הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק מז | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציבי יום: לעילוי נשמת שלום בן נעמי - מנוחתו עדן. רות תמר בת אביבה - תזכה לזיווג הגון מקפ"ז מהרה ולתשובה אמיתית והצלחה בכל אמן ואמן. יאיר בן מלכה - ה' יאיר את חייו לחזור לחיים בריא בכל האיברים והגידים ויזכהו ה' מאוצר מתנות חינם להתעורר מהתרדמת ולקום על רגליו בריא ושלם - מהרה אמן ואמן וביל גייטס יכנס תחתיו ותחת כל עמו בית ישראל אמן.

אנחנו ב'הכרת הטוב וכפיות טובה' מז:

ממשיכים, בהמשך לאתמול, על מה שנאמר לבני ישראל: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם" (דברים ה כה). ולמדנו: שהתוספות (בעבודה זרה ה) מסבירים: שהם לא אמרו לקב"ה: "תן לנו אתה!" לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה". אז עיקר הטענה על בני ישראל: 'שהם היו כפויי טובה'. על אי הכרת הטוב. וכל זה בא להם ממידות רחמנא ליצלן. וגם, מפני חסרון הבנה בטובות ה'. ועוד, מפני הגאווה. בעל גאווה חושב: 'שהוא ראוי לכל הדברים הטובים והכל משועבדים לעשות את רצונו!'.

כשאדם מחזיק טובה ויש לו הכנעה לנותן, זה תולדה וסימן שהוא מכיר שהוא השיג איזה טובה. וזה מוכיח שהוא מחשיב את הדבר שקיבל. וה'אור יחזקאל' רבי יחזקאל לוינשטיין המשגיח דפונוביז' זצוק"ל אומר: "רציתי לומר; כי זהו הביאור בתוספות. לא אמרו: 'תן' ולא היו רוצים להחזיק טובה בכך, יען כי לא עמדו וחשבו כל כך לדבר גדול להחזיק טובה על דבר נתינה זו. אח"כ ראיתי במהרש"א כמדומני כי הוא מפרש עניין כפיות טובה כדברַי. אך נראה מדבריו כי אי אפשר לבאר כך את דברי התוספות". זה ב'מכתבים' צה).

ב'מחשבת מוסר': עוד שם: הנה הקב"ה בעצמו אמר "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי". מפה משמע שיש להם שבח גדול, כמו שאמרנו אתמול. ה' רוצה שישאר להם לב כזה! עם יראת שמים כזאת - זה שבח! מעלה! ומבקש ה': "מִי יִתֵּן שכך יהיה לבבם כל הימים!". מצד שני, הגמרא אומרת: 'שהם היו כפויי טובה! כי הם לא אמרו לו: 'תן אתה', וזאת למה? שלא יצטרכו להכיר טובה על כך. וזה נורא! נורא הדברים האלה עד היכן מגיעים! ברום המעלות ששום דור לא הגיע ולא יגיע, ולא רוצים להכיר טובה! לא יאומן כי יסופר.

ובגמרא שם ביארו: מהו 'כפויי טובה בני כפויי טובה'? ככה הם נקראים: 'כפויי טובה בני כפויי טובה'. כפויי טובה משום שכתוב: "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה). אוכלים מַן עם כל המטעמים והטעמים, בקלות, יורד להם ליד הפתח בלי עמל, בלי יגיעה, בלי 11 מלאכות עד שיש לחם כמו היום, והם מתלוננים על זה! ומה אומרים? קוראים לו 'לחם מקולקל'. "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה" –נמאס לנו כבר מזה. שמעתם דבר כזה? זה כפויי טובה!

והם 'בני כפויי טובה'. הבנים של האדם הראשון, שאמר "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" (בראשית ג יב). הקב"ה נתן לאדם הראשון אשה שתהיה לו עזר. כי ה' אמר: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (בראשית ב יח) לך תעשה כביסה עכשיו הכל לבד, לך תבשל, לך תכין, לך תגהץ, תשטוף את הבית כל יום וזה... - זה מקל עליך מאוד. והאדם הראשון מה אמר? שהקב"ה כביכול גרם לו לחטוא בזה שהוא נתן לו את הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, אם לא היית נותן לא הייתי אוכל.

חז"ל מביאים עוד: שיש כאן עוד שני פגמים; אחד שהם עצמם כפויי טובה - בזה שהם לא אמרו: 'תן אתה' וזאת כדי לא להזדקק להכיר טובה.

