בטל רצונך מפני רצונו | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציבי יום: דסלה בן זטה - יזכה לרפואה שלימה ואריכות ימים אמן. 

בלחש... - הקב"ה ימחל לה, יסלה לה על עוון גזל וידועים דברי רבותינו: 'גזל מקטרג בראש' השי"ת יקבל תשובותינו ותפלותינו ברצון, אמן כן יהי רצון.

הרך הנולד למשפחת קריכלי, יהודה בן יעל ואברהם - יזכה לחיים טובים וארוכים, יגדל לתורה, חופה ומעשים טובים בחיי אביו ואמו, אמן כן יהי רצון.

מרים בת נחמה - הקב"ה ישלח לה רפואה שלימה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל ו... תצא בריאה ושלימה, אריכות ימים ושנים וכל היסורים והסבל ילכו לקלאוס שוואב - ימח שמו וזכרו עם כל שותפיו.

אֵלה יוכבד בת סופיה - זרע חי וקיים בן זכר מהרה השנה.

'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ' (אבות ב, ד). 

זה המשך המשנה שאמרנו אתמול, בשם רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא.

ה'שפת אמת' כתב: 'אין הפרוש 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ' כפי שסוברים בני האדם: שיכניע האדם את עצמו ולא יעשה כמו שהוא רוצה, אלא יעשה כרצון השי"ת. 

אומר ה'שפת אמת': 'הדבר הזה לא נקרא ביטול הרצון 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ' זה כפיית הרצון. אלא ענין ביטול, הוא כמו דין ביטול איסור שנופל מעט איסור לתוך מאכל היתר ויש ששים (60) נגד אותו איסור, נהפך ע"י זה האיסור להיות היתר גמור. 

זה מתכוון התנא לומר, ללמד: כאשר יראה האדם שרצון השי"ת אינו כרצונו והוא חפץ דבר מה שאין רצון ה' נוח מזה, אזי יפעל בנפשו לחוש שמחמת כן, בטל רצונו כעפר ממש וכמי שאינו, וע"י זה יזכה שיהיה רצונו נהפך לטוב ממש! 

זאת אומרת מול הרצון של הקב"ה - שזה הרבה יותר מששים כנגד הרצון הקטן הזה שיש לאדם שהוא מתאווה לאיזה משהו של איסור או משהו לא טוב, הוא צריך להבין: שזה ממש בטל ומבוטל! אז ממילא הוא יגיע לידי כך שרצונו יתהפך לטובה ממש, מבלי כפיה שהוא צריך לכפות את עצמו.

במדרש שמואל באר על פי מאמר חז"ל - זכותם תגן עלינו אמן: 'אל תאמר: 'אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי ואבי שבשמים גזר עלי!' - הרי שכן צריך להיות בכל המצוות שהאדם מקיים'. 

זאת אומרת אדם לא יאמר: 'אי אפשר לאכול בשר חזיר, אפשר, אבל מה לעשות? שהקב"ה גזר עלי שאני לא אוכל!' יהודים לא אוכלים חזיר, לא שאי אפשר, לא שאתה תמות אם תאכל חזיר, עם האיסור זה בעיה, אבל אם לא היה איסור מה הבעיה?! אבל ה' גזר. 

אז ככה צריך להיות בכל המצוות שאדם מקיים, בין עשה בין לא תעשה, לא מקיימים מצוות מחמת שאנחנו רוצים וחפצים וטוב הדבר בעינינו, אלא 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ' איזה רצון? אפילו הרצונות הטובים שלך! אל תעשה בגלל שטוב לך לעשות את המצוות, אלא תעשה את המצוות רק בגלל שה' צִווה 'שכן צווה ה'!' ה' גזר עלי, לא; 'אם זה טוב לי, לא טוב לי...' בין לא טוב לי ואפילו אם טוב לי, ואפילו אם בא לי על המצוות ואני אוהב אותם, אל תעשה אותם בגלל שאתה אוהב, תעשה בגלל שה' גזר. 

