משה רבנו מהווה דוגמא | הרב אמנון יצחק

נציב יום: אהרן בן טאוס תשובה שלמה, רפואת הנפש והגוף, ושיפסקו הכאבים ברגליים ובגב לתמיד ובריאות איתנה אמן, אמן!! 

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית" (שמות כז כ)

א. משה מהווה דוגמא.

מהפסוק משמע אַתָּה תְּצַוֶּה ולא אחר, לא על ידי שליח, כך אומר "בעל הטורים". וכתב ציווי במנורה ובתמיד, לפי ששניהם נוהגין בכל יום, ויש בהם חסרון כיס, לפיכך צריך זירוז, לכן אמר להם בלשון של צוואה. וקשה עדיין: למה דוקא משה בעצמו יצווה ולא על ידי שליח? אז קודם כל: למנורה צריך שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר - זה עולה כסף! וקרבן תמיד צריך שני כבשים? זה עולה כסף. שניהם נוהגים בכל יום? אז יש בזה חסרון כיס. אז לפיכך: כל דבר שיש בו חסרון כיס - צריך זירוז. אז לכן נאמר: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" זאת אומרת בלשון צוואה, ציווי, למה? כי דבר שיש בו חסרון כיס צריך לדבר ברור: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה". 

אבל הקושי: למה דוקא משה צריך לצוות, למה לא על ידי שליח? אז נראה לומר: כי דוקא משה רבנו, שהוא היה למעלה מן הטבע, והיה נבדל מהעולם הזה וממחמדי הכסף והזהב, כפי שהראה בזמן יציאת מצרים; שהרי כולם מיהרו לקיים מצווה "ביזת מצרים" לשאול כסף וזהב כפי שנצטוו כדי שיצאו ש"יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו יד), ויצאו כולם עם חמורים מלאים כסף וזהב. אז הוא הרי שהוא ידע את הציווי והוא אמר להם אותו, ודאי שהיה יכול לדאוג לעצמו לא? הוא לא דאג לזה, הוא בחר במצווה שאין עליה קופצים, לחפש את עצמות יוסף איפה הם ולהעלות אותם כדי לקיים את השבועה שהשביע יוסף את אחיו. 

כל בני ישראל 'שכחו' מהמצווה הזו, והעדיפו מצווה נעימה ומושכת יותר, כמו לשאול את הכסף מהמצרים ולנצל את מצרים להשאיר אותם כמצולה שאין בה דגים, לרוקן אותם "ורוקנו את מצרים"... אז משה רבנו הוא דוגמא שאין לו חמדת ממון, אם כן דווקא משה רבנו שעליו נאמר: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (שמות יז יב) הידים שלו לא נגעו בכסף שהוא לא כשר, וגם כסף בכלל, זה לא היה משׂאת חייו, עד שהקב"ה הצמיח מחצב של סנפירינון באהל שלו כדי שיתעשר, כדי שיהיה "בעל המאה בעל הדעה". 

למרות שאצל משה רבנו בכל אופן מסתכלים; אם יש לו למנהיג ממון - מחשיבים אותו יותר. אם אין לו הוא תפרן - לא מתייחסים אליו כל כך, כי מה לעשות אנשים ככה "בעל המאה בעל הדעה", הם מאוד מושפעים מאדם שיש לו, ככה זה "עולם השקר". 

אם כן דווקא משה רבנו, הוא יכול לצוות את ישראל במצווה שיש בה חסרון כיס, הוא שאינו מוצא טעם בכסף וזהב, הוא יכול להטעים לבני ישראל גם את עונג הנצח ולמאוס בחמודות תבל שאינם אלא חיי שעה, הוא הדוגמא הכי טובה, ומה נחשבת הנאת שעה מול הנאה של חיי נצח? וכן בקרבן התמיד שצריך משה לצוות את בני ישראל לפי שיש כאן חסרון כיס. כמה חסרון?! כי אין ציבור עני, הרי אין ציבור עני, כמה זה יצא? אפילו אין לזה שיעור כאילו, תחלק עכשיו כל ישראל נותנים את הכבש ממנים את הכבש בבוקר ואת הכבש בין הערביים, נו, אז כמה זה כמה יכול לצאת, כמה? בחודש אולי יצא גרוש, אז מה זה חסרון כיס, {יש לזה ביאור אחר בדרשה אחרת} אבל בכל אופן זה נחשב חסרון כיס. 