ועַוְולה שניה: שהם בנים של כפויי טובה. דהיינו של האדם הראשון. לכאורה, מה עניינם של 'דור המדבר' לאדם הראשון לפני 2,500 שנה? מה להם ולו? מדוע מביאים כאן חכמים גם את מה שאמר האדם הראשון? אלא שהתורה מלמדת ש'כפוי טובה' זה לא רק מעשה העבירה, אלא זו מידה רעה. זו מידה שבאה בירושה. ומידות רעות הן גרועות ממעשים רעים!

הסבירו את זה חכמי המוסר: אם יש לך שטר מזוייף – זה לא טוב. אם יתפוס אותך שוטר – זה לא טוב, אלא אם כן אתה במקסיקו... אבל אם יש לך את המכונה שמדפיסה את הכספים – זה גרוע ביותר! המידה הרעה היא מדפיסה מעשים לא טובים. מעשה לא טוב – זה מקרה חריג. אבל אם יש מידה – היא יצרנית של מעשים לא טובים.

ב'בית ראשון' כתוב: שהם עברו שלוש עברות חמורות: שפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות. ואחרי 70 שנה תיקנו הכל וחזרו ובנו 'בית שני'. ועד עכשיו אנחנו, מבית שני, אלפי שנים, לא חזרנו לבנות 'בית שלישי'. למה? כי הראשונים' לא היה להם את זה במידות. אצלנו זה במידות; 'שנאת חינם'. וזה מייצר את כל הצרות והמחלוקות והסיבוכים, כל מה שאתם רואים מסביב. אז המידות תוקעות אותנו. הן גרועות ביותר.

ויש טענה על בני דור המדבר: שהם ירשו את כפיות הטובה מהאדם הראשון. אתם לא רק 'כפויי טובה', אלא יש לכם גם מידה לא טובה, כי בלב ובנפש יש לכם את המידה הרעה של כפיות הטוב. עפ"י זה אפשר לבאר את הכתוב "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹתנָם וְאֶת עֲוֹ ן אֲבֹתָם" (ויקרא כו מ). מה פירוש? אם אדם חטא הוא צריך להתוודות על עצמו! אומרים לו: 'לא! לא, תתוודה גם על עוון אבותיך'. – 'מה ולי ולאבות? מה לי ו.. מה אני קשור?' כי זה עובר בירושה! 'כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם' אז מונח בכל עוון שאתה עושה גם עוון אבותיך! שהשרישו בך המידות הרעות – ואתה לא ניקית עצמך מהן! אז מתוודים גם על שהחטא מושרש בקרבם ובליבם כירושה מאבותיהם.

ב'צרור המור' מביא: במה כפרו בני ישראל בטובה במדבר? כתוב "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'" (במדבר י לג). היה מעמד הר סיני, אחרי שלושה ימים כתוב "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'". "וַיִּסְעוּ" הם מעצמם. כשהיה להם שלל בים סוף, הם לא נסעו. הם אספו ואספו ואספו ואספו. שמה כתוב "וַיַּסַּע" (שמות טו כב) "וַיַּסַּע" אותם משה. היה צריך להסיע אותם – לא רצו לעזוב! יש כסף, זהב. אבל פה "וַיִּסְעוּ" – מעצמם. ומכאן התחילו ללכת לאחור ולא לפנים "כתינוק הבורח מבית הספר". כשיש צלצול, הפסקה – טרררר... להגיע לבית הספר... אֶה – משתהה. לצאת מבית הספר? בריצה! ככה "וַיִּסְעוּ" מהר סיני – כתינוק הבורח מבית הספר.

כתוב "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'' אבל לא 'על פי ה'. לא שה' אמר: 'סעו', אלא הם נזורו אחור והיו כפויי טובה, ולא זכרו את הטובות שה' עושה עמהם בנסיעתם ובחנייתם. כי "וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם.... לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" וכן: "וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה" והטוב השלישי: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ" (במדבר י לג-לה). ככתוב: "עוּרָה | לָמָּה תִישַׁן" (תהלים מד כד) וזהו: "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ" וזה היה התכלית של החצוצרות. וכן "וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י לו) מה זה "שׁוּבָה"? שיהיו "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן" (ישעיה ל טו) ובכל זאת עם כל הטובות האלה – נָזֹרוּ אָחוֹר והפכו עורף –"וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'".

וזה רמוז בנ"ונין ההפוכות בשני הפסוקים האלה, שבכל הטובות האלו נָזֹרוּ אָחוֹר. כמו הנו"נין ההפוכות, המנוזרות. ומה הטעם ששמו שתי נ"ונין מנוזרות יותר משאר האותיות בפרשיות האלה "קוּמָה ה'" ו-"שׁוּבָה"?

