הגאולה בדרך | הרב אמנון יצחק

"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (שמות כט מה) 

כתב הרמב"ן בהקדמתו בספר שמות: "ונתייחד ספר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו" ספר שמות הוא מתייחד בעניין גלות הראשון שנגזר על ישראל ובמצרים ונאמר להם בפירוש ובגאולה ממנו. "והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו" אומר הרמב"ן: שגלות אינה מסתיימת אלא עד יום שובם אל מקומם, זה דבר אחד. ואל מעלת אבותם ישובו, זה לא מספיק להגיע אל מקומם אלא צריך להגיע למעלת אבותם. "וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר". אז כיוון שהם עדיין נבוכים במדבר ולא הגיעו לארץ עדיין ייחשבו גולים. 

"וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלות אבותם, שהיה סוד אלוה על אהֹליהם" אז אומר הרבמ"ן: לארץ הם עוד לא הגיעו, אבל כשהם הגיעו להר סיני ועשו את המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז זה אומר שהם שבו למעלה של אבותם! שמה היתה מעלת אבותם אברהם יצחק ויעקב? שהיה "סוד אלוה על אהליהם" שהשכינה שרתה אצלם, ואז נחשבו גאולים אע"פ שלא הגיעו לארץ נחשבו גאולים! "ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות ה' מלא אותו תמיד" 

מה הוא אמר בהתחלה הרמב"ן? שספר שמות מתייחד בעניין הגלות הראשון הנגזר בפירוש, ובגאולה ממנו. אז היתה הגאולה מהגלות מה היתה הגאולה? שהם הגיעו למדבר והקב"ה השרה שכינתו על המשכן איתם תמיד, כך הם שבו למעלת אבותם אע"פ שלא הגיעו לארצם. דברי הרמב"ן לכאורה צריכים ביאור, הוא פתח לומר: וכשיצאו ממצרים, עדיין ייחשבו גולים כי היו בארץ לא להם, אז אנחנו שומעים שכאילו יש תנאי להגיע לארץ המובטחת כדי שיפסיקו להיות גולים והיינו; כי גלות תחשב בהיותם "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" (בראשית טו יג). אז לפי זה גאולה תחשב להם כשיבואו לארצם וישובו לאדמתם. 

אבל מסיום דבריו משמע, כי עניין הגאולה אינו תלוי בביאתם לארץ, כי אם בהשראת שכינתו יתברך עליהם. אפילו טרם "בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת" (שמות טז לה), ועדיין בהיותם הולכים במדבר בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. שכן כתב: וכשבאו אל הר סיני השרה שכינתו ביניהם, אז נחשבו גאולים. נמצינו למדים: כי אפילו שאצל עם מאומות העולם תחשב גאולתו כאשר ישתחרר מעול זרים ויזכה עם זאת לחלקת אדמה ולנחלת ארץ, לא כן עם ישראל נחשבו גאולים לא בצאתם ממצרים כאומה אשר זכתה לחירות מעול אדונים, ולא כאשר זכו להיכנס לארץ ולהתנחל על האדמה המובטחת להם, אלא כשבאו אל סיני ועשו המשכן השרה הקב"ה שכינתו יתברך עליהם - זו היא גאולתם! 

אומנם לביאור הדברים עלינו להבין: ולו במעט מעניין השראת השכינה; הנה מצינו ב"מורה נבוכים" להרמב"ם: כי עניין השכינה הוא קביעת אור ה' במשכן, והתמדת ההנהגה הגלויה. השכינה פירושו קביעת אור ה' במשכן והנהגת ה' הגלויה בהתמדה, זה נקרא "גילוי שכינה". כך אומר הרמב"ם במורה נבוכים. מהות השכינה בישראל, יהיהיותו יתברך קובע משכנו כביכול במשכן, הבא לידי ביטוי בקביעות הנהגתו הגלויה. נמצא כי גילוי ייחודו יתברך, הרי הוא התוכן האמיתי של הגאולה. כשאנחנו מגלים את ייחודו יתברך זה תוכן הגאולה, וזה התוכן האמיתי שלה! גילוי ייחודו יתברך שה' אחד שולט בכל, מנהיג בכל, משגיח בכל, והכל תלוי בו "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה). 

וכדבר הזה למדים אנו בדברי הרמח"ל בראש ספרו "דעת תבונות", כי גילוי ייחוד הוא יסוד הבריאה ותכלית כל היצירה, שנגלה את ייחודו יתברך "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו ד) והוא חֵפץ ה': להיות כל חוקי הנהגותיו וכל סיבותיהם מכוונים להביא לשלמות גילוי הייחוד עד ביאת גואל צדק, שאז יתברר ייחודו לעין כל, כמקובל עלינו מדברי הנביאים: "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא (ישעיה ב יא) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד ט) זו תהיה הגאולה השלמה ותכלית ההצלחה המובטחת לישראל. 

