חלומות ביהדות – אמת או דמיון? בין גזירה משמים להבל הדמיון וכיצד נכון להתייחס לחלום רע

 

- - - לא מוגה! - - - 

אני קורא בסימן רכ׳ הגמרא בברכות נה׳ אחרי שגומרת להסביר לנו את הדינים ברכות ההודעות,

הדינים של שעשני נס במקום הזה,

או ברכת הגומל,

הגמרא ממשיכה אחר כך ומפרשת לנו את הנושא של החלומות,

שמשניות דפים מלאים.

הרב מרן כתב לנו למעלה בהלכות ברכת כהנים,

אדם שראה חלום לא טוב, נפשו העגומה עלה,

בשעת ברכת כהנים יכול לומר,

ריבונו של עולם, אני שלי, חלומותי שלך וכו',

בדרך כלל בסידורים הגדולים זה מופיע.

לא עזר לו, עדיין נפשו העגומה עלה, מה יעשה?

אז הגמרא ממשיכה, מביאה עוד דבר.

הרואה חלום ונפשו העגומה עליו,

יתיבנו באפה תלתה דרחימו לה,

פירוש שאוהבים אותו,

ולמה באפיהו,

חלמה טבח חזאי ולאמרו אינהו טבהו וטבה להווה.

אדם שרואה את החלום, שוב, יש לו אפשרות על-ידי הטבת חלום,

גם אם חלילה היתה עליו איזו גזירה קשה,

גזירה רעה, על-ידי הטבת חלום,

הדבר יכול להשתנות.

בגבירות התפילה עלינו נשבח.

ישבו שלושה מהחברים שאוהבים אותו,

הוא מקדים,

הוא פותח ואומר את המשפט הראשון,

חלמה טבה חזאי,

והם עונים לו,

טבהו וטבה ליהווה.

יש שם כמה וכמה פסוקים שיגידו את הכול,

ובזה, בעזרת השם,

החלום יתפטר לטובה.

אבל לפעמים האדם הזה, עדיין,

גם אחרי הטבת חלום,

גם עדיין נפשו עגומה עליו, הוא פוחד מאוד שמימות.

מה יעשה? עוד דבר הגמרא אומרת שאפשר לצוא,

גם התענית זה טוב. והגמרא בשבת יא אומרת,

יפה תענית לבטל חלום רע,

כאש לנעורת.

אתה רוצה להדליק גזע של העץ,

צריך לחכות ללג בעומר כדי שזה יידלק.

אבל צמר גפן, פשטן, ניצוץ קטן שורף את הקוש.

כך גם אם היתה עליו גזירה רעה, חלילה וחס היה צריך למות.

על-ידי שצם באותו יום וחזר בתשובה,

אז זה יכול לבטל,

אבל זה דווקא בו ביום.

אם היה החלום במוצאי-שבת,

אז הוא יכול לצום ביום ראשון,

אבל אם הוא יעשה את הצום ביום שני, שלישי, זה לא שווה כלום,

זה לא יעזור.

זו הסיבה שתענית חלום דוחה שבת.

אתה לא יכול לומר, אם הוא ראה את החלום בליל שבת,

שיצום ביום ראשון, יום שני. אי-אפשר.

ולכן אולי החלום הזה נכון,

ואולי האדם הזה בסכנה, פיקוח נפש.

פיקוח נפש דוחה גם את יום השבת, את העונג שבת,

או יום טוב, וכיוצא בזה.

אין הם שלושה דברים שיכולים ליישב את דעתו של האדם.

הגמרא שמה בשני הדפים מעריכה לפרט איזה חלומות הם טובים ואיזה חלומות לא טובים.

לא כל הדברים אנחנו מבינים.

תודה.

המפרשים בדרך כלל מסביעים לנו יפה כל דבר ודבר.

אדם שגורס את הגמרא אולי לא יבין למה.

לדוגמה,

כתוב שם, אדם שראה בחלום קדרה,

סיר,

יצפה לשלום.

מה הקשר בין שלום לבין הקדרה?

מה זה לזה?

הפתרון הוא, הסבירו המפרשים,

האש והמים לא יכולים לחיות ביחד.

או שהמים יכבו את האש,

או שהאש, אם היא גדולה, תעדה את המים.

מי עושה ביניהם שלום?

