הלכות “מים שלנו” במצות לפסח – דיני הלישה, מקורות ההלכה, חומרות והנהגות למעשה

 - - - לא מוגה! - - - 

מקדיימים כן הצום למי שאומר שצריך לצום ממילא הצום אמור להיות מוקדם היינו ביום חמישי ולכן אלה שעושים את הסיום מסכת שעשו את זה ביום חמישי יב יב בניסן בעזרת השם שבוע הבא אנחנו עוברים לשעון קיץ בעזרת השם השקיעה תהיה בשעה 7 סדר השעון קיץ שלנו משתנה קצת בתפילות רבע לשבע תפילת מנחה מיום ראשון ערבית יהיה בשעה 8 מיד אחרי מנחה הרבנים ימשיכו כרגיל ובעזרת השם ערבית בשעה 8:00 כך יהיה עד שבת תשובה מתחיל מעכשיו עד שבת תשובה שעון קיץ ממשיך במוצאי שבת תשובה הם מחליפים עוד הפעם את השעון כל השישה חודשים וחצי הללו זה עשה איך ביום רביעי בגלל השידור שיש לנו בשידור חי אז לא יהיה ערבית בשעה 8:00 כי זה יפריע אלא נדחה את ערבית לתשעו בעזרת השם שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח 30 יום ולכן נתחיל נאמר חלק מההלכות שמצויות לנו לימי הפסח הגמרא במסכת פסחים מבת אין נשים אלא במים שלנו וכך פסקו כל הפוסקים כך פסק מרן בסימן תנ סעיף א' והגמרא מספרת שבפוניה שמעו את ההלכה הזו. הם לא הבינו טוב את המילים של הרב. כולם באו עם הקדים שלהם וביקשו מהרב שיביא להם מים. הרב אמר מים שלנו. אז הם הבינו המים של החכם. ענה להם הרב לא זו הכוונה מיד דביטו כאמנה. זאת אומרת מים שעבר עליהם הלילה לנו מלשון לינה. אלה הדברים שהגמרא מספרת. ולמה הגמרא מספרת לנו את הסיפור הזה? לעשות צחוק, ללעוג באנשיף פפוניה, חס ושלום. לא זו הכוונה. אדרבה, לשבח אותם להראות לך את אמונת חכמים, את האמונה התמימה שהייתה בהם. אם היום בדור שלנו יבוא איזה חכם ויגיד דבר כזה, האנשים לא יחכו לדבר אחרי הגב שלו ויביטו אחרי משה, יגידו לו מיד במקום, למה? מה יש במים שלך? מה אתה רוצה גם מהמים לעשות ביזנס? מיד האנשים יגיבו. כאן אף אחד לא הגיב, אלא כולם קיבלו את הדברים ובאו כולם עם הקדים שלהם לבקש מים מהחכם. אתה רואה עד כמה הם היו דבוקים בתורה. ואמינו בהשם ובמשה עבדו היה בהם אמונת חכמים. זהו מוסר השכל. ולכן הגמרא מספרת את המעשה האמור. מכל מקום לענייננו צריך ללוש במים קרים. איך אתה לוקח מים שהם בחזקת מים קרים? כשאתה שואב את המים האלה לפני השקיעה. המים האלה שוהים כל הלילה בבקבוק או בקעד. אתה בא בבוקר ולש בהם תודה העיסה לא מתחממת העיסה רכה ויוצא לך מהעיסה ההכרה הזו יוצא לך מצות טובות ולא חמץ בצורה הפוכה אם תרצה לראות את המציאות תשאל את האופא במוצאי הפסח השנה הזו יחול שביעי של פסח ביום שבת אתה הולך בשעה 10 בלילה אתה רואה כבר במאפיה של הפיטות יש פיטות חמות טרי טרי זה טעים וטוב אתה שואל את האופא הזה תמיד אתם משאירים את הבצק שעתיים שלוש כדי שיחמיץ שיטפח איך בלילה הזה עשית מהר מהר והפית כל כך טעים וטוב אז הוא לוחש לך באוזן את הסוד המקצועי אומר תראה בכל השנה אנחנו לושים במים קרים צריך לחכות עד שהעיסה תחמיץ עד שיתחמם ויתפיח. אומר במוצאי שבת כזה אני לא לשמים קרים. אומר אנחנו מרתיחים את המים מיד עם צת השבת. אומר אנחנו לשם מים חמים. כשהמים חמים ממילא זה מחמיץ מהר, מתנפח מהר. ולכן יש לנו פיטות מהר שהם טובות וטעימות. זה הסוד המקצועי שבמוצאי הפסח. כאן אנחנו לימי הפסח עושים דבר הפוך. אנחנו רוצים שהעיסה תישאר קרה, שהעיסה לא תחמיץ. ולכן מין הראוי, כמו שאמרנו שהכינו תמיד לעולם מים שאובים מלפני שקעת החמה. היום בכל בתי חרושת למצות, בכל העולם כולו, בדרך כלל הכל מסודר. מבחינה זאת אין לנו בעיה. שגומרים לתכנן בתחרושת למצות תמיד אתה אומר לאדרכל, אתה מוסיף עוד קומה למעלה בשביל מאגר המים שלנו. זה מה שעושים בכל בתי חרושת למצות. בשעה 5 :3 לפני שקיעת החמה המשגיח עולה למעלה, פותח את הברז הראשי, את השיבר, וממלא את