...דור שלם, ומתמיה הרמב"ן שהרי נאמר "וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה'", ונאמר "וייטב בעיני הדבר", וגם משה בעצמו כן עשה, הוא בעצמו גם שלח מרגלים, שנאמר "וישלח משה לרגל את יעזר", וכן ביהושע בינון שניים אנשים מרגלים. ומבאר שם הרמב"ם ז"ל כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, ומה שהשיבו אח"כ המרגלים "אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות וכי על מנת שיעידו שקר שלח אותם? ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם ארץ אוכלת יושביה בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם, וכן כתוב, אחינו המסו את לבבו לאמור עם גדול ורם ממנו, ובכאן כתיב "לנפול בחרב נשנו וטפנו יהיו לבז", והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה, והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם, אז מה החטא? 

והנה מה שאמרו המרגלים כי חזק הוא ממנו, ואפילו עם פירוש חכמים ז"ל שכביכול כלפי מעלה הם אמרו זאת, שחזק ממנו, שהעם היושב שמה בכנען הוא יותר חזק אפילו מהקב"ה כביכול, אל נבין זה בשפתנו אנו, כי אנו לא יודעים את השפה של התורה מה נחשב בתורה לשון אמרו, רק התורה הקדושה בשפתה שלה כשהיא חודרת לתוך תוכיות האדם ולפנימי פנימיותו ודקי דקות, אומרת התורה בלשון כי אמרו, כי חזק הוא ממנו במחשבה של כלפי מעלה, התורה ביטאה את מחשבותיהם בלשון כאילו בוצע הדבר באמירה. וכבר אמר הרמב"ן ז"ל מנה הכתוב השבטים לא לדגליהם, אלא לפי מעלת השלוחים. והנה יהושע נמנה כחמישי ונוכל כבר לידע מזה דרגות כולם וגדולתם, ז"א היו יותר גדולים מיהושע בינון לפחות ארבעה, ועם כל זה לא הועילה כלום וטעו ונכשלו. רואים שגדולי ישראל שנבחרו ע"י משה רבינו ובהסכמת ה' יתברך, ושהיו גדולים מיהושע בינון שהיה פחות מהם ולא טעה, והם טעו, ועם כל זה לא הועילה כלום כל הדרגה וכל הגדולה וטעו ונכשלו. וכתב שם הרמב"ם בסוף, ועל דעת רבותינו חטאו באמרם "נשלחה אנשים לפנינו", אז רבותינו אומרים, מה היה החטא שלהם, שהם אמרו נשלחה אנשים לפנינו. וזאת למה? בעבור שהיו רואים את ישועת ה' אשר יעשה להם תמיד, כל הזמן הולכים על פי ישועות, והיה להם ללכת אחרי הענן אשר יהיה שמה רוח ללכת, איפה שהולך הענן תלכו אחריו, ומשה קיבל מהם למלאות תאוותם אפילו שהוא לא הסכים איתם בדבר, והיה הטעם "וייטב בעיני הדבר", ויהיה הטעם שכתוב "וייטב הדבר בעיני" וייטב בעיני הדבר זה שסבלתי רעתכם, העצה הרעה שלכם, והוריתי לעשותו, וה' ציווהו שישלח. איך זה מסתדר אם אתם יודעים כביכול שזה לא בסדר? כענין שנאמר בשמואל, אמר הקב"ה לשמואל, שמע בקול העם כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם, אז תמליך עליהם מלך. אז ה' הסכים אותם כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, לא מטעם שזה נכון הדבר, אלא מטעם הכלל שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. 

נוראות רואים מכאן, חטאם בזה הוא שכאשר נאמר להם עלה רש, לא היה להם כלום לחשוב ולהרהר בעבור שהיו רואים את ישועת ה' אשר יעשה להם תמיד, והיה להם ללכת אחרי הענן, אז הם נתבעים כי היה להם לעמוד במצב שלמעלה מדרך הטבע, עד עכשיו הייתם למעלה מדרך הטבע, תמשיכו, מדרגתכם למעלה מדרך הטבע, והדרגה שלכם ללכת אחרי הענן, ודרגה כזאת לא יתכן כלל כל ספיקות והרהורים, בדרגה של למעלה מן הטבע זה המצב שלא מתקבל שם שום קלקולים, לא נושכו נחש ולא עקרב עוקצו, הם הולכים במדבר ולא נחש ולא עקרב, והם שאמרו "נשלחה אנשים", וכבר נגעו עצמם במשהו בטבע, ירדו לדרגת טבע וביקשו לשלוח אנשים. אפילו שזה היתר גמור, כי האם הנהגת הטבע אינה היתר גמור? ודאי שמותר להתנהג בטבע, טבע הוא הלא על פי ה', הטבע זה אלקים, ודאי שטבע הוא על פי ה', וגם אומר משה "וייטב בעיני הדבר" כי האמת הוא כן, שלא סומכים על הנס. אבל הם היו בדרגה שלמעלה מהטבע, למה אתם יורדים לטבע, כי נגיעה בטבע סכנה, כל כך סוד הסכנה הכרוכה בטבע שהוצרכו כבר לתפילות ובקשות, וגם וישלח אותם כולם אנשים, צדיקים וכשרים נשיאים וגדולים, כי ה' חפץ למען צדקו למען ינצלו, אז לכן שלחו את האנשים הכי טובים, וסוף כל סוף לא הועיל להם כלום, חייכם שאני נותן לכם מקום לטעות. והם טעו, טבע הוא המקום לטעות, מצב של נושכו נחש ועקרב עוקצו, הם נכנסים למהלך ולמסלול של טבע, שבטבע נחש מכיש ועקרב עוקץ. קודם היו בדרגה שלא נחשים ולא עקרבים, לא נשכו אותם ולא עקצו אותם.