הקדרה,

המים יכולים להישאר, לא יתאדו,

המים יתחממו וירתחו והאש גם נשארת. ולכן הפתרון הוא,

מי שאוהד דבר כזה יצפה לשלום. וכן, זו הדרך. יש שם פתרון של חלומות.

יש שם חלק מהחלומות שהפתרון שלהם הוא לא טוב, אבל הגמרא אומרת שם שהיו בזמנם, בדורותם, אנשים שהיו מומחים לפתור חלום.

כמו שאמר שם הפרעה, ואני שמעתי עליך, תשמע חלום לפתור אותו.

הגמרא מדגישה שזה לא תלוי בכישרון,

אלא ברגעים שאדם נולד. הוא נולד במזל מסוים שמה שהוא אומר,

הפתרון שלו, הוא קולע למטרה.

הגמרא מדגישה שכל החלומות הולכים מאחר הפה.

מה שהאדם פותר,

אם אדם טוב פותר לו את זה לטובה, בדרך כלל זה הולך בדרך הזו.

והגמרא שואלת

נאמר בתורה בחומש במדבר, פרשת בעלותך.

בחלום אדבר בו.

החלום הוא אחד משישים בנבואה.

מצד שני אתה אומר, חלומות שוו ידברו.

הגמרא עונה לא קשה,

כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד.

על ידי מלאך זה אחד משישים בנבואה.

אם זה על ידי שד, הכול שטויות, הכול דברים בטלים.

אדם קם בבוקר, הוא שואל אותך, אני לא יודע.

לא ראיתי את האדם הזה שסיפר לי את החלום.

אני לא יודע אם הוא שד, אם הוא מלאך,

לא יודע מה זה.

מה יכול להיות?

מה אתה עושה? אתה פותח את הגמרא לראות

כדי להשוות בין מה שכתוב בין העבר להווה.

תפתח את הגמרא במסכת תוריות,

שם בדף יג מסופר אותה מחלוקת קשה בין רבנו שמעון בן גמליאל,

רבי נתן ורבי מאיר.

ובשמים הראו בה חלום לרבי מאיר.

אתה לא צודק,

תלך ותבקש מחילה מרבנו שמעון בן גמליאל.

הוא קם בבוקר,

הוא לא אמר,

בטח זה היה מלאך.

לא.

אמר, חלומות שהם ידברו. הסתמה זה היה שד,

ולכן לא הלך לבקש סליחה.

תגיד לו, בספק, ספק דורייתא, תלך ותבקש מחילה.

לא.

אצלו היה זה בגדר ודאי,

עד כדי כך.

יש לנו עוד סיפור בגמרא במסכת מעילה בדף יז,

שם מסופר שהיתה גזירה קשה על עם ישראל.

את מי שלחו לבטל את הגזירה הזו? אמרו,

ילך רבי שמעון בר יוחאי שהוא מלומד בנשיאים.

וכך היה. הוא יצא לדרך,

יצא לקראתו השד בן תנמליון.

אמר לו, רבנו, מה שצריך לעזור אני מוכן.

התחיל רבי שמעון לבכות.

אמר,

השפחה של שרה אמנו הגר, כשהיא יצאה,

באו שלושה מלאכי השרת לעזור לה,

כמו שהפסוק אומר שם, ועבר לה מלאך ה' וכו'.

כאן אני הולך בשליחות עם ישראל, אבוא אלי שד?

הוא לא אמר לשד, לך הביתה, אני רוצה מלאך.

הוא לא אמר לו.

רבי שמעון הבין, הדור לא ראוי לכך,

ולכן אמר לו,

תלך תשגע את בת המלך עד שאני אבוא.

השד יכול ללכת יותר מהר, אומר רבי שמעון.

הגיע לשם, שיגע אותה, הביאו את הרופאים.

כל הרופאים, כל הפסיכולוגים, כל הפסיכיאטרים,

אף אחד לא מצליח לאזן אותה.

עד שבא רבי שמעון,

הוא שומע שהבטיחו, יש פרס,

כל מי שיצליח לרפא את בת המלך ייכנס לבית גנזיו של המלך,

ייקח משם מה שהוא רוצה.

טוב, רבי שמעון אמר להם, אני יכול לרפא אותה.

הגיע לשם, אמר להם, הוציאו כל איש מעלי.

