הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק עד | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 12.01.2022, שעה: 08:13
הכרת הטוב במשנתו של רבי אהרון קוטלר זצ"ל
הכרת הטוב במשנתו של רבי יחזקאל סרנה;
הכרת הטוב במשנתו של רבי יעקב קמינצקי זצ"ל
הכרת הטוב במשנתו של רבי אהרון קוטלר זצ"ל
הכרת הטוב במשנתו של רבי יחזקאל סרנה;
הכרת הטוב במשנתו של רבי יעקב קמינצקי זצ"ל
נציבי יום: בריאות איתנה והצלחה למשפחת מַגֵר ובפרט לילדים לִיַה ואוריה.
אריק יהודה בן הרצליה - הצלחה בניתוח והחלמה מהירה בעזרת ה' וישועתו, וס"ד למנתח ולחולה.
עוזיאל גבאי בן מוּנִירַה - בריאות והחלמה מהירה בעיקר בגב, שהקב"ה יעביר את הכאבים לבילי הדבילי ושוואב - ימח שמם וזכרם אמן כן יהי רצון.
בלחש... אמן.
שיראל שירה בת מרב מרים רוחמה - הכרת הטוב לכל מה שנעשה כאן, ועל החזרה בתשובה במסירות נפש שאין כדוגמתה, ושבזכות זה יהיה כפרת עוונות לה ולעולם הזה, ויגיע הקץ הנכבד ונקבל את משיח צדקנו - במהרה בימינו אמן.
בלחש... אמן כן יהי רצון.
'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק עד.
הכרת הטוב במשנתו של רבי אהרון קוטלר זצ"ל
ראש ישיבת לייקווד בעל משנת 'רבי אהרון'. הגר"ש ברעוודה סיפר: 'פעם נסעתי באוטובוס עם מרן הגר"א קוטלר. זה היה אחר יום הכיפורים. ראש הישיבה נסע עם אשתו, הרבנית מלייקווד, לעיר אחרת. ניסיתי בדרך לשאול כמה שאלות אבל אחרי יום הכיפורים
הוא אמר: 'שהוא חלש ואין לו כוח להשיב!'
בתחנה הסופית ירדנו מן האוטובוס והרב והרבנית היו צריכים לקחת מונית נוספת. ראיתי את החולשה של ראש הישיבה, החלטתי לעזור לו. סימנתי למונית לעצור ונשאתי את המזוודה עד לרכב. הנחתי אותה על המושב, נפרדתי מראש הישיבה, ושמתי פני לדרכי. לפתע שמעתי קול רעש גדול; קוראים לי. כל הרחוב שמע את הקריאות. הסתובבתי, מי הקורא? ונוכחתי במחזה מדהים. מי שלא היה נוכח בו לא היה מאמין! מרן הגאון, האדיר, רבי אהרון קוטלר, שכל הדרת אמריקה נשענת עליו, סימן לו בידו לחזור. הגעתי,
כפף עצמו לפני, ואמר: "איזה בעל חסד אתה! איזה בעל חסד אתה. אי אפשר לתאר את הטובה שעשית אתי עכשיו!".'
הגר"ש ברעוודה אומר: 'תאמינו לי! לא הבנתי בהתחלה בכלל על איזה 'חסד' הוא מדבר, כי לא יכולתי להאמין: שעל עצירת המונית ונשיאת המזוודה הלא-גדולה הוא מודה לי בצורה כזאת נפלאה!'.
עד שהחזיר אותו ובקולות. קודם הוא אמר: 'שאין לו כוח לענות על שאלות'. וצעקות לחזור, כי הוא עוד לא נפרד ממנו והודה לו כמו שצריך על החסד הגדול שעשה עמו, והשתחוויה וקידה.
הכרת הטוב במשנתו של רבי יחזקאל סרנה;
ראש ישיבת חברון. הגאון מטשעבין הספיד אותו.
רבי יחזקאל סרנה הספיד את הגאון מצ'יבין ואמר: שהפרופסור, הרופא של הגאון מצ'יבין סיפר לו: שהיו עיתים שהוא כבר הגיע למצב גסיסה, ואפילו אז היה מתאמץ בכל כוחו להודות לפרופסור שהטריח את עצמו לבוא!'
עד כדי כך היה מושרש הכרת הטוב. כשאדם גוסס, כל מאמץ כאילו מקדם אותו כאילו למות, אבל הוא לא היה מוותר להכיר תודה לפרופסור שהגיע והתאמץ אליו.
