ברכת הריח ושינוי מקום – יסודות ההלכה בין חנות פרחים, אכילה ושתייה, ודין קידוש במקום סעודה

 

- - - לא מוגה! - - - 

הגמרא במסכת ברכות,

בדף נג, הגמרא אומרת

אדם שנכנס לחנות של הבשם צריך לברך בורא מיני בשמים.

פעמים רבות אדם נכנס בימי שישי לקנות זר פרחים.

כשנכנס לחנות,

מהפרחים יש בחנות ריח טוב מאוד.

הוא נהנה,

צריך לתת תודה לבורא עולם, צריך לברך את הברכה.

אם אתה תופס ביד את הפרחים, אתה יכול גם לדייק יותר בברכה.

אם זה עצה בשמים, אם זה עשבה בשמים,

אבל רק שהוא לא תופס ביד, אלא

הריח שיש בחנות הוא בא גם מעצה בשמים, גם עשבה בשמים, ואז הוא מברך את הברכה בורא מיני בשמים.

והגמרא שואלת,

מתי אנחנו אומרים שצריך לברך שהפרחים האלה,

אם הבושם הזה הוא לצורך הריח למטרה שיריחו וייהנו?

כאן האדם הזה מביא את הכל, את כל הפרחים,

בשביל למכור.

כל זה מסחרי.

והגמרא עונה, נכון הדבר שהוא מביא כדי למכור, אבל

יש לו גם מטרה שיריחו האנשים וייהנו.

פעמים רבות אנשים נכנסים,

אין להם החלטה, הוא כן יקנה, לא יקנה,

כשהוא נהנה מאוד מהריח,

זה מדליק אותו,

איך אומרים, התיאבון בא עם האוכל, גם בריח,

ולכן הגמרא מסיימת שבוודאי שצריך לברך על הריח הזה,

שבוודאי הנה חלה שאנשים הריחו את ריח הבושם ויבואו לקנות ממנו.

אלה דברי הגמרא,

וכך נפסקה ההלכה בשולחן ארוך.

זו הדוגמה שמצויה לנו לגבי מוכר הפרחים.

אבל הדוגמה של בסם,

מה שהיה פעם,

שהיו מוכרים בצנצנת בושם,

בדוגמה הזו דיברנו כבר בשבוע שעבר ואמרנו שזה נקרא ריח שאין לו עיקר.

נראה בהמשך בסעיף ג' שעל זה לא שייך לברך.

גם אדם שנכנס לחנות של מוכר תבלינים,

גם שם אתה מרגיש ריח טוב מהתבלינים.

אבל שם,

כל מה שהוא מוכר תבלין לא בשביל הריח, אלא בשביל הנעת האכילה.

מערבבים את התבלינים האלה בתוך התבשילים,

ולכן, לפי דעת הרב תורת שבת,

החזון איש ושאר האחרונים,

על זה לא שייך לברך את הברכה.

אם קנית תבלין, אתה לוקח את זה לבית,

ואתה רוצה לברך על הקינמון או על הדברים האחרים, אתה יכול.

אבל לומר שהריח שיש בחנות של המוכר תבלין,

שהריח הזה בא לגרות אותם כדי שיקנו,

זה לא. אין כאן את הטעם שאמרנו באדם שמוכר את הפרחים,

ולכן שם לא שייך לברך.

יש לנו רק דוגמה אחת ויחידה שמברכים,

אדם שנכנס לחנות של מוכר הפרחים.

מדייק המגן אברהם בדברי הגמרא.

רק אם אתה נכנס לחנות של מוכר הפרחים.

אבל אם אתה נכנס למחסן שלו,

אל תברך.

פעמים רבות אתה הולך,

אתה אומר לו, אני צריך שושנים.

הוא אומר לך, תראה, בחנות אין לי,

תבוא איתי רגע על המחסן,

אין לו מספיק מקום בחנות, הוא מניח במחסן את השושנים.

אתה נכנס למחסן, אתה מרגיש ריח מצוין,

אחי לא אחי.

שם הריח לא נעשה כדי לגרות אותנו שנקנה.

בחנות כן, במחסן לא.

ולכן על זה לא תברך.

או אדם שהולך לבקר את חברו, שואל אותו, מה הפרנסה שלך?

איך אתה מתפרנס?