שיצאו החוצה, התקרב, אמר לו,

בן תלמליון צא.

זהו, יצא, חזרה להיות נורמלית.

עכשיו הגיע התור, הפרס,

נכנס לבית גנזיו של המלך,

היה שם הצעת החוק שהכין היועץ המשפטי,

לקח את זה, קרע את זה, והכול בוטל.

אתה רואה, מעשה אחד עם רבי מאיר,

מעשה שני עם רבי שמעון בר יוחאי.

מה היה? היו שדים.

אז לכם לא באו מלאכי השרת לדבר אתם,

רק לנו יבואו, המלאכים, אין להם מה לעשות,

יבואו לבדר אותנו, לספר לנו סיפורים בחלום אדבר בו.

וזהו, חכם, המכיר את מקומו,

כך כתבו גדולי הפוסקים,

שהיום, בשנים האלה,

אין הווה אמנה, אין הרבה חששות שמא זה היה מלאך,

אלא בדרך כלל אלה הם השדים שבאים לשגע אותנו.

הגאון חידה, בספרו דבש לפי,

שם הוא כותב,

הכרתי תלמיד חכם שהיה מדי פעם צם תענית חלום, אפילו בשבת.

ניגשתי ואמרתי לו, מי אומר לך שזה מלאך שאתה עושה תעניות?

אולי זה שד.

אומר אותו החכם השתכנע,

זהו, זה יותר,

שם פס על כל החלומות שלו ולא צם.

אחרי שנה הגאון חידה פוגש אותו,

אומר אותו החכם לרב חידה.

הוא אומר לו, מאז שאמרת לי, אני השתכנעתי,

מאז שהפסקתי לצום,

בכל החלומות המשונים האלה הכול נגמר.

מה מתברר?

כשהוא היה עושה חשבון לשד, היה צם,

אז השד היה עוד הפעם הבאה, יש לו קליינט,

יש לו זבון שעושה תעניות.

ברגע שהוא רואה, מצפצף עליו, שם פס עליו,

גמרנו, לחיפש קליינטים אחרים.

אז אם הגדולים כך,

תמיד חכם שהיה בדורו של החידה זה לא אנחנו, זה לא האנשים הפשוטים של הדור שלנו.

היה ודאי תמיד חכם גדול,

ואף על-פי כן הגאון חידה שכנע אותו שלא צריך לחשוש מן הסתם שאין זה מלאך אלא משתמא,

זה של.

ולכן,

טוב שאדם לא ישים לב לחלומות שלו,

לא בחון ולא בשבת.

זו ההנהגה הראויה, כך צריך לנהוג ולעשות.

אנחנו נאלצים,

מוכרחים כל לילה לישון שבע-שמונה שעות כדי להירגע.

אז האדם הזה,

לא די ששמונה שעות ישן, הוא ממשיך אחרי אשר קם,

משחזר את כל החלומות שלו, מה היה.

היה כך, היה כך,

ואחר כך הוא הולך לרב,

מספר גם לרב את כל החלומות.

אומר לו, אולי היה כך בחלום, אני לא זוכר בדיוק, זה ספק דאוריתא, ספק דרבנן, צריך לצום, לא צריך לצום.

מה לך ולכל השטויות האלה?

ביטלת תורה, ישנת, אין ברירה, מוכרחים לישון.

אבל בשביל מה לחזור? שניים מקרא ואחד תרגום.

אתה קם בבוקר, תתחיל מייד קדימה, תחשוב קדימה,

אני צריך לרוץ מהר לבית-הכנסת, להיות מעשרה ראשונים,

צריך ללמוד תורה, צריך חוק לישראל,

צריך כך.

מה אתה מתחיל לשחזר את דברי ההבל?

מה אמר לך השד או אמר לך מישהו אחר כמוהו?

לכן אדם חכם ונבון לא צריך להתעסק בדמיונות האלה. עולם הדמיונות זה עולם שהקדוש-ברוך-הוא ברא אותו, האלוהים עשה שיראוי לפניו,

כדי לשגע אנשים מסוימים.

אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו, ברוך השם, לומדים תורה.

התורה היא הגוני מגנב ואצולי מצלח,

ולכן טוב שאדם לא יחשוב על העבר אלא יסתכל קדימה על העתיד,

וכמו שאמרנו, בדרך כלל החלומות הם שב ידברו.

