הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק כח | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

הכרת הטוב וכפיות טובה חלק כח'

הגמרא (בבבא מציעא פד' עמ' א') מספרת: שר' יוחנן יום אחד היה שוחה בירדן ראה אותו ריש לקיש וקפץ אחריו לירדן אמר לו ר' יוחנן לריש לקיש: "חֵילְךָ לאורייתא!" הכוח והגבורה שלך צריך להיות לתורה קפיצה כזו כמו שעשית? ואי ואי ואי! כלומר: אתה צריך להשקיע את הכוחות בלימוד התורה. מה ענה לו ריש לקיש? "היופי שלך..." ר' יוחנן היה יפה מאוד! "היופי שלך זה ראוי לנשים" אז אמר לו ר' יוחנן: "אם תחזור בך" דהיינו; תחזור בתשובה ותהיה בן תורה "אז אני אתן לך את אחותי שהיה יותר יפה ממני!" קיבל על עצמו ריש לקיש לעשות כך ורצה לחזור בחזרה להביא את בגדיו ולא היה לו כבר כוח לקפוץ כמו שהיה לו מקודם "שהתורה מתשת כוחו של אדם". 

טוב, ר' יוחנן לקח אותו פרוייקט ולימד אותו מקרא, משנה והפך אותו לתלמיד חכם! ונעשה ריש לקיש מגדולי חכמי ישראל בדורו!! יום אחד היתה מחלוקת ביניהם בבית המדרש הבעיה היתה שמה ברייתא: "הסייף והסכין והפגיון והרומח" שאלה כלי נשק וכן "מגל יד ומגל קציר" נשאלה שאלה בבית המדרש: "מאימתי מקבלין טומאה? משעת גמר מלאכתן" כדין כל שאר כלי מתכת? זאת היתה השאלה: מתי זה גמר המלאכה? ר' יוחנן אמר: "משיצרפם בכבשן" זאת אומרת כשאתה צורף את הכלים האלה בתוך הכבשן מאדים אותן מאז נגמרת מלאכתן. 

ריש לקיש אמר: לא, לא די שיצרפם בכבשן אלא "משיצחצחן במים" כמו שעושים היום חיזוק-חיסום לברזל אחרי ששמים אותו באש בחום אז מחסמים אותו זה נקרא שמים אותו במים קרים, אז הוא אמר: לא, שגמר מלאכתן זה משיצחצחן במים. ותוך כדי הוויכוח אמר לו ר' יוחנן עם קצת כעס: "לסטאה בלסטיותיה ידע!" שודד הוא בקי בענינים של שדידה כן, מומחה בכל הכלי נשק האלה בכל הדברים האלה, כי ההוא היה ריש לקיש הוא היה ראש הגנבים היה גזלן גדול בהתחלה וכיון שאתה היית גזלן אתה מבין בדברים האלה. 

ריש לקיש נעלב! ואמר לר' יוחנן: "ומאי אהנת לי"?! מה אתה הועלתי לי כשקרבת אותי ללמוד תורה? "הלא התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי" שמה גם קראו לי ר' הייתי רבי של השודדים ריש לקיש ראש השודדים הייתי ראש! ואז מה הועלת לי? אני גם ככה קראו לי רבי וגם ככה רבי. אמר ליה: "אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה!" הכנסתי אותך תחת כנפי השכינה! אתה לא מכיר לי תודה?! תוך כדי הוויכוח חלש דעתיה של ר' יוחנן וחלש ריש לקיש! בעקבות הויכוח הזה חלשה דעתו של ר' יוחנן והוא נפגע, נעלב והקפיד! 

וההקפדה השפיעה שמיד חלה ריש לקיש, ואז באה אחותו שהיא נשואה לריש לקיש, אשתו של ריש לקיש ובכתה לפניו: 'שיתפלל על בעלה!' אמרה לו: 'תעשה בשביל בני!' שישאר להם אבא! אמר לה הפסוק (בירמיה מט יא): "עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה" ישארו יתומים אני ידאג להם אם את דואגת שישאר להם אבא. אמרה לו: "עשה בשביל אלמנותי" שלא אשאר בודדה. אמר לה את המשך הפסוק: "וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ" אז אני אדאג גם לך אל תדאגי. בסופו של דבר נח נפשיה של ר' שמעון בן לקיש. 