זה מה שלמדנו: 'מצוות צריכות כוונה' אתה עושה את זה: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" (שמות יב, כח) לא בגלל שטוב לך, נוח לך, אתה אוהב את זה, "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" עושים בגלל שה' גזר. מותר לך להנות מהמצוות, לאהוב אותם, אבל לא עשייתם תהיה בגלל זה, אלא בגלל שה' גזר.

עכשיו נשמע מעשה מפליא! מה זה הכוח של ביטול הרצונות; 

בישיבתו של הגאון ר' חיים מוולז'ין - זכותו תגן עלינו אמן, זצ"ל

(הקהל: אהבה ויראה) 

למד בחור בשם רבי הלל מהורדנא, היה יתום מאב, הבחור נתעלה הרבה במעלות התורה והיראה, למד בהתמדה גדולה, מעוטר במידות טובות. הגיעה פירקה של ביתו של ר' חיים מוולוז'ין, והיה חפץ לקחת את הבחור ר' הלל חתן לבתו, כשבאה אמו לבקר בישיבה, נכנסה גם אל הרבנית לדרוש בשלומה, כששמע ר' חיים מכך, 

בקש מזוגתו הרבנית: 'תציעי לה את השידוך', 

אך למרבה הפלא האלמנה סרבה באופן מוחלט! ואמרה: 'איני חפצה בשידוך בשום פנים ואופן!' 

ויהי אך האלמנה מן העיר בעגלת נוסעים לעבר הבית, נשבר אחד מאופני העגלה והעגלה לא יכלה להמשיך בנסיעה, המתינו כשעה ארוכה עד שתקנו והמשיכו בנסיעה. 

לא עבר זמן והנה ציר העגלה נשבר, שוב ירדו מן העגלה עד שתקנו, חזרו לסע - שוד ושבר, אחד הסוסים נפל מת! אז הבינה האלמנה שכל הדברים ארעו שסרבה להצעת השידוך, מיהרה לחזור לעיר, נכנסה לביתו של ר' חיים מוולוז'ין, חבטה בעוז על גבי השולחן והכריזה: 'רבי! אינני מעונינת בשידוך הזה, וכי חפץ הרב לקחת את בני בכוח?!' 

השיב לה רבי חיים: 'ודאי לא חפצתי לגמור שידוך בכוח', ברך אותה בברכת הדרך שתסע לחיים ולשלום. - ואכן נסעה בבטחה ולא ארע לה כל תקלה. 

כעבור זמן, הוצרכה הרבנית לסע לעיר הורדנא, מקום מגורי האלמנה לצורך ענין מסויים. 

אמר לה רבי חיים: 'בבואך לעיר סורי לביתו של ר' הלל והציעי לאמו שנית את השידוך ועתה אני בטוח שהיא תסכים! ואני נותן לך רשות לגמור את השידוך'. 

התפלאה הרבנית, שאלה את בעלה הגדול: 'ראית שהאמא מתנגדת נחרצות לשידוך, מפני מה אתה סבור שעתה שינתה דעתה?' 

אמר לה ר' חיים: 'אמרו חז"ל: 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ' - במשך התקופה האחרונה עמלתי רבות בשביל לזכות להגיע למדרגה זו של ביטול רצוני מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, וכיון שעלה בידי הדבר בס"ד ברור לי: שכעת יבטל ה' את רְצוֹן אֲחֵרִים, הכוונה האלמנה, והיא תסכים להביא את השידוך לידי גמר'. 

וכך היה כדבריו והשידוך קם ונגמר למזל טוב. 

אבל מי יכול לבטל לגמרי? 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ' - הוא עבד על זה קשה! מדובר על התלמיד המובהק של הגאון מווילנא שהוא היה קדוש וצדיק והכל, והוא היה צריך לעבוד על זה חודשים!! עד שהצליח והרגיש: שהוא הצליח ואז היה בטוח שהרצון של האלמנה יתבטל.