אז הוא מסביר לו,

אני זורע פרחים, אני מייצא,

יש לנו ייצוא, אני מרוויח כך וכך.

הוא מושך אותו, בוא איתי למשתלה, בוא איתי לחממה.

הוא הגיע לחממה,

בימים האלה, יום שיש שמש טובה,

יש ריח מצוין.

רק הוא פותח את המשתלה, את הדלת הראשונה,

פותח את החממה, ואתה מריח ריח של גן-עדן.

תשאי לאחי, לא יברך. שום ברכה אין.

ולמה?

זה לא עשוי בשביל הריח.

בחממה נעשה כדי לגדל את הפרחים, ולא נעשה כדי שאנחנו נריח,

אלא רק,

אך ורק, לגבי אדם שנכנס לחנות של מוכר הפרחים, רק אז יכול לברך את הברכה על הנעת הריח.

אותו אדם שמוכר, כשמגיע בבוקר,

גמר את התפילה, שבע בבוקר הוא נכנס לחנות,

יברך את הברכה הראויה, בורא מיני בסמים,

על מה שהוא נהנה.

לפעמים אותו האדם,

אחרי כמה חודשים הוא מתרגל לריח,

כשהוא נכנס הוא לא מרגיש כמעט כלום.

אדם כזה פטור.

אבל אנחנו כן מרגישים, לנו בוודאי, שיש חובה לבוא ולברך.

גם אותו האדם, לפעמים,

אפילו אחרי כמה חודשים, הוא עדיין מרגיש את ההנאה כשהוא נכנס,

ולכן נכנס, יברך פעם ראשונה כשהוא נכנס בבוקר,

ובזה הוא פוטר את כל מה שיושב שם במשך היום.

עד כאן דברי הגמרא.

ההמשך,

סוף דברי מרן, אלה דברי

המערם והמרדכי תלמידו.

נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם,

ודווקא שלא היה דעתו לחזור.

אבל אם היה דעתו לחזור, לא יברך.

סוף הסעיף, אין את דברי המהרם וכך פסק מרן.

זאת אומרת,

פעמים רבות שבעל החנות יוצא מהחנות.

זה מצוי מאוד בימי ראשון.

בימי ראשון

לא תמיד יש לו עודף.

בא אדם לקנות פרחים, נותן לך שטר 200 שקל.

אין לו עודף. מה הוא עושה? יוצא מהחנות,

הולך לחבר שלו, החנות השנייה, כדי

הוא חזר עוד פעם.

כשהוא יצא בחוץ, אין ריח.

כשהוא נכנס חזרה,

עוד פעם הוא מרגיש את הריח הטוב שיש בחנות.

האם יחזור ויברך או לא?

על זה המהרם אומר לנו.

אם לפני שברך בבוקר

בורא מנבי סמים,

הוא ידע שדרכו להיכנס ולצאת,

הוא ידע, ועל דעת זה הוא כיוון שגם לאחר שהחזור ימשיך

ליהנות מהריח על סמך הברכה הראשונה.

לא צריך לחזור ולברך שוב.

היסוד שלהם, של המערם והמרדכי,

כל זה מדברי רבנו נסים גאון.

כך דעת האור הזרוע, האגודה,

הרבה ראשונים הלכו בדרך הזו.

אמנם, יש ראשונים שחולקים.

יש לנו שמונה ראשונים שהלכו כמו רבנו נסים גאון,

ויש שמונה ראשונים שחלקו בדבר הזה ואמרו שהמחשבה לא מועילה.

מרן לא הזכיר אותם כאן.

הכלל בידינו תמיד,

מחלוקת בענייני ברכות, ספק ברכות להקל,

ולכן אם האדם הזה דעתו בשעה שבאה לברך בורא מנבי סמים,

היה דעתו שהברכה תחול לא רק על מה שאני מריח מיד כעת,

אלא גם כשאני אצא ואחזור אני אמשיך להריח שהברכה תפתור את הכל.

הנה לך נאמן, זה פותר.

אנחנו פוסקים הלכה למעשה כדעת רבנו נסים גאון,

ראשי בספר הפרדס, המארם, המרדכי, אור זרוע.

כך אנחנו פוסקים הלכה למעשה כאן.

זו המסקנה להלכה ולמעשה.