נפטר ריש לקיש והיה מצטער ר' יוחנן בתריה טובא היה לו צער גדול לר' יוחנן על חסרונו של ריש לקיש! ואז אמרו רבנן: "מאן ליזיל ליתביה לדעתיה?" אמרו החכמים: מי ילך ויישב את דעתו שלא יצטער כך? בסוף הגיעו למסקנא: "ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה" שילך ר' אב"ד ששמועותיו והלכותיו מחודדות ויוכל להיות תחליף לר"ל, אזל יתיב קמיה הלך ישב לפני ריו"ח ללמוד איתו חברותא, כל מילתא דהוה אמר ריו"ח כל דבר שהיה לומד ריו"ח, אמר ליה ר' אלעזר: הרי תניא דמסייעא לך! היה אומר לו כל פעם: שיש ברייתא שנויה כזאת שהיא מסייעת לך! 

אמר לו ריו"ח: וכי את כבר לקישא?! כי אתה דומה בכלל לר"ל לבן לקיש וכי ביכולתך למלאות את מקומו; "בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא" מה אתה מועיל לי פה שאתה נותן לי חיזוק וסיוע למה שאני אומר, מה, אני לא יודע מה שאני מדבר, אני צריך את הסיוע שלך שתגיד לי: שכן יש דבר כזה שכתוב בברייתא?! ר"ל היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות ואני הייתי מתרץ עשרים וארבע תירוצים וככה ההלכה היתה מתרווחת מתפשטת עוד והיה מתברר הכל ומתבהר! ואתה אומר לי: 'תניא דמסייעא לך'?! 

"אטו לא ידענא דשפיר קאמינא" מה, אני לא יודע מה אני מדבר שאני מדבר נכון?! לא היה חסר לריו"ח מישהו שיסייע ויתמוך ויחזק את דבריו הוא חיפש ביקורת מועילה! כמו שר"ל. "הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר: "היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא?!" היה הולך וקורע את הבגדים ובוכה ואומר: "איפה אתה? איפה אתה בן לקיש? איפה אתה בן לקיש?" והיה צווח והיה צועק "עד דשף דעתיה מיניה" עד שיצא מדעתו, "בעו רבנן רחמי עליה: ונח נפשיה!" חכמים התפללו עליו והוא מת נפטר כדי שלא ישאר במצב הקשה הזה! למה לא התפללו: 'שהוא יחזור לאיתנו?' הם ידעו: הוא יחזור לאיתנו הוא ישתגע מחדש! לא היתה ברירה והתפללו עליו שלא יצטער וזהו. 

אז מה ראינו מפה? לא יאומן כי יסופר! שמעתם? שמתם לב? מה זה קשור לשיעור שאנחנו נותנים על 'הכרת הטוב'? (בחור עונה, והרב שואל: ואז מה? ...) אז זאת אומרת ראוי להרוג אותו! אה? שמעתם דבר כזה? ריו"ח ידע: שאם הוא מקפיד עליו - הוא ימות! והוא ידע: שאחותו תתאלמן, הוא ידע: שבניה יהיו יתומים והוא ידע: שיהיה לו קשה גם לשאת ולתת בלי ר"ל בלימודיו ועם כל זה; אי הכרת הטוב - דבר חמור ביותר! שתלמיד אומר לרבו: מאי אהנת לי?! כאילו מה הועלת לי בזה שהחזרת אותי בתשובה ולימדת אותי והפכת אותי לגדול בישראל? 

מה, גם שם קראו לי רבי וגם פה קראו לי רבי - אה? אין הכרת הטוב להגיד כזה משפט מהפה, לא מכיר טובה ולא מודה בה?! הקפיד עליו עד שמת! לא יאומן כי יסופר מה מחכה לכל אלה – לא פה, שם נגיד... מה מחכה לכל אלה שהם לא מכירים טובה למי שבנה אותם! והחזיר אותם בתשובה!! הם עוד יוצאים נגדו... לא אומרים: מאי אהנת לי?! יש כאלה מכריטים שאומרים: 'תחילת הדרך שלי זה היה דרכך... חלק נכבד מהתשובה שלי היה דרכך...' כבר אתה רואה שהוא לא מכיר טובה וכו' הרי מי שלימד אותו אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת צריך לקוראו "רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ!" וכו' - מגמדים את הדברים וזה... איייי! כמה בולטת אי הכרת הטוב - לא יאומן כי יסופר! 

