א הארי אמר, אני לא חש על זה שאני  צריך להסתלק מן העולם, גם לא על בני ביתי שאני נפרד מהם, אבל אני מצטער על דבר אחד, שאני אסתלק לפני שאני אשלים לכם את התיקון, ועל זה נתעצבו התלמידים בליבם הרבה.

אחר כך אמר להם כך, כל זמן שיש שלום ביניכם ובין בתיכם ולא יהיה מחלוקת כלל, אז אין מלאך המוות שולט עלי, אתם יכולים להגן שאני לא אמות, הוא אמר להם, אם יהיה שלום ביניכם ובין בתיכם, ולא תהיה מחלוקת כלל, מלאך המוות לא יוכל עלי. מה עשה הארי? עשה הסגר לעשרה חברים ותיקן לנשים ולטף חדרים בפני עצמם באותו חדר, והיה רגיל להזהירם שיתרחקו מן הריב והמחלוקות כמטחווי אש, ואך אחדות ושלום ישרור ביניהם. אבל מעשה שטן הצליח, לאחר חמישה חדשים נפלה קטטה בין הנשים בערב שבת, והנשים הגידו לבעליהן את דבר הקטטה שנפלה בין הנשים, עד שהחברים עצמם התקוטטו ועברו על דברי הרב. לעת ערב יצא האר"י ז"ל עם החברים לקבל את השבת כרגילותו, וחזר לבית הכנסת סר וזעף, וישב כל התפילה באנינות. המרח"ו כשראה אותו כך נבהל מאד כי לא היה כן מנהגו של הרב ז"ל לעשות כן, כאשר שאל אותו לפשר צערו הגדול השיב לו, ראיתי בקבלת שבת את הס"מ, ואמר את הפסוק "גם אתם גם מלככם תספו. מכאן נראה שכבר נחתם גזר הדין בעוונות הרבים, ולא נחתם אלא בעבור קטטה שהיה היום בין החברים, שכל זמן שהיה שלום ביניהם לא היה לס"מ בית כניסה לקטרג.

ביום השישי ערב שבת, פרשת מטות מסעי שחל בו ר"ח מנחם אב, חלה הארי הקדוש במגיפה שפקדה אז, התלמידים וגדולי העיר הרבו בתפילה ותחנונים, וכשנכנסו לבקרו שאל על תלמידו המרח"ו, אמרו לו שהוא בא והולך מבית הכנסת לבית הכנסת להתפלל על הרב, נענה הארי ואמר, תגידו לו שאינו יכול לבטל את הגזרה, כי היא גזרה שיש עמה שבועה שאי אפשר לבטלה. וציוה לקרוא לו על מנת שיתברך מפיו. באותה שעה הזהירם שוב וציוה להם שייזהרו ביתר שאת, שיהיה שלום ביניהם מכאן ואילך, ושינהגו כבוד זה בזה. אז הנה רואים מכאן שאפילו אם נגזר מיתה מן השמים, אם היה שלום בלא מחלוקת מידת הדין לא יכולה לשלוט. והארי היה נשאר חי.

מפה רואים שאין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, והתורה גורמת לשלום, ה' עוז לעמו יתן, אם הולכים על פי התורה והנהגותיה אז ה' יברך את עמו בשלום. אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...