הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק סד - הכרת הטוב במשנת החפץ חיים | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציבי יום: 

אורי צוברי בן אחינועם - יזכה לחזרה בתשובה שלמה ורפואה שלמה בכל האיברים והגידים והמחלה תעבור לשוואב - ימח שמו וזכרו הגרמני נאצי! 

אריאל בן ברנו ורבקה בת רות - יזכו לבנים זכרים זרע קודש בר קיימא מהרה - אמן ואמן.

אנחנו ב'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק סיעתא דשמיא – סד.

הכרת הטוב במשנתו של רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל בעל ה'חפץ חיים': החפץ חיים זת"ע השתמט בכל יכולתו מלברך ברכות את המוני הפונים אליו בזה. אמנם כשחש רגשי חובה של הכרת הטוב כלפי מי שהטיב עמו, ולו הטובה הפעוטה ביותר, אזי מעצמו היה מברך את מטיבו. - וזה מופיע ב'מאיר עיני ישראל' (חלק ב עמוד 170). לא כתוב ממה הוא היה נמנע מלברך את ההמונים, כתוב פה 'השתמט בכל יכולתו מלברך ברכות את המוני הפונים אליו בזה', מה 'בזה'? 'בזה' לא כתוב, זה כתוב קודם, לקחו רק את הקטע הזה. אבל מה כן? מי שהטיב לו, אפילו הטובה הפעוטה ביותר, הוא היה מקדים לברך אותו לבד ברגע שהוא רואה אותו.

(בספר זה בעמוד 42 בחלק ד כתוב): כשהרב גרינשפן זצ"ל מארה"ב, הוא היה תלמיד הישיבה דראדין, וזכה לקרבה אצל מרן ה'חפץ חיים'. והוא סיפר: שבשעה שהיה מנקה אצל החפץ חיים את האתרוג שלו, היה מרן באותה שעה יושב ושח לו מעשים לא ידועים, דהיינו; לא מפורסמים, וכנראה זה היה לאות הכרה על זה שהוא מנקה לו את האתרוג! אז הוא היה משוחח אתו ומספר לו סיפורים לא ידועים.

הרב החשוב רבי ישראל קלאפהולץ ז"ל, מחשובי ותיקי חסידי 'בעלזא' מקורב גדול לרה"ק רבי אהרון מבעלאז זת"ע, התבטא פעם: "אני הכרתי את ה'חפץ חיים' ואני מחשיב את זה לי לזכיה! שהייתי מכירו. בצעירותי, בהיותי עדיין בחוץ לארץ, הייתי עצור ב'מחנה עבודה' הנקרא 'מחנה הכשרה' עם עוד יהודים רבים. במחנה היו ממונים עלינו שני מנהלי עבודה; אחד יהודי שלמרבה האירוניה היה מיצר רבות צעדי אחיו היהודים בעניני דת, כיוון שהיה שונא דת. השני היה גוי שהיטיב ליהודים ואפילו נתן להם אפשרות להימנע בשבת מעבודה. המנהג של המחנה היה, שמדי פעם נתנו לקבוצות מהשוהים לצאת לימי חופש' ולשוב תכף ומיד.

"כשהגיע תורי, שאל אותי הגוי: 'להיכן פניך מועדות בחופשה הזאת?' עניתי לו: 'אני מתכנן להיות בעיירה ראדין'. הגוי הזה, כמו גויים רבים בזמנו, ידעו: שבאותו מקום שוכן כבוד יהודי צדיק וקדוש הנקרא 'חפץ חיים'. הוא לא היה יודע לבטא את המילים האלה 'חפץ חיים'; הוא היה קורא לו 'קלאפצ-קיים' 'קלאפצ-חיים'. אז הוא אומר 'קלאפצקיים'. כששמע המנהל שפני מועדות לשם ביקש ממני שאזכיר אותו אצל הקלאפצ'קיים ואבקש עבורו: 'ברכה; להיפקד בילדים!' שכבר עבר זמן רב שלקח אשה ועדין אין להם ילדים.

