כח המעשה - שבוע שבוע | הרב אמנון יצחק שליט"א

"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו" (שמות לט, לג)

במדרש תנחומא אמרו חכמים זכרונם לברכה: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, 

בשעה שבא משה ואמר לישראל (שמות לה, ה): "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה" 

שמחו שמחה גדולה והביאו נדבה בשמחה ובזריזות. לשני בקרים הביאו הכל, בבקר בבקר! לשני בקרים, כיוון שגמרו מלאכת המשכן, היו יושבים ומצפים: 'אימתי תבוא שכינה ותשרה בו?' והיו מבקשים להעמידו ולא היו יודעים להעמידו, וכשהם חושבים להעמידו הוא נופל, ולמה לא היו יכולים להעמידו? אלא שהיה משה מיצר שהוא לא השתתף עמהם במלאכת המשכן. 

עד שאמר לו הקב"ה למשה: "לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן - לפיכך לא יוכלו אותם חכמים להעמידו בשבילך, כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד - שוב אינו עומד לעולם!". 

זאת אומרת לכבודו של משה רבנו, הקב"ה לא איפשר שיוכלו להעמיד את המשכן בלעדי משה רבינו. והיות ומשה רבנו היה מיצר שלא עשה שום עשייה ושום מלאכה, הוא אמנם פיקח על הכל אבל לא עשה כלום, היה לו צער: 'למה הוא לא משתתף?', אז הקב"ה לא נתן לאף אחד שיוכל להעמידו רק משה רבנו כדי שידעו כל ישראל: 'שאם על ידך אינו עומד - שוב אינו עומד!'. ועלינו להבין: מדוע משה רבנו היה מיצר על אי השתתפותו במלאכת המשכן? הלא אמרו במדרש רבה: 'שהיה משה מחזר על כל האומנים בכל יום ובכל שעה ללמדם שיעשו את המלאכה שלא יטעו בה! 

שאמר לו הקב"ה (שמות כה, מ): "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם" ולכך כתיב על כל דבר ודבר "כַּאֲשֶׁר צִוָּה השם אֶת מֹשֶׁה" שלא היה זז מעל גביהם. ולזאת גם תמצא שנקרא המשכן על שמו, וכדברי רש"י על הכתוב (במדבר ז, א): "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" אז על מי נקרא? על שמו של משה! וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, בצלאל ואהליאב וכל חכם לב עשו את המשכן, ותלה הכתוב במשה? אלא לפי שמסר נפשו עליו! לראות תבנית כל דבר ודבר, כמו שהראהו בהר להורות לעושה המלאכה ולא טעה בתבנית אחת! 

הרי לפנינו כי הכתוב מעיד עליו: 'שמסר נפשו על הקמת המשכן עד שזכה ונקרא על שמו!' אם כן למה הצטער שאין לו חלק בעשייתו? והלא חלק גדול נטל! ומה היה חסר? אנו למדים מזה: כי אף לאחר כל המסירות נפש של משה רבנו, היה עדיין מיצר. כל עוד לא היה לו חלק של עשייה בפועל ממש בגוף המשכן - עד שניחמו הקב"ה ונתן לו למשה להעמיד את המשכן על תילו ולהשתתף בעשייתו! גדולת כח המעשה, זאת אומרת יש פה ללמוד שכח המעשה הוא גדול מאוד! לא רק התכנון הפיקוח וכו' וכו' גם עשייה בפועל. 

יש אנשים בדרך כלל אוהבים לבוא ולתת הוראות לאחרים, ככה הולכים אתה יודע ממקום למקום ואומרים שרוצים 'איפה איפה עובדים איפה הזה וזה וזה...' פחות לעשות בידיים. כשבונים משכן - צריך לחפש לעשות כמה שיותר בידיים, כמה שיותר עשייה. 

"גדולת כח המעשה מצינו גם בענין ציווי שחיטת הפסח במצרים, את הגדולה של כח המעשה מצינו גם בענין של ציווי שחיטת הפסח במצרים. נתבאר ב"מאמר החכמה" לרמח"ל: "כי עניין הפסח הוא יצירת כלל ישראל להיותם מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (שמות יט, ו). כל עניין קורבן הפסח, היה ליצור יצירה חדשה! יצירת כלל ישראל שהם הופכים להיות מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. וביציאת מצרים זכו ישראל להיות מתעלים ממדרגה אנושית חומרית - להתעטר בעטרות של קדושה. 