מרן מדבר בסברה של רבנו נסים גאון בשלושה מקומות.

מקום הראשון למעלה בסימן קעח סעיפים ב״ג.

מקום השני כאן אצלנו,

ר״ז,

מקום האחרון לקמן בהלכות קידוש.

סימן ר״ג סעיף א׳.

שם הדין של קידוש במקום סעודה.

שלושה מקומות אלה, מרן דיבר בזה,

כאן יש לך רק

דעה אחת בדעת מרן.

ודאי שמרן סובר כמו רבנו נסים גאון.

שם, בשני המקומות,

יש מחלוקת גם בדעת מרן.

והנפקא מינה הגדולה היא בעיקר לבעלי מוניות.

בקיץ חם,

ובעל המונית,

אם יושב כל היום במונית בלי שתייה, יכול להתייבש.

וכן, יש לידו בקבוק מים.

גמר את התפילה, שבע בבוקר, מתחיל לטיין עם המונית שלו,

לברך שהכל נהיה בדברו,

והוא שותה.

תמיד כשהם מגיעים לרמזור אדום,

יש להם זמן,

חצי דקה, דקה עד שהרמזור יתחלף, בינתיים הוא שותה, לוגם, טוב, זה בסדר.

מתי הסימן שאלה מתחיל?

האדם הזה מגיע לתחנת הדלק

כדי למלא דלק.

אז הוא יוצא מהמונית, לוקח את הצינור, מתדלק.

נכנס חזרה,

הגיע לרמזור אדום, עוד פעם הוא רוצה לחזור ולשתות.

היה כאן שינוי מקום.

כל זמן שהוא היה במונית קודם, לא היה שאלה.

אבל כאן יצאת וחזרת.

האם כשחזר ירצה עוד פעם לשתות, יחזור עוד פעם לברך או לא?

זה שנוי במחלוקת,

מחלוקת בראשונים ומחלוקת גם בדעת מרן למעלה בסימן קעח סעיף ג'.

היא אומרת זה לגבי נהג מונית, לאו דווקא.

יש הרבה אנשים שבקיץ כשיש להם נסיעות ארוכות, לוקחים איתם בקבוק משקה ולפעמים הוא יוצא ונכנס.

לפעמים ביום ראשון אין לו עודף.

גם לנהגי המוניות הרבה פעמים אין להם עודף,

אז הוא עוצר את המונית,

נכנס לאיזה חנות כדי שיפרוט לו את המאתיים שקל.

שוב, חזר עוד פעם למונית.

האם יחזור ויברך אחרי זה, כיוון שהיה שינוי מקום,

יחזור ויברך או לא?

זה תלוי במחלוקת איך לפרש את מרן בקעח סעיף ג'.

שם

מרן הזכיר את דברי החולקים על רב שר שלום.

מרן מביא את המחלוקת ומרן ניסח את זה,

יש מי שאומר.

היינו, לפי דעת רש״י אמרנו שהוא הולך בשיטת רבנו נסים גאון,

אבל התוספות, הראש, ארוחות חיים, הם חלקו.

שם מרן מביא דברי ארוחות חיים נגד רבנו נסים גאון,

אלא גם אם יכוון זה לא שווה כלום.

אפילו אם לפני שהתחיל שהכל נהיה בדברו,

כיוון, צריך עוד פעם לחזור על המשך השתייה.

דוגמה של מרן שמה לא בשתייה אלא באכילה.

זו הדוגמה של מרן, האדם הזה נמצא בכרם של הענבים.

יש כאן שורה אחת,

הוא בירך בורא פרי העץ, אבל דעתו הייתה לא רק לאכול מהענבים בצד הזה,

הוא יודע, יש גם שמה ענבים משובחים,

יש שמה מוסקת, יש שמה ענבים טובים.

עכשיו הוא עובר משורה לשורה,

בלשון מרן עובר מגן לגן,

ומרן אומר שצריך לחזור ולברך.

מרן אומר, אבל מגן לגן צריך לברך.

אפילו הם סמוכים,

ואפילו אם כשברך תחילה, היה דעתו על הכל.

אם כן,

מרן פוסק כאן נגד רבנו נסים גאון.

בא הגאון, מבין נא ואומר, לא נכון.

מרן דעתו כמו רבנו נסים גאון.

