ואל תאמר לכשאפנה אשנה... | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'דרכי אבות' פרק ב' משנה ה' עמודים רלב-רלו - - - 

"ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה"

לא יאחר האדם את עסקו בתורה לאחר שיסיים מלאכתו כי שמא ימשך במלאכה ולא יבא לעסוק בתורה מפרש המד"ש דהנה לעיל מ"ב שנינו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ והיינו שמלבד זאת שעוסק האדם בתורה צריך הוא גם לעסוק במלאכה ולהתפרנס ממנה כדי מחייתו ולא יצטרך לבריות אמנם מלאכה זו צריכה להיות טפלה לתורתו כמו שנאמר עוד במשנה לעיל פ"א מט"ס שמאי אומר עשה תורתך קבע הרי שהתורה צריכה להעשות עיקר והמלאכה טפלה לה אך אם יחפוץ האדם לשנות את סדר הדברים ובתחילה יעסוק במלאכתו עד שיהא לו כדי פרנסתו וכאשר ישלים את מלאכתו ויפנה ממנה יעסוק בתורה בכל שאר הזמן שישאר לו מן היום אליו נתכוין התנא במאמרו אל תאמר לכשאפנה ממלאכתי אשנה מפני שמא לא תפנה שהרי אתה מכניס עצמך בספק שמא תמשך הרבה במלאכתך ולא תגיע כלל להפנות ממנה ונמצא שלא תעסוק בתורה כלל ועיקר ועל אדם כזה נתכוין דוד המלך ע"ה במאמרו תהלים קיט קכס עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר אלו האנשים הדוחים את עסקם בעבודת ה' לזמן מאוחר יותר ואומרים כי כשיהיה עת לעשות ויהיה זמן פנוי בידם אזי יקדישו אותו לה"' לעסוק בעבודתו הנה הם עלולים להיות בכלל הפרו תורתך כי האדם צריך לנצל לתורה ועבודה אפי' זמן מועט שיש לו ובספר ענף עץ אבות כתב כי משנתינו באה ללמדנו שאף כאשר יש לאדם רק מעט זמן פנוי מחמת רוב טרדותיו לא יאמר וכי מה אוכל להספיק ללמוד בדקות מועטות אלו אלא ימלא גם אותם בתוכן רוחני של תורה ועבודת ה' כיון שכל רגע ורגע מחיי האדם שהוא זוכה לנצלו ערכו לא יסולא בפז ולמשל כאשר הוא ממתין דקות בודדות לביאת האוטובוס שיקחנו למחוז חפצו לא ישב בטל אלא יאמר תהלים או משניות וזה נרמז בדברי התנא אל תאמר לכשאפנה אשנה היינו שלא תאמר רק כאשר אפנה במידת זמן הראוי להתכבד שאפשר להספיק בו לימוד מסוים אזי אלמד בו אלא אף כל זמן מועט שיש לאדם צריך הוא לתפשו בשתי ידיו וללמוד בו תורת ה כאשר בעלי החנויות לומדים תורה בזמנם הפנוי שולח להם היצה"ר לקוחות בכדי למנעם מלימודם ועי"ז מתרבה פרנסתם ובספר פלא יועץ כתב כי בדור הקודם לפני כשלושים וארבעים שנה כאשר היה שואל סוחרים ובעלי חנויות לממכר מיני מאכל אודות מצב פרנסתם היו משיבים לו בפנים צוהלות וברוב שמחה דברי שבח והודאה להשי"ת המפרנסם בכל עת בריווח ואילו בזמן הזה כאשר הוא שואל את בעלי המסחר שאלה זו עונים לו בשפה רפה ובפנים לטובה ומסגלים לעצמם מצוות רבות של תלמוד תורה אשר הוא כנגד כולם וכיון שרצה למונעם מכך היה ממהר לשלוח להם קונים בכדי שיפסקו מלימודם וע"ז היו מתפרנסים בשפע רב אולם בזמן הזה אשר בזמן שהמוכרים פנויים מלשרת את הלקוחות הם קוראים בכתבי עת צייטונגען והיצה"ר שש ושמח בדבר וחפץ שימשיכו בכך וע"כ הוא מונע את הלקוחות מלבוא בשערי חנותם ולכן מתמעטת פרנסתם אמנם אליבא דאמת נראה שלא עלתה מחשבת היצה"ר בידו ובעלי החנויות שהיו לומדים בזמנם הפנוי נחשב להם כאילו למדו כל העת וכמו שכתב האלשיך הק' שבעצמו היה בעל חנות ובזמנו הפנוי בחנותו חיבר את ספרו שכאשר האדם לומד בזמן שיש לו אזי מקבל שכר כאילו למד גם שהיה טרוד בפרנסתו כי הקב"ה מחשיב לו זמן זה כאילו נאנס מללמוד ומקבל שכרו משלם עכ"ד ומעתה נמצא כי המה הרוויחו בכפליים גם נתרבה פרנסתם וגם קבלו שכר כאילו למדו כל העת שעמדו בחנות סגולת התורה לצנן את אש היצה"ר ואם אינו יכול ללמוד הרבה גם לימוד מעט יוכל לצננה ועובדא הוי אצל מרן החפץ חיים זצ"ל שהיה לו תלמיד אחד שבזמן לימודו בישיבה היה לומד בהתמדה נפלאה ומופלגת אך לאחר שנשא אשה ובנה את ביתו