כשעשו ברית מילה לנין של רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת 'מיר', באתי אליו כדי לברך אותו בברכת 'מזל טוב' לרגל השמחה.
במקום היה אז רבי יחזקאל סרנה זצ"ל וביקש ממני: 'שאברך אותו ברכת כהן: שגם הוא יזכה להיות בברית מילה אצל הנין שלו!'
כמובן שברכתי אותו. עברו שלוש עשרה שנים! בוקר אחד מגיע אלי אברך במונית ומודיע לי: 'עכשיו עומדת להתקיים ברית מילה לנין של הגאון הרב סרנה, והוא רוצה להכיר לך טובה על הברכה לפני שלוש עשרה שנים! ולכן שלח אותי במונית מיוחדת להביא אותך לברית'.
שמעתם דבר כזה פעם?
הכרת הטוב במשנתו של רבי יעקב קמינצקי זצ"ל
ראש ישיבה 'תורה ודעת' בארצות הברית. רבי יעקב היה התגלמות מידת הכרת הטוב ודקדק בה ביותר, עד כדי כך שנהג להכיר טובה לא רק למי שהיטיב לו באופן ישיר, אלא אף למי שבגללו נגרמה לו טובה בעקיפין. כמו שהמדרש (שמות רבה א לב) מספר על הכרת הטוב בדבריהן של בנות יתרו: "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ" (שמות ב יט) והן מתייחסות, למי? למצרי שהרג אותו משה במצרים, וכתוצאה מכך נאלץ משה להמלט למדין, ושם הוא הציל אותן מיד הרועים. אז לימד אותם משה רבינו: להכיר טובה לפי מאן דאמר, גם למצרי ההוא! וככה אומר המדרש.
ככה היה ניחן הרב יעקב קמינצקי, באותה רגישות מוגברת לכל טובה קטנה שנגרמה לו בזכות אדם אחר - ונותרה חקוקה בליבו לעד.
פעם אחת הוא נאלץ להרחיק בחור מהפנימיה של 'תורה ודעת' בגלל שהיה נעדר מתפילת שחרית פעם אחר פעם. אבל הוא לא זרק אותו לרחוב. הוא הכניס אותו הביתה ושם התארח אצלו כמה חודשים! כי הוא הוציא אותו מהפנימיה, שם הוא היה ישן, אז אין לו איפה לישון, לקח אותו הביתה. כמה חודשים. עד שהיה מוכן לשוב לפנימיה ולעמוד בהתחייבויות. ולמה הוא עשה זאת? הוא חש חוב של הכרת הטוב לסבא של הבחור, הסבא הזה הוא היה מהכוחות העיקריים שהניעו את הכולל ב'קובנא', שהתמזג אחר כך עם הכולל של 'סלבודקא', ושם הוא למד בשנים קודמות, הרב יעקב קמינצקי. אז הוא נהנה מזה שהסבא היה מהכוחות שגרמו לאיחוד הזה.
אבל תבינו משהו: הסבא נפטר עוד טרם נוצר כל קשר בין הרב יעקב קמינצקי לכולל בקובנא! זה לא שבתקופתו הוא גרם למיזוג שהועיל לו - לא. זה היה לפני, ורק הוא בא לכולל שהסבא פעם סידר שמה את כל הענינים. וזה לא הפריע לו לתחושה: 'שהוא חייב הכרת הטוב לצאצאיו!'
איפה נשמע כדברים האלה?
כאשר הודה למישהו בלשון: "דאנק", או "דאנקן", שזה 'תודה', ניתן היה לחוש את כל רמ"ח איבריו במילה אחת!
פעם הוא נסע עם הרב ברל וויין, ב'כביש אגרה' שצריך לשלם. הגיעו לאחד השערים ולא היה לו מטבע מדויק לקופה האוטומטית, אז הוא היה צריך לעבור דרך שער שיש שמה אדם ממונה על הגביה, קיבל עודף והמשיך לדרכו.
ונבוך לשמוע תוכחת של רבנו: 'היה עליך לומר: 'תודה!' קיבלת עודף, פתח לך את השער. היה עליך לומר: 'תודה!'.
עד עצם היום הזה, אומר הרב וויין, הוא לא מסוגל לחלוף על פני שער אגרה בלי שהמילים האלה מהדהדות בראשו: 'היה עליך לומר: 'תודה!''.