הגמרא ממשיכה,

מביאה את מה שאמר דניאל דנבוכדנצר.

הוא חלם חלום, רצה פתרון, ואמר לו דניאל.

אני אומר את המילים בעברית, שם הפסוק אומר את זה בארמית,

כמו השפה שהייתה להם.

אתה המלך,

הרעיונות שאתה חושב עליהם היום,

על משכבך סיליקו.

אתה חושב ורואה את זה בלילה.

זה הפתרון,

שאדם, את מה שהוא חושב,

בדרך כלל רואה את כל זה בלילה.

מי שלא יכול לכבות את הטלפון יכול ללכת הביתה. הדלת פתוחה, אנחנו לא מחזיקים אף אחד,

זה מפריע מאוד.

בתנ״ך אתה רואה שפע של חלומות.

פרשת ויצא,

החלום של סולם יעקב.

וישב יעקב, החלום של יוסף עם יחיו.

להבדיל, החלום של פרעה.

ופרעה אומר ליוסף,

אומר לו את החלום,

ראיתי שבע פרות,

לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע.

בשביל מה צריך להגיד את זה? תגיד לי את החלום, מה שאתה צריך.

מה זה דפקא מינה אם ראית בגן-החיות כאלה או לא ראית כאלה?

הסביר ואומר הפנים מהירות.

כל מה שאדם חושב ביום רואה בלילה.

אז אם הוא ראה כזה בגן-החיות אז הוא לא ראה שזה חלום אמת.

אולי בגלל שהוא ראה הוא חושב על זה פעם שנייה.

לא ראיתי ואף על-פי-כן חלמתי וטיפה עם רוחו ולכן היה בסימן שאלה עד שבא יוסף ופתר לו את החלום.

והגמרא מוכיחה שמה שאדם חושב אלה הדברים שאדם רואה בחלום.

הגמרא אומרת,

תדע,

אדם לא רואה אף פעם בחלום שמכניסים פיל בחור של המחץ.

למה הוא לא חולם דבר כזה?

כי אף פעם ביום הוא לא ראה ולא חשב על דבר כזה.

הוא לא ראה גמל הפורח באוויר,

גם כן מאותה הסיבה,

מאותו טעם.

והגמרא מספרת,

שיבור מלכה אמר לשמואל,

אתם אומרים חכם אעדיף מנביא.

תגיד לי, מה אני אחלום הלילה? אתה יכול?

שמואל אמר לו כן.

אז היתה מלחמה בין פרס לבבל.

הוא אמר לו, אתה חולם שאתה מפסיד במלחמה כנראה שהיה לו שר ביטחון אכבל.

ולוקחים אותך שבוי,

לוקחים אותו בשבי ומטחינים אותו עבודת פרך ברחיים.

היום,

איך זה בבית-סוהר שלנו?

יש שם מלון חמישה כוכבים,

הוא יקבל תואר אקדמי, דוקטורט, אתם יודעים איך מנהלים את המדינה.

אבל אז היתה עבודת פרך, מי שנכנס שבוי.

אבל כיוון שהוא מלך, לא יפה לתת לו רחיים רגילון,

ניתנו לו רחיים שזהר.

שמואל עזב אותו והלך.

המלך הזה, השבור מלכה, חשב על זה, כמה וכמה דבר משונה כזה.

בלילה ראה את החלום הזה.

זה בדרך כלל, גם הפסיכולוגים שלנו,

כולם יגידו לך שאת מה שאנחנו חושבים ביום בדרך כלל רואים בלילה.

אדם שעסוק באבלי העולם הזה,

את מה שהוא חשב ביום רואה את השטויות האלה בלילה.

אבל תלמידי חכמים ששקועים במ״ט שערי תורה,

גם בלילה הוא ממשיך,

באים ושואלים אותו שאלה, היה כך, כל הצדדים.

יש ספר שלם דרושים של הגאון רבי יהודה עייש,

ובהקדמה הוא מספר,

הספר הזה, החידושים האלה בהגדה,

לא חידשתי אותם בהקיץ.

כל זה היה בחלום.

קם בבוקר, רואה שזה דבר יפה, דבר טוב, כתב את זה.