נחזור: בדעת תבונות אומר הרמח"ל: כי גילוי ייחוד ה' יתברך בעולמו - זה יסוד הבריאה, על זה נתייסדה הבריאה כולה, וזה התכלית של כל היצירה. כל היצירה תגיע לתכליתה: לגילוי ייחודו יתברך שהעולם יכיר שאֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ, ה' אחד מושל בכל, משגיח בכל, הכל יוצא מאתו ואין בלתו. וזהו נקרא חֵפץ ה': שיהיו כל חוקי הנהגותיו כל החוקים שהוא הטביע בטבע וכל ההנהגות שהוא מנהיג ומתנהג כביכול כלפי הבריות. חֵפץ ה' להיות כל חוקי הנהגותיו, וכל סיבותיהם הגורמים לכל דבר ודבר, מה גרם למה ולמה גרם למה וכו' וכו', הכל מכוון להביא לשלמות גילוי הייחוד, זה כמו פאזל, בלאגן עכשיו לא מבינים מה התחיל ומה הקשר בין זה לזה לזה?... 

בסוף הכל יסתדר ברררררם! ויראו שהכל היה, כל פעולה שהיתה אי שם באפריקה ואי שם באירופה ואי שם באסיה ואי שם באמריקה - ואצל אנשים בודדים ויחידים ומדינות וראשים וזה ופה ושם, הכל מסובב בקשר מאחד לכל בריה ובריה בעולם! הכל יתברר בסופו של דבר ויראו שה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, אין בלתו! לא יתלו בשום כח בעולם כלום, רק בה' וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. וזו היא הגאולה השלמה ותכלית ההצלחה המובטחת לישראל. 

ובמאמר הגאולה הוסיף עוד הרמח"ל לבאר: כי הצדיקים הקרובים אל ה'... שימו לב! זוכים בחייהם לבחינת גילויי ימות משיח!! כי בעודם חיים בתוך הגלות הגיעה מעלתם להכרה שלמה בגילוי ייחודו יתברך אשר הוא סוד הגאולה. אז הם כבר נמצאים במצב של גאולים. כך גם התנהלה גאולת מצרים, כל אותם ניסים ונפלאות אשר עשה ה' באדמת בני חם בארץ מצרים, הרי תכליתם היתה לגלות לעין כל: כי ה' אחד בכל הבריאה כולה כמו שכתוב: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" זאת אומרת התכלית היתה לגלות: שה' אחד בכל הבריאה כולה, אין שום עבודה זרה שום אלוהים אחרים, שום כוחות שום כלום! 

מה המטרה? "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה', לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלוֹהֵינוּ (שמות ח ו), לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח יח) 

שלא כמו שאומרים אומות העולם: שהקב"ה נמצא למעלה והוא לא מתעסק בתחתונים...' 

- לא! לא, לא. 

"לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" בתוך הקרביים של הארץ אני נמצא, "לְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ" (שמות ט טז) שלא יהיה מקום שלא ידעו: שה' משגיח בברואים ומנהל את הכל בתכלית גמורה. זהו עניין גילוי הייחוד, היינו; לדעת בברור ובהכרה מלאה כי אל אחד ומיוחד הוא הבורא ואין בלתו, והוא לבדו מנהיג את הבריאה על כל חלקיה ופרטיה, למן כוחות האדמה והתהום עד צבא השמים ושמי השמים. ונמשך עניין זה של פרסום וגילוי ייחודו יתברך גם בקריעת ים סוף, בראות כלל ישראל: "אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם" (שמות יד לא) וכל הניסים שנעשו להם על הים עד שהכירו הכל: 

אפילו עוברים במעי אימן, הכירו בייחודו יתברך, ופתחו כולם בשירה ואמרו פה אחד: "ה'' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (שמות טו יח) 

נתברר להם: שהקב"ה משגיח בכל הברואים כולם, ולאו דווקא עתה אלא הוא יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. והוסיף הייחוד להתגלות לפני עם ה' במעמד הר סיני, בעת שהופיע עליהם מלך מלכי המלכים ברבבות אַלְפֵי שִׁנְאָן. עשרים ושתים אלף מחנות של מלאכים ירדו עם הקב"ה! והשמיע הקב"ה בפניהם את הוד קולו ודיברות קודשו מלהבות אש. אין דבר שיכול להתקיים בתוך אש, ושומעים את הקולות מתוך האש! זאת אומרת אין שום נברא בפנים, וגם אין בוקסות של JVC למאן דאמר כן... וכבר מפורש בכתוב: כי יסוד מעמד הר סיני היה: לגלות את הייחוד! 