"כשהגעתי לראדין, יום שישי" סיפר הרב קלאפהולץ: "על מנת לשהות שם במהלך שבת קודש ולשוב ביום א'. תכף בהגיעי נכנסתי אל הקודש פנימה למרן ה'חפץ חיים' שהתעניין במצבי, במה שעובר עלי ב'מחנה', ותוך כדי שיחה הזכרתי את בקשת מנהל העבודה הגוי החפץ: 'בברכה לילדים!' כש'החפץ חיים' שמע שהגוי הזה מסייע ליהודים בשמירת שבת קודש - התרגש עד מאוד! והבטיח בפה קודשו: 'שהוא אכן יתפלל עבור אותו גוי!' וציווה עלי למסור לו, לגוי: 'שהוא התחייב להתפלל בשבילו!'.

"ביום ראשון נכנסתי לקודש פנימה לקבל ברכה של פרידה ממרן ה'חפץ חיים'. ולא הזכרתי דבר מהגוי, והוא הורה לי מעצמו: 'אל תשכח לומר לגוי: 'שאני אתפלל עבורו!'. לא יצאה שנה מיום ביקורי בראדין ונתקיימה ברכתו של הצדיק - ולגוי הזה נולד ערל נוסף!" סיים הרב קלאפהולץ זצ"ל את סיפורו. (זה מופיע בחלק ה עמוד 453). 

ובאותו ספר 'עיני ישראל' (מובא ב'ילקוט הכרת הטוב'): 'שאלה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: "אם א-לקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם?" אמר לו: "כדי שניצול אנו מדינה של גיהנם". (ב"ב י).

על פי הגמרא הזו היה רבי יהודה קראביץ זצ"ל, תלמיד הישיבה בראדין, מטעים דברים בשם גדולי המוסר שאמרו: 'כשבא עני לפנינו חובת הצדקה לתת לו 'שיעור צדקה' ושוב, 'חובת הכרת הטוב' לתת לו שבעתיים! על שזיכנו במצווה רבה: 'כדי שניצול אנו מדינה של גיהנם!' עכשיו אנחנו כאילו עשינו לו טובה ונתנו לו צדקה. מה הוא עשה לנו? הוא מציל אותנו מגיהנם! אומר רבי עקיבא. צריך לחזור ולתת לו עוד על זה שהוא מציל אותנו מהגיהנם. וזה כבר מדין לא הצדקה – אלא מדין הכרת הטוב.

ומעשה בפיו מה'חפץ חיים', והוא היה עד! מעשה בפיו מה'חפץ חיים' שהעניק מטבע כפולה לעני שבא לפני ביום גשום. למה? הוא אמר: 'על טרחתו ביום כזה!' שהוא טרח העני לבוא לזכות את החפץ חיים 'אז מגיע לו שכר כפול!!' אתם שומעים? עני בא בגשם בשביל לבקש: 'צדקה' – מגיע לו פי שתים. למה? בגלל שהוא טרח לבוא ביום גשום. מה זה ה'טרחה'? הוא זקוק לכסף, מה פירוש? בשבילו אין כסף, אז הוא צריך לבוא מתי שלא יהיה, אין לו מה לאכול! כן, אבל הוא מציל אותך. מאיפה? מהגיהנם! אז אם הוא מציל אותך מהגיהנם והא בא בשביל זה בגשם – לא מגיע לו עוד?!

מעשה זה זכור לתלמידים, סיפרו: שרבי יהודה קראביץ תוך כדי שהוא קורא לעני שקיבל נדבתו ביום גשם, רבי יהודה קרא לו שוב וכפל את מתנתו! את המתנה, כי ראה מעשה ונזכר את הלימודה 'נאה מספר ונאה גם מקיים' וככה היה אתו במעשה.

ב'מאורות הגדולים' (עמוד שצז) כתוב: 'שפעם נכנס הנכד של ה'חפץ החיים' זי"ע, כשהוא היה כבר למעלה מגיל תשעים, וסיפר לו: 'שהגיע מכתב מהג'וינט: 'שהם מפסיקים את התמיכה בישיבה!' ה'חפץ חיים' ביקש לכתוב מיד: 'מכתב תודה לג'וינט על פעולתם עד אז!' כי יש בזה חובת הכרת טובה, ובני הבית הבטיחו לו: 'למלא בקשתו'. אחרי חצי שעה הוא שאל: 'הכנתם כבר את המכתב?' אחרי זמן הוא שאל שוב פעם: 'הכנתם כבר את המכתב?' אתם רואים? אלה שקרובים לצדיקים האמיתיים, לא ממהרים כל כך. - "בסדר, אמר, אמר. בסדר, אמר, מה, הוא כל הזמן אומר דברים, לא? אמר" ועדיין לא הכינו! כשראה שלא מזדרזים – הודיע להם: 'שהוא לא יאכל מחר ארוחת בוקר לפני שהוא יחתום על המכתב!'.