כיוון שבשעה שברך היה דעתו גם על מה שיאכל ענבים מהצד השני,

לא יחזור לברך.

הדעה הזו תופסת מועילה מאוד.

מה אתה מקשה לי, אבל כתוב אחרת.

מרן כתב לך בתחילת הסעיף, יש מי שאומר.

מרן מביא דברי אורחות חיים בשם יש.

מרן עצמו לא סובר כך. למה?

הוא מדייק מהסתם של מרן.

בסעיף ב', מרן כתב בסתם,

שדעתו כדעת רבנו נסים גאון.

זו הפרשנות של הגאה בדעת מרן.

הוא אומר שמרן עצמו סובר כמו רבנו נסים גאון,

ואין הבדל בין הנעת הריח לבין הנעת אכילה ושתייה.

לפי זה, אותו הנהג המונית, אם כיוון כך,

לא צריך עוד הפעם לחזור ולברך.

גם אם הוא יצא לתדלק או שיצא בשביל לפרוט כסף,

כשיחזור למונית וימשיך לשתות,

ימשיך לשתות בלי ברכה,

כך יוצא לפי דעת הגראה

בדעת מרן.

גם המשנה ברורה כאן בסימן קעח מצטט לנו את דברי הגראה. אצלנו,

בסימן שלנו רש יז, הוא לא הזכיר את זה.

אבל כאן, בקעח הוא הזכיר את דברי הגראה.

על הגראה חולק המגן אברהם.

המגן אברהם בדעת מרן לא אומר ככה, הוא לא מסביר כך.

לפי דעתו, יש הבדל בין אכילה לבין ריח,

ולכן, לפי דעתו,

מרן אומר, יש מי שאומר, ומרן סובר כך.

אלא מאי? הדין הזה של ארחות חיים לא כתוב בגמרא.

יש לנו כלל,

כשמרן רוצה לומר הלכה

שאינה כתובה בגמרא לא הובאה בעריף הרמב״ם,

מרן אומר, יש מי שאומר.

לעולם גם מרן סובר כך,

גם כף החיים על המקום.

בסעיף קטן כז הוא הביא את דברי המגן אברהם,

והוא בכלל התעלם מדברי הגרא בהסבר דברי מרן להלכה.

מה עושים?

יש לך מחלוקת.

ישאל אותך נהג המונית.

נהגי המוניות,

יש להם הרבה פעמים זכות.

הם נעשים לפעמים מרכבה לשכינה.

עוצר אותו איזה חכם, הוא אומר, תיקח אותי לישיבה.

יש לו הזדמנות.

החכם נמצא במכונית שלו.

רבנו ילמדנו, יש לי כאן בקבוק מים.

ואני צריך עוד לשתות, עוד מעט יהיה רמזור אדום ואני עוד פעם אשתה.

אברך את ה' ולא אברך.

החכם צריך להיות מוכן.

שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם,

אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמר לו מיד, שנאמר ושיננתם, כמו שלמדנו בקידושין כט,

יענה לו החכם,

ספק ברכות להקל.

כיוון שבשעה שבבוקר בשבע, כשבירך שהכול,

הוא ידע שהוא נכנס ויוצא במונית,

ועל דעת זה הוא בירך לפתור את כל היום,

ולכן לא יחזור לברך.

אלה הדברים שצריך להראות לו הלכה למעשה,

שאנחנו כן פוסקים הלכה למעשה, כדעת רבנו נסים גאון,

הן לגבי אכילה ושתייה, והן לגבי ברכת הריח. קל וחומר, החברים שנמצאים כאן,

כאן בית המדרש שלנו מתחילים תשע בבוקר עד עשר וחצי בלילה.

חלק מהאנשים יושבים כאן שעות רבות.

הכוס תה הראשון הוא שתה בתשע,

טוב, זה ריווה את צמאונו קצת,

אחרי שלוש-ארבע שעות,

ולא נודע כי באו אל קרבנה.

צריך לשתות עוד,

ושוב השתייה בהמשך.

צריך עוד הפעם לברך, או לא צריך עוד הפעם לברך?

עוד הפעם יש לנו את הספק, המחלוקת האמורה, והמסקנה היא

ספק ברכות להקל,

לא יברך.