המאגר. מגיע שעה ש הגיע הזמן השקיעה, סוגר את הברז שיותר לא יכנסו מים. ומהמים של המאגר הזה, מאותו מים, המים הקרים הללו, למחורת בבוקר לוקחים לשם ועושים לנו את המצות. זה הסדר בכל בתי חרושת המצות. מבחינה זאת כמעט ואין לנו בעיה אפילו המצות של הרבנות, גם שם בדרך כלל אין תקלות, אין בעיות. אלא שהם חכמים אז הם עושים את המאגר הזה לא מאגר אחד אלא באמצע הם עושים מחיצות והסיבה היא קורה לפעמים שיש איזה חור והמים מחלחלים אם זה יהיה מאגר אחד אז כל המים כולם יגמרו מהר אבל אם יש שמה מחיצות אז גם אם יהיה איזה תקלה יהיה איזה חור באיזה מקום אז חלק מהמים ילכו לאיבוד אבל היה מחנה הנשאר לפניה יהיה להם במה לעבוד למחרת. כך עושים מראש כשמתכננים מאגר כזה טוב יותר שיהיו מחיצות באמצע. אבל עקרונית, כמו שאמרתי בכל בתי חרושת בעולם קיים הדבר הזה. וזה התפקיד, האחריות של המשגיח שילך וישים לב כדי שיהיה להם מים שלנו בשפע שיוכלו ללוש בהם. זה המאגר של הערייה. תכף נראה סעיף ב' כן המגר מקורה איך המאגר מקורה למעלה המאגר חייב להיות מקורה אין ספק שאי אפשר להשאיר את זה תחת כיפת השמיים לא רק האבק שיש כעת יכנס במים זה לא רק זה אלא השמש שבאה מהבוקר והלאה יכולה לחמם את המים וזה לא טוב ולכן הם כמובן מקרים את הכל הכל הכל מקורה. ואם הם מזפטים את הגג כדי שלא יחלחל מים מהגשם, אז על הזפת הם מסיידים צבע לבן. סי צבע לבן. כדי שהחום של השמש לא יכנס לתוך המאגר. זה מה שהם עושים. בא עבר בבתי חרושת הישנים, בדרך כלל היה להם חביות. לא היו משוכללים כמו היום שיש להם מאגר על הג, אלא היה להם חביות. ואת אותם החביות היו בכוונה היו מסיידים וסיד צבע לבן כדי שהשמש, קרני השמש לא יתפסו את המים האלה ולא יחממו אותם. כך גם אותם שעושים כמות קטנה יש להם בתחרושת למצות עבודת יד והם ממלאים את המכלים הקטנים שלהם יש להם בקבוקים וכיוצא בזה גם הם צריכים לשים לב לדבר הזה למלא את הבקבוקים האלה לפני שקיעת החמה ולהניח אותם במקרר או במרתף אם הוא יניח את זה במרפסת כשהשמש שזורחת בבוקר הרי הבקבוק שקו ואז השמש, קרני השמש חודרות ומחממות את המים. בפרט אם הבקבוק הוא סגור, הוא סגר אותו בפקק, אז אדרבה החום נכנס ולא יוצא. והמים, החמים האלה, יכולים לחמם את העיסה. במקום להועיל הוא עלול לקלק. ולכן מן הראוי שניחו אותם או במקרר או במרתף מקום שאין שמש ואז הם יכולים להשתמש באותם המים. מחלוקת בראשונים. אם המדובר הוא אך ורק על המצות שמיועדות ללילה הראשון שאוכלים כזית ומקיימים את המצווה מן התורה בערב תאכלו מצות אם המדובר הוא רק על זה או על כל המצות בכלל מחלוקת מרן פוסק לחומרה נגד דברי בעל העור בשיעתו אלא אם הטעם הוא כדי שזה לא יהיה חמץ האם מותר לאכול חמץ בחול המועד האם רק בלילה הראשון יש איסור באכילת חמץ? ודאי שלא. אין הבדל. ולכן לכל מצות שאנחנו עושים, גם למצות שעושים לימי חול המועד עד היום האחרון ועד בכלל, לעולם אנחנו חייבים לדאוג שיהיה לנו מים שלנו. רק במים כאלה אפשר לבוא ללוש. העיסה קרה, העיסה לא מתחממת. ואז יוצא לך מצות טובות שתוכל לקיים בהם גם בלילה הראשון או לאכול בשאר הימים שהכל יהיה בעזרת השם בחזקת כשרות המערים האלה אנחנו לא פשושים לבית מולים שהכל נהיה בדברו אמן אמרתי שהכל סגור זה לא מגולה מכסים את הכל הכל מקורה שם זה לא מאגר גלוי זה מה שעושים בכל בתי חרושת למצות אתזה גלוי בלילה אי אפשר להשתמש בדעבד הם ישאירו את זה גלוי מרן ביורי דעה סימן קטז שם מרן מדבר שאסור לשתות משקים מגולים אבל מרן מסיים שכאן במקום הזה אין מה לחשוש לא מיצויים נחשים ולכן בדיעבד המים האלה כשרים אבל זה לא פשוט, זה לא מוסכם, כיוון שיש מחלוקת ממלא את אותם המצות הוא חייב למכור יותר בזול. זה כלל. דבר שהוא כשר טוב לכל הפוסקים, לכל הדעות. דבר כזה