הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק מו | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

אנחנו ב'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק מו' | מידת כפיות טובה מושרשת בנו מדורות עולם: ב'כרם טוביה' מופיע: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי"( בראשית ג יב). מובא במסכת עבודה זרה (ה.): "כאן כפר אדם הראשון בטובה", הָאִשָּׁה נתנה לו כעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ להטיב לו "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב יח). והכרת הטוב היא יסוד לבנין הרוחני של האדם ולמעלות שקונה אדם בעבודת ה'. וכמו בבניין רב קומות צריך שיהיה יסוד רחב וחזק, כך יסודות של הבנין הרוחני של האדם. ומהו היסוד הרחב שעליו יושב הבנין? הכרת הטוב. והעונש שניתן לאדם הראשון היה מיתה. 

אז מה התיקון להכרת הטוב? לְיַקר את החיים, להודות ולשבח לה' על כל רגע ורגע שאנחנו חיים. בבחינת "וְשָֽׂמַחְתָּ בימיך"... כל רגע צריך להודות לה' וליקר את החיים. אדם הראשון אכל מעץ הדעת והקב"ה שאל: "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?" (בראשית ג יא) מה ענה לו? "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל", לכאורה תשובה פשוטה, לכאורה תשובה ראויה, שבאמת כך היה - הִוא נָתְנָה לו לאכול, אבל רש"י כותב: "כאן כפר בטובה". כמו שאומרת הגמרא: "אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, לא הָאִשָּׁה- נָתְנָה לִּי - וָאֹכֵל, הוא מציין אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי. 

המתנה שנתת לי היא שגרמה לי להיכשל וזה לשון גנאי, כי הוא תולה את הקלקלה במתנה של המקום והרי הקב"ה עשאה לו ל: עֵזֶר, חוץ מזה הציווי היה לאדם, אז מה אתה שומע לה? 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים?' דברי הרב, הוא אמר לך: 'לא לאכול!' מה אתה שומע לה?! והיינו; מפני שאמר כך כלפי הקב"ה בלשון הנשמעת כפיות טובה ואמר: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי וָאֹכֵל אז הוא נקרא כפוי טובה. מה לומדים מכאן? לא די שהאדם לא יהיה כפוי טובה במעשים, אלא מצד היותו אדם אינו יכול להיות כפוי טובה. ואז הוא לא ישמיע דברים שנשמעים אפילו כפיות טובה. אבל אם איננו אדם כזה במהותו, הרי מידת כפיות הטובה שבו היא נעשית מושרשת בו ועוברת לדורות הבאים אחריו. 

וכך מבואר לגבי 'דור הפלגה'. כתוב: "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" (בראשית יא ה). אני מחכה: מתי הקב"ה עוד פעם יראה מה האילומיניישן עושים בעולם ויתן להם באבו-אבוהון כמו שנאמר... ופירש רש"י מדברי חז"ל, מה זה כתוב "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם? מה זה בְּנֵי הָאָדָם? אלא בני מי? בני חמורים? בני גמלים? מה זה בְּנֵי הָאָדָם? אלא בְּנֵי הָאָדָם הראשון שכפה את הטובה ואמר: אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, אף אלו, דור הפלגה, כפרו בטובה למרוד במי שהשפיע להם טובה ומילט אותם מן המבול!" 

כמו כל הרשעים האילומיניישין בעולם כולל בישראל, ה' השפיע להם טובה! ויש להם עשירות מופלגת והם משתמשים בזה: להכחיש את ה', כל עבודתם זה להכחיש את ה' ולשנות את הבריאה; לשנות את המינים ולהפוך את כולם לדפוקים, ולהפוך את כולם ל'הורי א' ולהורי ב'' ולחתן אמא-ואמא ושיהיה להם ילדים וגבר עם גבר, וכל מיני שיגעונות. שלא יהיה ילדים ולא יהיה פריה ורביה ולעקר את כולם! לוקחים את הטובה ומשתמשים בכל כספם להרע לבריאה של הבורא ולהפוך אותה כאילו היא שלהם. הוא יופיע עליהם, בתקווה שזה יהיה בקרוב מאוד! 

ועל כן נקראו בְּנֵי הָאָדָם הראשון, למה הם נקראו בְּנֵי הָאָדָם? כי הם היו כפויי טובה כמו האדם, הם הבנים שלו, זה ההורשה שלו, של האדם הראשון בהם. אז רואים: שאם האדם הוא כפוי טובה הוא משריש את המידה הרעה הזאת גם בדורות הבאים. חוץ מחינוך והנהגה שרואים איך מתנהג האבא, זה כבר מושרש. מפה לומדים: כמה צריך להשגיח לתקן את המידות הרעות, כי הנהגת הקב"ה יתברך שמו ויתעלה ליחס מידות אלה לבנים אחריו, ואפילו יחיו אלף שנה אחריו! יוטבעו המידות של האב בבנים. ואפילו שעברו הרבה שנים מהמבול, מכל מקום רואים אנו שהיתה תביעה גדולה עליהם: שחסרה להם מידת הכרת הטוב על שניצלו מהמבול. 