אז אומר בעל 'צרור המור' הרב סבע (לפני כ-900 שנה): "נראה לי, כפי שהם כפרו בטובה של העננים. ענן יש בו שני נ"ונין. והיה הענן נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם ומאחריהם ומן הצדדים וזה היה מהטובות הגדולות שעשה ה' עמהם! הגן עליהם, לא ראו אותם, שמר עליהם, היה להם מיזוג – הכל טוב. ואחר שהם היו כפויי טובה בעננים, רצה ה' להודיעם עוונם: שהוא בעננים, בטובות של העננים, ולכן שׂם לסימן שני נ"ונין של ענן. נןנןנן– ענן. שני נ"ונין. ובעניין שישובו אל ה', כל זה לעורר אותם לשוב אל ה', וזה שנאמר: "וּלְךָ ה' חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ" וכו' (תהלים סב יג).

והם לא שבו אל ה', אלא "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְ-ננננ-נִים" עוד פעם נו"נין. כי אולי זה היה 'עוון המתאוננים' שאמרו, והוא לא נתפרש בתורה מה היה ההתאוננות. כי לפי דעתי, אומר 'צרור המור': זה היה עוונם; כי ה' היה עושה הכל לטובתם ולשמחם ולשומרם שלא יכה אותם שרב ושמש, והם הולכים בצל עננים, והם כפרו בטובה, והיו קצים בעננים ועצבים ואוננים וכמו אדם שהוא אונן ועצב על מת, ולכן שׂם בחטאם שני נ"ונין של ענן כמו ששׂם גם כן הנ"ונין המנוזרות והוא "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים" (במדבר יא א).

ב'אבות לבנים' כתב: "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא" (אבות ה ד). אתם שומעים דבר כזה? הקב"ה ניסה את אברהם עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. ואבותינו במדבר ניסו את הקב"ה עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. המאמר הזה מראה מה היה כובד החטא של דור המדבר – בזה שהם היו כפויי טובה! כי כשנתנסה אברהם אבינו ע"י הקב"ה, והוא עמד בניסיון, הקב"ה לא קיפח את שכרו! אלא הראה לו אותות חיבה יתרים.

אבל כשניסו אבותינו במדבר את הקב"ה והוא כביכול 'עמד בניסיון!' כן? הם מנסים אותו... והוא עמד בניסיון לא הראו לו אותות חיבה! אלא אדרבא עוד הוסיפו לחטוא כמו שנאמר "וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי... וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים" (במדבר יד כב). "וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי". אתם שומעים דבר כזה? אתם מאמינים? דור שקיבל את כל ההטבות שרק אפשר! דור שהוא נס, נקרא: 'דור דעה'. לא היה ולא יהיה כמוהו, אומר רשב"י. בכל אופן הושרשה בהם מידת כפיות טובה עוד מהאדם הראשון ולא תיקנו אותה.

אז כל אחד יבדוק: כמה מושרש בו מהאדם הראשון, ואלה שאחריו, ומסבא שלו וסבתא שלו, וסבא רבא וסבתא רבתא, ואבא שלו ואמא שלו, והחברים והשכנים, והבית ספר. מכולם הוא קיבל! - "אל תהיה פראייר". לימדו אתכם את זה? "אל תהיה פראייר..." וככה אנשים מאבדים את עולמם! אדם כזה הוא נבל! רשע, גזלן. 'אין לו חלק לעולם הבא! 'מי שהוא כפוי טובה. למדנו, אני אומר תמצית עכשיו, כן? את כל 'הברכות' שברכו אותו. יש עוד... אז כדאי לעבוד על זה. לעבוד חזק-לחזק. זה לא מספיק להגיד: "תודה רבה!" צריך לראות איך להחזיר ולגמול בחזרה ובכפליים וכו' כמו שלמדנו. צריך לחזור על זה. על כל השיעורים, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ואם אדם יזכה לתקן את המידה הזאת – הוא מסודר לעולם הבא! מסודר.

גם לא יהיו לו סכסוכים עם אנשים, לא יהיו לו מריבות, לא יהיו לו מחלוקות. אם אנחנו מצווים: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי" בגלל ש: "גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" (דברים כג ח) כל מי שעשה לנו טובה הוא יותר טוב ממצרי, כן? הוא לא רצח לנו את הילדים, ולא זה ולא זה. ואומרים לנו זה 'צווי דינים' – מה שהם רצחו - הם קיבלו עונש, הם טבעו בים! אבל אחרי אלפי שנים, עד היום, אנחנו צריכים להכיר להם טובה: שגרנו במצרים. לא יאומן כי יסופר! נכון? אז תשננו את זה ותתחילו לעבוד ברצינות.

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל,לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת ,שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיהו מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910 

 וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.