פעם אחת, הסיע פלוני את רבנו לאסיפה של 'מועצת גדולי התורה'. כשהוא יצא מן המכונית, מיהר לעברו אחד מחברי המועצת שלא נפגש עמו זמן מה, ובא לקדם את פניו. בינתיים, הנהג עזב את המקום, ורוחו של רבנו נסערה ביותר! כי הוא הבחין שהנהג עזב והוא לא הודה לו על הטרחה. מיד ביקש: 'שישיגו לו את הטלפון' שניתן לאתר את הנהג, כדי שיתקשר אליו ויודה לו מיד לאחר שתסתיים האסיפה.
באחד הביקורים שלו בטורונטו, הגיע אליו מכר, מכר ותיק, לשאול שאלות הלכתיות. תוך כדי שהם משוחחים, אז הרבנית, אשתו של הרב, יצאה לקניות ונשאר הבעל עם הנכדה הקטנה שהיא מזיווג שני. היא נותרה שמה בגלל מחלה, והרב הבין שיהיה פה שאלה של 'יחוד' ברגע שיעזוב האורח עם השאלות ההלכתיות, הוא ישאר לבד עם הנכדה, אז יהיה פה 'יחוד'.
הוא שאל: 'אם הוא מסכים להישאר עד שהרבנית תשוב?'
הסכים האורח, אז הוא הציע: 'אני אלמד איתך בינתיים'. אחרי כמה דקות הוא הבחין שהאורח מעדיף לנהל שיחות חולין מאשר ללמוד, אז הוא המשיך לשוחח אתו שיחות חולין. - זה רב שלא היה מבטל תורה! והוא המשיך. כשעמד האורח לצאת מהבית, כשהגיעה הרבנית,
אז הוא שואל אותו: 'למה הוא לא המשיך ללמוד לבד? ולמה הוא הניח לו לקרוא עיתון ולהעסיק את עצמו בענינים אחרים, ונכנס אתו לדיבור?'
מה השיב לו?
- 'חס ושלום! אתה היטבת עמי בכך שנשארת במחיצתי. אני יכול להשאיר אותך יושב במקומך כאילו אתה חפץ דומם?! בלי לכבד אותך על החסד שאתה עושה עמי?' אז לכן הוא דיבר אתו כל הזמן.
בשנת תשי"ג הוא אושפז בבית חולים, ניתוח בבלוטת התריס. אחד התלמידים התגורר עם רעיתו ב'וושינגטון הייטס' ודאג להביא לו ארוחות כשרות כל ימי האשפוז! למרבה המבוכה, רבנו במהלך שלושים שנה הבאות הזכיר את מאמציהם למענו בכל הזדמנות שנקלעה בדרכו. הוא לא הסתפק בביטויים מילוליים להערכה, הוא טרח בגפו למען אלו שסייעו לו בכל אופן שהוא. והיה שמח על כל הזמנה שהזמינו אותו לשמחה והיה נוטל חלק בשמחות רבות!
כי היתה לו תחושה עמוקה של חובה כלפי אחרים: 'איך לא אשתתף? הרי הוא עשה למעני כך וכך!' או 'אבא שלו עשה לי כך וכך'. זה היה שגור על פיו תמיד. טרח לטפס במעלה גבעה תלולה במונסי בליל שבת כדי להשתתף בשמחת 'שלום זכר' וטס שעתיים לדטרויט לחתונה של בן של אחד מחוג המקורבים במונסי.
ר' משה שמעון מנדלוביץ, בן של החנווני שהיה מוכר ב'הקפה' למשפחה של רבנו כשהם הגיעו לראשונה לניו יורק בלי מזומנים בידיהם, כי היו מגבלות להעביר כסף מחוץ לגבולות קנדה בתקופת המלחמה. אז הוא הזמין את רבנו להיות 'מסדר קידושין' בחתונת בנו.
אז הוא אמר לו: "בשבילך, אין לי כל ברירה אני חייב הכרת הטוב כלפי אביך! כשהגעתי לניו-יורק בלי מזומנים, אמרו לי: 'לפנות לאביך והוא ימכור לי בהקפה' ואני התקשיתי להאמין: שמישהו יהיה מוכן למכור לאדם זר לחלוטין בהקפה?!
פניתי אליו ואביך אמר: 'בוודאי. קח כל מה שאתה רוצה'" אז איך הוא לא יבוא לסדר 'קידושין' לבן שלו?
