הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק עו - הכרת הטוב במשנת הסטייפלר | הרב אמנון יצחק

הכרת הטוב במשנתו של רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל – סטייפלר – בעל ה"קהילות יעקב"

נציב יום: לעילוי נשמת ראובן בן שרה - מנוחתו עדן אמן.

'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק עו.

והפעם: הכרת הטוב במשנתו של רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל – סטייפלר – בעל ה"קהילות יעקב"

מידת הכרת הטוב היתה אצלו באופן עצום עד מאוד! אל אחד שהיה לו יד בעליית רבנו לארץ ישראל, היתה לו קביעות לנסוע אליו בכל ערב ראש השנה להכיר לו טובה על כך. בגלל שהיה לו יד בעלייתו לארץ. אז כל שנה, ערב ראש השנה, היום הכי טרוד שיש לאדם, היה נוסע אליו להכיר לו טובה. היה זקן אחד בפתח תקוה, שהלך רבנו לבקר אותו פעמים רבות! משום שכשהיה בישיבה, היה מעיר אותו בחצות, אם נרדם. בשביל זה היה הולך לבקר אותו פעם רבות. בשנותיו האחרונות, כשההליכה כבר קשתה עליו בביתו אפילו, כשנודע לו על נכבד אחד שהוא יושב שבעה, נסע אליו ועלה עד לקומה שלישית, כי הוא חייב לו הכרת הטוב.

כשהיה מגיע הרב ריף' זצ"ל לארץ, היה רבנו לבקרו לפני שהוא יקדים אותו, משום הכרת הטוב. 

פעם אחת אמר: 'שיש לו חובת הכרת הטוב לאדמו"ר מהורנסטייפל זצ"ל שבילדותו הוא קיבל ממנו עזרה!' והיה מקרב תמיד בחיבת קודש מיוחדת את צאצאיו של האדמו"ר שבאו אליו. הוא היה, בילדות, הוא עזר לו. בהקדמה לספרו "קהילות יעקב" (חלק א) הוא מפרסם שמות הנדיבים, כי יש בזה גם כן מצד הכרת הטוב. פעם היה דין ודברים בין ראשי מוסדות, והוא נמנע להתערב, כיוון שאחד המעורבים תרם לפני שנים כסף להדפסת ספריו. 

ואמר: "בור ששתית ממנו - אל תזרוק בו אבן!" לא רוצה להתערב. יכול להיות שהוא יצטרך לפסוק נגדו. הוא לא רוצה.

פעם אמר לאחד הנכדים: שכאבו לו העיניים והוא נזקק לטיפול. 

אומר לו: 'ה' עזר לך! אתה זוכר את זה או שכחת? אני? עבר עלי הרבה יסורים, הרבה חולאים - לא כולם יודעים אודותם, חשתי אותם לבדי, נרפאתי - ולא שכחתי, אני זוכר, ומודה לה''. (תולדות יעקב עמ' קסו') אבל אתה היה לך כאב עינים ונרפאת, אתה זוכר בכלל, או ששכחת כבר?

ועכשיו מעשה, שהמעשה הזה מתאים לשמוע אותו על רבי ישראל סלנטר זצוק"ל, אבל זה היה עם הסטייפלר, וזה מעשה שסיפר רבי יוסף גריינימן, הוא היה חברותא שלו במשך עשרות שנים: היה רב בשם דרדק, שהוא עלה מאמריקה לארץ ישראל והתגורר ברחוב ירושלים בבני ברק, באותם הימים של הסיפור הסטייפלר היה מצומצם מאוד בפרנסה! יותר טוב ממה שכשהוא היה עולה לארץ ואוכל לחם שחור בשבת מחמת עניות. והסטייפלר ברח מסיוע לא כשר בתכלית השלמות. 

והרב דרדק רצה להנות את הסטייפלר בדרך כבוד והציע לו: "מאחר שיש לי בן באמריקה, אתם יכולים לשלוח לו דרכי חבילת ספרים 'קהילות יעקב', ושם ירכשו את הספרים, והוא ישלח לכם את הכסף בדולרים" 

הרב הסכים. ואכן שלח, והרב מכר, ושלח פדיון. הבן היה בר אוריין, בן תורה, לא רק שלח את הפדיון אלא גם שלח מכתב עם הערות על ה'קהילות יעקב' והתכתב אתו, והשיב תשובה בכתב. היה מקבל הסטייפלר את הפדיון וגם שאלות והיה כותב לו תשובות. כאשר הביא לשלוח חבילה נוספת הצטייד במכתב התשובה על האגרת האחרונה, וכך חוזר חלילה. הגיעו ימים ושנים, שהסטייפלר כבר לא היה זקוק לכך, זאת אומרת ה' הרוויח לו כבר! אך ה"מסחר" הזה עם הרב דרדק המשיך... הגיעו ימים יותר מאוחרים, והסטייפלר כבר היה זקן מאוד, ולא היה בכוחו לכתוב מכתבים והפסיק לכתוב ולענות תשובות בכתב. כאשר דרדק הבן שיגר את מכתבו מחו"ל, 

אמר מרן לעצמו: "אני מוכרח לכתוב לו מכתב תשובה!" וישב והתאמץ וכתב וצעד עד רחוב ירושלים, שהוא זקן מאוד מפולג, צעד! ששם היה גר הרב דרדק ומסר לו את המכתב בשביל הבן. חלפו כמה ימים, היה זה יום שישי אחר הצהרים, מגיע הסטייפלר שוב, עד רחוב ירושלים, דופק בדלת, 

ושואל: "שלחת כבר את המכתב?" 