רבנו עובדיה מברטנורא זצ"ל, זכותו תגן עלינו אמן. פרש: 'כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ'. 

(אמרנו את זה אתמול: שזה מדובר על השי"ת, רְצוֹן אֲחֵרִים זה בלשון כבוד, שהקב"ה... אם אתה תבטל את רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, הוא יבטל רְצוֹן אֲחֵרִים הכוונה הוא יבטל את רצונו מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ, זה בדרך כבוד נכתב). 

וזה מה שאמרו חכמים (שבת סג'): 'כל העושה מצווה כתוקנה אפילו גזר דין של שבעים (70) שנה מתבטל מעליו!' 

מה זה 'כתוקנה' כתוקנה זה עם השבע עשרה תנאים (ילקוט מעם לועז, ראה כתבה...) שצריך לקיים, זה נקרא כתוקנה, כי אז אתה בוודאי מבטל את רְצוֹנְךָ, כי אתה צריך לעשות באהבה, ביראה, בשמחה, בזריזות, לא לדלג על מצוות והכל, אז אתה צריך לעשות את זה כתוקנה, וכשעושים מצווה כתוקנה - מבטלים את הרצונות! לא בגלל שיש לך הנאות מזה או בגלל זה או בגלל זה, עושה הכל רק: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" אז זה נקרא שאתה מבטל את רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, אפילו במצווה אחת (1), עד כדי כך שהקב"ה מבטל גזר דין של שבעים שנה! 

מאיפה לומדים? 

מהפסוק: "בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה" (קהלת ח, ד) 

כשהקב"ה אומר משהו - מי יכול להגיד לו מה לעשות?! זה דְּבַר שִׁלְטוֹן. 

אבל מה סמוך לזה? 

"שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" (שם פסוק ה) - אבל מי ששומר מִצְוָה, אפילו שיש שִׁלְטוֹן, ואפילו שזה דְּבַר מֶלֶךְ ואין מי יגיד לו מַה תַּעֲשֶׂה, אבל שׁוֹמֵר מִצְוָה, כמו שאמרנו: 'כתוקנה' – "לֹא יֵדַע דָּבָר רָע". 

נמצא מזה: ע"י שעושה אדם רצון הבורא כתוקנה, יזכה שיתבטלו מעליו כל הגזירות שנגזרו בדבר מֶלֶךְ, גם אם המלך גזר – יתבטלו! 

על זה יש מעשה מופלא בזוהר הקדוש;

התנא האלוקי רשב"י זצ"ל, זכותו תגן עלינו אמן. הלך בדרך, ראה חשיכה גדולה סוררת בעולם, 

אמר לבנו ר' אלעזר: 'בוא נראה! מה מבקש הקב"ה לעשות בעולמו?' 

יצאו ופגעו במלאך שמפיו יוצאות שלושים (30) שלהבות של אש!! 

אמר ר' שמעון: 'מה אתה הולך לעשות?' 

אמר לו המלאך: 'להחריב את העולם! כיון שאין צדיקים בדור', 

אמר לו ר' שמעון: 'מבקש אני ממך: לך ועמוד לפני הקב"ה ותאמר לו: 'בר יוחאי יש בעולם!' 

הלך המלאך אמר לפני הקב"ה: 'גלוי וידוע לפניך מה שאמר לי ר' שמעון', 

אמר לו הקב"ה: 'לך והחרב את העולם ואל תשמע לדברי בר יוחאי', 

הלך המלאך להחריב את העולם, וכשבא ראה אותו שוב ר' שמעון, 

אמר לו: 'אם אין אתה מסתלק מכאן - גוזרֵני עליך: שלא תעלה עוד השמימה! עלֵה שוב לרקיע ואמור להקב"ה: 'אם אין שלושים (30) צדיקים יעמוד העולם בזכות עשרים (20) צדיקים, אם אין עשרים צדיקים יעמוד בזכות עשרה (10) ואפילו בזכות שנים (2) או בזכות אחד (1) וזה אנכי!' 