גם הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מספר שהוא עמד בסוגיה במגילה דף ז',

שם כתוב,

חייב אדם לבשומה בפוריה עד אלוהי אדם בנאום עמני ברוך ברדכי.

אז היה את הקושייה, איך ייתכן, מה, יהיה אדם משוגע?

אז הוא תירץ בחלום, עד ולא עד בכלל.

הוא קם בבוקר, ראה, תירוץ טוב, תירוץ אמיתי, כתב אותו.

אז החכמים שכל היום חושבים במוח שלהם בתורה,

גם בלילה ממשיכים לחלום על התורה, כל אחד לפי העסק שלו.

אבל נבוא ונאמר שכל מה שאנחנו חולמים,

שהכול זה על-ידי המלאכים, והאדם צריך לשים לב,

אם זה טוב, אם זה רע,

זה בוודאי קצת יותר מגסות רוח לחשוב דבר כזה.

אם על גדולי הפוסקים,

על אותם הגדולים, אתה אומר שהם אמרו, חלומות שם ידברו,

זלזלו בכול ועשו את הכול כעפרד הרע,

מה, אנחנו יותר טובים מהם? ולכן

כדאי שאדם לא יחשוב על החלומות,

חלום שחשב בלילה ואולי ישן ביום,

אז יש לו פעמיים והזדמנות החלום. גם ישן בצהריים, אז ילך עוד הפעם לחכם, חלמת עוד הפעם.

אין לדבר סוף,

וכדאי שאדם יתנתק מהדמיונות יהיה יותר ויותר מציאותי,

כך שהוא לא יצטרף.

אבל גם אם נאלץ,

נפשו עגומה עליו, אז אמרנו שישתדל גם בשעת ברכת כהנים, גם הטבת חלום, זה מספיק.

אבל את הצום אין צורך שיעשה, עדיף שאדם לא יגיע למצב הזה.

אלא אם כן, לפעמים הגמרא אומרת יש אדם אף על גב דהי הוא לא חזה מזלה חזה.

זאת אומרת, אתה רואה שהאדם הזה אין לו כוח להתגבר.

הוא נכנס לדיכאון, נפשו עגומה עליו מאוד. טוב, אין ברירה, רוצה לצום, שיעצום.

ואמרנו אף ביום שבת גם כן מותר.

היפה ללב, על-פי דברי הזוהר, אומר שזה כמו פיקוח נפש.

כמו פיקוח נפש דוחה שבת,

אנחנו דוחים את העונג שבת, ולכן מתירים לו לצום גם בשבת ויום טוב, וכך ההלכה.

אם כך,

אז למה צריך למיטב תענית לתעניתו לכפר?

התשובה היא,

הרי זה לא ודאי שהיה מלאך, אולי היה שד.

אם זה היה שד, הכול שטויות,

אז הוא סתם ביטל עונג שבת.

על זה צריך תיקון.

וזה לא ספק שקול אולי אולי.

על-פי רוב, 99%,

שזה שטויות, ולכן אין על מה לדבר.

גם בידי אהבה שצם ביום שבת חייב לתקן את מה שביטל לעונג שבת,

ובאחד הימים נצטרך לשבת עוד פעם בתענית לתקן את הדבר.

הגמרא אומרת שם שאם חזר הדבר על עצמו כמה פעמים,

אז יכול להיות שזה אמת.

ואל ישנות החלום אל פרעה פעמיים,

כי נכון הדבר לעם האלוקים.

אז אם זה חוזר על עצמו כמה פעמים,

אז יכול להיות שזה אמת.

אני דיברתי בשבוע שעבר על הסיפור על הגלגול עם המהרעיל דיסקין,

שחלם אותו אדם כמה פעמים שאבא שלו בא אליו בחלום, אמר לו שהוא מגולגל באיזה שור וכו'.

גם שם היה חלום כמה פעמים, וזה היה אמיתי,

כמו שסוף הסיפור הוכיח על תחילתו. אז לפעמים יש דברים נדירים מאוד, יוצאים מן הכלל, יכול להיות.

אבל באופן כללי יש לנו בארץ

6 מיליון יהודים, 5 מיליון.

כולם, ברוך השם, ישנים וכולם חולמים חלומות.

מתוך 6 מיליון חלומות, כמה מהם מתקיימים?

קרוב לאפס.