- "לא".

- "טוב מאד, תתן לי אותו בבקשה. אני אביא לך אחר תחתיו בעוד כמה ימים".

חלפו כמה ימים והסטייפלר חזר שוב ומסר מכתב חדש!

אז הרב דרדק שואל אותו: "מסתמא היתה איזו טעות בתשובה הקודמת".

אז הוא אומר לו: "לא, לא היתה טעות".

אז הוא אומר לו: "אז זה אותו מכתב הקודם?"

אז הוא אומר לו: "לא, זה מכתב חדש!"

שואל שוב: "האם שיניתם משהו?"

אז הוא אומר לו: "לא, לא שיניתי"

- "אז לשם מה נאלצתם לכתוב מכתב חדש?!"

אז הוא הסביר לו הסטייפלר כך: "הגיעו הערות מהבן שלך, והיום אני כבר לא כותב מכתבים, ממש אין לי כח! אבל חשבתי לעצמי: 'איזה טעם יש לכך אם אני לא אשיב לו מכתב? ומה הוא יחשוב לעצמו, 

הוא יגיד בליבו בטח: 'אני סייעתי לרב כל כך הרבה! – ולמה הוא לא משיב לי על המכתב?' 

לכן התאמצתי וכתבתי. אבל האמת היא: כי אני צריך לכתוב, לא בגלל שזה 'לא יפה, שהוא סייע לי ואני לא עונה לו...' אלא מחמת חובת הכרת הטוב שאני חייב לו, ועלי לכתוב עם רצון ורגש של הכרת הטוב! לכן את אותו מכתב כתבתי שוב - אבל הפעם עם רגש של הכרת הטוב", 

קודם כתבתי אותו בגלל שהוא בטח יגיד: 'עזרתי לו, סיעתי לו, הוא לא עונה לי תשובה?!' אז צריך לכתוב לו מכתב, כתבתי. אבל אחר כך התעוררתי בעצמי: שזה לא הסיבה שאני צריך לכתוב, אני צריך לכתוב משום הכרת הטוב, אז כתבתי את המכתב מחדש עם רצון ורגש של הכרת הטוב, ולכן החזרתי עכשיו מכתב חדש, שאין בו שום שינוי, רק העתקה עם רצון ורגש! שמעתם פעם דבר כזה?

אם כן, תראו איזה דקויות, שהאדם לא יאבד את הרגשות שלו כלפי המטיבים לו. ולא לשכוח: פעם הוא ילד, עזר לו מישהו, אז הוא הולך לבקר אותו בפתח תקוה כל הזמן. ההוא עזר לו לעלות לארץ, אז כל ערב ראש השנה הוא הולך אליו. איפה נשמע כדבר הזה? יש אנשים החזרת אותם בתשובה – לא שמעת מהם מעולם! ועוד הפכו להיות אויבים שלך...! איך יכול להיות דבר כזה? ככה זה. מי שלא עובד על המידות – הוא נשאר מושחת כל ימיו. ועם המידות האלה עולה למעלה. 

ולמדנו: שמי שלא מכיר טובה – הוא לא מכיר טובה לאף אחד! כי זה מידה. וגם כשהוא יגיע לשמים ויעמוד מול ה' הוא לא יכיר לו טובה על זה שהוא היה חי פה, ועשה פה, ונתן לו... וגם שם הוא לא יכיר לו טובה. כי זה המידה. המידה נשארת אם לא מתקנים אותה ו'תיקון מידות' זה לוקח שנים! ועבודה, ועל כל צעד ושעל צריך להודות, להודות, להודות, להודות, להודות, להודות. לא סתם: 'תגיד תודה', 'תגיד תודה', 'תגיד תודה', 'תגיד תודה'. ועל זה אומרים לילד משום נימוס, כאילו מחנכים אותו: 'זה לא יפה לא להגיד תודה'. נימוס. לא!... צריך ללמד את המושג: 'הכרת הטוב', להכיר טובה זה 'חוב' שצריכים לקיים.

ולכן: [בניגון] "הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כה'"... "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי שַׁבָּת"... "ושמחת בימיך והיית אך שמח"

'ירידת גשמים - כיום תחיית המתים! כמעמד הר סיני, כיום ברוא שמים וארץ...!' הקב"ה מוריד עלינו גשמים. שיהיה לנו שבת שלום! בריאות והצלחה.

"רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב כא).