מקום שלישי שמרן מדבר בנושא הזה בסברת רבנו נסים גאון,

וכמובן בהלכות קידוש, סימן רע, גימל,

וגם שם יש מחלוקת בדעת מרן.

שם הדוגמה היא כך, מרן מתחיל,

אין קידוש אלא במקום סעודה, שנאמר, וקראת לשבת עונג.

זאת אומרת,

אדם שאמר את הקידוש בליל שבת או ביום שבת,

ואחרי הקידוש ישב ואכל שמע,

אכל כזית לחם עוגה,

קיים את מצוות הקידוש.

לא אכל?

לא יצא גם ידי חובת הקידוש.

ולכן, כשיגיע לבית, חייב לחזור עוד הפעם לקדש, אפילו אם הוא רווק.

אין לו בני בית,

חייב עוד הפעם לחזור שוב,

כי לא יצא ידי חובת הקידוש.

זה הסתם של מרן, זו ההתחלה.

אחר כך מרן ממשיך.

אם האדם הזה, בשעה שאמר סברי מרנן, חשב,

היה לו מחשבה,

אני בא במקום הזה לקדש על דעת לאכול בבית.

היה לו תנאי.

בחי גוונה,

מרן אומר, זה לא נורא.

מה שאתה אומר, קידוש במקום סעודה, אין הכוונה, מבחינה גיאוגרפית,

שבאותו מקום של הקידוש,

שם תהיה הסעודה. לאו דווקא מבחינה גיאוגרפית.

הכוונה היא שיהיה קביעות.

הקביעות, באותו רגע שהוא קידש,

היה על דעת שיהיה לו קביעות לאכול,

ומיד הוא הלך לבית ואכל.

אז מרן כן מביא להלכה את דברי רבנו ניסים גאון,

שהמחשבה מועילה.

אבל עוד פעם, מרן כתב את זה בלשון יש אומרים.

למה מרן לא כתב את זה בסתם?

שוב,

מאמר מרדכי אומר,

מרן דעתו כדעת רבנו ניסים גאון, רשיב ואורך זרוע.

לא כתוב בדין הזה בגמרא, בעריף הרמב״ם,

לכן מרן כתב את זה בלשון יש אומרים.

אבל לעולם מרן דעתו שאם האדם הזה מקדש על דעת לאכול מיד בבית,

לתופס ויצא ידי חובת קידוש,

אלה דברי מאמר מרדכי בהסבר דברי מרן.

אבל יש חולקים.

הדברים שאומר מאמר מרדכי לא מוסכמים.

כנסת הגדולה, עולת שבת, שתילי זיתים,

לא כל הפוסקים הלכו בדרך הזו. יש שיסבירו שסתם מרן חולק והמחשבה לבד לא מועילה.

אם המחשבה לא מועילה,

לא רק שלא יצא לידי חובת קידוש,

ממילא אסור לו גם לאכול.

אם הוא לא יצא עדיין לידי חובת קידוש, אסור לאכול לפני הקידוש.

לא סוכריה, אפילו לשתות כוס מיץ,

כוס סודה, גם כן יהיה אסור. עד כדי כך,

זה הוויכוח, זו הנפקא מינה להלכה למעשה בהלכות קידוש,

והמחלוקת היא גם בדעת מרן.

ולכן,

שם יש לנו ספק, יש לנו בעיה,

עדיף יותר שהאדם יאכל במקום כזית.

יש לך עוגות, קוגל או דבר אחר,

תאכל בפועל באותו מקום,

כדי לחמוק מסלע המחלוקת.

לא כדאי בלכתחילה שאדם יעשה כדבר הזה,

שיכוון בקידוש על דעת לאכול בבית.

ספק אם הדבר הזה יועיל לו,

ספק אם יצא ידי חובת קידוש,

ולכן מן הראוי בלכתחילה שאדם יתאמץ לאכול באותו מקום, אפילו אם הוא לא כל כך רעב.

אפילו אחי, ייקח שני ביסקוויטים,

שני ביסקוויטים יש בהם בוודאי כזית, כדי שיהיה לו גם סעודה במקום, שיהיה הליבה לכול העלמא,

זה מה שרצוי לעשות.

אבל בשעת הדחק יש לנו אב זקן,

ופשט דברי מרן כאן אצלנו בראש יז משמע שמרן

כן הולך בעקבות רבנו ניסים גאון.