והעניין של ארבע לשונות הגאולה, עם היותם שלבים בגאולה הגופנית של ישראל היו אלה בעיקר מדרגות בגאולתם הרוחנית, ולכל זה הגיעו על ידי הגילויים הרבים בכוחו הגדול, כאשר ראו בהביא הקב"ה את עשר המכות על המצרים. מעתה אנחנו צריכים תלמוד, מה כתוב במדרש רבה פרשת בא פרק טז': "אמר לו הקב"ה למשה: "כל זמן שישראל עובדין לאלוהי מצרים - לא יגאלו! לך אמור להם 'שינחו מעשיהן הרעים - ולכפור בעבודת כוכבים!' זה שאמר הכתוב (שמות יב, כא): "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" כלומר: "מִשְׁכוּ ידיכם מעבודה זרה וּקְחוּ לָכֶם צאן ושחטו אלוהיהם של מצרים ועשו הפסח, שבכך הקב"ה פוסח עליכם!". 

והדברים תמוהים: וכי לאחר שנה תמימה, של גילויים ולימודים בהנהגתו יתברך עם עשר המכות שמקבלים המצרים, ולאחר שהם התעלו ממדרגה האנושית החומרית, האם אחרי כל זה נכללים היו ישראל בגדר 'עובדי עבודה זרה!' עד כי הגיעו לשחוט את תועבת מצרים לעיניהם?! אלא שאף במדרגות הגבוהות ביותר עדיין צריכים אנו לכח המעשה!" זה לא מספיק שקיבלנו על עצמנו ויש לנו הסכמה והכל וזה ופה ושם, כל זמן שלא עשינו פעולה מעשית - עדיין זה לא מוחלט! "כדי להגיע לכפירה שלמה ומוחלטת בעבודה זרה 

- צריכים לשבור את הטמבלויזיות אה – 

לשחוט את אלוהי מצרים במעשה ידינו!" אם לא שוחטים בידיים את העבודה זרה, כמו שאברהם שיבר את הפסלים את העבודה זרה, לא הספיק לו שהוא שכנע את האנשים להיות מאמינים, הוא תבע מהם גם לשבור כל שמץ וזכר של מה שהם עבדו עבודה זרה, כי צריך גם את פעולת המעשה, כיוון 'שהאדם נפעל על פי פעולותיו'. זה לא מספיק שלאדם יש הכרה, זה עדיין לא מספיק לא חזק, רק עם עקירה ושבירה וניתוץ, לכן התורה מבקשת, "תִּתֹּצוּן... תְּשַׁבֵּרוּן... (שמות לד, יג) תְּגַדֵּעוּן" (דברים יב, ג) בכל אופן שרק אפשר לא להשאיר שמץ מעבודה זרה, אם לא עושים את זה בפועל במעשה - עדיין זה לא מוחלט אצל האדם. 

"אז לכן כדי להגיע לכפירה שלימה ומוחלטת בעבודה זרה, צריכים אנו לשחיטת אלוהי מצרים במעשה ידינו. מה הוא סוד של כח המעשה? כותב "חובות הלבבות" רבינו בחיי הקדוש בשער "חשבון הנפש" בחשבון כא': "מה כח המעשה? "רוב העניין המכוון במצוות שהם בגופים ובאיברים, הוא להעיר על המצוות אשר תהיינה בלבבות ובמצפונים. ומפני שהיה זה למעלה מכח האדם, ולא יתכן לו עד שייפרד מתאוותיו הבהמיות ויכריח טבעיו, העביד אותו הבורא בגופו ובאיבריו כמה שיש ביכולתו!" 