הכרת הטוב הגדולה ביותר שחש רבנו היתה כלפי רבי משה דוד ווייסמנדל ורעייתו. לא זו בלבד שהם היו השדכנים בנישואים השנים שלו, אלא הרבנית הסכימה להתגורר במונסי רק לאחר שנודע לה: כי ביתם סמוך לבית משפחת ווייסמנדל, שהם היו ידידים ותיקים שלה מטורונטו. וכשנודע לרבנו כי מר ווייסמנדל זקוק להלוואה כדי לנהל את עסקיו, הציע לו את כל חסכונותיו! – ההצעה כמובן נדחתה באותה מהירות כמו שהועלתה. בהלוויתו של מר ווייסמנדל, ציין רבנו: כי פעמַיִם בלבד קודם לכן, הושפע כה עמוקות ממאורעות עד שהתייפח בבכי;
פעם ראשונה זה היה כשנפטרה רעייתו מזיווג ראשון, ופעם שניה בתקופה בה התחולל המאבק סביב 'ניתותי המתים' במדינת ישראל!
אתם לא מכירים את המלחמה הזאת. בזמנו היו לוקחים את המתים - ומנתחים אותם, מפרקים אותם לחתיכות ולוקחים את האיברים שלהם...! לא מנתחים בשביל: 'לדעת סיבת המוות', ופרצו ל'אבו כביר' שמה היו מאחסנים את כל האיברים, פרצו לשמה באחד הלילות כמה אברכים לתעד את מה שקורה.
הם פתחו מקררים, מקרר מלא עינים! מקרר מלא זה... מקרר מלא זה, ממש כמו גרמניה....! והם רצו לפרסם את זה,
אבל הגדולים אמרו להם: 'שאסור לפרסם את זה - כי אנשים יאבדו צלם אלוקים כשיראו דבר כזה!' ככה, זה מדינת ישראל.
והיום עושים ניסוים במיליונים, לוקחים ילדים, על מה? מה הם עשו? מה יש להם, איזה מחלות? שום מחלות, שום בטיח. הורגים אותם. לא יאומן כי יסופר!
לאחר פטירתו של מר ווייסמנדל, אז התעסק רבנו בסידור הענינים של האלמנה ושל הילדים, התענין בשידוכים של שלושת הילדים שהגיעו לפרקם, כאילו הם צאצאיו.
אבל חלפו שנים! ולא כהתה תחושת הכרת הטוב שלו, והיא המשיכה להתבטא כלפי ילדיו ונכדיו של המטיב. בשמחת הבר מצוה של אחד מילדיו של הרב שמואל דישון, הוא האריך בדבריו והביע הכרת תודה כלפי הסבא של הנער מצד אמו; שבביתו הוא לן וסעד בכל שבת בתקופת מגוריו בסיאטל, ושהתייחס אליו בכבוד רב, בתקופה שלא זכו רבנים מאירופה שהגיעו לאמריקה לכבוד יתר, אם בכלל...
בכל עת שפגש את האלמנה של רבי שמואל טראכטנברג הי"ד! שהיה ידיד קרוב שלו באירופה, הוא הקפיד לציין כל הזמן: כיצד אירח אותו אביה באכסניה כאשר הגיע לראשונה לסלבודקא - למרות שמחוות אלו כלפי אורחים שעדיין לא מצאו אכסניה היה דבר שבשגרה. ובמהלך אחת מנסיעותיו עם הרבנית לארץ ישראל, הוא נחפז לעזוב פגישה עם משלחת של רבנים כדי להפרד מאשה זו - שבנתה בית חדש בארץ הקדש אחרי השואה - כאשר עמדה לעזוב את בית המלון בתום הביקור אצל הרבנית.
היתה לו גם חכמה בהכרת הטוב; 'פעם אחת' מספר הרב שמחה שעפס, מראשי ישיבת "מתיבתא תורה ודעת": 'שהוא נהג להתפלל במנין אחד עם רבנו בפלורידה. פעם אחת היה שקוע במחשבות כשנמכרו העליות, ולא הבחין כי העליה ל'כהן' נקנתה עבורו. לפתע, הבחין ברבנו הניצב לצדו.
ניגש אליו שיגיד לו: מי האדם שרכש עבורו את העליה?
ואז התברר שזה היה אחד שקנה לו את העליה בשיתוף עם הגיס מאנטוורפן,
ואמר לו: שעליו להקפיד להזכיר את שניהם ולהגיד להם תפילת: 'מי שבירך'.
וכשקראו לו לעליה, או שהוא זכה לכיבוד, שאל תמיד את הגבאי: 'מי קנה לו זאת עבורו?' ואז ניגש לקונה להודות לו על כך.
צריך להודות, לא?
לכן [בניגון...:] "הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'...".
ברוכים תהיו. יום טוב.
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).