ולכן הוא אומר לו: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" בלשון פיוס, כמו: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ‍ִם" (ישעיה מ ב) משום שהיה בו חסרון כיס צריך לפייסם, אחרי החורבן "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיה מ א) אז אחרי החורבן ודאי צריך לפייס, המונים מתו! שללו אותם שלל, לא נשאר להם כלום, אז צריך לדבר, "דַּבְּרוּ" מלשון פיוס דברו, גם פה כתוב: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" לשון דיבור פיוס. תפייס אותם שישחררו גרוש וחצי. מי הוא מסוגל לדבר על לב בני ישראל, להמשיך את ליבם ולרומם אותם, להינשא אותם מעל תאוות העולם הזה ותענוגיו, ולהעריך להם את חיי הנצח, מי אם לא משה רבנו? האיש שכל תענוגות העולם הזה לא נחשבו אצלו כקליפת השום! אז לכן "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" ולא שליח אחר, כי אתה הדוגמא ממך צריכים לקחת דוגמא ועליך אין טענה. 

מכאן לימוד גדול מאוד לכל המשפיעים שהם מכינים את עצמם למשוך את ליבותיהם של בני ישראל שהם צריכים להיות דוגמא, מה שהם מדברים הם צריכים לקיים. ואם הם רוצים למשוך את לב בני ישראל לאביהם שבשמים, ולקרב אותם לתורתו ולעבודתו - אז בראש ובראשונה: הם צריכים לברוח מתענוגי העולם, הם צריכים להתרומם בעצמם מעל הטבע וחיי השלוה, הם צריכים להיות עמוסים בתורה ובמצוות בעצמם ולאחרים. והם צריכים לגונן קודם כל על עצמם מפני המשיכה לסידור חייהם על הצד הטוב ביותר כל הזמן. 

וצריכים לבחור בחיי הסתפקות הכרחיים, ויַחזרו אחרי מצוות שאין בהם דוקא צרוף של כסף וכבוד. ואז תהיה סגולתם רבה ביותר להשפיע ולמשוך את ליבותיהם של ישראל לקרב אותם אל ה' ותורתו ולהטעים אותם את נעימות חיי הנצח. אז מפה לומדים: ש"וְאַתָּה תְּצַוֶּה" ממילא דוקא אתה יכול להשפיע. 

ב. כל משפיע צריך להיות דוגמא אישית.

לדרשה הזאת נוסיף דרשה קצרה אחרת שתשלים לנו את המבט. כתוב: "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים" (שיר השירים ה א) 

רבי חייא פתח ואמר: "הכתוב הזה אין ראשו סופו ואין סופו ראשו" כי אם אתה כותב: "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" איך אתה כותב אח"כ "אִכְלוּ רֵעִים"? מי שמזמין לאחר כאשר מזון מוכן לפניו, לאחר שהוא אכל איך יזמין לאחר?! אתה אוכל לפני הבן אדם שאתה מזמין ואח"כ אתה נותן לו לאכול? לא אוכלים ביחד כשמזמינים אורחים, לא אוכלים ביחד?! אתה קודם בולע לבד יעני ואחרי זה אתה נותן לו? איך זה הולך כזה דבר? אבל כיוון שפה הפסוק מדבר על אכילה ושתיה כשהם מוסבות על השגת השכינה! לא מבחינה גשמית. 

אז יש לתרץ: שנכון שהקדימה אכילתו והנאתו טרם שיזמין אחרים לאכול, כי כיוון שאכילה היא במובן רוחני – צריך אדם להיות מושלם מקודם הוא בעצמו, צריך להשלים את עצמו קודם. קודם כל יזון את נפשו בחכמה עליונה, ימשיך קודם את השכינה על עצמו, ורק אח"כ יוכל להשפיע על אחרים. מי שהוא מעותד להיות מחנך ומשפיע רוחני, רק העמֵל על עצמו בעבודת ה' יתברך ושקוע כולו בתורה ובמעשים טובים, רק אח"כ יוכל להיות מורה ומשפיע לאחרים. לכן מקודם צריך להיות: "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי" שכל זה זה סודות התורה וכו', והכל זה בשביל למשוך שכינה. 

כדי שיהיה עובד ה' למעלה מן הטבע, רחוק מתשוקת הממון, לומד יראת ה' ומושל בה, ואז יכול הוא להזמין אחרים "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם" (תהלים לד יב) אם אתה דוגמא כזאת; "אם הרב דומה ל"מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת – תוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ!" (מלאכי ב ז). וגם כתוב ברבנו בחיי בשער האהבה פרק שישי: שאדם צריך לתקן את עצמו ולתקן אחרים, אבל קודם כל לתקן את עצמו שהוא יהיה מתוקן כמו שכתוב פה. וכן כתוב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" (ויקרא ט ז) 

האבן עזרא מפרש: "שתכפר על נפשך, ואח"כ תעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כי לא יוכל אדם לכפר על אחר עד היותו טהור מכל חטא!". נו, אז צריך לבדוק את כל המשפיעים אם הם עומדים בקריטריונים האלה כדי להשפיע, והעולם זה לא רק 'תותים'... 

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"