זה שאמר משה רבנו לישראל: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה) פירש רש"י: "כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחידי בעולם!". ושם בסיני כבר זכו ישראל להשראת שכינתו יתברך, כמו שאמר הכתוב: "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות כד טז) אז הנה זכו להשראת שכינה על גבי ההר, ואז זכו להשראת שכינה! אולם לא היתה זו השראת שכינה בקביעות, עד שהוקם המשכן והשרה הקב"ה שכינתו בתוכו בתמידות! כמבואר בהרמב"ן בתרומה, והוא מקום קביעות ההנהגה הגלויה וקביעות ההכרה בכלל ישראל. 

איפה קבע הקב"ה את מקום שכינתו? בישראל! יש לך הכרה יותר מזו בישראל? "אלוקי ישראל" בפרט, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ" באופן פרטי, היום זה רק אֱלֹהֵינוּ, רק אנחנו מכירים בו באמת, "ה' אֶחָד" יהיה לעתיד לבוא כשכולם יכירו. אז גם במעמד הר סיני השראת השכינה היתה זמנית, והקביעות היתה במשכן במשך ארבעים שנה! וזה היה מקום קביעות ההנהגה הגלויה בקביעות ההכרה בכלל ישראל. אז אמרנו, שהרמב"ן אומר: מה זה השראת שכינה כשרואים אותה בהנהגה גלויה תמידית, 

וזה גם מה שכתב הרמב"ן: כי נחשבו ישראל גולים אפילו שהם יצאו כבר ממצרים והשתחררו וקיבלו חירות גופנית, עדיין גולים, עד אשר באו לסיני ועשו המשכן, ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם –אז נחשבו גאולים! מה שאנחנו נמצאים פה בארץ ישראל, זה לא גאולה זה עדיין גולה! 

אמרו התימנים: "מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ לֵאַרְצֵנוּ" - הגלות נמשכת, רק כשתשרה שכינה בישראל באופן תמידי וההנהגה תהיה גלויה זה יהיה גאולה. אז אין פה "אתחלתא דגאולתא" מקווים שזה "סיום דגלותא". 

לכן הסתיים ספר שמות, ספר הגלות והגאולה בהשלימו עניין המשכן, ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד. וכפי שנתבאר: כי מהות השכינה היא גילוי הנהגתו הייחודית בתמידות. מהות השכינה זה גילוי הנהגתו הייחודית בתמידות שהיא יסוד גאולת ישראל האמיתית, מעתה מבואר היטב דברי הפסוקים בפרשת תצווה: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. רש"י אומר: "לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם - על מנת לשכון אני בתוכם". הרי כעניין יציאת מצרים היה לבעבור זאת, שיעשו ישראל משכן ותשרה השכינה בתוכם, ובזה תתקיים ותושלם גאולת מצרים, שכן גילוי הייחוד הוא תוכן הגאולה. 

נו, שואפים אנו ומצפים לגאולה! נכון? ומאמינים: כי הגאולה ממשמשת ובאה, והננו מתקרבים יום לביאת המשיח, ואולי חיים אנו כבר מתחילת 'קיבוץ גלויות' ואולי. אומנם לפי מצבנו הרוחני, עודנו שקועים והולכים ומשתקעים עוד ועוד בגלות החשכה, שכן עדיין הולך וגדל רחמנא לצלן הרחוק מאור האמת! אה, כמה דתיים וחרדים רחוקים מן האמת... ברם, מן האמור אנו למדים: כי עניין הגאולה העתידה הינה חלק מעבודת האדם בגילוי ייחודו יתברך. זאת אומרת מוטל עלינו בעבודתנו: לגלות את ייחודו יתברך. נמצא, כי כאשר עובד האדם לגלות בלבבו וברעיונו את הכרת הייחוד - בזה הרי הוא יוצר גאולה. 

כל אדם שעובד לְגַלות בלבבו וברעיונו את הכרת הייחוד, מה שלמדנו כרגע ולהפנים את זה היטב היטב ולראות את זה בכל מצב, בזה הוא הוא יוצר גאולה. וזו היא חובתנו בהיותנו 'מאמינים בביאת המשיח' ומייחלים לבואו במהרה! לקרב את הגאולה בכח הכרת האמונה שבלב, בכח בתפילה לעורר בנו את הכרת ייחודו יתברך. כח התפילה לבד! כח התפילה שאנחנו מתפללים, בכוחו לעורר בנו: את הכרת ייחודו יתברך כי אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. 