מהודר, אתה יכול גם לקחת עליו כסף מהודר. אבל ברגע שיש מחלוקת. וכאן יש מחלוקת בדבר ולכן מן הראוי שמכור את המצות האלה יותר בזול אם באמת זה נשאר מים מגולים אבל כמו שתיארתי בתי חרושת למצות לא קיימת את הבעיה הזו המאגר שמה מקורה שמה תקרה הכל בסדר מבחינה טכנית הכל מסודר אדם שלא הכין מים שלנו והוא רוצה לקחת וללוש. האם יש לו פתרון? יש עצה? כן, יש עצה פשוטה. יש לו ידו בתחרושת למצות שהם הכינו מים שלנו. יש להם עודף שילך ויקח מהם. או יש במכולת מוכרים מים, הם קוראים לזה מים מינרלים. אם אין במים האלה שום תערובת, אלא זה מים נטו, אתה יכול להיכנס למכולת ולקנות דבר כזה. אבל כל זה בתנאי שהמים האלה היו במחסן שלו, במרתף ולא נשארו בחוץ. לפעמים הביאו לו את הסחורה, הביאו לו את המים האלה, לא היה לו מקום בתוך החנות, זה נשאר בחוץ על המדרכה ובמשך היום קרני השמש חדרו למים האלה, ממים כאלה אל תיקח. אבל אם זה היה במחסן שלו, אתה יכול ללכת ולקנות ממנו שלושה ארבעה בקבוקים כאלה ואתה יכול ללוש בהם. מה ההבדל אם אם המים האלה לנו לילה אחת שאהבו אותם אתמול או שהם לנו הרבה לילות שאבו אותם לפני חודש או חודשיים. אין בזה שום הבדל וגם בזה נוכל מעיקר הדין ללוש לעשות את המצות. גם זה טוב. זה פתרון טכני. גם בסודה, גם המים של הסודה גם הם מים, מים לכל דבר, אלא שהמים האלה קצת קופצים. אני לא יודע אם ללש יהיה לו נוח ללוש בהם, אבל גם מהסודה הזה מים גמורים. ולכן גם בהם מעיקר הדין אפשר לקחת, ללוש ולעשות בהם מצה. אם חסר לו מים שלנו יש פתרון קל מאוד. מהר לא? הראשונים דנו לגבי המאגרים שיש לנו כאן בירושלים. יש מקומות גם בארץ, גם בעולם שהמים שיוצאים מהמעיין, מהבהירות, מגיעים ישר לברז, לבתים שלנו. אבל כאן בירושלים זה לא ישר מהמעיין או מהבאר, אלא כאן בירושלים יש לנו טרסר מאגרים בכל חלקי העיר. החשמל בזמן הזה הוא יקר מאוד ולא כדאי להם לשאוב את המים בשעות היום. השעה שנוחה להם מבחינה מסחרית שהחשמל הוא זול יותר מ10 בלילה עד 5 בבוקר. אז הם מפעילים את כל המשאבות בארץ כדי למלא את המאגרים. אנחנו בירושלים כאן מקבלים את המים שלנו או ממי הכנרת, מהמוביל, חלק והרוב הגדול, 80 וכמה אחוזים מגיע מהמעינות שיש באזור בית שמש. שמה העריה שלנו קדחה, יש שמה מעיינות ומשם מביאים לכאן. אז שואה את הכל, הם צריכים לעלות גבוה לירושלים עיר הקודש. הכל מעלין לירושלים וזה מגיע לכאן בשעות הלילה. הכל מגיע למאגרים. אותם המאגרים כולם מרוצפים כדי שהמים לא יחלחלו וילכו לאיבוד. אז הם אחרי שחופרים 30 40 מטר עומק באדמה אז הם לוקחים יריעות זפת. על זה יוצקים ביטון ועל זה מרצפים את הכל. זה מה שיש בתחתית. כך גם בדופנות. אם ישאירו את זה כמו שהוא המים תהיה בריחת מים. ולכן הם מדפנים את הדופנות כולם בתון מזוין מכל הצדדים. כך הם עושים בכל המאגרים. יש מאגר אחד בשכונת בית וגן. מי שמכיר ברחוב הפסגה בסופו יש שמה מאגר מים גדול. יש ברמות. מי שנוסע בכביש רמות בצד ימין הוא רואה את המאגר הגדול. אתה רואה בניין עגול זה המאגר הגדול של שכונת רמות. אבל לא רק שמה, יש גם בשכונת רוממה מול בית פעור וגם שם אותה טכניקה בכל המקומות כולם יש את הגג מעל זה כולם מקורים כדי שלא יכנס לא אבק ולא חרקים אחרים כולם מבחינה זאת מסודרים האם נאמר ממעיין אוב בור שהוא לא טוב שפסול לקחת ולשאוב בו. האם מדובר בבו רגיל שהמים נגעו באדמה, אבל כאן זה מרוצף, זה בסדר? או שגם בזה יש את הבעיה של מים שלנו? מרן מביא לנו את המחלוקת בראשונים בדבר הזה בסעיף ב'. מרן לא קורא לזה מאגר מרוצף, אלא מרן הביא את השם מה שכתבו בצרפתית עתיקה סיסטרנה. זה המילה של המאגרים שלהם. האם זה נקרא מים שלנו או לא? מבחינה טכנית בערך 12 שעות לוקח מהרגע שהמים יוצאים מהכנרת עד שמגיעים למאגרים שלנו. זאת