יצאה בת קול ואמרה: 'אשריך ר' שמעון שהקב"ה גוזר גזירה ואתה מבטלה!' - ונתבטלה הגזירה.

פיש...!! איזה תוקף, איזה כוח, לא בכדי הוא אמר: 'יכולני לפטור את כל העולם מן הדין!'.

הרי לנו מזה גודל מעלת הצדיקים, מפני שהם עושים רצון הבורא בשלמות, יכולים הם לבטל את גזירות הקב"ה.

ב'שפת אמת' באר את דברי המשנה: 'כל אדם צריך סיוע ועזר מהקב"ה להיות זך ונקי מחטאים, הדרך שנִתן לזכות לסיוע זה כשמקיימים את מצוות ה' גם כשלא רוצים בזה, ועם כל זה מתגבר ומקיים את המצוות מתוך חשק ואהבת הבורא, ואז זוכה לעזרה מה' בקיום מצוותיו'.

אדם לא רוצה לעשות מצוות, מציעים לו: 'בוא תעשה זה תביא זה תתן זה...' - לא רוצה! בפנימיותו לא רוצה, אתה רוצה שיהיה לך סיוע מן ה'? - אז תעשה את זה למרות שאתה לא רוצה בחשק ואהבת ה', אז זוכים! 

וזהו דבר המשנה: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ' מדובר על מצוות עשה, כלומר אפילו אם הרצון שלך לא מסכים לרצון ה', עם כל זה 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ' לקיים את מצוותיו בחשקת הלב וע"י זה אתה תזכה 'שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ' השי"ת יכניע את הרצון שלך שיהיה שווה לרצונו של הקב"ה. 

וכן, אם יהיה ברצונך לעבור עברה לא תעשה 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ' אל תעשה את הדבר הרע ובכך תזכה שהשי"ת יכניע את היצה"ר שלא יפתה אותך להתאוות לדבר הזה נגד רְצוֹנוֹ, 'כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים' שהיצה"ר הוא מסטרא ד: "אלהים אחרים" והוא יבטל את רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ שהיה הרצון שלך לעשות עברה, ואז אתה לא תתאווה כבר לעשות רע, ולכן אמר: 'רְצוֹנְךָ' כי הרצון האמיתי של בר ישראל בתוך הלב (כמו שלמדנו אתמול) זה רק לטובה! לעשות את רצון ה' ככתוב: "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" (דברים לב, ט). 

אז אם אנחנו מתגברים ועושים בחשק את המצוות אפילו שלא רוצים, אבל נתגבר ונחליט: לעשות את זה גם מאהבת ה' - הקב"ה מסלק את היצה"ר, ולא נרצה בכלל, ולא נתאווה ולא כלום, ונצליח לעשות את המצוות ממש כרצונו!

במדרש שמואל כתב: 'שדברי המשנה אמורים גם בענין: 'מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה' (אבות ד, ב). 

על אף שלא ראוי לעבוד את הקב"ה: 'עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס' (אבות א, ג) עם כל זה מותר לקוות: שבשכר המצוות יזמינו לו מן השמים מצוות נוספות שיוכל לקיים! 

זה אומר התנא: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ' הכוונה קיים מצוותיו 'כִּרְצוֹנְךָ' באופן שתהיה העשיה כאילו שאתה עושה את רצונך, 'כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ' היינו; כשם שהרצון של הקב"ה: שיקיימו בנ"י את המצוות - כך יהיה גם הרצון שלך לעולם להרבות במצוות! כלומר, תהיה המטרה שלך בקיום המצוות שבשכר זה תזכה להוסיף עוד מצוות לקיים. וכענין: "סוּר מֵרָע" (תהלים לד, טו) המשיך ואמר: 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ' תפרוש מן העברות - 'כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים' כלומר, יכניע את היצה"ר מלפניך!'.