והדברים נוראים ודאי, עד כמה מגיעים החילוקים ממצב של עלה רש עד נגיעה כזאת בטבע, וגם באיזה מידה של טבע, בטבע של על פי ה', שה' הסכים כביכול, בטבע של "וייטב בעיני הדבר" אצל משה רבינו, בטבע שאין סומכין על הנס, ואצל מי? אצל כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, וגם אנשים כאלה לא יכלו לעמוד בפני הסכנה, סכנה כזאת היא אפילו רק נגיעה כלשהי, ובטבע הכי טהור ואפשר ליפול ודור שלם ימות. לא יאומן כי יסופר. זה מזכיר קצת את ש"ס.

אמרו ז"ל, כשהלך נח ליטע כרם, פגע בו שדה שמדין ואמר, הדין דידי הוא, זה שלי הוא, אבל אצל נח הרי אמנם לא היה שם חטא, שם היה ההיפך, קודש קדשים, חסד, יישוב העולם, שותף לקב"ה במעשה בראשית, אבל סוף כל סוף הוא נגע בטבע ונאמר לו הדין דידי הוא, זה שלי הוא. כבר נתחלל, נהיה חולין "ויחל נח" ונפל ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". אבל כאן אצל פרשת המרגלים הלא אמנם טעו וחטאו עד כדי כך היא סכנת הטבע. ויהא איזה טבע שיהא, גם הכי טהורים כמו על פי ה', כמו וייטב בעיני הדבר, וגם כשכולם אנשים ראשי בני ישראל המה, ועם כל זה חייכם שאני נותן לכם מקום לטעות והדין דידי הוא. כשנכנסים לטבע מסתכנים. 

הרמב"ן ז"ל בפרשת בחוקותי כותב, והכלל כי בהיות ישראל שלמים, בשעה שעם ישראל הם שלמים במדרגתם, שלמים עם ה', לא יתנהג ענינם בטבע כלל, כשהולכים בשלמות עם ה' אז עם ישראל הם מעל הטבע, ולא יתנהג עמהם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם, גם השמירה על הגוף של היהודי תהיה מעל הטבע וגם בארץ ישראל הכל יהיה מעל הטבע. לא בכללם ולא ביחיד מהם, אז ההנהגה הזאת של מעל הטבע תהיה גם בכלל ישראל וגם ביחיד, ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא, ולא בדרך מדרכי הרפואה כלל, כמו שכתוב "כי אני ה' רופאך", לא צריך רופאים, אני הרופא. זה בכלל ישראל כשהם שלמים, כשהכלל הם שלמים. 

אבל הדורש ה' לא ידרוש ברופאים, ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'? הרמב"ן אומר, ומה לרופאים בבית עושי רצון ה', מי שעושה את רצון ה' בשלמות - מה לרופאים לחפש אצלו בבית? כמו שהגאון כעס על אחיו שהזמין רופא לבית, ואמר לו, מה לרופאים בבית עושי רצון ה'? אז אחיו ענה לו ואמר לו, כתוב בתורה "ורפא ירפא", מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, אז מה ענה לו הגאון- אמר לו כן, כתוב שמכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות אבל איפה כתוב שניתנה רשות לחולה להתרפאות? לרופא ניתנה רשות, אבל לחולה.

אבל הדורש, אתה דורש ה', דורש ה' לא ידרוש ברופאים, ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'? וזה מה שאמרו ז"ל שאין דרכם של בני אדם ברפואות, אלא שנהגו, מאיפה נהיה רפואות וטבע וכל הדברים האלה? נהגו.

ש. ונשמרתם מאד לנפשותיכם

הרב: נשמרתם זה לא לעשות חטאים אז לא יהיה מחלות. 