אומרת, אם זה יצא מהכנרת בשעה 12 בלילה, בערך בצהריים ב-121 זה מגיע לירושלים למאגר. אז אם כך, עכשיו אני פותח את הברז, אני מוציא מים. המים האלה מתי היו בתוך הכנרת? מתי היו במעיין? הם היו לפני יומיים. כבר לפני יומיים הם יצאו משם. אם כך זה מים שלנו, לא בתוך הבקבוק שלי, אלא בתוך המאגר של הערייה, של חברת הגיחון. אולי גם זה טוב, אולי גם זה כשר להיחשב כמים שלנו. זה הסימן שאלה. זה הוויכוח שיש בפוסקים. ומרן כותב, מרן מסכם להלכה ולכתחילה לא לוקחים מים כאלה למים שלנו אלא אין להקל בדבר אם לא בשעת הדחק. בשעת הדחק יהיה אפשר באמת לקחת מאותם המים וללוש. אבל בלכתחילה אנחנו לא סומכים על זה. ולכן גם בתי חרושת למצות בירושלים מאר הקודש גם כאן הם עושים את מה שאמרו חכמינו. שואבים את המים מלפני שקיעת החמה ומה ששאבו היום לפני השקיעה במים האלה בעזרת השם הם ילושו מחר והלאה זה הדרך לא סומכים על זה בלכתחילה אבל בדי עבד עבר ועשה במים רגילים הוא לא ידע את ההלכה לא שם לב אז בדיעבד אנחנו נוכל לסמוך על דברי מרן לא נזרוק את המצות האלה אלא יהיה אפשר לאכול אותם במי חול המועד אין איסור לא אוסרים בדעבד את אותם המצות אנחנו רוצים שיהיה קור טבעי ולא קור מלאכותי של המקרר הרבה פעמים המקרר הוא יכול לזייף אצל אחד יהיה קור כזה מעט הרבה לא תמיד הקור יהיה אחיד מים שלנו זה דבר שהוא ודאי קר על זה אין לך מה להסתפק. מים רגילים שנמצאים בבאר, אם תבדוק אותם בלילה, יש בהם 18 מעלות. מים שלנו, תבדוק אותם בבוקר, יש בהם בממוצע 10 מעלות. זה מה שקורה בדרך כלל. כך שבדרך כלל אפשר לומר המים שלנו כולם בחזקת מים קרים, הכל בסדר. גם אם לא הנחת אותם במקרר, אתה רוצה אחרי ששאבת נוסף לדין של מים שלנו, אתה רוצה גם להניח אותם המקרר, למה לא? מצוין, תבוא עליך ברכה. אנחנו לא מתנגדים שתניח אותם בינתיים במקרר. אבל אם האדם הזה בא ב-12 בצהריים פותח את הברז ויוצא לו מים פושרים הוא רוצה לקרר אותם במקרר ולעבוד בהם אחרי שעתיים שלוש בזה לא נוכל לסמוך להקל לא נוכל להתיר לו אם כמעט מגיע להקפר הוא בודק אותם רואה כמעט הגיע להקפה ועכשיו השאלה אם פלוג רבנן לא פלוג רבנן אתה עושה פרצה אתה יודע יודע איך אתה פותח את הפרצה? כמה מים יצאו מהפרצה בדקה הראשונה. אתה יודע מה יהיה המשך? אם תתחיל לומר כן, התוצאה תהיה שאנשים יעקרו לגמרי את הדין של מים שלנו. וכל אחד עם המקרר שלו, לך תדע איזה מקרר יש לו. לפעמים המקרר לא עובד טוב או שהוא מקרר למטה ולא למעלה. והשאלה כמה זמן הוא היה שמה. קשה לנו לתת תורת כל אחד ואחד בידו רבותינו נתנו לנו פתרון יסודי לבעיה בפסחים מב אמרו מים שלנו זהו זה אתה הולך עם דברי חכמינו אתה צמוד להלכה ואז אף פעם לא תהיה את הכלה בזמנו לפני 60 שנה שאלו אנשי יהודי ארגנטינה את הרבנים של ירושלים ובראשם הרב פרנק הרב הראשי של ירושלים שאלו אותו לגבי מים שלנו אצלהם. כשאצלנו חורף, אצלהם קיץ. אנחנו בימים האלה סוף החורף אצלהם זה סוף הקיץ. ולכן המים שמה הם פותחים את הברז. המים שמה הם לא מים קרים מהברז אלא סתם מים הם 37 38 מעלות וכ יוצא בזה. מה לעשות גם אם תשאב את המים האלה מערב מבערב לפני השקיעה אבל האוויר חם מאוד והם לא מתקררים אז בזה יעץ להם הרב פרנק יקיימו את דברי חכמינו ישאבו לפני השקיעה מים שלנו ונוסף לזה גם יניחו את זה במקרר זה מה שענה להם הרב וכך הם עושים כולם להלכה למעשה כשהם בונים בתחרושת למצות הם בונים את המעגל הם בונים אותו כמו חדר קירור, כמו חדר קירור שמקרר. המאגר הזה יש בו את הקור הטבעי כדי שהמים האלה לא יהיו 37 מעלות אלא זה יוריד את זה לשעלות. זה מה שהם עושים במים האלה. למחורת הם לשים. כך הם עושים על פי כללי ההלכה כמו שיעץ להם בזמנו הרב של ירושלים הרב פרנק. וכך עושים באותם הארצות דרום אמריקה. אבל