ולכן לא צריך לבוא ולחשוב על הדברים האלה.

בדור שלנו זכינו,

יש לנו בבות,

והם חולמים חלומות, הכול אמת,

ולא סתם חלומות.

הוא אומר לך, אני אתמול בלילה למדתי עם אליהו הנביא.

כמו שאתה יושב ולומד אתי עכשיו חרותה, כך הם מספרים.

איך הם מספרים את זה? איך הם מועסים כסף?

הרי קודם הוא היה נהג מונית או שהיה שוטר.

עשה הסבה מקצועית, נהיה בבא, עלי בבא.

הם שוחחים איזה אדם, משלמים לו כסף,

שיישב בחדר ההמתנה.

אנשים מחכים שיגיע התור שלהם,

ואז אותו אדם אומר להם, מי הבבא הזה? איש אלוקים קדוש,

לומד עם אליהו הנביא, שלשום היה אצלו, היה אברהם אבינו בכבודו ובעצמו.

כל מיני צ'יזבאטים, כל מיני סיפורים,

ואז האנשים האלה נכנסים,

כל אחד שנכנס שם על פיה, אלף שקל לפחות, לא פחות מזה, פחות מזה לא רוצים להם להיכנס.

כך עובדים אותם השודדים.

למה אני קורא להם שודדים?

למה אתה נותן לו אלף שקל?

למה אתה לא נותן לו?

הוא אומר לך, זה החברותא של אליהו הנביא.

אז בגלל הבלופים האלה הם לוקחים כסף מהאנשים. זה כסף שהוא גנבה וגזל.

האנשים האלה,

המכנה המשותף שלהם, שהם בקיאים בסדר נזיקין, מזיקים לאנשים,

וחלק מהם גם בקיאים בסדר נשים.

מפני קדושת המקום לא נפרט,

אבל צריך להרחיק את האנשים,

ובפרט את הנשים מהאנשים האלה,

מהרשעים האלה.

יש עליהם סיפורים מסמרי שערות אנוש.

לכן צריך להתרחק מהאנשים האלה.

חלק מהם, אין בהם שום דבר,

שום לחלוחית, לא תורה ולא דבר אחר.

יש חלק מהם שמשתמשים בכוחות של הסדרה האחרונה.

למדו מאיזה ערבים או מאיזה ערבייה למדו את הדברים האלה ועושים את הקונצים האלה.

המכנה המשותף, התורה אסרה לנו את כל זה,

וצריך להתרחק מהאנשים האלה, הרחק עם תחווה קשת,

לא להתקרב לאותם אנשים.

אתה מדבר לפעמים, אנשים עונים לך,

זה לא שום ער, רכילות, איך אתה מדבר על יהודי?

אבל החפץ-חיים הקדיש לנו בספרו פרק שלם על הנושאים האלה.

והרב הדגיש,

אין לי שום כוונה להשמיץ, אני רק רוצה להרחיק את האנשים שלא יאבדו את ממונם, יזרקו את האלף השקל סתם בחינם.

כשיש לך תועלת בדבר,

אין לי שום בעיה,

אתה יכול לדבר על הבאבא הזה ועל הבאבא השני,

זה לא משנה מה היה העבר שלו.

אם הוא היה נהג מונית, היה שוטר,

או שהוא נולד,

באבא החשיב את עצמו מיום שנולד,

ואז הוא לובש או מצנפת או גלימה או דבר אחר. לא חשוב לי כל הדברים האלה מסביב.

המכנה המשותף,

אדם שלמד תורה 50 שנה, 70 שנה,

הפה שלו רק בתורה, הפה שלו קדוש.

הקדוש-ברוך-הוא אוהב לשמוע מה אומר הפה הזה,

צדיק עוזר הקדוש-ברוך-הוא מקיים.

מה האנשים האלה עשו? כמה תורה הם למדו?

אפס.

ולכן לא צריך להתייחס לאותו המספר סיפורים שמקבל את המשכורת כדי לספר לך כל מיני סיפורים.

אלא אם כן, אם האדם הזה מעיד על עצמו, פתי יאמין לכל דבר.

מי שפתי אין לנו שום תקנה,

ואולי בשביל האנשים האלה הקדוש-ברוך-הוא ברא את המשוגעים האלה.

ברור ברור.

תודה רבה ברור.