אומר רבינו בחיי: "רוב העניין המכוון במצוות" שהם מצוות שעושים אותם בגוף ובאיברים, מה שנקרא "מצוות מעשיות" יש חובות הלבבות - יש מצוות לבביות: 'לא תשנא, לא תיקום, לא תיטור, ואהבת', זה מצוות בלב. ויש מצוות באיברים כגון: תלית תפילין סוכה, מצוות שעושים אותם באיברים. "רוב העניין המכוון במצוות שהם בגופים ובאיברים, הוא להעיר" לעורר אותנו "על המצוות אשר תהיינה בלבבות ובמצפונים". דהיינו המכוון הפנימי של מצווה ומצווה, 

"ומפני שהיה זה למעלה מכח האדם", האדם לא יכול להגיע למצב שבאמת מצפוניו ולבבו ישפיעו כבר על כל איבריו לחלוטין וזה יספיק, ומפנה שזה היה למעלה מכוח האדם, ולא יתכן לו, עד שייפרד מתאוותיו הבהמיות ויכריח טבעיו" - שזה דבר לא קל בכלל! "אז העביד אותו בשביל זה הבורא בגופו ובאיבריו ככל שיש ביכולתו!" שהגוף יהיה משועבד לעשיית מצוות בתדירות כל הזמן, ממילא יהיה צריך להיות מנותק מהמשיכה אחר טבעיו ואחרי תאוותיו. 

או כמו שאנחנו אומרים "רצה הקב"ה לזכות את ישראל" לעשות אותם זכים! "לפיכך הרבה להם תורה המצוות" שיהיו עסוקים וטרודים כל הזמן בזה. "מבואר: כי אין בכח האדם להכריח טבעו ותאוותיו רק על ידי מושכלות" – כאילו הוא משיג את הדברים בשכל ותיק' ההוא מנטרל את הגוף והגוף 

- 'והוא לא יכול למשוך אותי יותר גמרנו החלטתי!' 

"לא כל אדם מגיע לרמה כזאת שהוא מסוגל לשלוט רק בשכלו על כל גופו ותאוותיו. כוח המעשה החיצוני הוא שמהווה את המשקל הנגדי לטבע של הגוף, היות והטבע של הגוף פועל באופן אוטומטי, אז כנגד זה צריך כח של מעשה חיצוני שיהווה משקל נגד, "ואחר הפעולות נמשכים הלבבות" ומכיוון שאדם פועל פעולה מסוימת אז הלב שלו מתרכז בעבודה שהוא עושה - נמשך הלב אחר הפעולות "ובזה תושלם עבודתו!". 

זאת אומרת יש לו את המצוות השכליות, יש לו את ההבנה השכלית, היא לא מספיק חזקה, כיוון שיש לו טבע הגוף שהוא נוטה לכיוון של התאוות, באו המצוות המעשיות כנגד לכח הטבעי, והן מדכאות אותו, מפריעות לו, מנתקות אותו, וממילא כך תושלם העבודה. "וכן מתבאר בספר "החינוך" במצווה טז': "דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, כי אחר הפעולות נמשכים הלבבות!" 

"דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, כי אחר הפעולות נמשכים הלבבות". זאת אומרת 

אדם אומר לך: 'לא בא לי מה אני אגיד לך, לא בא לי! מה אני אגיד לך? אני לא נמשך לזה!'. 

אבל אם הוא יגזור על עצמו שהוא יעשה פעולות של מצוות בלי להימשך - אוטומט הוא ימשך! כי הפעולות מכריחות שהלבבות יחשבו בפעולה עצמה. 

שאלה בקהל: לא שומעים 

הרב: לאחר מעשה כן, לכן צריך לעשות פעולות חיצוניות, והן פועלות על הפנימיות דהיינו, הוא נמשך והלב אחריו אחרי הפעולות החיצוניות. זה נאמר "האדם נפעל על פי פעולותיו" הפעולות גורמות לו להתפעל ולפעול לפי הפעולות עצמן והלב נמשך אחריהן. כשאדם עסוק בחשמל - הוא מרוכז בחשמל. כשהוא עסוק בתורה הוא מרוכז בתורה. זאת אומרת בדרך כלל מה שהוא עושה ופועל הלב שמה נמשך אחר הפעולות. לכן ב"ה היום יש כבר שבעה אנשים,

 והיום צלצל אלי עוד מישהו ואמר: 'שהוא רוצה להצטרף למבצע החדש עובדים שבוע לומדים שבוע, עובדים שבוע לומדים שבוע!', 

אז הוא רוצה להצטרף לזה גם כן. 