כאן ברוך השם אין לנו את הבעיה הזו בממוצע בימים האלה מזג האוויר הוא לא כל כך חם היה לנו שלושה ימים כאלה ימי חום ימים חמים יוצאים מן הכלל אבל בדרך כלל מזג האוויר מיום שמתחילים ללוש את המצות עד ערב פסח מזג האוויר הוא ממוזג והמים שלנו מים שלנו לא מגיעים ליותר מאשר 10ה מעלות אלא הם יחסית די קרים ואפשר לעלות בהם והמצות יצאו כשרות ומהודרות שזה היה כמה מעלות עד חום הרוק עד 37 מעלות נוכל להכשיר בדעבד אבל אם זה יותר מ-37 מעלות צריך לשאול שאלת חכם מרן כתב את זה בסעיף ג מרן מדבר לקחו בטעות מים מהמחם היה מים חמים במחם ולקחו מאותם המים או לפעמים יש מהדוד שמש יש לפעמים תקלה וזה נכנס לדוד הרגיל המים החמים נשפחים לדוד הרגיל השאלה היא אם לשו כבר עשו לישה ואפו מצות במים חמים האם בדעבד המצות האלה מותרות או לא כל זה מרן דם בסעיף ג' ולכן אמרנו סיכמנו שישאלו את החכם יפרטו לחכם איזה חום של מים זה היה כדי שהרב יפסוק להם אם יש שמה שעת הדחק כדי להתיר הרן מדבר שבשוגג לפעמים בשעת הדחק מותר השאלה אם זה היה בגדר שוגג אם זה בתחרושת אם זה אדם פרטי אם המשגיח כן היה לא היה התפקיד הראשון של המשגיח לבדוק את המים ולכן לכן לא תמיד זה נקרא שוגג. לכן אמרתי שיפרטו לחכם את הכל והרב יפסוק להם מה דינם של אותם המצאות לגבי שבת זה עכשיו קן מרן מזהיר אותנו שאין ללוש את העיסה עם מלח כך כתבו המרדכי התור בשאר הפוסקים וכך פוסק לנו מרן בסעיף ה לחם אתה יכול לקחת מלח או תבלים ולערבב כדי שיהיה לך לחם טעים המצות לא רק המצות של ליל הסדר אלא כל המצות של כל שבעת ימי החג אסור להניח בהם מלח המלח יש לו חום טבעי הוא יכול לחמם את העיסה ועל ידי זה הכל יהיה חמץ וכך נוהגים רוב ככל עם ישראל כולנו נזהרים בדבר שלא מערבבים מלח. בספר מועדים מוזמנים חלק ג' הוא מספר שדיבר עם הגאון מצובין ראש ישיבת כוכב מיעקב היה מגדולי הדור בדור הקודם היה ענק בתורה היה בקי בתורה כולה בעמקות היה גדול רב ועצום סיפר לנו השכן שלו הגאון הרב שלום שבודרון הוא אומר שפעם היה לו שאלה דחופה ואחרי התפילה בנ נץ אמר אני אשן את הרב יש לי שכן טוב דפק בדלת הרב פתח לו הוא ראה את הרב יושב עם הספרים ובאמצע הלימוד אמר לו כן רב שולה מה אתה רוצה אמר לו יש לי שאלה דחופה ושאל את הרב אחרי שהרב פסק לו אמר לו אבל רב שם למה באת בשעה מאוחרת כזו בלילה לשאול הרב כל הלילה יושב ולומד הוא חשב שתיים שלוש בלילה אמר לו רבנו זה לא לילה אני גמרתי את התפילה ודיקין אז הרב סגר את הספרים ורץ להתפלל הרב היה שקוע במט שערי תורה היה מנותה כמעט מן העולם והרב העיר אתומת ליבו ואמר לו אמר לו להגאון רב משה שטרנבו הוא מצטט את זה בספר מועדים מוזמנים חלק ג' הוא אומר לו במים שלנו המים הרגילים שאתה שותה מהברז יש תערובת מלח הרי המים האלה שנשבים מהכנרת יש בהם הם הרבה פעמים חיידקים. מה הם עושים כדי להקדים רפואה למכה שלא יהיה לא חצוות ולא מחלות אחרות? אז הם מערבבים את המלח שנקרא בסלנג שלנו חלור. אז יש מלח. אם יש מלח אי אפשר ללוש לעשות מצות במים האלה. אם כן מה עושים? אלה שחוששים לשיטה הזו יוצאים למעיין מוצע או כיוצא בו יוצאים בחי ושועבים משם תלך מחר בשעה 530 תלך ליד המעיין אתה תראה שבאים אנשים עם חביות ממלאים את החביות שלהם מרוקנים את כל המעיין בשעה 530 עד ש זה השעה שהם באים ושואבים והשאלה העולם לא נוהג כך יש ראיתי בני עלייה והם המועטים שמחמירים בדבר האם אנחנו חייבים להחמיר בדבר זהו עיקר הדין או לא האחרונים כשדנו בהלכה הזו של איסור לערב מלח דנו הפוסקים א' על דעבד שכבר עבר וערבב מרן אומר שבדיעבד זה בסדר המרדכי והרמא אומרים שגם בדי עבד זה לא בסדר. דיון שני, אם התבטל ב60. הפרי מגדים לומד מהמגן אברהם שמתבטל ב-60. מתי יהודה חולק. וכאן הם לא שמים הרבה כלור במים