הרי מי אתם? אתם הצאצאים של נח שניצל מהמבול. אז אתם צריכים להודות לה' כל יום! כל יום!! שאתם נשארתם. והם כפרו בטובה. לכן צריך אדם להודות על כל מה שה' עושה עמו; קודם כל שהוא ברא אותו, דבר שני: הוא מחיה אותו, אחר כך נותן לו אשה, ואחר כל נותן לו בנים ונותן לו כל טוב. 

כל אדם ואדם יודע כמה פעמים זכה לניסים ונפלאות לא על פי דרך הטבע! וכמה טובות הוא מקבל בכל יום ויום, כמו שאנחנו אומרים בתפילת מודים "וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם" ויותר ניסים נעשַה עמנו שאנחנו לא יודעים! ממה שאנחנו יודעים. אתם יודעים: התקפות של מיליארדים חיידקים שתוקפים את גוף האדם - והאדם מתמודד והוא לא מרגיש בכלל, הוא גם לא מרגיש את המלחמה בכלל. זה לא ניסים בְּכָל עֵת? 

מפציצים אותנו מלמעלה עם כימיטרייל'ס, עם מתכות להרעיל אותנו, מהנדסים לנו את המזון, שמים לנו במשקאות רעלים, פלואוריד ועוד. עושים הכל להרוג אותנו והקב"ה מחיה אותנו, זה לא ניסים בְּכָל עֵת וכל רגע? ושפקח את עינינו שלא נתפתה אחרי הנוכלים והרמאים והרשעים הארורים עם החיסולים האלה? זה ניסים בכל רגע ורגע. 

גם אבותינו במדבר, יוצאי מצרים כפו, כפו את הטובה. את "אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם" היה להם להשכיל גדולת ה' ויכולתו מצד הנפלאות שעשה לעיני פרעה ו"לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם" (במדבר לג ג) והיו צריכים לעבוד אותו מצד יראת הרוממות! והם "לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ" (תהלים קו ז) והסתפקו בהם ולא היה להם אמונה שלמה כי חשבו: 'שנעשו על ידי להט (מין כשפים) ועל ידי תחבולה' ועל כל פנים לזכור... על כל פנים לזכור: חסדי ה'! ולעבוד אותו מצד הכרת הטוב ויראת הגמול והעונש אבל הם "לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב" חסדיו! 

כמו שאומר יחזקאל: "וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אלקיכם: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם" (יחזקאל כ ז-ח) ולא הספיק, אלא עוד: "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף" הם הסתפקו ביכולתו, וכפרו בטובותיו! כמו שכתוב: "הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם" (שמות יד יב) ישראל אומרים למשה רבנו במדבר: 'לא אמרנו לך שאנחנו לא רוצים לצאת ממצרים? עזוב אותנו! תן לנו לעבוד אֶת מִצְרָיִם". 

ועוד: "בְּיַם סוּף" וגם בתוך הים מרו והעבירו את פסל מיכה עמהם בים, "לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים" (דניאל ט ז) הוא קורע את הים בשביל להעביר אותם, ולהביא אותם למעמד הר סיני והם לוקחים איתם את הפסל, פסל מיכה, עבודה זרה! לא יאומן כי יסופר, אבל זה בדיוק כמו אנחנו, אדם מקבל כוחות מה' ומפנה אותם לפעמים לעבירות! אז בכח שהוא נותן לו הוא משתמש נגד רצונו וציוויו של הקב"ה.

ה'מכתב מאליהו' אומר: שכפיות טובה של בני ישראל במדבר נראית כמו חסידות גדולה: תשמעו איזה דבר הוא אומר. על הפסוק: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי" (דברים ה כה) "אמר הקב"ה למשה רבנו: "מִי יִתֵּן?" פירושו של דבר: הלוואי והיה הלב שלהם..." תכף נבין באיזה סיטואציה מדובר, "לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי ... כָּל הַיָּמִים!" שזה ימשיך ככה עם יראת שמים כמו שיש לָהֶם כעת. ואחרי 40 שנה משה רבנו מוכיח את עם ישראל בספר דברים 'משנה תורה' ואומר: "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת" (דברים כט ג) ה' ביקש "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם" ומשה רבנו אומר ש: ה' וְלֹא נָתַן להם לֵב לָדַעַת. 

"אמר להם משה: "כפויי טובה! בשעה שאמר לכם הקב"ה: "מִי יִתֵּן?" היה לכם לומר: "תן אתה!" ריבונו של עולם! תן אתה שימשיך ככה יראת שמים שלנו!" וזה מופיע ב'עבודה זרה' (ה) התוספות שמה כתבו: "שלא רצו לומר: "תן אתה!" למה? לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך!". שמעתם? כפיות טובה כזאת? לא רוצה להחזיק טובה! מאיזה סיבה? יכול להיות גאווה, 'אני לא זקוק, אני לא ככה...' מאיזו סיבה? מרוע לב? ממה זה היה? לא רצו להחזיק לו טובה בכך, היינו שהכפויי טובה אפילו שבדרך כלל כפוי טובה זה בד"כ אדם שנוטל 'הב הב!' כמו כלב... 