אתם שומעים מה זה 'הכרת הטוב'? הוא רוצה שהם יבצעו את הכרת הטוב. למה הם לא הזדרזו? לא ברור... אולי רצו להשתמט, אולי הם היו כמו העוזרים שהיו לרב שטיינמן; שרצה לבוא אלי - והם לא רצו! ומנעו ממנו, ועשו כל מיני תכסיסים שלא יבוא, עד שהוא ברח להם! ובא. אז זה קורה ככה אצל הצדיקים שיש להם 'גחזים' מסביבם לפעמים וכו'.

פעם אחת, במוצאי שבת, כשהתחילו לומר 'סליחות', אחד המקורבים שמע את ה'חפץ חיים' מוכיח את עצמו, בוכה בדמעות, ואומר: 'ישראל מאיר! האם אתה מכיר טובה וחסד להשי"ת: שחנן אותך דעה ובינה לחבר את הספר 'חפץ חיים'? האם הינך מכיר לו טובה על זה שהעולם לומד בספר של ה'חפץ חיים'? האם אתה מחזיק לו טובה שכל העולם מכבד אותך וקורא לך על שם הספר 'חפץ חיים'? אם אתה לא מכיר טובה על כל זאת – זה סימן: שלא סיגלת לעצמך את המידה הטובה של הכרת הטוב! ואין בך אפילו מה שיש בכלב!!' 

כלב מכיר טובה לאדון שלו. מי שאין לו הכרת הטוב, ולא יודע להכיר את הטוב, מכל הצדדים שלמדנו עד עתה בכלל בכל ה'סדרה' – הוא לא הגיע אפילו לדרגה של כלב. וזה רבי ישראל אומר. ישראל מאיר אומר לעצמו. שמעו אותו אומר זאת. זה בספר 'חפץ חיים החיים ופועלו', (חייו ופעולו, חלק ג תתרצד).

הגאון הצדיק רבי יעקב ניימן זצ"ל סיפר: 'בכל פעם כשהייתי מזדמן לראדין, היה החפץ חיים זצ"ל דורש ודואג לאכסניה עבורי, שיהיה לי מקום ללון. היות כי כאשר הוא נסע לוורשה להדפיס שם את ספריו, מקום לינתו היה אצל סבא של אשתי, ששמו היה רבי יצחק רוז'ינסקי זצ"ל, ולפיכך הוא הכיר טוב לי ולצאצאים שלו אחריו!' כל מה שהיה יכול להיטיב לנו, בגלל שהוא נהנה מהסבא של אישתי, אז הוא היה דואג תמיד לאכסניה שלי. 'ואף על פי שהיה לי כבוד!' מעצם זה שהוא דואג לי לאכסניה, וזה הכרת הטוב גדולה כבר, נכון? מספיק, לא? 'מכל מקום היתה לו הכרת הטוב!' היתה לו הכרת הטוב. אני ודאי שנהנה מזה שהוא דואג לי. 'החפץ חיים דואג למישהו...!' אבל הוא – לא ויתר על הכרת הטוב לצאצאים של מי שהטיב לו. וזה מופיע בספר 'דרכי מוסר'.

בספר 'תנועת המוסר' (פרק ד עמוד 168): 'בשנת תרעא' ה'חפץ חיים' שהה לבדו בבית המרחץ, והתעלף! וכמעט לא נותרה בו רוח חיים. לאושרו, הבלן היה במקום, ולאחר מאמצים רבים הצליח להצילו. אין לתאר כמה ה'חפץ חיים' הכיר טובה לבלן הזה כל ימי חייו: העמיד אותו בבית הכנסת לידו! והיטיב עמו בכל הזדמנות, בכל חג, וב'שמחת תורה' היה שותה אתו 'לחיים', מנשק אותו במצחו! ומברך אותו: 'שיאריך ימים יותר ממנו!' ונתקיימה ברכתו והוא חי קרוב לתשעים שנה!! ומת חודשים אחדים לאחר פטירת ה'חפץ חיים'.

הכרת הטוב... זה החיה אותו בעולם הזה - תראו כמה הכרת הטוב. ומי שמחיה לחיי העולם הבא – כמה צריך הכרת הטוב? אל תלמדו משס...

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.