אלא בעונה הזו הם שמים 0.1 מילגרם. כדי שנבין אני מתארגן אחד מה-10,000 אם יש לך 10,000 ליטר אז הם שמים כנגד ליטר אחד של כל זה מה שהם מערבבים במים אז אם נלך לפי הפרי מגדים כאן זה משהו זה לא הרבה לא רק שזה אחד מ-10,000 במים תביא בחשבון גם את העיסה נניח יש לך קילו קמח על הקילו הזה זה שמת 100 גרם מים. אז כאן זה לא יהיה אחד מ-10,000 אלא המלח הזה יהיה אחד מ100,000. האם גם כמות קטנקטנה כזו אחד מ100,000 גם זה יכול להחמיץ את העיסה. זה התמע של אותם הפוסקים שחלקו על דברי הגאון מצובין. יתכן וגם הגאון מצובין לא אמר את זה דין גמור. אולי הוא אמר את זה כחומרה בעלמה. ולכן היום בתי חרושת למצות, בין מצות עבודת יד ובין מצות עבודת מכונה, כולם לוקחים מים רגילים מהברז. למרות שבמים האלה יש את החלור. ובירושלים עיר הקודש, חוץ מהחלור, חברת הגיחון מערבבת עוד חומר שנקרא פלור. החומר הזה שמים בתוך המים כדי להגן על השיניים שלנו. בחומר הזה מקדימים רפואה למכה כדי שהשיניים שלנו יהיו יותר בריאות. והרופאי שיניים טוענים שבירושלים השיניים שלנו יותר טובות מהערים האחרות. הם עושים לנו את הטובה הזו. שוב לגבי הפסח מגיע כמו שאתה חושש מהכלור צריך גם לשאול את השאלה האם הפלור הזה שוב יכול להחמיץ לא יכול להחמיץ שוב המסקנה אם היה בזה 3% 4% היינו דנים והיינו אוסרים גם בדיעבד אבל כאן אין לא 2% ולא 3% זה כאן אולי אחד מ-100,000 ואולי פחות כמות קטנקטנה כזו בוודאי שאין בכוחה להחמיץ את אותה העיסה. ולכן מעיקר הדין אמרנו שגם המים הרגילים שיש לנו בברז אתה שואב אותם לפני השקיעה. המים האלה הם מים שלנו שיכולים ללוש בהם למחורת ולעשות מהם מצות. ובכל זאת, כיוון שגברה רבה אמר מנטה, יש מחמירים. אלה שמחמירים כמובן בעל המאפיה לא הוא משלם מכיסו את כל ההוצאות המרובות הללו לזכור רכב, לזכור מכלית מים, לשאוב את המים, יעלה ויבוא ויגיע, זה עולה, זה מייקר את המים הוא מגלגל את זה על הצרכנים. ולכן מצות כאלה באופן טבעי הם הרבה יותר יקרות מאשר מצות רגילות. כגון בבית חרושת למצות עלפרין יש להם ארבעה סוגי מצות. המצות הרגילות מים רגילים מהברז אבל יש להם תנור מיוחד פס ייצור מיוחד שקוראים לזה מצות חבורה או בסלנג של החינו האשכנזים הם קוראים לזה מצות חבורה תנור מיוחד פס ייצור מיוחד ובאים אותם המחמירים וקונים רק משם ללישה של המצות האלה הם לא לוקחים מים מהברז אלא אותם בעלי בתחרושת על פרין שולחים את המכלית בכל ערב בחצי. המכלית שואבת את המים ממעיין מוצע, מביאה את זה לשם, מעבירה על המאגר המיוחד שיש להם בשביל המצות הללו. ולכן המצות האלה, מצות חבורה, הם לא שווים במחיר כמו מצות רגילות. מצות רגילות יהיה לך חבילה 100 110 שקלים אתה קונה חבילת מצות שם אתה צריך להכביל לשלם פי שניים או פי שלוש לא בדקתי מה המחירים בזמן האחרון אבל זה מייקר בוודאי את המחיר של המצא יש אנשים שיש להם הקדוש ברוך הוא נתן להם הון ועושר בביתם אז במקום שיקנה איזה דברים אחרים אז הוא יכול להחמיר בדבר הזה בקלות רבה למה לא? אבל קשה לנו לומר שזה הוא דין. מצד הדין אין חובה לקנות בדווקא את המצות חבורה אלא כמו שאמרנו גם המצות הרגילות שהשתמשו במים מהברז, מים שלנו מהברז, גם הם בחזקת כשרות, גם הם בסדר, אין איתם בעיה. האמת הוא שהכלור הם מערביבים אותו שם במאגרים כשהוא מגיע לברז שלנו. חלק ממנו מתנדף. הרבה פעמים יש ריכוז יותר גדול של כלור. בחודש תשרי, חשבן הם שמים יותר. אתה פותח את הברז, יוצא לך מים כמו חלב. המים האלה יש בהם מחרבה חלור. תחכה שלוש ארבע , החלור התנדף ואתה לוקח ורואה מים צלולים. אז גם אם נאמר שם היה אחד מ10,000. אחד מיליגרם זה שם במאגר היה הכמות הזו שזה מגיע לברז שלנו חלק מזה מתנדף ולכן אנחנו מגדירים את כל הנקודה את המחלוקת הזו ספק דאורייתא