בכל השלושה הדברים אנחנו ננסח את התשובה לאותו האדם.

אם אתה רואה שנהג המונית הזה הוא אדם רציני,

אדם מרשמיים.

כשהוא מברך, תענוג לשמוע את הברכה שלו.

כמו אדם שמונה מרגליות, מברך מילה במילה.

כשאומר שם שמיים, חושב, מכוון, היה, הווה ואהיה אדון הכול,

אז לאדם הזה תגיד לו עצה כזו.

תגיד לו,

כשאתה בא לברך בשבע בבוקר על המים, תגיד בפירוש,

אני מכוון לפתור את כל מה שאשתה עד שאצא מהמונית.

ואז הוא יצא מהמונית או לתדלק,

או שהוא יצא בשביל לפרוט כסף.

כשיחזור, יחזור עוד פעם ויברך.

למה?

כאן יש מחלוקת בין רבנו ניסים גאון לבין הראש.

כאן הוא עשה כוונה נגדית.

היה לו כוונה שלא לפתור אחרי שיהיה שינוי מקום.

בזה גם רבנו ניסים גאון יודה.

היה לך תנאי, אמרת בפירוש,

שאתה לא רוצה לפתור את מה שיהיה לאחר מכן,

תגיד לו שאעשה את העצה הזו.

וכך היה עושה מורנו חכם בן ציון.

הרב היה מלמד בישיבה,

היינו מגיעים בשמונה וחצי עד עשר ועשרה.

עשר ועשרה הייתה הפסקה עשרים דקות,

אחר כך עוד הפעם השיעור היה מתחיל עשר וחצי עד אחת.

כך היה הסדר מדי יום ביומו.

היו מביאים כוס תה או כוס קפה לרב,

אחרי שהיה הרב מקבל את הקפה לפני הברכה,

הרב היה אומר בפירוש,

אני מתכוון לפתור אך ורק את הכוס קפה הזה.

והיה.

אם במקרה הביאו לו כוס שני,

היה לו כאן כוונה נגדית והלבד לכול עלמא יוכל לברך גם על הכוס השני, כך הרב היה נוהג.

כך אנחנו נאמר לכל אותם האנשים שברוך השם מברכים יפה,

כך אנחנו נייעץ להם.

אבל לפעמים אתה רואה את הנהג הזה,

אולי אתמול חזר בתשובה, עדיין מתנדנד.

אתה רואה שהוא מברך את הברכה בשפה הילגת, אחת למעלה ושבע למטה.

לא מברך מי יודע מה.

תגיד לו שאעשה הפוך.

שלפני שיתחיל ברוך יגיד בפירוש,

אני מתכוון על כל היום,

גם על מה שאני אצא מהמונית ואני אחזור,

גם על זה אני מתכוון לפתור את הכול. עדיף שלא ירבה בברכות לאותו אדם,

זו העצה, שיסמוך על דעת רבינו ניסים גאון,

כיוון שיש לנו הרבה פוסקים שאמרו גם בדעת מרן שלא רק לגבי הריח, גם לגבי אכילה ושתייה. דין כך,

נוכל לסמוך על זה להלכה ולמעשה.

בהלכות קידוש, מרן כתב שם באותו סעיף

עוד דבר נוסף.

מרן כותב שם

את הדעה של רב שר שלום גאון.

אם האדם הזה עשה כאן את הקידוש,

אבל לא נוח לו לאכול כאן.

הוא רוצה לשבת בפינה השנייה,

למרות שזה רחוק מאוד,

יש מרחק 30-40 מטר,

אפילו אחי,

כיוון שהוא רואה את מקומו הראשון,

זה טוב.

בלי קשר למחשבה.

נעזוב לרגע את רבנו נסים גאון, כיוון לא כיוון. לא, אלא כיוון שזה אותו חדר,

בפינה השנייה לא צריך.

גם על זה יש מחלוקת.

מאמר מרדכי בדעת מרן אומר, מרן סובר שאם באותו חדר ממקום למקום, אפילו שזה חדר גדול,

לא צריך לחזור לקדש, זה בסדר, זה נקרא קידוש במקום סעודה.

שוב, גם את זה מרן כתב בשם יש אומרים.

אומר מאמר מרדכי, בדעת מרן, מרן סובר כך.