נמצא, כי התפילה לגאולה והתחינה שהפילו ישראל למען גאולתם היא שהוותה את הפתח לגאולה, הוא שאמר הכתוב: "וַיְהִי בַיָּמִים הָהֵם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב כג) פירש הספורנו: "כי שמע ה' את התפילה שהתפללו אז צדיקי הדור, והיא גרמה לעורר זכות אבות", ומסיים שם וזה לשונו: "וזה ייעשה "בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דברים ד ז) כמו שהעיד אחר כך באומרו: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" (שמות ו ה) אז בכח התפילה להביא לגאולה. 

ישנו תנאי נוסף אשר באמצעותו נוכל לזכות לגאולה: בתחילת פרשת "וארא" מוצאים אנו בכתובים את דבר ההבטחה של ארבעה לשונות הגאולה; וכך אומרת התורה: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם ... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי... וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו ו-ט) מפרש הספורנו: "כי מה שאמר הכתוב "וִידַעְתֶּם" היינו; שנצטווו בזה להכיר ולהתבונן ולהבין מראש כי כל ההבטחות יתאמתו. 

ומן המעט שכבר ראו בהשגחת ה' עליהם ובהשתדלו להוציאם ממצרים, היה עליהם לבטוח ולהאמין: כי כל מה שאמר להם משה בדבר ה' - כן יעשה להם ללא ספק! והוסיף הכתוב לומר: כי ביאתם לארץ מותנה היא באמונה הזאת, ואומנם, כיון שלא שמעו אל משה להתבונן בכל זאת ולבטוח בישועת ה', לא נתקיים בהם "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ" אלא בבניהם אחריהם בלבד! אלה שלא שמעו לה' מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה ולא האמינו שזה אכן יתכן - לא זכו להיכנס לארץ, לא קויים בהם הסיפא "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ" הם מתו במדבר ובניהם רק נכנסו אחריהם. 

מכאן שגאולת מצרים משמשת לנו כלימוד ודוגמא מאופני הגאולה האחרונה הזו, באשר תוכנה זהה לתוכן גאולת מצרים, היינו; בהיותן מוסבות שתי הגאולות על חיזוק האמונה בייחודו יתברך, ובגילוי ייחודו יתברך. הרי מכאן הערה נוראה: בגודל חיובנו בהכנה לקראת הגאולה העתידה; להאמין בגאולה שלמה בגילויים העתידיים לבוא! להאמין באמת באמונה שלמה שכל מה שהובטח על ידי הנביאים - אכן יתקיים! לא כמו ישראל שלא האמינו למשה רבנו - ולכן לא זכו, מי שלא יאמין - לא יזכה, לכן אמונה שלמה תמימה בלי שום ספק. להאמין באמונה שלמה בגילויים העתידיים לבוא, ומתוך ראותנו את דבר מאורעות העבר אשר עשה ה' לנו. 

הרי כל הנבואות כבר התקיימו, נותרה הגאולה. נמצאנו למדים: כי ישנם שני יסודות באופן התהוות הגאולה, וכדי לזכות בה חייבים אנו ליתן את חלקנו בהכנתה על ידי עבודתנו באלה היסודות. 

כל אחד מאתנו כאן היושב ומקשיב, וכל השומעים אותנו בשידור ישיר, וכל אשר ישמעונו בהמשך, וכל שיעבירו לאחרים כדי שידעו, יהיו שותפים בגאולה אם יעשו מה שכתוב כאן. 

א. לעורר בנפשנו את עניין הייחוד בכח התפילה, המורה על חפצנו ועוז רצוננו בגאולה, דהיינו; בשעה שאנחנו מתפללים צריכים לעורר בנפשנו את גילוי הייחוד, שה' אחד ואין בלתו והכל מסתובב ממנו ואין שום דבר נסתר מידיעתו, והכל מכוון בכל המקומות בעולם בכוונה ותכלית אחת: גילוי ייחודו יתברך בעולמו שכל העולם יכיר בזאת. 

ב. דבר שני: להאמין בלב שלם בקיום כל ההבטחות אשר נבאו הנביאים על הגאולה, ומתוך התבוננות בנפלאות העבר! 

כאשר נכוון עבודתנו על הדרכים האלו - אנחנו יוצרים את הגאולה, לא רק מקרבים יוצרים אותה! נו, יזכנו ה' במהרה לשמוע קול "מְבַשֵּׂר... מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם... מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה" (ישעיה נב ז) וגאולה במהרה בימנו - אמן אמן!! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".