לפעמים ה'הב הב!' הזה לא רוצה לקבל, למה הוא לא רוצה? כדי שלא יצטרך להודות לחבירו, לא להיות משועבד לו. אבל אומר ה'מכתב מאליהו': איך זה יתכן? הרי נראה שהם היו במרום מעלות האנושות! כמו שאמרו ז"ל: "שגם בים סוף ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא במעשה המרכבה!" ומכל שכן שכבר הגיעו לסיני שעל זה נאמר: "אילו הגיענו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו!" כל שכן שהם קיבלו את התורה, בנוסף לזה היתה להם הכנה שלושה ימים של התקדשות לפני מתן תורה, והם גם קיבלו שני כתרים כנגד: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז) והם גם שמעו מפי ה' את שתי הדיברות הראשונות! 

והגיעו למדרגה: שהיו יכולים לחיות לעולם בלי למות! אלמלא חטא העגל. ואחרי כל אלה כשאמרו: "וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקִים" (שמות כ טו) זה היה הדרגה הכי גדולה ביראת שמים שהיה להם! עד שאמר הקב"ה: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם ... כָּל הַיָּמִים!" והם לא אמרו לו: "תן!" אחרי 40 שנה תובע אותם משה רבנו ואומר: "כפויי טובה אתם! שלא אמרתם: "תן אתה!". מה הביאור בזה? 

אומר ה'מכתב מאליהו': שאילו אמרו: "תן אתה!" מה זה תן אתה? זאת אומרת היה להם בתפילה הזאת: "תן אתה!" התעוררות מלמטה שהיא תעורר התעוררות מלמעלה, כמו שאמרו חכמים (בשיר השירים ה ב): "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" אז אנחנו צריכים להתחיל עם הפתח, להתעורר מלמטה. וע"י התעוררות שהיתה להם אם היו אומרים, היה הקב"ה נותן להם ס"ד לאפשר להם לעמוד במדרגה ההיא לעולם! אומר ה'מכתב מאליהו': מדוע באמת לא אמרו: "תן אתה!" ? כי הם רצו להשיג את המדרגות ע"י עבודתם ממש! ולא לקבל מתנה, וזו מידת חסידות גדולה ביותר. 

כתוב: שהגאון מוילנה לא רצה שיבואו אליו 'מגידים' ותנאים והכל וילמדו אותו תורה, הוא רצה להשיג הכל בכוח עצמו, זו חסידות גדולה, קוראים לו 'הגאון רבי אליהו חסיד', היה החסיד הגדול. אז גם פה מדובר שהיו חסידים גדולים. אבל בא משה רבנו וגילה להם: שאדרבא! זה נבע משורש של מידה רעה בדקי דקות, זה נבע ממידת כפיות טובה לא להחזיק טובה על הנתינה הזאת. רואים: שאפילו במדרגות רמות כמו שתיארנו עכשיו, עדיין חוטים של המידות מתחלפים עם החסידות היותר גבוהה שיכולה להיות, צריך לבדוק כל בן אדם: האם הוא באמת חסיד? או שזה נובע ממידות שהן לא ראויות? ואדם יכול להחליף מידה רעה גם בחסידות. 

יש אנשים שהם יכולים להגיד לך: 'לא, אני לא הולך למקום כזה ואני לא זה ואני לא זה...' למה? כאילו הוא חסיד, אבל באמת יש לו חשבונות אחרים למה הוא לא הולך; הוא לא הולך כי הוא לא רוצה להכיר טובה לבן אדם, הוא לא רוצה לתת צ'ק, הוא לא רוצה פה, ואז פתאום הוא נהיה חסיד שאומר את כל הבעיות שיש שם אם הוא ילך... זה לא נובע מחסידות באמת, באמת אסור ללכת! אבל הוא מתרץ את זה כחסידות, אבל בפנים-בפנים זה לא נובע מזה. יש הרבה אנשים שהם נראים כאילו הם חסידים וזה אבל זה לא נובע מזה, הנה אתם רואים פה. 

אומר ה'מכתב מאליהו': שהיה נקודה של חסידות גבוהה! למה לבקש דבר כשאנחנו בעלי מדרגה? אנחנו נמשיך בכוח עצמנו לא צריך, נעמול ונעבוד על זה. אבל הוא מגלה להם משה רבנו: שבתוך תוכיותם זה נובע מכפיות טובה, לא מהנקודה של חסידות. אז כמה אדם צריך לברור היטב-היטב כל דבר: למה הוא החליט מה שהחליט? לא תמיד זה מה ש'קופץ' לו להגיד. לפני זה תעיין טוב-טוב ואז תראה, בשמים לא תוכל להתחמק. לא תוכל לספר: 'עשיתי חסידות כזאת וכזאת...' יראו לך מה היה החסידות שלך בדיוק מאיפה היא באה, וזה מסוכן מאוד! 

לכן טוב לנו שנשרש את המידות הרעות, ונשריש את המידות הטובות בנו, ועי"ז בעזרת ה' ננצל מהטעיה עצמית כאילו אנחנו חסידים.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910 

 וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.