אלא מאי?

דברי רבשר שלום גאון לא הובאו בגמרא בעריף הרמב״ם,

ולכן משום זה מרן כתב יש אומרים.

אבל לעולם מרן סובר כך.

בספר תהילה לדוד מסכם,

הוא אומר,

לא כדאי לעשות.

בכל צד שהבאנו יש מחלוקת, אל תעשה כן בלכתחילה.

אבל,

אם יהיה לך את הצירוף של שני הדברים ביחד.

האדם הזה עושה את הקידוש כאן,

הוא אומר מראש, לפני סבי מרנן,

אני רוצה לאכול בקצה השני.

לפי דעת רבנו נסים גאון, כיוון שהוא חשב בשעת הקידוש לאכול שם, ואיל?

גם אם נחוש לדעת החולקים,

אבל כאן הוא רואה את מקומו הראשון, זה באותו חדר.

בזה לא תהיה לנו שום בעיה.

עוסקים דנו בזה גם בסימן רע ג' לגבי סוכה.

האדם הזה עשה את הקידוש, הכל היה בסדר.

גמר שהחיינו והקיימנו, התחיל לרדת גשם שוטף.

אם יש גשם,

אז הוא נכנס מהסוכה לבית, אסור לאכול בתוך הסוכה כשיש גשם.

יחזור ויברך עוד פעם על הקידוש?

הרי הוא לא עשה את הסעודה בסוכה.

המרדכי והרמה אמרו לא,

לא יחזור.

למה לא יחזור?

שוב, גם שם.

אם האדם הזה שיער מראש שכך יהיה,

אלה שגרים בקנדה, בארצות הברית, יש מקומות

שבחודש ישרה יש שם הרבה גשם שוטף ואולי גם שלג.

שם הוא ידע מראש, הוא כיוון מראש, אין בעיה.

לא רק אם הוא כיוון מראש, אלא

יש סוכה שהיא צמודה לבית.

כשהם בונים את הדירה שלהם,

חמישה חדרים, בחדר אחד יש רק רעפים.

הגיע ערב סוכות,

מוצאים את הרעפים, במקום זה מניחים סכך.

ממילא, התחיל לרדת גשם,

אני לא נשאר במקום שלי, אני מתקדם שני מטר.

אז הוא נשאר בתוך הבית,

עובר שניים, שלוש מטר, זה הכול.

על כגון זה אמר הרמה שהוא יצא ידי חובת הקידוש,

ולא יחזור עוד הפעם לקדש, אלא הוא בסך הכול זז באותו חדר מפינה לפינה.

אבל לפי זה,

אם האדם הזה בנה את הסוכה שלו בחצר,

כשהתחיל הגשם,

מהחצר הוא עלה לבית.

יש כאן שינוי מקום. שינוי מקום יצטרך עוד הפעם לחזור שוב לומר את הקידוש מחדש.

כאן בארץ אין לנו את הבעיה הזו כל כך.

כאן בארץ, ברוך השם,

כמעט כל ימי הסוכות אף פעם לא קרה לנו שבלילה הראשון של חג הסוכות ירד גשם.

תמיד, ברוך השם, זכינו וקיימנו את המצווה.

גם אם יורד גשם, יורד כמה טיפות,

זה נעצר בסכך, ואנחנו לא חייבים לפנות את הסוכה.

אבל אם הוא רואה, התחילו ברקים ורעמים, עוד מעט יהיה עוד כמה שניות גשם שוטף.

כדי להציל את המצב, יעשה כך.

מרן כתב לנו שם בסימן רע ג',

לא רק אכילת הזית

יכולה להועיל קידוש במקום סעודה,

אלא אם ייקח

רביעית יין, 80 גרם, גם זה נחשב סעודה.

אז מייד ימזוג כוס שני, מייד ישתה עוד כוס, וזה ייקרא קידוש במקום סעודה.

אבל לא רק לעצמו, צריך לדאוג לכולם.

אם יש שם מיץ ענבים,

יאמר לכולם שכל אחד ימזוג,

שיהיה לכל אחד 80 גרם, זה ייקרא סעודה,

ואז אליבא דקולה עלמא לא יצטרך לחזור שוב לקדש בבית,

אלא יצא ידי חובת הקידוש במה שאמר קודם בסוכה.