שאל אותי אתמול ב'סוף שבוע' בן אדם: 'ואם אני אלמד חצי יום ואני אעבוד חצי יום?' 

אמרתי לו: 'זה גם טוב אבל פחות טוב בהרבה. כי כשתכנס ללימוד בחצי יום עוד יגררו המחשבות של העבודה שלך והסידורים למחר מה שאתה צריך לעבודה בתוך הלימוד! אבל אם אתה עובד שבוע ואחר כך אתה מפסיק לשבוע - אז כמו שאתה בחופש בחוץ לארץ! אין למחר לדאוג למשהו, אין כלום זה לא שבת, זה 'שבתון!' שבוע שלם. שבוע שלם אתה מנותק לחלוטין, אין מי שיגיד לך מה תאמר ואין מי יאמר לך מה תעשה...' 

ואחד שקיבל אתמול על עצמו את הדבר הזה שלח לי, שלח לי SMS, והוא קיבל על עצמו: 'ללמוד שבוע ולעבוד שבוע!', 

שאלה בקהל לא שומעים 

הרב: כל אחד במה שהוא עובד, אפשר, אם הוא לא שכיר זה קל מאוד, אם הוא שכיר צריך למצוא עצה. או שיעבוד חצי משרה או שזה. נראה, בינתיים אנחנו עובדים על העצמאיים. אז הוא שולח לי עכשיו כבר על הבוקר 

זה יניב סלע: "כבר על הבוקר קליינטית רוצה לקבוע עבודה שבוע הבא יום א', 

אמרתי לה: "אני לא יכול! את רוצה? אני אשלח לך מישהו אחר..." 

אמרה: "לא, אני אחכה לך שבוע". 

זה יצר הרע ישר מסדר עבודה, כשאתה רוצה ללכת ללמוד הוא ישר מסדר עבודה. 

ובשבוע שעבר אחד שקיבל הראשון קוראים לו רוני אהרן. 

"שלום כבוד הרב! שבוע טוב, רצתי לבשר לך שהטלפון לא מפסיק לצלצל לקבלת עבודות, זה לא יאומן!". 

זאת אומרת יצר הרע ישר נכנס לתוכנית, מופיע גם הוא רוצה להתערב – 'מה קרה לא היה לכם עבודה? אני אסדר לכם...' 

כן ציון עכשיו בדרך אני מחכה שהוא יחליף. 

בכל אופן אני הבטחתי שבלי נדר אלה שקיבלו על עצמם את זה: 'יתעשרו, ברוחניות ובגשמיות!'. 

ואני גם אפנה מכאן לכל הציבור ששומע, שמי ירצה בעלי מלאכה אומנים אלה שהתנדבו, זה כל אלה שהתנדבו פה שיודעים לעבוד והכל, יצלצלו לפה, יזכו להחזיק אותם את אלה שלומדים תורה בזה שיתנו להם גם עבודה, הם ייהנו והם ייהנו, לא רק ייהנו מהעבודה ייהנו מזה שגם מחזיקים אותם שהם יכולים ללמוד תורה, שבועיים בחודש רצוף!! ישתבח הבורא, 

אני חושב שזה תוכנית לאומית יכולה להיות, שכל העובדים במדינה יעבדו שבוע וילמדו שבוע, אולי אז יבינו שאין צורך בגזירות על הציבור החרדי כי הם לא טעמו מזה תורה, "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב השם" (תהלים לד, ט) ואז ממילא מיליון כאלה שלא עובדים יוכלו להיכנס בשבוע שלומדים, ואז הם יעבדו שבוע ואז יהיה שבוע שבוע. שבוע שלא עובדים עובדים, שבוע שלומדים לומדים וכן הלאה, וככה יתחלף ויתמלא, וכולם יעבדו וכולם ילמדו והכל יהיה נפלא. אבל טוב, עוד חזון למועד! 