אלא כל זה כספק דרבנן אולי פחות מזה כל זה בגדר חומרה בלבד כי כמו שאמרנו הכמות היא קטנת ולכן כמעט כל חכמי הדור לא חוששים ואתה רואה שגם הבדה צעידה החרדית נותנים הכשר למצות שמורה משעת קצירה של הלפרין. נותנים להם הכשר למרות שזה מים רגילים מהברז וזה לא מצות של מעיין מוצע. הם נותנים הכשר ולא חששו לדבר. אחד מגדולי רבני הבדץ הוא המחבר של מועדים וזמנים, הגאון הרב משה שטרנב. הוא שכתב את החומרה הזו בספר שלו והוא חלק מהבדץ. האם הוא לא נותן הכשר? הוא אומר המצות של הלפרין חלילה זה חמץ. הוא אומר מצות יהודה זה חמץ. ודאי שלא. הוא לא אומר שזה דין גמור אלא הוא מודה בגלל הכמות הקטנקטנה. לכן אין זה דין אלא בגדר חומרה. בלבד. מי שיכול להחמיר למה לא שילך ויקנה מהמצות שנקראים מצות חבורה. דבר כזה הוא לא ולעלה. כך גם במחיר הוא לא ולעלה. כן, יש כאלה מהדרים קונים מצות עבודת יד לכל שבעת ימי החג ושוב יש חלק מהמאפיות מצות עבודת יד שלא לוקחים מים רגילים מהברז אלא נוסעים למוצע ומשם הם שואבים את המים שוב גם זה מייקר אם מצות עבודת יד קילו בימים האלה שווה 100 ש₪ אז אם הם הולכים למוצע אז תוסיף עליו כמעט כפול כדי שיביאו לך מצות מהודרות כאלה. מי שרוצה למה לא שיחמיר המחמיר תבוא על הברכה. אבל אמרנו הדגשנו שאין הדבר בגדרין אלא חומרה וחסידות בלבד. לשוב מים אתה צריך לזכור מכלית. לזכור מכלית שעה יעלה ויבוא ויגיע מכאן לשם ישאב את המים והחזיר. זה עולה כסף. מכלית זה לא וספה. וספה שיסע שעה אחת אז המחיר של הדלק 5 ש₪ חזק וברוך על לזכור וספה אתהכול בחמישה ש₪ פה אתה צריך מכלית המכלית העלות שלה המחיר הוא הרבה יותר ולכן הם מגלגלים את זה כמובן על הצרכנים במים האלה נניח הם שעברו 1000 ליטר הם הביאו לשם ה1000 ליטר האלה חילקו אותם לכך וכך עיסון ואת החשבון הזה תעשה לבד כמה הצרכנים צריכים לשלם אבל לא רק זה יש להם עוד כמה כמה חומרות שהם עושים שם. אני מדבר שמה על מצות יהודה. הפס ייצור המיוחד שנקרא מצות חבורה. יש עוד כמה נקודות, עוד כמה חומרות שהם עושים ושוב כל חומרה בדרך כלל היא מייקרת את המחיר. הרב מים א מינרלים מים מינרלים. האם המים האלה הם מים טבעיים? אז שאבו אותם בקצרין או מקום אחר והביאו אותם אלינו מהרגע ששאבו עד היום לנו לא רק לילה אחת לנו כמה לילות אז הם כשרים אם אין בהם תערובת אני לא בטוח שאין בהם תערובת צריך לשאול אולי המים המינרליים האלה אולי יש בהם איזה תערובת כלשהו אולי שמים בהם משהו כדאי לשאול תשלח להם מכתב מגע יד אדם שזה שובבים ישר לתוך התוק כך כך הם כותבים השאלה אם זה האמת תשאל אותם כדאי שתרשום להם מכתב כך וכך הבעיה אנחנו רוצים להשתמש במים שלכם בשביל המצות והשאלה אם אין כאן תערובת אם אתם לא שמים כלור או דברים אחרים תשאל אותם תראה מה הם יענו לך לפי התשובה נוכל להיות חכמים יותר אין מה להפסיד כשאפשר לברר איכ לברורה כדאי תברר, תשאל אותם ואחר כך נדע. בפשטות, אני מסכים איתך, בפשטות. כך נראה על פניו שזה מים רגילים. הם פנו בזמנו לבדץ, הם רצו הכשר לכל ימות השנה. והבדץ צחק מהם, אמר להם, "מה פתאום צריך הכשר? על מה אם צריך הכשר? תלכו מכאן, לא צריך." הם חזרו אחרי שנה, אמרו בשוק זה לא הולך. אנשים רואים אין הכשר, לא קונים. למרות שלא חובה, אנחנו רוצים. כמה יעלה לכם הנייר והחמת חותמך אופטילך לשלם זה הכל אז הבדס הסכים בסדר לעזור ליהודים שאין להם פרנסה נתנו להם הכשר על המים זה מה שהיה לפני כמה שנים ומאז ברוך השם גם היהודים הכשרים הטובים קונים מהמים האלה הכל 100% בסדר זה הרגל טוב שאדם שם לב לא קונה שום דבר בלי הכשר זה הרגל נפלא הרגל מצוין אבל שאלה לגבי הפסח, אני לא מדבר על כל השנה, כל השנה ודאי שזה בסדר, אבל לגבי הפסח תשאל אם אין שמה איזה תערובת כלשהי, ייתכן ואולי יש איזה