בילקוט מעם לועז הביא פרוש: שהמשנה באה לרמוז מה שאמרו חז"ל: 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה!' וזהו: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ' היינו שתוכל לעשות רְצוֹנוֹ ולעסוק בתורה ובמצוות אפילו שזה באופן של רצונך, דהיינו; עדין לא לשמה. כלומר, שאתה עדין חפץ לקבל טובה עצמית 'כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ' כיון שע"י זה שאתה מתחיל בלא לשמה תזדכך נפשך ויהיה בסוף רְצוֹנְךָ - כִּרְצוֹנוֹ ותעשה את התורה והמצוות לשמה!

בשם שמואל פרש: אודות ענין התפלה (סנהדרין מו'): 'בשעה שאדם בצער - שכינה מה לשון אומרת? – 'קלני מראשי, קלני מזרועי!' הקב"ה מצטער בצער של האדם כשהוא מצטער. 

הרי לנו מזה: כשאיש ישראלי במצור ובמצוק - יש להקב"ה צער רב מכך! ובעת שמתפלל אדם ומבקש תשועה מצרתו, עומדים מקטרגים ומונעים מהתפלה לעבור ואז לא תתמלא שאלתו. אבל אם ישים אדם מגמתו בתפלה, לא על צערו אלא על צער השכינה שנגרם מהצרה שיש לו, הוא מצטער: למה ה' מצטער בגלל שאני בצער?! בזה לא יכולים המקטרגים לנגוע בתפלה שלו, כי הוא מתפלל על צער השכינה - וכך תתקבל תפילתו ויוושע מצרתו. 

וזהו: 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ' - אל תתכוון בתפלה עבור הרצון שלך לפרוק מעליך את הצער, אלא בַּטֵּל את רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, תתכוון על הצער שיש להקב"ה כביכול מהצער שלך - וע"י זה תתקבל תפילתך! 

פטנט, פטנט...!

ובמדרש שמואל באר את המשנה: על דרך מה שנאמר: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו) צריך אדם לכוון בכל עסקיו בעניני העוה"ז רק לשם שמים! אתה אוכל - זה בשביל שיהיה לך כח לעבוד את ה', אתה ישן, אתה נח - בשביל שיהיה לך כח לעבוד את ה', כל דְּרָכֶיךָ שאתה עושה תכוון רק לשם שמים שכל פעולה תהיה לכבוד השי"ת! 

זה שאומר התנא: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ' תהיה הכוונה שלך רק לעשות את רְצוֹנוֹ בעת שאתה עוסק במילוי רצונך בעניני העוה"ז, ע"י יחשבו עניני העוה"ז שלך כולם מצוות, כי התכוונת בהם למען רצון השי"ת. ולזה אמר: 'כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ'. זאת אומרת הוא יהפוך את רְצוֹנְךָ שאתה אוכל, שאתה שותה, שאתה ישן, שזה נחשב שעשית את רְצוֹנוֹ וקיימת את רצון השי"ת. - לא יאומן כי יסופר! 

הכל אפשר לעשות, אפשר לבטל את כל הכוחות הרעים, אפשר להתגבר על הכל, אפשר להפוך לא לשמה ללשמה, הכל! לפי הכלל שמובא פה במשנה, הכל נִתן לעשות. 

אתם לא זוכרים כל מה שאמרתי, אבל יש שיעור חוזר, תחזרו על זה טוב-טוב, תַרגלו את זה ותראו ואז ודאי תודו לה' על זה: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'!'

'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי'.

היום מסיימים את ספירת העומר: 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ'.

הריני מכוין לקיים מצות חכמים: 'ר' חנניא בן עקשיא אומר...'