אנחנו בינתיים מגבשים את הגרעין הראשון –שבעה יש אמרנו? שמונה היום צלצל אחד 'עוזיאל יחיא', וציון כבר יחליט, החלטת? הוא כבר יחליט בע"ה, אז אנחנו נגיע תכף ומיד למניין, אז בכלל הקב"ה ישרה שכינתו על עשרה ישתבח הבורא! שפרשו מהעגל ויעשו קרבן פסח!! ומוכנים ללמוד שבוע ימים!!! פה פה פה פפפה יא בא בי משהו משהו. כתוב: 'שאין משיח בא.. אין ישראל נגאלים עד שישבו עשרה עשרה ויעסקו בתורה!" ככה אומר התנא דבי אליהו. 

ובכן אמרנו "שאדם נפעל כפי פעולותיו ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם "כי אחר הפעולות נמשכות הלבבות". בזה מובן על מה היה מיצר משה רבינו עליו השלום, על שלא היה לו חלק במעשה המשכן. ונתבאר גם כן, כי להיות כופר באמת בעבודה זרה - צריך לעשות מעשה כפירה בעבודה זרה!" 

זה לא מספיק להגיד: "איכס, תעזוב את זה, ואני לא רוצה לראות, ולא רוצה לשמוע..."

 - אם אתה לא שובר את הטמבלויזיה ואם אתה לא שובר את העבודה זרה בפועל, ואם אתה לא שוחט את העבודה זרה, אז עדיין זה לא זה לא מוחלט, מוחלט? - זה עם המעשה. לכן היה מצר משה רבינו שמלאכה ועשייה הוא לא עשה. והוא רצה להיות בתוך העשייה. לכן הניח לו הקב"ה להקים את המשכן. "זה בחינה אחת - למה צריך מעשה. ישנה בחינה נוספת, בכח מעשה המצוות, והיא בכח המעשה בגדרו הפנימי, ואף זו באה לידי תכליתה במעשה של מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן כי האדם הנברא עיקר כוחו בפנימיותו, ובמידת התנהגותו הן לטוב והן לרע תלוי בנין העולם או חס ושלום חורבנו. 

כמו שמבואר ב"נפש החיים" רבינו חיים מוולוז'ין בריש שער א', הוא מסביר את דברי הכתוב (בראשית א, כז): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" מילה צֶלֶם אינה כמשמעה פשוט, זה לא צלם כמו תמונה. שהרי ישעיה הנביא אומר (מ, יח)): "וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ" איזה דמות אתה יכול, "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ?" (ישעיה מ, כה) אז אין פה דמות, זה לא צלם משום דמות, אלא צֶלֶם זה דמיון באיזה דבר, כי האדם דומה לבוראו מבחינה מסוימת. 

כמו שאומר על דוד המלך שאמר (תהלים קב, ז): "דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת" מה פירוש? דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר - קאת זה ציפור, שנקראת קאת אז הוא אומר שהוא דומה לה. מה הכוונה אתה דומה לה? יש לך מקור יש לך ציפרניים מה יש לך? מה אתה דומה לה, במה אתה דומה לה? אומר לא, אני בצד דמיון דומה לה, דומה מזה שהיא עפה ממקום למקום, קְאַת מִדְבָּר אז גם אני צריך לברוח למדבר מפני שאול, אז הייתי דומה לציפור הזאת שאני בורח ממקום למקום, לא דומה לתמונה שלה, אלא לצד דמיון ממנה, 

ככה אומר הקב"ה שברא אותנו בצלמו כדמותו מה זה כדמותו? כצד דמיון. מה הדמיון? אומר רבי חיים מוולוז'ין: "הקב"ה כתוב שברא את האדם בצלמו, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" מה פירוש? "דווקא דייק שהוא ברא אותנו בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. למה קרא לנו בשם אֱלֹהִים? למה לא בשם אחר משמותיו יתברך? כי טעם הדבר כי אֱלֹהִים זה מורה על "בעל היכולת ובעל הכוחות כולם". הלשון אל זה כוח, "אין לְאֵל יָדִי" (על פי בראשית לא, כט) אין בכוחי, אֵל זה לשון כח. אלוקים - זה כוחות רבים, אז שם אלוקים זה אומר כוחות רבים, 

אז הוא ברא אותנו בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, דהיינו שהקב"ה נתן לנו כוחות רבים לפעול בדמיון לאלוקים. "והיינו: כשם שבעת בריאת העולמות, ברא אותם הקב"ה יש מאין בכוחו הבלתי תלוי, כן מאז כל יום ובכל רגע ממש תלוי כל כח מציאותם וקיומם, אך ורק במה שהוא יתברך משפיע בהם ברצונו כח וגבורה ושפעת אור חדש!". אין רגע שאין זרימת שפע אלוקים כדי לקיים את הקיים. אחרת בהעדר זה נעלם העולם כמו שלא היה בתחילה. 

"המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" יש התחדשות בלתי פוסקת בכל רגע נתון. "המאיר לארץ ולדרים, המעריב ערבים" כל רגע! כל הזמן השם מזרים את שפעתו. "כן בדמיון זה כביכול, בראהו יתברך את האדם, והשליט אותו על ריבי רבבות כוחות ועולמות אין מספר, ומסר אותם בידו שיהיה הוא אדם מנהיג אותם, על פי כל פרטי מעשיו דיבוריו ומחשבותיו, כי במעשיו ובהנהגותיו הטובים הוא מקיים את העולם. וחס ושלום להיפך! על ידי מעשיו אשר הם לא טובים - הרי הוא מהרס רחמנא לצלן!".

זאת אומרת שלא יחשוב אדם "מי אני? מה חיי, מה אני?" 

אתה יכול להשפיע על העולם כולו! על העולם כולו!! אתה בפנימיותך במעשיך דיבורך מחשבותיך, כל אדם הוא נברא בצלם אלוקים, גם גוי! כל אדם יכול להשפיע לטוב ולמוטב. "נמצאנו למדים ממקור זה, כי תוכן כל מעשה מצווה", תוכן של כל מצווה שאנחנו נצטווינו לעשות – "זה לעורר בעולמות העליונים, ולהמשיך מהם את שפעת האור הקדוש, והוא אשר ארע לאבותינו במצרים. שבשעה שכבר היו ראויים להיגאל, והוצרך שיתגלה עליהם מלך מלכי המלכים, היו חסרים עדיין מעשה מצווה, שיהיה בכוחו לעורר את העולמות העליונים!". 

מעשה המצווה הזה שבו היה תלוי כל זה - היה קרבן פסח. "כמו שמבואר ב"מאמר החכמה" ברמח"ל, ואולם כשהגיע הזמן שיגאלו, הוצרך שיגלה להם גילוי מאור קדושתו יתברך, ובו יתדבקו נשמותיהם של ישראל, וימשכו אחריו, ויתעלו משפלותן, ויתפרדו מן הטומאה שהיו שקועים בה, וזה נעשה על ידי קרבן פסח. ובו נאמר להם: "מִשְׁכוּ ידיכם מעבודה זרה וּקְחוּ לָכֶם צֹאן" צֹאן של מצווה. בזה הם נתעלו ונדבקו בקדושה העליונה ונפרדו מן הטומאה, מעשה אחד! שאלמלא הוא לא היה קורה כל הגאולה של עם ישראל!! 

רואים: שבמצווה אחת יש בכוחה לעורר עולמות עליונים ולהשפיע על מהלך ההיסטוריה העולמית!! מצווה אחת גרמה לשינוי ההיסטוריה העולמית, מעם עבדים לעם גאולים שיביאו את הגאולה האחרונה לעולם כולו. כל זה התחיל בקרבן פסח. במה? במעשה שבו הם גמרו את הסיפור עם העבודה זרה. "אם כן צריכים אנחנו להטביע בנפשנו את היסודות העיקריים, בעבודת הימים שנופלים לפנינו בכל פעם", כמו בחנוכה, כמו בפורים, כמו בפסח, בשבועות, כל התקופות האלה במחזור השנה, הם חוזרים עם ההשפעות של אותם זמנים והכוחות והיכולות והמסוגלות! 