משהו בסדר לא את הסודה גם בסודה השיעורס בסודה שמים כל שמים מלכים בסור מלח כתוב בפירוש שזה מכין מלחמה אם בסודה הזו יש שמה מלח הנה החלמה אבל יש אנשים שיש להם בבית יש להם את הבלון הבלון המיוחד שמייצר את הסודה נקרא בלועזית ספילוקס אז יש להם את הבלון גז אחרי שהם ממלאים את זה מים מבריגים את הגז והגז הופך את המים ימי סודה אז שמה זה מים רגילים שמה אין בזה שום תערובת במים האלה אז אם יהיה לך מים כאלה סודה כזו בגלל שהמים קופצים זה לא יחמיץ את העיסה. אם זה מים שלנו, אם הכל בסדר אז אין סיבה לפסוד את אותם המים. אם זה סוד השמוער בו מלח, אתה צודק. את צריך לבדוק תבחן כל דבר ודבר לפי המציאות שיש בו. מלחש, מלך. כן. כאן אני רואה את הבקבוק כמו לידי כתוב שהמסוד האלה מכילים מים פחמן דו חמצני מלחים מינרליים סוד הלשתייה מלח בישול ומלח לימון ותכולת נטרן כל זה בהכשר הבדץ עדה חרדית כמובן לכל השנה הכולה לא מדובר על הפסח אבל יכול להיות של הפסח כאן כתוב גם כשר לפסח במון הם כותבים כשר לפסח גם המלח שלנו כשר לפסח מותר לאכול מלח הוא לא חמץ אבל לא כתבו שתלוש במי סודה האלה עיסא זה לא אמרו זה לא התכוונו לדבר הזה לכן מה שכתוב כאשר לפסח זה עדיין לא יפת לנו את הבעיה שאלה היא כמה הם שמים מה שהם כותבים מלח בישול מלח לימון השאלה כמה אולי זה אחד מ-10,000 או אחד מ100,000 כדאי לשאול אותם בינתיים הנה החנמה לפי מה שאני רואה כאן על הסטיקר אז הנה החנמה כדאי להיזהר לא לערבב מסודה עם העיסה של המצות בינתיים ודאי שלא לעשות אלא אם כן אם נדע שהכמות היא מזערית אם זה כמות של אחד מעשר אל זה משהו אחר אבל אם יש באמת כמות יותר גדולה הנה החלמה יהיה צריך להיזהר ולהח חמיר בדבריסודה כיסודה זה משודה זה לא ביסודם של החברה מרן מסיים אדם שהיה לו טעות ולה שהמצא בקצח ושומשמין ובמיני תבלין כשרה כיוון שיש בה טעם מצה מכל מקום אין ניתן בתבנין לפי שהוא חד ומחמם את העיסה. זאת אומרת הדינים האלה לא רק לגבי המלח הוא הדין גם לגבי שאר סוגי תבלינים שאסור לערם בעיסה. אין התר בלכתה עבר ועשה. צריך שאלת חכם. אותו האדם שערך לשוערך הוא יכול לעזור לנו בשאלה הזו. עיסה שמחמיצה לדרוש את האדם הזה אם הוא ראה סימני חימוץ או לא ולפי זה הרב יוכל לפסוק להם להלכה ולמעשה אם העיסה הזו אם המצה הזו בדעבד מותרת או לא אבל אם הוא אומר לך אני רוצה שתתן לי עצה שהמצא יהיה לה טעם טוב של מלח או תבלינים שהכל יהיה בדרך היתר. יש לנו עצה פשוטה מאוד. הולש בלי מלח הכל נעשה בצורה רגילה אלא מי שימיס את המלח במים. כשהמצה יוצאת מהתנור יתפטף עליה כמה טיפות מהמלח. זה מיד מתעדה. המצה שיוצאת מהתנור יש בה חום של 200 מעלות. יוצאת מתנור חם מאוד, המים מתעדים והמלח נספג כדי שהמצא יהיה בטעם של מלח קצת או של תבלין אחר, אין בעיה. אם יעשה, ינהג ויעשה בדרך הזו, זה מותר בלכתחילה. ברגע שהמצא נאפת, מצה אפויה היטב, אף פעם לעולם לא תחמיץ. מה שאתה רוצה תעשה בה. אתה רוצה להוסיף לה מלח או כל דבר אחר, כולם מותרים בשופי הליבה דכולע עלמה. אבל בשעת הלישה לערבב אותם עם המים או עם הקמח. בזה אמרנו שהמנהג של עם ישראל להיזהר מהמלח וכיוצא בו. הפוסקים הבדילו בין מצא שהיה בה מלח אבנים לבין מלח ים. יש הבדל בדברים הללו והנפקמינה יש אנשים רבים שטועים וקונים בשוק עוגות של פפושדו או גטיניו והם חושבים שזה כשר לפסח בכל השנה כולה זה כשר יש על זה הכשר הבדץ בכל השנה מותר לאכול חמץ אין בעיה אבל כשמגיע הפסח יש אנשים שחושבים שגם זה כשר יש שמה כמה וכמה כמה בעיות. אחת הבעיות שיש שם, כדי שהעוגה הזו תהיה קשה ולא תתפורר, הם מערבבים גם קצת מלח. ולכן אדם בן תורה, אדם ירא שמיים, צריך להיזהר בדבר. אנחנו מקדמים בברכה את מורנו ורבנו ראש ישיבת כף החיים הגאון רבי יעקב חיים סופר יחיד לד