אז הוא אומר, מאמרם של חכמים שאין דרכם של בני אדם ברפואות זה אלא שנהגו שאילו לא היה דרכם ברפואות, מה היה קורה, יחלה אדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטא, חטא מגיע לו עונש, העונש יבוא בצורת מחלה חולי, ויתרפא ממנו ברצון ה'. כשהוא יתרצה לפני ה', יעשה תשובה על החטא אז ה' יסיר ממנו את המחלה, והסיר ה' ממך כל חולי, אבל הם נהגו ברפואות, וכיון שהם נהגו ברפואות ה' הניח אותם למקרה הטבעים. וזוהי הכוונה "ורפא ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. 

ועל כן, אנשים שהכו זה את זה באבן או באגרוף, יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הניסים, אבל ברצות ה' דרכי איש אין לו עסק ברפואות. אז זה אומר הרמב"ם בפרשת בחוקותי להסביר לנו את הכלל, שאם מתנהגים מעל הטבע אז חיים מעל הטבע, יורדים לטבע - סובלים בטבע.

הנה דורשים מכל אדם בישראל שיהיה במצב של "אין דרכם ברפואות", זה מה שדורשים מאיתנו, מצב למעלה מדרך הטבע, כמו שה' אומר "כי אני ה' רופאך", אבל הם נהגו ברפואות, וכשנהגו ברפואות הניחו את המצב שלמעלה מדרך הטבע, הניחו אותו וירדו לטבע. ואם אמנם עדיין הם בטבעים הנכונים וגם זה אפילו שהם נמצאים בטבעים הנכונים, והם נמצאים בטבעים של אין סומכים על הנס, יש על המכה תשלומי הרפואה כי התורה לא תסמוך דיניה על הניסים, כבר נשתנה המצב ואז ה' מניח אותם למקרה הטבעים. 

כאן מתחיל כבר הסוד של חייכם שאני נותן לכם מקום ל טעות, עד כדי כך היא התביעה על חיים במצב של למעלה מן הטבע, בדור המדבר חיו למעלה מן הטבע ואנחנו נדרשים לחיות מעל הטבע, ועד כדי כך כרוכה הסכנה בחיים במצב של טבע, שאפילו נשלחה אנשים על פי טבע עם כל ההיתרים שלמדנו, יהיו איזה טבעים שיהיו, הכי טהורים, יש כבר סכנה, סכנה במצב של חיים של טבע. אז אם זה אלה שירדו מלמעלה מן הטבע טיפה אל הטבע בהיתר גמור, מעתה מה זה כבר אדם שהוא חי לגמרי בטבע, ושסומך לגמרי על הטבע, ואומר אם אני לא אעבוד לא יהיה לי פרנסה ואם אני לא אלך לרופא אז לא אתרפא.... מה יהיה איתו המצב? והוא מזומן לטעויות בלי סוף, והוא עלול להיות אפיקורס. כי המאמין שהוא מפרנס את עצמו ושוכח שה' הוא הוא שבעצם מזמן לו את הפרנסה והכל, הרי זה אפיקורס. וזאת למה, כיון שהוא נמצא בדרגת טבע. אז אדם צריך לזכור שאם הוא מתעסק בעניני טבע לעולם לא ישכח שכל מה שהוא עושה זה גזירה בלבד של השתדלות שהוא לא היה צריך אותה אם היה בעל בטחון והיה שואף להיות למעלה מן ה טבע, רק בגלל שהוא לא עובד על עצמו אז הוא נמצא בדרגת טבע בגרועה שבדרגות הטבע, שהוא מגיע למצב של כוחי ועוצם ידי, ואז זו אפיקורסות, אני עשיתי אני פעלתי אני אמרתי אני סידרתי אני זה אני התקמבנתי אני זה, שמה הוא נופל, אז לכן צריך לשאוף תמיד לעלות למעלה מהטבע, שהרי ראינו שהגדולים ביותר נכשלו ורק יהושע בינון וכלב בן יפונה זכו מכל הדור ההוא, כי מידת האמת היתה דבוקה בהם, מידת האמת. כשאדם נמצא במידת האמת בשבילו להפסיד להרויח זה בדיוק אותו דבר, אבל לא לסטות מן האמת, ולכן כלב שחשש רץ ישר לקברי אבות, להתחנן ולהתפלל שיצילו אותו מעצת המרגלים. ויהושע בינון כבר משה רבינו דאג לו.

אז ז"א זה לא פשוט לדבוק באמת ולא להתפתות גם כשרואים גדולים שבגדולים אומרים אחרת, צריך להזהר שלא ליפול במקום שברור שזה לא על פי תורה, לא על פי המדרגה הראויה שצריכים ללכת בה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם....