הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק נ | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

הכרת הטוב וכפיות טובה. אנחנו נמצאים עכשיו בחלק נ. 

מה העונש של הכופר בטובה? 

"דרש ההוא גלילא: "אמר הקב"ה: "יבוא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו". ('מכות' כג) זה שמלקים אותו עם הרצועות של החמור, החמור מכיר אבוס בעליו וזה לא מכיר.

ה'חפץ חיים' מבאר דרשה של חז"ל (בראשית רבה כב יב) על הפסוק: "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" (בראשית ד טו). המדרש אומר: "כלב מסר לו". "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" כלב מסר לו. וזה עפ"י המסופר: הבל היה גיבור יותר מקין. והתגבר על קין תחילה. והפיל אותו ארצה כדי להמיתו. קין התחנן לפני הבל: 'שירחם עליו! ולא יהרוג אותו; "מה תגיד לאבא?". הרי שהבל הניח אותו – קם עליו קין והרג אותו. הרי שקין היה כפוי טובה. שלא זכר חסד הבל אחיו עמו שחמל עליו בהיותו מסור בידו ולא הרגו. לפיכך, מסר לו הקב"ה כלב שילווה אותו תמיד ויזכיר לו את החובה: להכיר טובה למי שמטיב עמו! כלב הוא מכיר טובה, כולו לב. אז הוא יזכיר לו. הוא יראה איך הכלב מכיר טובה לו – והוא יזכור כל הזמן: כמה הוא לא הכיר טובה לאחיו.

כתוב: "וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם". (בספר במדבר כא, ו) למה דווקא שלח בהם הַנְּחָשִׁים? רש"י מפרש: "יבוא נחש שכל המינין נטעמין לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים!". הם זלזלו במן. קראו לו "לֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". אז מי העניש אותם? הַנְּחָשִׁים. הַנְּחָשִׁים – הם כל דבר שאוכלים טועמים טעם עפר. הם יבואו ויפרעו מכפויי טובה שדבר אחד, המן, משתנה להם לטעמים הרבה.

כתוב ש: "הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת" (דברי הימים ב כד, כה) יואש המלך, העבדים שלו קשרו קשר נגדו, והרגו אותו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע. הכוונה בן האחד של יהוידע, הכהן הגדול, זה היה זכריה הנביא, והם הרגו אותו עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת. רש"י מפרש שם: "בשביל דמי זכריה שהיה בן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן הגדול, כי היה לו לזכור טובה וחסד שגמל עמו יהוידע". מה היה החסד? עתליה רצחה את כולם, כל בני המלוכה, והיא לא ידעה: שהחביא יהוידע הכהן את יואש בבית המקדש! ובגיל שבע יהוידע הכהן החליט: להרוג את עתליה! וככה התפטרו ממנה, המרשעת הזאת, ואז המליכו את יואש. והוא הדריך אותו – היה ילד בן 7 – הוא הדריך אותו כל הזמן: איך לטפל בענייני המלוכה והכל...! ובסוף – הוא החזיר "רָעָה תַּחַת טוֹבָה" (משלי יז יג) והרג את זכריה הבן של יהוידע הכהן.

ובשביל אותו עוון, נתקשרו עליו עבדיו של יואש והרגוהו עַל מִטָּתוֹ. ומדדו לו 'מידה כנגד מידה' על שנהרג זכריה בשעה שהיה שקט ושלו ובוטח. אבא שלו הציל את יואש – אז הוא לא חשש ממנו כלל! ועל כן נהרג גם הוא עַל מִטָּתוֹ בשלווה והשקט.

"כתוב: "זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית" (דברי הימים ב, כד, כו) אחד מעמון ואחד ממואב – הם הרגוהו. "למה? פירש הכתוב: ללמד שנפרעו מיואש. למה הם? הקב"ה נתן בידם לפרוע ממנו: שיבואו עמונים ומואבים, שהם כפויי טובה, שכפו בטובתו של אברהם אבינו, שעשה ללוט ונלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו המואבים את בלעם לקלל את בניו. יבואו אלה כפויי הטובה ויפרעו מיואש, שכפר בטובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו!". זה אומר רש"י (על מלכים ב, יב, כב).

הרלב"ג אומר: "אין ראוי לאדם שימנע מלגמול טוב למי שגמהלו. וזה ששר המשקים לא רצה לדבר מיוסף אל פרעה; לחלות פניו שיוציאהו מהמקום שהיה בו על לא פשע ולא חטאת, סיבב לו הקב"ה, לשר המשקים, שיצטרך להזכיר לפרעה את יוסף, באופן שיהיה לו קשה: "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (בראשית מא ט) הוא היה צריך להזכיר את החטאים שלו: 'שבעצם הוא היה צריך לצאת להורג, ועל מה כעס עליו פרעה...!' וזה היה גמולו הראוי לו בגלל שהוא היה כפוי טובה.

ב'משך חכמה' (דברים כט) אומר: "אמרו (בבא בתרא קכג): "אין זרעו של עשו נופל אלא בידי זרעו של רחל". ומביא פסוקים דעמלק, ונמצא שעמלק לא נופל אלא בזרעו של רחל. והטעם אולי (במכילתא בשלח יז ח) על הפסוק "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" אמר: "יבוא כפוי טובה– זה עמלק, ויפרע מכפויי טובה – זה ישראל".

אם כן, מי הוא שעשה ושילם טובה עבור רעה יותר מיוסף? מי שילם טובה עבור רעה יותר מיוסף?! שהרי יוסף שילם טובה עבור רעה שעשו לו אחיו, וכלכל אותם, וזן אותם. לכן בניו הם המנצחים את הכפויי טובה! מי ששילם רעה בעד טובה – אז עמלק הכפוי טובה, יבואו המכירים טובה, משיח בן יוסף, וילחם בעמלק ומלחמתו הראשונה של יהושע, שיהושע הוא משבט אפרים: "צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" (שמות יז, ט) וזה מוכיח: כיוון שהוא מזרעו של רחל, וכן שאול, גם כן מזרעו, שלח אותו ה' להילחם בעמלק.

אז אנחנו רואים: שמשלמים 'מידה כנגד מידה'. מי שחושב: 'שהוא יתחמק והוא יוכל ככה לשבת בשקט ולהעלים עיניים ממי שהיטיב לו...' שידע: שיבואו אתו חשבון, ויחזירו לו באופן כזה שלא יהיה לו נעים בכלל-בכלל...!

עכשיו, בואו נראה מה בעצם היתה כפיות הטובה של עמלק: הטעם שעמלק נקרא 'כפוי טובה', יש מבארים, הגזירה: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית טו, יג) נאמרה לזרעו של אברהם. ועמלק הוא מצאצאי עשו. הוא גם מזרע אברהם. ונמצא שעם ישראל פטרו אותו מהגזירה הזו, כי עשו נפטר מזה; הוא הלך לדרכו, הוא לא נשאר בארץ ישראל, הוא הלך לארץ אדום. הוא נפטר מהגזירה הזאת של עם ישראל שיַרדו למצרים. נמצא שעם ישראל פטרו אותו. במקום להודות להם בצאתם מקיום הגזירה הזו – אז הוא בא להילחם בהם. זה יש מבארים.

אבל לפי הפשט, יש לבאר: שעמלק נקרא 'כפוי טובה' מפני שנאמר עליו: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כה, יח) מלשון 'מקרה'. מוצאים בלשון הקודש, שאותה מילה שמבטאת את מה שהוא ההפך מההודאה, מבטאת גם את ההפך מהאמונה. המילה 'כופר' משמשת גם במובן של 'מי שאינו מודה'. מי שאינו מודה אומרים שהוא כופר בדבר, כופר בענין. לא מודה זה נקרא כופר. וגם ביטוי 'כופר' זה גם למי שלא מאמין. כי אמונה והודאה, הודאה ואמונה – אחד הם.

מי שסבור: 'שכל מה שהוא מקבל דרך הבריאה זה רק 'מקרה'' – אין לך כפוי טובה גדול מזה! שכופר בחסדים של הקב"ה שברא את הבריאה וכל אשר בה. ועפ"י זה יובן הסמיכות של פרשת 'זכור' שהיא נמצאת בתורה בסוף פרשת 'כי תצא', מיד אחרי הפרשה 'כי תבוא' יש שמה את פרשת הביכורים. בפרשת 'הביכורים' נאמר: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו"(דברים כו, ג) רש"י אומר: מה זה "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו"? מה יש לך להגיד לו? שאינך כפוי טובה! אינך כופר בטובה. כי כל מצוות הביכורים, להביא את הפירות הראשונים שביכרו, זה הכרת הטוב לה' יתברך, על כל הטוב שהוא משפיע לנו. ולכן נסמכה פרשת 'מחית עמלק' הכפוי טובה, ואחרי מחית עמלק שיש בו את הכוח של כפיות טובה, אפשר להכיר בטובת הבורא במצוות הביכורים.

לפי זה ניתן לבאר, מה שמוצאים ב'מגילה': תחילת מפלתו של המן, שהוא מזרע עמלק, היתה על ידי הכרת הטוב של אחשוורוש, שהכיר טובה למרדכי והציל אותו! מרדכי הציל את חייו של אחשוורוש ו"נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו, א) וכו' אז תחילת המפלה של עמלק הכפוי טובה היא דווקא על ידי הכרת הטוב. כמו אחשוורוש שהכיר טובה וזה גרם למפלתו.

ולכן במגילת אסתר אנחנו מוצאים הכי הרבה את המילה 'יהודי', 'יהודים', 'יהודים', יותר מכל ספר אחר בתנ"ך! 'שפת אמת' מבאר שהמילה 'יהודי' מלשון 'מודה', 'הודאה', כמו שיהודה הודה במעשה תמר ואמר: "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח, כו).

ועפ"י זה ניתן גם לבאר: מדוע אחרי הנס של פורים חזרו וקיבלו את התורה ברצון? בספר 'מסילת ישרים' מבאר: שמידת הזריזות, מי יש לו מידת זריזות בעבודת ה'? מי שהשורש הוא בכך שהוא עובד את ה' מתוך חפץ לב ותשוקת הנשמה. והעצה להתעורר במידת זריזות זה על ידי הכרת הטוב: מפני שאתה מכיר בחסדי השם יתברך, זה מעורר את הרצון להשיב לה' ולגמול לו על חסדיו, על ידי זה שמקבלים עול תורה ומצוות ועושים אותם בשמחה ובזריזות!

אם כן, בפורים, הרי מחית עמלק, שמחו את הכוח של כפיות טובה, התעוררה בעם ישראל ביתר עוז ותוקף מידת הכרת הטוב והרצון: להשיב לה' יתברך על כל חסדיו, וקיבלו את התורה מאהבה! קיבלו אותה מרצון, מה שלא קיבלו בהר סיני. שמה זה היה בכפיה. ופה קיבלו מאהבה. להכיר טובה לבורא: על ההצלה הגדולה! ושהם מיגרו את הכפוי טובה.

אז רואים: שיש תשלום על הכל. וצריך להיזהר! מי שהוא כפוי טובה אמרנו: 'אין לו חלק לעולם הבא!' כי 'כל הכופר בטובת חברו - סופו שהוא כופר בטובתו של מקום!' ואמרנו שזה מידה מושרשת: מי שהוא כעסן –הוא כועס על כולם, גם על ה' וגם על בני אדם. מי שהוא קמצן הוא מתקמצן – גם במצוות ה' וגם בדברים אחרים. ומי שהוא כפוי טובה – הוא כפוי טובה נגד כולם. נגד ה' ונגד הבני אדם. אז איך הוא יקבל עולם הבא? על מה יקבל עולם הבא? אם הוא לא מכיר טובות שה' נותן לו יום ולילה! בכל רגע, בכל עת, אז על מה יקבל עולם הבא?

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.