פסק לגמרי מלעסוק בתורה כאשר נפגש עמו רבו החפץ חיים הוכיחו על דבר זה שעזב את עסק התורה לגמרי ואמר לו כי אף אם אין באפשרותו ללמוד כל היום לכה"פ היה לו להצטרף אל חבורת הלומדים דף גמרא בכל יום או עכ"פ לחברת משניות הלומדים פרק משניות בכל יום אמר התלמיד שלימוד כזה אינו נקרא אצלו לימוד כלל מפני שהיה רגיל ללמוד בכל יום עשר שעות ברציפות ולהספיק הרבה דפי גמרא בלימוד עיון ובלימוד בקיאות ולחזור עליהם שוב ושוב וע"כ מה ערך יש ללימוד כזה של דף גמרא או פרק משניות א' ליום ולכן מוטב הדבר שימתין עד שיוכל להתפנות לגמרי מטרדות עסקיו ואז יוכל לשוב לתלמודו כמקדם לעסוק בתורה במשך כל שעות היום בהתמדה השיב החפץ חיים ואמר לו הנה שנינו אל תאמר זמן מה ואכן נחלש מאד ונטה להתעלף וע"כ אזר את שארית כוחותיו ופנה במהרה לעבר החדר שבו היה בור מים קרים בכדי לקרר גופו ולמנוע את העלפון אך לצערו ולרוב חרדתו היתה דלת החדר נעולה ולא היה יכול להכנס התחיל קורא בקול כדי שמי שישמע את קולו יבוא ויושיעו תיכף ומיד רץ אליו אדם אחד וכשראה את מצבו החל לזלף עליו מים קרים מהכלי שבידו בכדי להשיב את חיותו צעק עליו החולה וכי מה בצע לי בטיפות מועטות של מים והלא הנני צריך מקוה שלימה ענהו האדם שוטה שבעולם וכי אינך יודע שגם טיפות בודדות של מים קרים יכולים ליתן חיים לאיש הנוטה להתעלף וכי אם אין בידינו מים מרובים לא נעשה לכה"פ מה שבידנו לעשות וסיים החפץ חיים את דברו ואמר הן התורה נמשלה למים המסוגלים לצנן את אש היצה"ר הבוערת בקרב האדם ואם אין ביכולת האדם לפי שעה מחמת טרדותיו ועסקיו לשקוד על התורה ולפלפל בה שעות ארוכות האם בעבור זאת ירחיק מעליו את הטיפות המזלפות בדוגמת דף גמרא או פרק משניות אשר גם המה יכולים להוות בעבורו סם חיים ולצנן במעט את רתיחת היצה"ר והרי לשוטה יחשב אדם כזה שלא יחשיב את אלו הטיפות וימתין לכך שיביאו לו מקוה שלימה לפעמים רצון השי"ת שיעבדהו האדם דוקא מתוך הקושי ואף אם יהיה זה מעט הכמות פעם בא חסיד אחד אל הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע לשהות בצל קדשו בימי ראש השנה ובעת התפלות של יום הדין היה מבקש שיתנו לו משמים בשנה זו מנוחת הנפש מכל טרדותיו בעסקי הפרנסה בכדי שיוכל לעסוק הרבה בתורה ובשעה שבא ליטול ברכת פרידה מרבו לאחר ראש השנה אמר לו החוזה הק' זי"ע שכידוע נקרא בשם זה ע"ש שהיה צופה ומביט למרחקים מנין לך שרצון השי"ת שתלמד תורה הרבה מתוך מנוחת ושלות הנפש שמא יש לו ית' יותר נחת רוח מלימודך המועט כאשר הוא בא מתוך עמל ויגיעה להתגבר על כל המפריעים והטרדות ופירש בזה את מאמר משנתינו אל תאמר ותבקש לכשאפנה אשנה ר"ל הלוואי יהא לי פנאי שאוכל ללמוד הרבה שמא רצון השי"ת ממך שתעבדהו דייקא באופן זה של לא תפנה היינו ללמוד תורה מתוך הדחק וחוסר זמן וזה יהיה לו לנח"ר מרובה כשהאדם אומר לכשאפנה אשנה ודאי הוא שלא יפנה הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל היה אומר בשם החפץ חיים זצ"ל אודות דברי משנתינו שאמרה שמא לא תפנה כי באמת מי שאומר לכשאפנה אשנה ודאי הוא הדבר שלא יפנה בסופו של דבר וכמו שמוכח להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בהל' תלמוד תורה פ"ג ה"ס וז"ל שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא וכו' אם תחזור מחשבה זו על לבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם אלא עשה תורתך קבע וכו' ע"כ הרי שאמר אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם ונשמע מזה כי ודאי לא יפנה ולא רק שמא שנקטה המשנה בלשון שמא הוא כי לפעמים לעיני האדם נראה שהוא רק בכלל ספק שמא לא יפנה ולכן אמרה המשנה שגם במצב של ספק בל יאמר לכשאפנה אשנה אבל האמת היא שאם לא ישנה עתה אלא יאמר לכשאפנה אשנה ודאי הוא שלא יפנה.