הכרת הטוב לשליח ציבור והכרת הטוב גם לעוסקים בצרכי ציבור; ב'שיבולי הלקט' כותב: "ואחר שנפטר המפטיר" זאת אומרת אחרי שהמפטיר נפטר מההפטרה עזב את התיבה "מברך החזן: "וכל העוסקים בצרכי ציבור וראשי הישיבות שבכל מקום אשר מהם תורה והוראה יוצאה לישראל...!" אז מה הוא מברך? את כל מי שעוסקים בצרכי ציבור ואת הראשי ישיבות והכל! כמו שאנחנו אומרים ב'קדיש': "וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יֵהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן וְלַנַא שְׁלָמָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי...!" ואי ואי ואי...! 

ולמה תיקנו הראשונים לחזק ולאמץ ידי הרבים ביראת אלקינו? כי בראותם: שמחזיקים להם טובה – מזרזים עצמן יותר ויותר! – 'אה! שווה לעסקו בצרכי ציבור תראה כל השליחי ציבור מברכים אותנו כל פעם אחרי המפטיר "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ הקדושים והטהורים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב... הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַקָּהָל הַקָּדושׁ הַזֶּה... ועוד יברך את ואת ואת ועוד את את ואת ואת ... ומכניסים את כולם בכלל הברכות – פיש... ישתבח הבורא! אתה רואה? שווה אה! אז הם מזדרזים. וזה ב'מחזור ויטרי' (בתפילת שבת) 

וכעין זה הובא גם כן בדברי 'שיבולי הלקט' וזה לשונו: "ואחר קריאת ההפטרה נהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקים בצרכי ציבור, וכתב אחי בנימין: "לפי שהשבת הוא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבוא, ויום גם שהמתים נוחים בו ואינן נידונין, ראוי להזכירן למנוחה ולברכה ולהתפלל עליהם, וכן מברכים על העוסקים בצרכי ציבור ובצדקה ובגמ"ח, והמתקנין נר ומעילים לספר תורה או כל דבר לכבוד התורה והעוסקים בתורה, את כל אלה מברכים וכל זה מנהג טוב והגון!" אז זאת אומרת מכירים טובה לכל מי שפועלים עם הציבור, אז מברכים אותם בכל בתי כנסיות! 

להודות לשליח ציבור: "אחר התפילה בראש השנה הציבור מתכוונים לפקוד את השליח ציבור ומקומו והתוקע בפקודת 'שלום' ואומרים להם: 'אשר כח יישר כח!' והוא כהחזקת טובה על הברכה או התפילה וההתעסקות במצוה כללית השייכת לציבור אז נגד זה הציבור חפצים בברכה לברך אותם ושה' יוסיף להם אומץ וכוח בעבודת ה', ואשר כח - ואשר כח! (אנחנו אומרים יַיְשר כוחך!) זה לשון אומץ וחיזוק לאמץ אותו ולחזק אותו (יישר כוחך! שני יו'דין) זה מובא ב'מטה אפרים' (הלכות ראש השנה סימן תקצב' סעיף יא'). 

הרש"ש (בשביעית) מביא: "שאומרים: "ישר כח!" לכהנים ומביא ראיה יפהפיה! (בשביעית פרק ד' משנה ב') כתוב: "אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֶלָּא בְּטוֹבָה" מה זה בְּטוֹבָה? צריך להכיר טובה למי שנותן לך לאכול מההפקר! זאת אומרת יש הפקר ואתה בא לוקח ואם אתה בא ולוקח... אז אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֶלָּא בְּטוֹבָה וצריך להכיר טובה. בזה הוא אומר: "יישבתי את המנהג שאומרים לכהנים אחר ירידתן מהדוכן: "יישר כוחכן!" אשר רבים לעגו לזה, כיון שהם מצווים בכך!" אז למה צריך להכיר להם טובה אם הם מצווים? 