"וזה היסוד של גדולת כח המעשה" שאדם פועל וגם נפעל בכח פעולתו, וגם מפעיל אצל אחרים, "ובכן ימים כאלה הם מיוחדים בעבודת השם, על ידי מעשה מצוות שמתחייבים בהם". זאת אומרת אדם לא יסתפק רק בלימוד מחשבתי רעיוני לימודי, אלא צריך גם לעשות מעשים! "גדולת המעשה היא תלויה בגודל ההכנה ובהכשרת הלב לעשיית המצווה, כמו שאומר הרמב"ם על הכתוב (ויקרא יח, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" בעשיית החוקים והמשפטים במתכונתם, וָחַי בָּהֶם לעולם הבא! לא רק בעולם הזה. 

"ודע כי חיי האדם המצוות כפי הכנתו להן. אנחנו עוסקים הרבה במצוות מעשיות, אבל חייבים לעשות אותם גם אחר הכנה ומתוך מנוחת הנפש. כי רק בדרך זו של מחשבה והתבוננות רצויה, וטרם ניגשים למעשה, אפשר לעלות ולהתעלות בעשיית המצוות". 

בתוכנית של 'שבוע עובדים שבוע לומדים', יש רעיון גאוני מאוד! כשאדם עובד שבוע, הוא מתיש את כוחו. אדם שמגיע לסוף שבוע, פועל שעובד חזק, הוא בא מותש, אין לו שבת כמו של כולם, עייף מחפש את המיטה... מריח את הכרית, אין לו כח, הוא אוכל אוכל אוכל פסס... שרוע על המיתה אחר כך החומר מתיש אותו. 

אבל שבוע אחרי זה שהוא כבר יודע שיש לו חופש מעבודת מצרים, והוא גאול יצא לגאולה לשבוע ימים! זה נותן לו כח ותעצומות, ואז הוא עולה ממדרגה למדרגה כל יום וכל יום, ואז הוא צובר גם כוחות לשבוע הבא שהוא יצטרך לעבוד, אבל כשהוא יגיע אחרי שבוע של קדושה והתעלות לעבודה החומרית - הוא ימאס בה! 

"איכס!" 

יהיה לו קשה מאוד ממעבר כזה של שחור לבן כמו חתן הולך כל יום ללמוד בלי דאגות! לא פרנסה, לא בטיח, הולך לגן עדן!! לשבוע ימים. אחר כך צריך ללבוש את הבגדים המאובקים הסרוחים עם הטיט והמלט וכל הקשקושים. ועוד ללכת ולהזיע מאבק ופיח ואני לא יודע מה. נו אז הוא יעבור עוד שבוע כזה ואחר כך הוא יחכה כבר מיום שני כבר לשבוע הבא 'מתי יגיע?'. ואחרי הוא יהיה חתן עוד פעם יתלבש וילך ללמוד ויהיה בגן עדן, וככה הוא לאט לאט הוא ודאי ימאס במלאכה, ויחפש עצות להקטין עוד כמה שאפשר. 

ובהיות שהוא רואה שפרנסתו לא התקפחה! ואולי אף יותר תעלה - אז בכלל יהיה לו קל, לכן אנחנו שולחים כרגע לחלל תוכנית ניסיונית, ומעלים אותם למעלה ונראה, לא האמינו שאנשים יוכלו להתקיים למעלה תקופה של חודשים, נכון לא האמינו? הנה אנשים למעלה ומה הם אוכלים? כדורים זריקות כלום! אבקות, ומחזיקים שמה חודשים בלי עבודה בלי אוכל בלי מזון, הכל ככה במינון קטן וחיים שמה! ב'ספייס' לא? אסטרונאוטים, בחלל. 

אז בחלל העולם אין בעיה, שמה אם תהיה להם תקלה - לא יודע אם יוכלו לספק להם עזרה, או יצליחו לחלץ אותם... יכול להיות שהם יצטרכו להסתובב אחר כך בלי הפסקה. אבל פה גם אם בן אדם נקלע לאיזה משברון קטן, יש מספיק אנשים מסביב שלא יניחו אותו למות או לגסוס חס ושלום! אז אין בעיה, אין חשש. אז לכן כל מי שירצה להיכנס לתוכנית הפיילוט, יכול להיכנס 'שבוע שבוע', פששששש. זה הולך להיות מהפכה! מהפכה עולמית "שבוע שבוע". בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח. אמן!! 

כח המעשה. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".