אחר שהאדם מוכרח - יש אומרים: שלא צריך להכיר לו טובה, אמרנו את מה שאמר הרב קניבסקי (בשו"ת שלו) שהוא אמר על זה שהם אוהבים כאילו, אומרים את זה באהבה, אבל הרי קשה: גם באהבה כתוב וזה חיוב עליהם לברך באהבה... 

בכל אופן, יש מלגלגים, הרבה לעגו לזה, מכיון שהם מצווים בכך ועוברים בשלוש עשין! שלוש מצוות עשה אם הם לא יברכו (כמו שמובא במסכת סוטה) אז הוא מביא ראיה (משביעית): דהא הכא נמי מצווים הבעלים להפקיר! גם פה הם מוכרחים: כל בעלי השדות להפקיר את היבול! ומה כתוב במשנה? אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֶלָּא בְּטוֹבָה! זאת אומרת אתה צריך להכיר טובה ולהגיד לבעלי השדה: "תודה! ישר כח!! תבורכו!!!" וכו' אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֶלָּא בְּטוֹבָה אז אתה רואה שגם פה הוא מוכרח להפקיר את שדהו ואתה צריך לאכול רק בטובה, ואפילו הכי מותר להחזיק להם טובה לכולי עלמא! 

כתב בספר 'מטה אפרים': "שיש נוהגים לומר לכהנים בעת רדתן מהדוכן אחר שבירכו את ישראל: "ישר כחך!" ואפילו שמחוייבים בזה, ויש להעיר לכהנים את דברי ה'משנה ברורה' (סימן קכח') וזה לשונו: "ועכשיו שהמנהג לומר לכהנים בעת ירידתן מן הדוכן: "יישר!" מהנכון שלא ירדו הכהנים מהדוכן עד לאחר שיסיים השליח ציבור 'קדיש' למה? כדי שלא יתבטלו הכהנים והעם מעניית: 'אמן, יהא שמיה רבא' ושאר אמנים על ידי זה כמו שמצוי". 

זאת אומרת בגלל שיש מנהג להגיד ישר כח ונגיד יש מאה אנשים בבית הכנסת והכהנים פוסעים ויורדים מהדוכן והוא בקדיש ואנשים יגידו להם: 'ישר כח ישר כוח' והוא יגיד לו כך והוא יגיד לו כך ובניתים מפסידים אמנים, אז הוא אומר: מה שנכון זה שירדו אחרי הקדיש ואז לא יפסידו שום דבר אח"כ זה "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" (תהלים פד ה) וכו' וכו' אז מכאן רואים: שיש מנהג כזה בכל אופן אצל האשכנזים להגיד: 'ישר כח!' לא יודע אם כולם, אחרי ברכת הכהנים ואפילו שהם מוכרחים, אז צריך להכיר להם טובה! על מה? שהם מברכים אותנו! וזה לא הם – זה הקב"ה, ורק דרכם, והם מוכרחים וצריך להכיר להם טובה. 

ואֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֶלָּא בְּטוֹבָה! אז רואים מפה: כמה צריך להכיר טוב אפילו למי שמוכרח לעשות לך את הטובה, אז מכאן נלמד: שהדוור שמביא לך דואר הוא מוכרח הוא מקבל שכר והחנווני ונהג אוטובוס לכולם צריך להכיר להם טובה אפילו שמוכרח! אתם שומעים? ויש אומרים גם כך ויש אומרים גם כך, אבל מידה טובה זו של הכרת הטוב צריכה להיות חקוקה בנפשו של כל יהודי: להכיר טובה! ומכאן יגיע להכיר טובה לבורא יתברך: על שנותן לו עוד יום לחיות!!! "וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" 

יום טוב שיהיה לכם! – תודה רבה...! אנחנו ביום רביעי אתם יודעים מה זה אומר? "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתֵךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי שַׁבָּת" מיום רביעי מריחים את השבת כבר: היא מתקרבת...!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

 וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.